הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מורה על דחיית התביעה.

בתיק זה התרשמותי היא שהמחלוקת הנוגעת לסבירות שכר טרחת השמאי היא בלב העניין ולא כל טענת קונספירציה כזו או אחרת ו/או אי תשלום השכר בפועל על ידי התובע. מכתב הדחייה שנשלח על ידי הנתבעת מציין במפורש שזו המחלוקת ועל פי הדין יש לראות בכך בתור עמדתה המוצהרת והיחידה.

לעניין הסבירות כאמור- אכן כעמדת הנתבעת יש צורך במתן הסברים מצד השמאי באשר לחישוב אליו הגיע לצורך העניין דוגמת מספר השעות שרשם (4 במספר כפול 400 ₪), ההוצאות המשרדיות וכך הלאה. אין בחשבון השכר ו/או בחוות דעת השמאי כל התייחסות קונקרטית לכך כאשר לא ניתן לרפא רישום כללי לעניין זה בחשבון שהוגש לתיק.

ברגיל ולו הייתה הנתבעת לא עומדת על חקירת שמאי התובעת, יכול והיה מקום לבחון את הדברים מזווית אחרת ולהתמקד בשיקול הדעת הקשור בסבירות השכר ביחס למה שנראה לבית המשפט כסביר מתוך חוות הדעת, אלא שכאן הנתבעת כן עמדה על חקירת השמאי על פי זכותה בדין המנויה בתקנה 130א לתקסד"א כאשר חקירה זו, גם כעולה ממוצג נ/1, נדרשה לשם בירור הסוגיה.

השמאי להבנתי לא זומן על ידי התובע, הגם הן החלטת בית המשפט שהורתה לו על מתן תשומת ליבו לבקשת הנתבעת לעניין זה והן מתוקף חובתו של התובע בכל מקרה לזמן את השמאי על יסוד כך שהנתבעת זכאית לחקירתו כאמור ואין זה מתפקידה של הנתבעת לעשות את עבודתו למענה.

משכך לא קרה, עומדות טענותיה של הנתבעת באשר לשרירות קביעת שכר הטרחה על כנן ובדין לכאורה זכאית היא לקביעה כי דין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן בזאת פטור מתשלום מחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ח, 08 מאי 2018, בהעדר הצדדים.