1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 21.03.2016 בין כלי רכב, מ"ר 38-751-11 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 41-170-52 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בדבר האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה קוהרנטית, סדורה, התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, והייתה מהימנה עליי מאוד, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מתפתחת, מהוססת, בלתי קוהרנטית ולא הקרינה אמינות.

שוכנעתי כי רכב התובעת סטה ימינה מנתיב הנסיעה המורה על פנייה שמאלה, הממוקם משמאל לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, תוך ניסיון להשתלב לנתיבי הנסיעה הימיניים המורים על פנייה ימינה בצומת. מדובר בניסיון כושל של נהגת רכב התובעת להשתלב, תוך אי הקפדה על כללי הזהירות.

גם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – רכב התובעת נפגע בצדו הימיני של המגן הקדמי ואילו רכב הנתבעים נפגע בכנף השמאלית האחורית – תומכים במסקנה זו.

משכך, לא רק שלא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה, אלא הוכח כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב התובעת.

לאור המסקנה אליה הגעתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות למעט שכר העד כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.