1. המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקביות תאונה מיום 5.4.10, עת נפש יחד עם בני משפחתו בפארק ציבורי בעיר מעלות-תרשיחא. ילדיו של התובע שיחקו כדורגל במגרש פתוח שבתחום שיפוט הנתבעת, ובשלב מסוים הוא הצטרף אליהם. לטענתו, הוא נפל עת נתקל בשקע בדשא ונגרם שבר קשה בקרסול רגל שמאל.
2. הצדדים חלוקים בכל החזית: נסיבות התאונה, האחריות הנזיקית, אשם תורם, חישוב הנזק וסכום ניכוי תקבולי המל"ל.
3. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. התובע העיד, וכן העידו אשתו ובנו. בנוסף העיד בא כוחו הקודם, וכן העיד קרוב משפחתו (שעל פי הנטען שהה באותו פארק בזמן האירוע). מטעם הנתבעת העיד מנהל שטח, יוסי לוי. מטעם צדדי ג' העיד מנהל פרויקטים, ואפי עלואן. הוגשו סיכומים בכתב.
4. אמרה ידועה "ראשון ראשון ואחרון אחרון". אלא מאי? במקרה שבפנינו אקדים את המאוחר ואציין כי לפי כל חישוב נזק ריאלי (ואוסיף, ואף מקל עם התובע ומיטיב עמו), הרי התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל. מסיבה זו אינני רואה צורך להידרש בפירוט לניתוח הראיות הקשורות לנסיבות האירוע, והאחריות הנזיקית.
5. קראתי בעיון את מלוא החומר, ובחנתי היטב את הסל הראייתי של הצדדים ואני יכול לציין, כללית, כי המחלוקת בשאלת הנסיבות הנה מחלוקת אמתית, ואינני בטוח כי התובע עמד בנטל הדרוש במשפט אזרחי להוכיח כי אכן נתקלה רגלו ב"שקע" בדשא המגרש. בנוסף, קיים חסר ראייתי באשר לתיאור השקע וממדיו, וכן הוכחת "מסוכנות" מעצם קיומו, החורגת מהסביר במגשרי כדורגל.
6. זאת ועוד, הנסיבות הנטענות, בהנחה והוכחו, מחייבות בחינה פרטנית של העוולה הנזיקית, שכן עצם קיום שקע כנטען אינו מקים אחריות נזיקין כשלעצמו. לבסוף, אעיר כי הודעת צג ג', לכאורה, איננה מבוססת, שכן על פניו אין כל זיקה בין צדדי ג' לבין המגרש הנ"ל.
7. חרף האמור לעיל (שוב, נאמר באופן כללי) – הרי חישוב הנזק אינו מותיר ספק באשר למסקנה שהתביעה נבלעת בתקבולי המל"ל.
8. התובע, יליד 23.1.1975 סבל מפגיעה קשה בקרסול רגלו. אושפז משך כשבועיים ועבר ניתוח, והיה במעקב רפואי ממושך. עובר לתאונה עבד שכיר עם השתכרות ממוצעת של 5,500 ₪.
9. מומחים מטעם בית המשפט קבעו נכויות כדלקמן:

בתחום האורתופדי: 15% בגין הגבלה בתנועות הקרסול; 5% בגין פגיעה חלקית לא קשה בעצב; 10% צלקת.

בתחום הנפשי: 20% בגין תגובה נפשית לפגיעה הפיזית. המומחה ציין בחוות דעתו כי בעברו של התובע הוא מתואר כאדם אימפולסיבי ועצבני, וכי שוחרר מהצבא עקב חוסר התאמה.

1. באשר לנכות התפקודית, נראה לי כי אין לייחס לנכות האסתטית משקל כשלהו, ואילו באשר לנכות האורתופדית מוצדק לאשר אותה במלואה כנכות תפקודית, ואף להוסיף הגדלה מתבקשת בגלל הגיל ומהות הפגיעה, ויחד עם מחצית הנכות הנפשית (ההשפעה התפקודית)- לקבוע נכות תפקודית כוללת בשיעור 40%.
2. חישוב ראשי הנזק:

הפסד שכר מלא בעבר: למשך 18 חודש לפי שכר 6,000 ₪ = 108,000 ₪.

הפסד שכר חלקי בעבר למשך 10 שנים לפי שכר 6,000 ₪ ובשיעור 40%= 288,000 ₪.

אבדן כושר השתכרות לעתיד: 6,000 ₪ כפול 40% נכות תפקודית כפול מקדם היוון 177= 424,800 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים: 12% מהפסד ההשתכרות= 51,000 ₪ (בעיגול קל).

עזרת ג' בעבר (גלובאלי): 75,000 ₪.

עזרת ג' בעתיד (גלובאלי): 75,000 ₪.

כאס וסבל: 150,000 ₪.

סה"כ הפיצויים: 1,171,800

1. ניכוי מל"ל:

לפי חו"ד אקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעת (שלא נסתרה): 1,462,618 ₪. (אוסיף: קיימת טענה לניכוי נוסף "רעיוני" בגין שירותים מיוחדים בסך 1,157,805 ₪. אינני נדרש להתייחס למחלוקת זו נוכח המסקנה שהתביעה ממילא נבלעת).

1. הנה כי כן – לפי התחשיב שנעשה לעיל, אין מנוס מהמסקנה כי התביעה נבלעת בתקבולי המל"ל.
2. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה וממילא דחיית הודעת צד ג' . במכלול הנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.