לפניי בקשה מטעם הנתבע לביטול פסה"ד שניתן נגדו בתיק זה ביום 12.6.17 בהיעדר בקשת רשות להתגונן וכן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן.

לאחר עיון מוקפד בבקשה, בתגובת התובע לבקשה (מתנגד לבקשה) ובתשובה לתגובה, אני מחליט כך:

פסה"ד מבוטל, ניתנת לנתבע ארכה להגשת בר"ל כדין עד יום 15.10.17, והכל תוך חיוב הנתבע לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪, ללא קשר לתוצאות הליך אחר כלשהו.

התלבטתי באשר לדרך הדיונית הראויה בנסיבות, כאשר יכולתי להחמיר עם התובע ולדחות בקשתו מאחר שלא פירט כראוי (רחוק מאוד מזה) בתצהיר התומך בבקשה את טענות ההגנה שלו (ויודגש כי מדובר בבקשה לביטול עפ"י שק"ד ביהמ"ש משאין חולק שמסירת מסמכי התביעה לידי הנתבע נעשתה כדין), אולם בסופו של יום, מצאתי שהאיזון הראוי יהיה בדרך הנ"ל, גם בשים לב לכך שעל הנתבע יהיה עדיין לפרט טענתו בתצהיר (בבר"ל) ולכך שגם התובע עצמו לא פירט כראוי כל הדרוש בכתב התביעה (כך, למשל, בגוף כתב התביעה אין כל התייחסות להלוואות רלוונטיות, שקיומן עולה מנספחי התביעה ומטענות הנתבע, כאשר לכתב התביעה גם לא צורפו כל הסכמי הלוואה).

באשר למחדל אי-הגשת הבר"ל במועד התחשבתי בטענות הנתבע לגבי האירועים התאונתיים/רפואיים שהזכיר בדבריו, וגם אם הנתבע לא מצא לפרט היטב מדוע במשך זמן כה רב הוא לא מצא להגיש כל הודעה/בקשה לתיק, עדיין ראוי לאפשר לו בנסיבות להעלות טענות הגנה (בבר"ל).

לא אתעכב על טענות ההגנה (לרבות הטענה בדבר מסמכים הנחוצים לכאורה לנתבע לשם הגשת בר"ל), משהנתבע לא פירט הדברים כלל (כך למשל הנתבע מעלה טענות כליות וסתמיות למדי בתצהירו התומך בבקשה שבנדון, בכל הנוגע להלוואות ולתשלומים, מבלי לפרט תאריכים וסכומים קונקרטיים ומבלי לצרף כל אסמכתא). הדברים יועלו וייבחנו בהמשך במסגרת הבר"ל שתוגש.

יוזכר לצדדים כי הנתבע הפקיד בתיק 3,000 ₪ (עפ"י החלטת 17.8.17 ולצורך עיכוב ביצוע פסה"ד), ומוצע להם להסכים שהסך המופקד הנ"ל יועבר לידי התובע, על חשבון ההוצאות שפסקתי כאן.

כמובן שככל שהנתבע לא יגיש בר"ל כדין עד המועד הנ"ל, יהיה זכאי התובע לקבל פס"ד (חדש) נגדו בהיעדר בר"ל.

ההחלטה תישלח לכל הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.