בפני תביעה ע"ס 6,565 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בשטח שיפוטה של הנתבעת.

ואלו העובדות הנצרכות להכרעה בתביעה שלפני-

לטענת התובעת, ביום 9.9.16 הגיעה לאסוף את בנה מרח' הבבלי 3 בהוד השרון, ורכבה עמד במצב של חניה בניצב למדרכה בצידו השמאלי של הכביש. עת החלה בנסיעה תוך שהיא מכוונת את רכבה למרכז הרחוב שהינו חד סטרי, נפל רכבה לבור ניקוז שהיה בצמוד למדרכה. לגחון הרכב נגרמו נזקים בשל נפילה זו, אולם כשפנתה לנתבעת בדרישה לשפותה על נזקיה, סירבה האחרונה לשאת באחריות.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי בבדיקה שבצעה במקום, לא קיים בור ניקוז שיכול היה לגרום לנזקים להם טענה התובעת. במקום האירוע נמצאים קולטני ניקוז אשר מטבע הדברים צריכים להיות נמוכים מפני השטח ע"מ לאפשר זרימה של מי ניקוז לתוכם. לטענת הנתבעת האחריות לנזק הינה כולה של התובעת אשר גרמה לו בשל נהיגתה הרשלנית. עוד טענה הנתבעת כי לא נתקבלו תביעות או דרישות נוספות ביחס לבור הניקוז המדובר וזאת בניגוד לטענות התובעת.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובעת, מר צבי בלומנשטיק – מנהל אגף שפ"ע אצל הנתבעת וכן מר ניסים אליאס קצין בטיחות תעבורה אצל הנתבעת.

התובעת תיארה את נסיבות התאונה והעידה כי שכנים טענו בפניה כי מדובר בבור שגרם לנזקים נוספים. התובעת אף הציגה תמונות של המקום.

נציגי הנתבעת שבו וטענו כי לא קיים במוקד העירוני כל דיווח נוסף על הבור או נזקים נוספים שנגרמו במקום. נציג הנתבעת מר אליאס העיד כי לו ניסיון של למעלה מ-30 שנה בתחום תאונות הדרכים ואחרי בדיקה שביצעו במקום עמדתם המקצועית היא כי הנזק לא נגרם ע"י קולטן הניקוז אלא משפת המדרכה. לדבריו ע"פ זווית הנסיעה לה טוענת התובעת לא סביר כי הגלגל נפל לתוך הקולטן.

דיון ומסקנות-

חובתה של הרשות המקומית לדאוג לתקינות השטחים הציבוריים שבשטח שיפוטה נדונה לא אחת ע"י בתי המשפט. ככלל חובתה של רשות מקומית לדאוג לבטיחותם של שטחים ציבוריים מעוגנת בפקודת העיריות ובכלל זה בסעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח משולב] (להלן: "הפקודה"), מחובתה של העיריה לדאוג "לתיקונו, ניקויו של רחוב שאינו רכוש הפרט".

 כמו כן, מחובתה של העיריה לדאוג להסרת מכשולים (סע' 235(3) לפקודה). בנוגע לרחובות נקבע כי העיריה תבצע כדלקמן:

" (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;

(3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת-גבול ברחוב;"

 סעיף 249 לפקודה מקנה לעירייה סמכויות ובהם: "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור;"

 וראה ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1), 113 וכן ע"א 862/80, עירית חדרה נ' אהרן זוהר, פד" לז (3), 757, בו נקבע כי:  

"חובותיה של הרשות המקומית- העירייה בענייננו- ביחס לצרכים שברשותה מטילות עליה חובות לדאוג שלא יהיו מכשולים. אפילו הבעלות באותה דרך לא עברה לעיריה הרי על פי חובותיה של העיריה ע"פ סע' 235 ביחס לדרכים ציבוריות מוטלות עליה אותן חובות בתור מי אשר דרכים ציבוריות בתחומה, ועל מנת לדאוג לשלומם של הנזקקים לדרכים ציבוריות אלה" (עמ' 761 לפסה"ד).

  למטה מזה נאמר:

"הגוף השלטוני צריך לצפות שהתרשלות מצידו תגרום נזק. הגוף השלטוני והניזוק הם "שכנים" לענין חובת הזהירות המושגית" (עמ' 767 שם).

זאת ועוד, כן ראה ע"א 176/59 עירית תל-אביב נ' ישראל ראש חודש וערעור שכנגד פ"ד ט"ז (1) 300 שם נקבע ביחס לאחריות העירייה לטיפול במפגעים בשטחים הציבוריים כי :

"נוכח אופיו של התפקיד האמור מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש ציבורי שבתחומי העירייה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה וזאת על ידי ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור אזהרה בו או כיוצא באמצעים אלה" (עמ' 305 רישא לפסה"ד).

משכך, קמה חובה על העירייה לדאוג כי המדרכות והכבישים בשטח שיפוטה יהיו בטוחים וללא מפגעים העלולים להוות סכנה או לגרום נזק לציבור.

מאידך, גם על המשתמש בדרך אחריות לנהוג בצורה סבירה המתאימה לתנאי השטח ולתוואי בו הוא משתמש תוך מתן תשומת לב למכשולים העשויים להימצא בדרך.(וראה לעניין זה ס' 21 (ג) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961) וכך קבע ביהמ"ש בעניין ת"א (עכו) 1482/05 עבוד נ. עצמון (פורסם בנבו)

עדויות שני הצדדים נמצאו על ידי אמינות, אולם יש לבחון את הממצאים העובדתיים לאור החבויות המשפטיות שתוארו לעיל.

טענת הנתבעת הינה כי אין המדובר בבור המהווה סכנה לעוברים ולשבים ולראיה הם טוענים כי לא נתקבלו אצל הנתבעת תביעות או דרישות נוספות בשל קולטן הניקוז אשר לטענת התובעת גרם לה לנזק. זאת ועוד, צודקת הנתבעת בטענתה לפיה קולטני ניקוז מעצם תפקודם אמורים להיות נמוכים מעט בפני הקרקע, אולם יש לתמוה האם יש צורך בהפרשי גובה של כ-10 ס"מ לפי מדידת התובעת. התובעת לא צרפה חוו"ד הנדסית בעניין או טענה כי הפרשי גובה אלה נדרשים או עומדים בתקן הנדסי מסוים.

מהתבוננות בתמונות המקום כפי שהוצגו ע"י הצדדים וכן מופיעים במרשתת (באתר GOOGLE MAPS) נראה כי נהיגת התובעת תרמה לנזקים שנגרמו. הקולטנים מצויים בצמידות למדרכה, ולאור מנח רכבה של התובעת עובר לנסיעתה, לא ברור מדוע בחרה לנסות ולהמשיך בנסיעה קדימה מעל הבור/ קולטן הניקוז אשר היה גלוי לעין (ודוק- המדובר בשלושה קולטני ניקוז צמודים זה לזה ברצף. בנוסף, אירוע התאונה היה בצהריים, שעה שלא הייתה מגבלת ראיה של אותם קולטנים)

דוקטרינת האשם התורם מקורה בדיני הנזיקין (ראו סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). משמעותה הגנה למזיק לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על כל נזקו. זוהי הגנה מדורגת, כלומר היקפה אינו קבוע מראש, אם כי נתחם בכל מקרה ומקרה על^-פי הנסיבות המיוחדות לו.

משכך נראה לי כי לעירייה אחריות על קרות הנזק, אולם גם לתובעת אשם תורם משמעותי בנסיבות שנוצרו.

מצאתי כי בנסיבות העניין, על בסיס העדויות והראיות שהוצגו בפני, חלוקת האחריות תהא 60% על התובעת ו-40% על הנתבעת.

התובעת צרפה לתביעתה חוו"ד שמאי וקבלה המעידה על תשלום בגין הנזקים שנגרמו לה. עם זאת, לא צורפה כל ראיה לעניין הפסדים עקיפים שנגרמו לה ומשכך, לא אוכל לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

סיכומם של דברים, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,022.4 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, לאור סירובה של הנתבעת לשאת באחריות כלשהי לנזק אני קובעת כי עליה לשאת בהוצאות המשפט של התובעת בסך 400 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסה"ד בתוך 15 יום לבית משפט המחוזי- מרכז שבלוד.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ז, 29 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.