1. לפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ואף מעבר לשישה חודשים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").
2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של נהיגה ברכב במקום ציבורי בהיותו שיכור, ובדוגמה של אוויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף נמצאו 320 מיקרוגרם, קרי העולה על המידה הקבועה בחוק; אי ציות להוראת שוטר במדים ונסיעה ברמזור אדום.
3. ב"כ המבקשת, עותר לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים שכן לטענתו קיימות ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות: דו"חות מפורטים של שוטרים, פלטי הינשוף, והודאת המשיב כי שתה אלכוהול.

באשר לעברו התעבורתי של המשיב, ציין ב"כ המבקשת, כי למשיב רשיון נהיגה משנת 2001 ולחובתו לא פחות מ-41 הרשעות קודמות, לרבות הרשעה בגין נהיגה תחת השפעה משנת 2014, שתי הרשעות בגין נהיגה באור אדום כאשר האחרונה משנת 2015. בנוסף למשיב עבר ובין היתר גם עבירות סמים.

לטענת ב"כ המבקשת חומרת העבירות והנסיבות העולות מהאירוע ועברו הפלילי מעידים על קיומה של מסוכנות ממשית מהמשך נהיגתו של המשיב ולכן על בית המשפט להורות על פסילת המשיב מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים גם מעבר לשישה חודשים.

1. ב"כ המשיב ביקש לדחות את בקשת המבקשת מהטעם שרישיונו של המשיב הוחזר לו לפני מעל חודש ואין מקום להעתר לבקשה.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ציין ב"כ המשיב כי בדיקת המאפיינים נמצאה תקינה, הגם שכמות האלכוהול שנמצאה – אינה מן הגבוהות.

באשר לעבירות הסמים שיוחסו למשיב בעבר, טען ב"כ המשיב כי מדובר בעבריין סמים לשעבר, אשר עבר תהליך טיפולי במשך שנה וחצי בתוך קהילה סגורה. המשיב נגמל מסמים וכיום מתפקד כאדם נורמטיבי ועובד כקבלן משנה בחברת הוט. יתרה מכך, המשיב נזקק לרשיונו לצורך פרנסתו ופסילה עד תום ההליכים תפגע במשפחתו (כתימוכין לדבריו, הגיש ב"כ המשיב תסקיר שירות מבחן מתיק אחר, המתאר את התהליך שעבר המשיב בקהילה הטיפולית).

4. ב"כ המשיב הגיש לבית המשפט, אסופת פסיקה בהתאם לה נמנע בית המשפט לפסול עד תום הליכים אף בתיקים חמורים יותר.

כבר כעת יצויין כי הפסיקה אותה הגיש ב"כ המשיב אומנם מתייחסת למקרים חמורים, אך הנימוקים בגינם בית משפט לא נעתר לבקשת המבקשת היו שיהוי בהגשת הבקשה, עבר תעבורתי קל ומידת הרשלנות, וזאת בשונה מתיק זה.

1. במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבחון תחילה האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ככל שאלה קיימות יש לבחון את מסוכנותו של המשיב הנלמדת מהתנהגותו של המשיב במקרה הנדון ומהתנהגותו בכביש כפי שזו באה לידי ביטוי בגליון הרשעותיו הקודמות.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה, למעט טענתו של ב"כ המשיב לגבי בדיקת המאפיינים, אשר לשיטתו נמצאה תקינה, לא ניתנה התייחסותו לשאר הממצאים והראיות. עיינתי בחומר הראיות וסבורתני כי קיימות ראיות לכאורה באשר לעבירות המיוחסות למשיב.

פלטי הינשוף וכלל חומר הראיות מצביע על כך כי מכמות האלכוהול שנמצאה בדמו של המשיב ועומדת על 320 מק"ג לליטר אוויר נשוף, ובין היתר כלל המזכרים שנערכו ע"י השוטרים אשר נכחו במקום האירוע תיארו את השתלשלות האירועים, תוך שהם מצביעים על כך שמפיו של המשיב נדף ריח חזק של אלכוהול.

דו"ח המאפיינים מצביע על כך כי נדף ריח אלכוהול מפיו של המשיב והוא אף הודה בחקירה כי שתה שני משקאות אלכוהול – בירות; במבחן העמידה נמצא המשיב מתנדנד; במבחן הליכה על הקו נמצא המשיב יציב; ואת מבחן הבאת האצבע ביצע בהצלחה.

גם באשר לעבירות של אי ציות להוראת שוטר ומעבר באור אדום, נמצאו ראיות לכאורה.

על כן אני סבורה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחות אשמתו של המשיב, ולפיכך נותרה לדיון שאלת מסוכנותו.

1. שיקול נוסף לצד ההכרעה בבקשה, הינו האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב, משום פגיעה או סיכון לבטחון הציבור וליתר משתמשי הדרך. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג במקרה הנדון וכן התנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שמוצאת את ביטויה בהרשעותיו הקודמות.

7. במקרה דנא, נמצאה בגופו של המשיב כמות קטנה יחסית של אלכוהול - 320 מק"ג שהיא כמות גבוהה ב- 30 מק"ג מהכמות אשר נקבעה לצורך לאכיפת עבירת השכרות. בנוסף לחובתו הרשעה נוספת משנת 2014 בגין נהיגה תחת השפעה שהיא הנגזרת הקלה לעבירה של נהיגה תחת שכרות. כמו כן דו"ח המאפיינים היה תקין ברובו.

באשר לעברו התעבורתי של המשיב, מדובר במשיב הנוהג משנת 2001 ולחובתו 43 הרשעות קודמות בינהן: עבירות של מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, אי ציות לרמזור אדום ותמרורי הוריה אחרים, עבירות טכניות, חגורת בטיחות, עקיפה לא כחוק וכו'. יתרה מכך, מדובר בוותק נהיגה ארוך.

8. לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המבקשת באשר לבקשה זו, המבקשת לא עמדה על קיום דיון בבקשה מייד עם סיום פסילתו המנהלית של המשיב.

המשיב ביצע לכאורה את העבירות ביום 29.03.17, כאשר ביום 02.04.17 המבקשת הגישה את הבקשה וביקשה כי ייקבע דיון לאותו היום. הדיון נקבע אכן לאותו היום ולבקשת ב"כ המשיב הסכימה המבקשת לדחיית הדיון ליום 25.04.17. במועד זה ביקש ב"כ המשיב להשתחרר מייצוג והדיון נדחה שוב ליום 22.05.17. המבקשת נתנה הסכמתה לבקשות דחיה אלה ולא עמדה על בקשתה לפסול את המשיב. יתרה מכך, אף בדיון מיום 22.05.17 התלבטה המבקשת אם לעמוד על בקשתה. התנהגות זו מצביעה על כך כי המבקשת כפי הנראה אינה סבורה כי יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום מסוכנות יתרה.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים, מצאתי לנכון שלא להיעתר לבקשת המבקשת הן בשל כך כי כמות האלכוהול שנמצאה היתה נמוכה ביחס לכמות הקבועה, והעבירה הקודמת אשר בגינה הורשע המשיב הייתה נהיגה תחת השפעה.

המבקשת לא עמדה ביתר שאת על דיון בבקשה בחלוף חודש מסיום פסילתו המנהלית, בה המשיך המשיב נהיגתו.

דו"ח המאפיינים ברובו תקין, ולא ניתן להתעלם מהעובדה כי המשיב השתקם ומתפקד כיום באופן נורמטיבי.

משכך ולאור האמור, אני דוחה את בקשת המבקשת.

ההחלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.