מונחות לפניי תובענה ותובענה שכנגד, שבבסיסן התקשרות חוזית בין הצדדים.

העובדות וטענות הצדדים

1.         התובעת, מתפעלת מקום לאירועים ולאירוח בשם "חוות הברבור" שבמושב בית נחמיה, פנתה במהלך חודש אוקטובר 2016 לנתבעת, חברה בע"מ המספקת שירותי פרסום. בתאריך 25/10/2016 התקשרו הצדדים בהסכם שירות לפיו בתמורה לסך הכספי של 11,091 ₪, ששולם במספר תשלומים בכרטיס אשראי, תבצע התובעת מסע פרסום ברשת החברתית "פייסבוק" ותבנה דף ייעודי לתקופה של חצי שנה. טופס הזמנת העבודה, כך לטענתה, לא הועבר לידיה.

2. לאחר ביצוע התשלום הראשון, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לבטל את העסקה (בעל פה ובהמשך בכתב), משלטענתה הפרסום לא תאם את ציפיותיה וצרכי העסק שלה. למרות הודעת הביטול, הנתבעת סירבה להשיב את הכספים, וכפועל יוצא נאלצה התובעת לשלם את מלוא התמורה.

3. התובעת גורסת, כי העסקה שנכרתה אינה תקפה, משהפרה הנתבעת את הוראות סעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן המורה על חובת גילוי פרטים מהותיים הקבועים בסעיף החוק. משלא קיימה הנתבעת את הוראות הסעיף, יש לשיטתה להורות על ביטול הסכם ההתקשרות והשבת הכספים. לחלופין, טוענת התובעת כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של העדר הבקיאות של האזרח הקטן, ותוך עשיית עושר ולא במשפט.

4. הנתבעת, מנגד, גורסת כי דין התביעה להידחות בהיותה טורדנית, חסרת תום לב וקנטרנית. לטענתה, התובעת התקשרה כדין עם הנתבעת, לאחר הנחה משמעותית במחיר, קיבלה אישור לפריסת תשלומים נרחבת ואף קיבלה את מלוא התמורה הקבועה בהתקשרות החוזית. התביעה הוגשה לאור העדר יכולתה של התובעת לעמוד בהתחייבויותיה ואת זאת אין, לשיטת הנתבעת, להכשיר. התובעת קיבלה את תקנון ותנאי ההתקשרות עמה ואישרה אותם.

הנתבעת מדגישה כי היא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת ומיד עם כריתת ההסכם החלה בפעילותה. הנתבעת התקשרה עם צדדים שלישיים, הכינה "דף נחיתה", הזמינה שטח אחסון ברשת האינטרנט וכתובת לאתר האינטרנט. עבור ההתקשרות כאמור שילמה לצדדים שלישיים כספים מראש לכלל תקופת ההתקשרות, משלא קיימת אפשרות לשכור השירותים על בסיס חודשי. ביום ההתקשרות שלחה הנתבעת לתובעת שאלון איפיון על מנת להבין את צרכיה של התובעת, אלא שהתובעת לא העבירה נתונים רבים בשלב זה, ולפיכך התבססה הנתבעת על התכנים הקיימים ברשת. כחמישה ימים לאחר ההתקשרות, הנתבעת יצרה עבור התובעת גרסאות עיצוביות.

5. ביום 6/11/2016 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לבטל את ההתקשרות. תחילה הסבירה כי סיבת הביטול היא בעיה מול הרשויות והעדר אישור הפעלת המקום שבבעלותה. לאחר מכן, בשיחת טלפון עם נציגי הנתבעת ביקשה לבטל את העסקה מהסיבה שבנה עזב את העסק, ובהמשך ביקשה לבטל את העסקה נוכח הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. הנתבעת סירבה לבטל את העסקה, משהתחייבה כלפי צדדים שלישיים ומילאה את עיקר (לטענתה כלל) ההתחייבות.

 6. במהלך חודש דצמבר 2016, בשלב בו מנסים הצדדים להגיע להסכמות לטענת הנתבעת, פנתה התובעת לאמצעי התקשורת על מנת להפעיל על הנתבעת לחץ שיגרום השבת הכספים, והנתבעת אף קיבלה פניה מאחד מערוצי הטלוויזיה בעקבות תלונה שהגישה התובעת. הנתבעת נאלצה בעקבות כך לשכור שירותים של יועץ תקשורת עבור התמורה של 7,020 ש"ח. הנתבעת מפרטת את הנסיונות הנוספים שביצעה התובעת לקבל כספה, ואף מציינת כי התובעת פנתה לגוף תקשורת נוסף.

7. במסגרת כתב ההגנה, פירטה הנתבעת את הטעמים לחיוב התובעת בסך הכספי של 1,822 ש"ח הוצאות משפטיות וכן 7,020 ש"ח שהוצאו עבור ייעוץ ויחסי ציבור כנגד התלונה שהגישה התובעת.

דיון

8. חרף טענת התובעת כי יש להחיל על המחלוקת את חוק הגנת הצרכן, הדין לא עמה. סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר "צרכן" כ"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי". התובעת הודתה, כי השירות ניתן לצרכיה העסקיים, כך שאין מקום להחלת ההגנות הקבועות בחוק בענייננו. לא מצאתי כי מדובר בפערי כוחות בין צרכן ועוסק, כי אם בשני גורמים שמחזיקים עסק קטן-בינוני. תכלית הגנות החוק לא מתקיימת בנדוננו, ועל כן אין כל הצדקה בהרחבת ההגנות שבחוק הצרכני (השוו ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער,פ"ד מה (4) 405, 407). מעבר לכך, ממילא לא שוכנעתי כי הנתבעת לא גילתה את כלל הנתונים הרלבנטיים, משתנאי ההתקשרות מפורטים עד מאוד.

במצב כאמור, עילות הביטול הרלבנטיות הן אלה הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 או חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, אלא שהתובעת לא הצליחה להצביע על כל עילה המצדיקה התערבות בהסכמות החוזיות שבין הצדדים. התובעת בחרה לבטל את ההתקשרות לאחר שהנתבעת כבר ביצעה את מרבית העבודה ואף שילמה לצדדים שלישיים על מנת לקיים את חיוביה החוזיים לכלל התקופה ולא כתשלום חודשי. קבלת עמדת התובעת לביטול חוזה ההתקשרות לאחר שכבר בוצעו פעולות והוצאו כספים - ובכך מצאתי את עדותו של נציג הנתבעת כמהימנה - תגרור חסרון כיס מהותי לנתבעת למרות שהיא מצדה קיימה את התחייבותה החוזית. אין כל הצדקה, לפיכך, להורות על ביטול חוזה ההתקשרות שבין הצדדים.

9. כעולה מסעיף 59 לתנאי ההתקשרות שבין הצדדים "ידוע ללקוח כי במעמד סגירת העסקה המערכת מבצעת באופן אוטומטי הזמנה של השירותים אשר אלו אינם ניתנים לביטול". אף אם התובעת לא קראה את תנאי ההתקשרות, מצאתי להעדיף את גרסת נציג הנתבעת לפיה עצם התנאים הובאו לידיעתה, משמבחינה טכנית הדבר מתחייב. מעבר לכך, טיב ההתקשרות והעובדה כי מעורבים בעסקה צדדים שלישיים (הרשת החברתית, שרת, וכיוצ"ב) היו ידועים לתובעת, כך שאין לקבל טענתה לפיה קיימת הצדקה להשבת הכספים ששילמה. סעיף 57 לתנאי ההתקשרות מורה על העדר האפשרות לביטול העסקה בשל התחייבות הנתבעת לצדדים שלישיים, ובכך הגיון רב.

10. לא מצאתי כי התובעת הוכיחה שהנתבעת התעשרה שלא כדין. הנתבעת עשתה את כלל העבודות שנדרשו, הוציאה הוצאות לטובת צדדים שלישיים תוך הסתמכותה על חוזה ההתקשרות, ואף אם מדובר בחוזה שהיה מיועד לתקופה בת מספר חודשים, שוכנעתי - כטענת נציג הנתבעת - כי חלק ארי של העבודה, ולא מן הנמנע כולו, בוצעה מראש. אין בעובדה שמדובר במספר תשלומים להצדיק השבת כספים נוכח טיב ההתקשרות כפי שפורטה לעיל.

לא שוכנעתי כי התובעת, שזכתה להנחה מהותית בעת ההתקשרות מתוך נסיון ליצור התקשרות ארוכת טווח, מצביעה על טעם כלשהו המצדיק הטלת החיובים הכספיים לפתחה של הנתבעת מקום בו היא זו שאינה מעוניינת בהתקשרות. הנתבעת לא התעשרה שלא כדין, אפוא, משהתובעת היא זו שבחרה שלא לתפעל את השירותים שבוצעו על ידי הנתבעת. היפוכו של דבר לא הוכח, והנטל בעניין זה מוטל לפתחה של התובעת, שלא עמדה בו.

דין התביעה העיקרית, לפיכך, להידחות.

11. אף דין התביעה שכנגד להידחות. לא הוכח כי ההוצאות רלבנטיות לפניית התובעת דווקא. מדובר בקבלה שעסקה בפרסום, ואין בידי בית המשפט לייחס את הפרסום לתלונת התובעת דווקא. רקע הדברים והקשרם לא הוצגו ברמה המצדיקה הגעה למסקנות מחייבות. נהפוך הוא, התגובה שצורף לפניית ערוץ הטלביזיה נערכה על ידי הנתבעת עצמה, וניכר כי אינה משפטית. לא שוכנעתי כי ההוצאות קשורות, אם כן, במקרה דנן. הנתבעת אף נמנעה מהבאת נותן השירותים על מנת להוכיח כי ההוצאות היו רלבנטיות למקרה מושא המחלוקת, או מהן הפעולות שבוצעו ככל שניתן לייחסם למקרה. אי הבאת העד תפעל כנגד הנתבעת, משחזקה כי אילו היה מובא לעדות, לא היה בעדותו לתמוך בגרסת הנתבעת.

הוא הדין להוצאות משפטיות. בית משפט זה לא מעניק פיצוי משפטי לשם ניהול ההליכים בפניו, משמטרתו פתיחת שערי בית המשפט לפני אזרחים ללא ייצוג משפטי.

12. נוכח כלל האמור, דין שתי התביעות להידחות, ובשים לב לכך לא ייעשה צו להוצאות.

הסכום שהופקד בקופת בית המשפט יושב לידי הנתבעת.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (לוד) תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.