1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 3,200 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב מבוטח התובעת, בעטיה של תאונת דרכים שארעה בחניון מלחה – ירושלים (להלן: "התאונה"). המחלוקת בין הצדדים הינה הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת גובה הנזק.

טענות הצדדים

2. לטענת נהגת רכב התובעת, התאונה ארעה עת רכבה הוסע בתחומי החניון, נהג רכב הנתבעת אשר יצא אותה עת מחנייה, חדר אל נתיב נסיעתה, פגע ברכבה בצד שמאלי אחורי והסב לו נזקים.

3. לטענת הנתבעת, עת נסע נהג רכב הנתבעת בנתיבו כדין, לפתע נהגת רכב התובעת נסעה לאחור, תוך התעלמות מרכב הנתבעת, פגעה בו וגרמה לתאונה.

דיון והכרעה

4. בחקירתה בפניי, טענה נהגת רכב התובעת, כי נסעה היא בנתיב הימני באיטיות על מנת למצוא חניה. כשמצאה את מבוקשה, בעודה מתמרנת ימינה לעבר החניה, יצא נהג רכב הנתבעת מהחניה ופנה שמאלה בקשת, כשהוא מחוץ לחניה, ופגע כאמור ברכבה בצדו האחורי שמאלי. לאחר התאונה הנתבע אמר לה שמדובר בשפשוף קל שירד עם שטיפת הרכב. בנוסף העידה, כי עד ראיה טען שצילם את התאונה ושיבוא להעיד במידת הצורך. העדה הכחישה את טענת הנתבעת כי נסעה לאחור. בעלה של הנהגת העיד אף הוא וציין כי פנה לנהג רכב הנתבעת בבקשה לקבלת פרטי הביטוח של רכבו אולם זה סירב למוסרם לידיו ועל כן פנה למשטרה לשם קבלתם.

לעומתם, בחקירתו בפניי, טען נהג רכב הנתבעת, כי נהגת התובעת נסעה אחורנית או התדרדרה קלות ואזי קרה המפגש בין גלגל רכבו והפגוש של רכבה. לטענתו, לא הבחין הוא בנסיעתה לאחור או בהתדרדרות אך הבחין שלא קרה דבר. הנהגת אף לא ביקשה את פרטיו ובעלה פנה אליו כשהוא על המטוס. הלה טוען כי לא צילם ולא לקח פרטים מכיוון שלא חשב שנגרם לרכבה כל נזק, וכך גם לרכבו.

5. מבין שתי עדויות הנהגים, מצאתי לנכון לבכר ולהעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת כעדות מהימנה יותר המתיישבת עם תמונות הנזק שצירפה ומוקדי הנזק ואופיים. מעיון בתמונות הנזק לרכב התובעת, שהוצגו וסומנו כ – ת/1 ­­– ת/3, יוצא כי מדובר בנזק מעיכה לדופן אחורי שמאלי מעל הגלגל, נזק המתיישב יותר עם פגיעה של רכב הנתבעת בעת פנייה שמאלה כשרכב התובעת כבר לקראת סיום חנייתו, מאשר עם טענת נהג רכב הנתבעת כי רכב התובעת פגע בו תוך כדי נסיעה לאחור, מה גם שהוא עצמו העיד כי לא ראה אותה נוסעת לאחור, ואין זו אלא השערה בלתי מבוססת שכל מטרתה לתרץ את אופן קרות התאונה. באשר לטענת נהג הנתבעת כי לא לקח פרטים כי מיהר, או לא חשב שקרה כל נזק לרכבו, או לרכבה, הרי שאף טענה זו לא מתיישבת עם הדעת והשכל הישר, שאילו האמין בצדקתו ובאשמה של נהגת התובעת, ודאי שהיה לוקח פרטים ומצלם על מנת להפריך את טענת התובעת ואת שיעור נזקיה. בוודאי שלא היה הוא מסרב למסור לה ולבעלה את פרטי הביטוח. ביחס לשיעור הנזק, יצוין כי הנתבעת לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית, לא הזמינה לחקירה את שמאי התובעת, ואף לא צירפה כל תמונה מאירוע התאונה של רכבה שלה או של רכב התובעת.

סוף דבר

6. לאור האמור לעיל, מצאתי להטיל את האחריות לתאונה על כתפי נהג רכב הנתבעת ולקבל את התביעה במלואה.

7. אשר על כן, הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 3,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 03.04.17 ועד לתשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך של 2500 ₪, אגרת בית משפט במלואה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ח, 31 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.