1. לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: :חוק הפיצויים") ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

2. התובע, יליד 1964, נהג אוטובוס זעיר המבוטח באמצעות הנתבעת, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.9.15 במהלך עבודתו.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ונקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלת התנועות בצורה קלה בעמוד שדרה מותני.

3. לטענת הנתבעת, ועדה מדרג ראשון מיום 4.9.16 בדקה את התובע וקבעה כי לא נותרה לו נכות רפואית וכי אין סיבה אורגנית להגבלה בתנועות בבדיקה הקלינית של הוועדה. התובע ערער על ההחלטה וצירף חוות דעת אורתופד של ד"ר פרנקל מטעמו. הערעור נדון ביום 17.11.16.

בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים נפלו פגמים מהותיים המחייבים מתן היתר להבאת ראיות לסתור, הן לאור העובדה שלתובע עבר רפואי עשיר שלא עמד בפני הוועדה ולא קיבל התייחסות והן לאור העובדה שהתובע הניח בפני הוועדה חוות דעת רפואית מטעמו.

הועדה לא בדקה ולא התייחסה לעברו של התובע, הסתמכה על בדיקות דימות עדכניות בלבד, על חוות דעת ד"ר פרנקל, ועל הצהרת התובע במסגרת תביעתו לתשלום דמי פגיעה לפיה הוא לא סבל בעבר ממחלה או כאבים דומים, דברים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

4. בנוסף, עיון בדו"ח הוועדה הרפואית לעררים מעלה כי מדובר בקביעה סתמית, ללא דיון בשאלת הקשר הסיבתי, ללא חומר רפואי מעברו של התובע, וללא התייחסות, ולו ברמז, למצבו הרפואי מהעבר והשפעת אותו מצב על הנכות הסופית, תוך אימוץ חלקי של חוות הדעת מטעם התובע.

5. לטענת התובע לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, ובניגוד לנטען, בפני הוועדה עמד מלוא תיקו הרפואי, הן לאור העובדה שבעברו הוא פנה למל"ל בגין תאונת עבודה והציג את מלוא מסמכיו הרפואיים, והן מאחר ובפני הוועדה הונחה חוות הדעת של ד"ר פרנקל בה צוינו מפורשות הפגמים משנת 2012, והוועדה אימצה באופן חלקי את חוות הדעת.

6. בנוסף, אין במסמכים הרפואיים שהציגה הנתבעת כדי לשנות את מסקנת הוועדה, שכן ממסמכים אלה עולה כי התובע סבל מכאבי גב מינוריים ללא הגבלה בתנועת הצוואר, ללא חסרים מוטוריים בגפיים וללא חסרים נוירולוגים. התובע, מתוקף מקצועו כנהג, היה מעורב בתאונות דרכים קלות לעיתים רחוקות, וסבל בעברו הרחוק מרגישות קלה מינימאלית ביותר בגבו ללא חסרים נוירולוגיים. אולם היום הוא מתלונן על כאבי גב המקרינים לגפה עליונה ותחתונה מימין, כאבים מהם לא סבל ולא התלונן בגינם טרם התאונה.

דיון והכרעה

7. הסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים מסמיך את בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נוסח זה מצביע על כוונת המחוקק להגביל את זכות הסתירה למקרים חריגים, כאשר ישנם טעמים משני סוגים העשויים לעמוד ביסוד מתן ההיתר: טעמים משפטיים כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, או פגיעה בכללי הצדק הטבעי ראה (יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית הוצאת יהלום ירושלים, תשס"ה), בעמ' 503) וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4)505, 509 (להלן "פרשת עודה"). באשר למהות המקרים החריגים נקבע בפרשת עודה שמן הראוי שהחריגים יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון ע"פ סיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה.

8. אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הוא המקרה שבו מתברר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות בעלות-חשיבות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלוּ היו בפניה היו מביאות לתוצאה שונה (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (1991).

9. לאחר שעיינתי בטענות ובחומר הרפואי שהומצא ביחס לתקופה שלפני התאונה ובתיעוד המל"ל שהוגש, דין הבקשה להתקבל.

10. מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה עולה כי לתובע מצב רפואי אורתופדי קודם במסגרתו הוא סבל, בין היתר, מכאבים בגב במשך שנים והיה מעורב בשלוש תאונות דרכים מיום 8.1.08, מיום 19.2.08 ומיום 17.12.12, בהן הוא נחבל בגב. כך למשל מתיעוד מיום 15.11.12 עולה כי הוא התלונן על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ונשלח למיון, מתיעוד מיום 7.12.12 נמצא כי הוא ביצע CT ע"ש מותני ונמצאה פרוטוזיה של דיסק L5-S1.

11. כל האמור מחייב בדיקה לגוף העניין של רופאי הוועדה. בפני הוועדה מדרג ראשון עמד אישור רפואי מיום 20.10.15 ואישור רפואי מיום 25.9.15. בפני ועדת הערר לעומת זאת בסעיף 4, בו על הוועדה לפרט אלו מסמכים עמדו בפניה, נרשם כי עמד בפניה "כרטיס רפואי". בפועל עיון בפרוטוקול ועדת הערר מעלה כי אין כל דיון ואף התייחסות כלשהי למצב התובע בעבר ואין כל דיון ביחס לשאלת הקשר הסיבתי. במצב דברים זה בו לא עמד מלוא התיק בפני המל"ל, עולה התהייה שמא רופאי המל"ל לא ידעו או לא שקלו את המצב הקודם, לא בחנו את האפשרות שהנכות נגרמה לפני התאונה דנן וללא קשר אליה, או שהתאונה אך החמירה מצב קודם.

12. עיינתי במסמכי המל"ל שהוגשו לתיק ומצאתי כי התובע לא דווח על מצב קודם. עיון בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל, בו הוא נשאל, בסעיף 4, האם סבל בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים, ענה שלא, ולא מצאתי גם אזכור של תאונות הדרכים הקודמות. בעמוד 1 של דו"ח ועדת הערר מיום 17.11.16 סעיף 3 שכותרתו: "פרטי פגיעה" מופיעה רובריקה למילוי בכתב יד שזו לשונה: "נא פרט על פגימות, מומים או ליקויים שהיו לפני הפגיעה (מצב קודם)". במקום המיועד למילוי לא נכתב דבר. גם בפירוט המסמכים שעמדו בפני הוועדה (סעיף 4 לאותו טופס) נרשם "כרטיס רפואי", אך אין פירוט של כל מסמך הנוגע למצב קודם. העובדה כי עמד בפני הוועדה הכרטיס הרפואי של התובע (ואין לדעת מה בדיוק עמד בפניה), אינה מרפאה את הפגם בדבר אי הצגת המצב הקודם לאשורו וקיים חשש כי לא ניתן משקל על ידי המל"ל לממצאים שאובחנו אצל התובע לפני התאונה הנדונה.

13. הואיל והנתבעת אינה צד בהליכים שבמל"ל ולא יכלה להפנות תשומת לב הרופאים במל"ל לחסר במידע, נראה לי כי מן הדין להיעתר לבקשה על דרך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה אשר יחווה דעתו לא רק באשר למצב הרפואי נכון להיום אלא גם לקשר הסיבתי לתאונה הנדונה, ככל שקיים.

14. אשר על כן, אני מורה על קבלת הבקשה ומינויו של מומחה בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט שבשכרו תישא הנתבעת.

15. החלטת מינוי תוצא בנפרד.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ח, 17 מאי 2018, בהעדר הצדדים.