לפני תביעה כספית על סך 3,069 ₪ בגין נזק שנגרם לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 2.12.16 ברחוב עמק הזיתים בחיפה.

על פי עובדות כתב התביעה, התובע החנה את רכבו בחניית ביתו וראה מחלון הבית את הנתבע מסתובב בחניה עם רכב מסוג פולקסוואגן, אליו מחובר נגרר ופוגע ברכב התובע.

בבית המשפט הסביר התובע כי הנתבע נכנס עם רכבו למקום בו אסור לחנות, שזהו גג של מקלט ציבורי, לא הצליח לצאת מהחניה, פגע עם הנגרר ברכבו של התובע ושרט אותו (פרוטוקול עמק 21-24). התובע העיד כי לאחר שהנתבע פגע ברכבו, הוא עזב את המקום מבלי להשאיר פרטים, על אף שהתובע ביקש זאת, והתובע נאלץ לקבל את פרטי הנתבע מהמשטרה.

התובע הציג לבית המשפט תמונות צבע של הנזק הנטען, שצולמו על ידי שמאי מטעמו (ת/1), וכן הציג על גבי צג טלפון נייד תמונות שצילם מיד לאחר האירוע (תמונות אלו הוגשו לאחר הדיון לתיק בית המשפט). בתמונות אלו נראה רכב התובע עם הנזק בפגוש וכנף בצדו השמאלי האחורי, ובתמונה אחרת נראה רכב הנתבע.

התובע הגיש לבית המשפט חוות דעת שמאי לפיה הנזק שנגרם לרכבו עומד על סך 2,434 ₪. יצוין כי הנזק טרם תוקן על ידי התובע. בנוסף שילם התובע לשמאי שכר טרחה בסך 585 ₪ והגיש על כך קבלה לתיק בית המשפט.

לגרסת הנתבע, ביום האירוע הוא הגיע למקום כדי לפרוק גזם עבור גינה ציבורית, אותה הוא מטפח במקום. לטענתו, התובע התווכח עמו באשר למקום חניית הרכב ועל כן נאלץ הנתבע להחנות את הרכב ברחבת ה"פריקה" על גג המקלט. לטענת הנתבע, התובע באופן מכוון החנה את רכבו בצמוד למדרכה, כך שנותר לנתבע מעבר צר כדי לצאת עם הרכב. (בהקשר זה הוגשו תמונות שצילמה בת זוגו של הנתבע שהייתה עמו ברכב בהן נראה רכב התובע חונה במקום ורכב הנתבע במקביל אליו).

לטענת הנתבע לאחר תמרונים עם הרכב, הוא הצליח לצאת ממקום ה"פריקה" מבלי לפגוע ברכב התובע, ואז התובע, שכל אותו זמן, לטענתו, עמד בפתח הבית החל לצעוק כי הנתבע פגע ברכבו ודרש פרטיו.

בהתאם לכתב הגנה וכך גם העיד הנתבע בבית המשפט, הוא בחר להתעלם מהתובע, לא למסור לו את הפרטים ולהמשיך בנסיעה ואז התובע בעט ברכבו וניסה לחסום את דרכו (פרוטוקול עמ' 4 ש' 2-4). עוד נטען כי כעבור זמן מה הנתבע קיבל שיחה מהמשטרה ונאמר לו כי התובע הגיע להגיש תלונה והוצע לו על ידי שוטר לשלם לתובע סך של 250 ₪ בגין הנזק (פרוטוקול עמ' 4 ש' 10-11).

בת זוגו של הנתבע, גב' חמדה יובל, העידה בבית המשפט ומסרה גרסה דומה לזו של הנתבע. לדבריה התובע החנה את רכבו בכוונה באופן שחסם את יציאתם ממקום הפריקה, אך לאחר תמרונים רבים הם הצליחו לצאת מהמקום, ואז הגיע התובע בטענה כי הם סרטו את רכבו. העדה העידה כי היא לא הרגישה כי רכבם פגע ברכב התובע. (פרוטוקול עמ' 4 ש' 24-31).

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות שהוצגו בפני נחה דעתי לקבל את התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי היה לנתבע קושי לצאת ממקום ה"פריקה" שם החנה את הרכב וכי רכב התובע הפריע לו.

מהתמונות שהוגשו עולה כי התובע החנה את רכבו כחוק במקום כאשר צדו השמאלי של הרכב פונה למעבר, בו ניסה לעבור הנתבע עם רכבו בעת יציאה מהחניה.

הנתבע העיד כי לא פגע ברכב התובע, אך תמונות הנזק שהוצגו על די התובע מתיישבות עם פגיעה של הנגרר הן מבחינת המיקום והן מבחינת הצורה – כאשר מדובר בשריטות ארוכות בפגוש וכנף בגובה של הנגרר ובצד שהיה בולט לכיוון בו עבר הנתבע עם הנגרר (ראה תמונה שהוגשה על ידי התובע ותמונה שהוגשה על ידי הנתבע).

הטענה של הנתבע בטיעון המשלים שהגיש לבית המשפט, לפיו בתמונה שהוא צילם, ואשר צולמה, לטענתו, לאחר שהתובע טען לפגיעה ברכבו, ניתן לראות כי הנגרר טרם חלף את רכב התובע, אין בה כדי להוכיח כי הנגרר לא פגע ברכב התובע, וזאת לאור העובדה כי הן הנתבע והן בת זוגו העידו כי נעשו תמרונים רבים עם הרכב על מנת לצאת מהחניה ועל כן הפגיעה הייתה יכולה להיגרם במהלך תמרונים אלו ועוד בטרם הצליח הנתבע לצאת עם רכבו ממקום הפריקה באופן מלא.

אומנם הנתבע העיד כי לא ראה כל שריטה ברכב התובע (פרוטוקול עמ' 4 ש' 12) הוא לא צילם את הרכב, (למעט תמונה כללית, בה לא רואים את מקום הפגיעה הנטענות), אלא בחר לעזוב את המקום מבלי להשאיר פרטים.

מכאן אני קובעת כי התובע הרים את נטל הראיה המוטל עליו והוכיח כי הנתבע בעת שיצא ממקום הפריקה, פגע עם הנגרר ברכב התובע וגרם לנזק המתועד בחוות דעת שמאי.

בהקשר זה אציין כי אומנם חוות דעת השמאי נערכה בחלוף חודש וחצי ממועד התאונה, אך מהשוואת תמונת הנזק שצולמה מיד לאחר האירוע עם תמונות הנזק שתועדו על ידי השמאי נוכחתי לדעת כי מדובר באותו הנזק, ועל כן הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי.

מקובלת עלי טענה של הנתבע, לפיה התובע התבונן בתמרוניו ולא עשה דבר כדי למנוע את הנזק על אף שיכול היה בנקל למנוע את תאונה, לו היה מזיז את רכבו שחסם באופן חלקי את היציאה ממקום הפריקה. ניתן לראות בהתנהגות זו אף הסתכנות מרצון מצד התובע ועל כן אני מחייבת אותו ברשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 30%.

סוף דבר,

הנתבע ישלם לתובע סך של 2,163 ₪, וזאת לאחר ניכוי של 30% אשם תורם( סכום זה כולל גם את אגרת בית המשט אותה הוסיף התובע לסכום התביעה). הנתבע ישלם סכום זה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 150 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.