לפני תביעה כספית על סך 6,762 ₪.

התובע הינו בעלים של דירה במושב צרופה הנמצאת במשק שבבעלות התובע. התובע השכיר את הדירה לנתבעים החל מיום 1.3.16 ועד ליום 28.2.17 ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות בנוגע לדירה (להלן: "הדירה" או "המושכר").

בהתאם לכתב התביעה, הנתבעים עזבו את הדירה מבלי לערוך פרוטוקול עזיבה והשאירו את הדירה מלוכלכת, לא צבועה, כשהרשתות נגד היתושים קרועות, ארון אמבטיה שבור וכיריים גז לא תקינות. עוד נטען כי הנתבעים לקחו איתם נורות מהדירה והוציאו משלטי הממיר את הסוללות.

עוד נטען כי השלטים היו משומנים עד כדי חוסר אפשרות להשתמש בהם, ובנוסף לקחו הנתבעים כרטיס של הממיר הדיגיטלי וכבל חשמל של הממיר.

עוד נטען כי הנתבעים לא שילמו חשבונות בגין צריכת החשמל לחודשים נובמבר-דצמבר 2016 וינואר-פברואר 2017.

עם עזיבת הנתבעים את הדירה התובע הזמין שמאי שערך דוח תיקונים והעריך את עלותם בסך 3,950 ₪.

כמו כן, התובע צירף לכתב התביעה דף עם רישומים שערך של קריאות מונים במשק לחודשים נובמבר דצמבר 2016. התובע טען כי בחודשים אלו מונה במושכר לא עבד, ועל כן נאלץ לחשב את הצריכה באמצעות חיסור המונים של הדיירים האחרים מהמונה המרכזי במשק. לפי חישוב התובע, על הנתבעים לשלם בגין צריכת החשמל בחודשים נובמבר – דצמבר סך 690 ₪.

בנוסף טען התובע כי עבור צריכת החשמל בחודשים ינואר-פברואר 2017, אשר נערכה לפי קריאת מונה במושכר, על הנתבעים לשלם סך 528 ₪ בהתאם לחישוב הצריכה שעמדה על 812.84 קילוואט לפי 0.65 ₪ לקילוואט.

עוד עתר התובע לקבל עלות של 6 נורות חסכוניות בסך 60 ₪; עלות סוללות לשלטים בסך 10 ₪, עלות בגין שני שלטים לא תקינים בסך 200 ₪; עלות החלפת כיריים גז בסך 400 ₪, עלות כרטיס לממיר של חברת YES בסך 339 ₪.

בכתב ההגנה נטען כי בהתאם כי בהסכם השכירות נכתב: "בתום תקופת הרשות... יפנה בר הרשות את הבית ויחזירו לחזקתו הבלעדית של נותן 8 (כך במקור) הרשות שהבית נקי ומצב סביר פרט לפחת ובלאי רגילים", והדירה הוחזרה על די הנתבעים כשהיא נקייה ובמצב סביר לאחר תיקון חורים בקירות, והכל בהתאם להסכם.

בנוסף, טענו הנתבעים כי הם מכחישים את טענותיו של התובע לעניין חשבונות חשמל, מאחר והתובע לא הציג חשבון חשמל מקורי או כל אסמכתא אחרת אלא הציג רשימה פרי עטו, תוך שהוא נוקב בסכומים כראות עיניו ומסרב להציג כל מסמך או תיעוד חיצוני אותנטי שיעיד על צריכת החשמל האמיתית.

הנתבעים טענו כי הם פנו מספר פעמים לתובע על מנת להבין מדוע הוא עורך חשבון לפי 0.65 ₪ לקילוואט, שעה שתעריף חברת החשמל עמד נכון ליולי 2017 על סך 0.55 ₪ לקילוואט, ונכון לאוגוסט 2016 - על סך 0.53 ₪ לקילוואט, בהתאם לבירור שערכו הנתבעים עם חברת החשמל.

הנתבעים טענו כי אין הם מסרבים לשלם חשבון חשמל אמיתי לאחר שתוצג בפניהם קריאת מונה מסודרת ובניכוי הסכומים ששולמו בפועל עד כה.

הנתבעים אף ערכו טבלה שכללה צריכת החשמל שלהם, תשלומים ששילמו עבור הצריכה, וחיוב יתר שנגבה מהם, לטענתם, בגין הפער בין תעריפים. לטענת הנתבעים, לאור תשלומי יתר לא נותר להם חוב כלפי התובע בגין צריכת החשמל לחודשים נובמבר 2016- פברואר 2017.

באשר לאי עריכת פרוטוקול מסירת הדירה טענו הנתבעים כי בעת עריכת הפרוטוקול נקטו התובע ואשתו בבריונות והחלו "לחפש" ליקויים ואף ייצרו קלקול במצת האלקטרוני של הכיריים.

אחרי התנהלות זו של התובע ואשתו נאלצו הנתבעים לקרוא למשטרת ישראל שביקשה מהתובע ואשתו שיפנו את הדירה.

באשר "לקלקולים" להם נטען בכתב התביעה בהתאם לדו"ח השמאי, טענו הנתבעים כי הם היו קיימים בדירה עוד בטרם תחילת תקופת השכירות. לרבות המשקוף, אשר נאכל על ידי כלב של הדיירים הקודמים, וכך גם לגבי חורים ברשתות נגד היתושים.

עוד נטען כי לא נערך כל פרוטוקול במהלך קבלת החזקה בדירה, כי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה נערכה 5 ימים לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה ולכן אין הדבר מעיד על מצב הדירה בעת המסירה, וכי הדרישות לתיקון בחוות הדעת מנוגדות לאמור בהסכם השכירות, לפיו לא נרשם בהסכם כי על הנתבעים לצבוע את הדירה עם עזיבתם.

הנתבעים טענו כי ברשותם סרט וידאו שצילמו בעת עזיבת הדירה, ממנו ניתן להתרשם כי הם עזבו את הדירה במצב תקין ומסודר.

באשר לטענה, לפיה דלתות חדר הרחצה התנפחו עקב הרטיבות, נטען כי הדירה סבלה מפגמי רטיבות עוד טרם תחילת תקופת השכירות וגם במהלכה, וזאת כתוצאה ממרזבים סתומים ושלולית תמידית שהייתה מחוץ לדירה, וכי חרף פניות הנתבעים לתובע לתיקון ליקויים אלה, במהלך כל תקופת השכירות נמנע התובע מלעשות כן.

עוד טענו הנתבעים כי הרטיבות התמידית בדירה גרמה לעובש ולנזק לחפצים של הנתבעים שמוארך על ידם ב- 2,000 ₪ והם ביקשו לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע, אם בכלל, סכום זה.

הנתבעים טענו כי לא קיבלו את הדירה עם נורות חסכוניות וכי הם לא לקחו איתם בעת העזיבה את הסוללות של השלטים. לטענת הנתבעים השלטים נשארו תקינים וכך גם לא נלקח על ידם כרטיס של הממיר.

הנתבעים צירפו לכתב הגנה התכתבויות ס.מ.ס. שהוחלפו בינם לבין התובע במהלך תקופת השכירות בנוגע לדרישתם לתקן את מקור הרטיבות. עוד צירפו הנתבעים צילומים של ממיר, שלטים ואף נורות רגילות שנותרו בדירה עם עזיבתם על השיש במטבח, וכן תמונות של שלולית גדולה מאחורי הדירה.

דיון בביהמ"ש:

בתאריך 5.9.17 התקיימה הישיבה הראשונה בתיק. בדיון זה נשאל התובע מדוע הוא מיחס רטיבות בחדר הרחצה לנתבעים והוא השיב כי הנתבעים הרטיבו את הארון בזדון. עוד נשאל התובע האם הסכם השכירות עיגן את החובה של הנתבעים לצבוע את המושכר לפני העזיבה, אך הוא לא נתן תשובה לשאלה זו, אלא רק חזר על טענתו כי הנתבעים קיבלו את הדירה לרשותם אחרי שהיא נצבעה ותוקנה בטרם כניסת הנתבעים. במעמד זה, לאחר שהתברר כי התובע לא הביא כל ראיה לטענותיו, נדחה הדיון, כדי לאפשר לתובע להציג את ראיותיו.

בדיון נוסף, שהתקיים בתאריך 21.1.18, הגיש התובע חשבונית, לפיה הארון בחדר האמבטיה והווילונות הוחלפו לפני שהנתבעים נכנסו לדירה. בנוסף הציג חשבונית בדבר תשלום שכר טרחת השמאי ומסמך המהווה תשובה לכתב ההגנה. בין היתר, נכתב על ידי התובע בכתב התשובה כי מהיום הראשון הובהר לנתבעים כי הוא מחשב את צריכת החשמל לפי תעריך של 0.65 ₪, כפי שמקובל באזור, וכי בעת חתימה על ההסכם לא הייתה לנתבעים כל טענה בעניין זה.

עוד הוסיף התובע בכתב התשובה, אותו הגיש במעמד הדיון, דרישות חדשות, שלא הועלו במסגרת כתב התביעה, כגון תשלום בגין פיגור בתשלום שכר דירה עבור חודש אוגוסט 2016 ובקשה להפעיל צ'ק ביטחון שניתן לתובע במעמד החתימה על הסכם שכירות. אציין כבר כעת כי מאחר ודרישות אלו לא מצאו ביטוי בכתב התביעה, והן מהוות הרחבת חזית ושולמה בגין רכיבים אלו אגרת בית המשפט, לא אתייחס לטענות אלו במסגרת פסק הדין.

במהלך הדיון רוב הטענות של הצדדים היו במישור היחסים ביניהם במהלך תקופת השכירות ועל כן אציין בהמשך רק את הטענות הרלוונטיות להכרעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר במשק חקלאי הכולל מספר דירות (בתים נפרדים), כאשר לכל דירה המושכרת על ידי התובע יש מונה חשמל נפרד בתוך הדירה ולמשק ישנו מונה חשמל מרכזי, לפיו משלם התובע לחברת החשמל.

כך גם אין מחלוקת כי מחיר החשמל, אותו גבה התובע מהנתבעים היה גבוהה מזה של חברת החשמל בכ- 10 אג' לקילוואט. לטענת התובע, הסיבה לכך היא כי התעריף הגבוה גילם בתוכו תשלום עבור שירותים נוספים, אך לא פירט מה הם אותם השירותים.

אין מחלוקת כי בחוזה השכירות לא הוסכם בין הצדדים כי מחיר החשמל לא יהיה גבוהה מזה של חברת החשמל. לטענת התובע, הדבר נאמר לנתבעים בעת החתימה על החוזה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי המונה בדירת הנתבעים היה מקולקל בחודשים נובמבר –דצמבר 2016, והתובע עשה חישוב של צריכת החשמל של הנתבעים באמצעות חיסור של כלל המונים במשק מהמונה המרכזי. לטענת הנתבעים, חישוב זה מהווה הוספה של הצריכה המשותפת של המשק לחשבון חשמל של המושכר.

התובע טען כי בכל החישובים שערך החיבור של כלל המונים בדירות בהכרח מביא לצריכה הכללית המופיעה במונה המרכזי (פרוטוקול עמ' 4 ש' 32-35).

הנתבעים טענו כי על התובע היה לעשות חשבון לפי ממוצע של הצריכה הרגילה שלהם ולהוסיף לחישוב זה כ- 10-20% לאור העובדה כי מדובר בחודשי חורף קרים (ראה פרוטוקול עמ' 5).

הנתבעים טענו כי פגיעות במשקוף וברשת היו עוד לפני שנכנסו לדירה, אך הדבר לא מצא ביטוי בחוזה, ולא נעשה פרוטוקול כניסה לדירה. הנתבעים לא הכחישו כי בדירה יחד איתם היה כלב, על לדבריהם מדובר בכלב מחונך שלא עושה נזקים. לעומת זאת, התובע טען כי בטרם כניסתם של הנתבעים לדירה הדירה שופצה והרשתות הוחלפו.

הנתבעים הציגו סרטון שצילמו ביום עזיבת הדירה, ובו נשמע הנתבע אומר לתובע כי הנזקים ברשתות ומשקוף נגרמו על ידי הדיירים הקודמים, והתובע טוען כי הנזק נגרם על ידי הנתבעים (פרוטוקול עמ' 6 ש' 17-36- עמ' 7 ש' 2-5).

לגבי הנורות, נטען על ידי הנתבעים כי הדירה נתקבלה עם נורות רגילות ועל כן עם העזיבה השאירו הנתבעים לתובע נורות רגילות, הנתבעים הציגו תמונה, בה נראית נורה רגילה אחת על שיש המטבח, וטענו כי הם השאירו עוד מספר נורות בדירה שלא צולמו (פרוטוקול עמ' 7 ש' 7-8 וש' 15).

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את שני הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 אנמק את פסק הדין בתמציתיות.

חשבונות חשמל:

למעשה, אין מחלוקת כי התובע גבה מהנתבעים תשלומי חשמל ביתר לעומת התעריף של חברת החשמל למשך כל תקופת השכירות. אף אחד מהצדדים לא הציג ראיה באשר לתעריף המדויק של חברת החשמל בתאריכים הרלוונטיים לשכירות, אך התובע הסכים כי התעריף היה כ- 0.55 ₪ לקילוואט ולא 0.65 ₪ כפי שגבה בפועל.

לטענת התובע, ההפרש נבע מהצורך לשלם על שירותים נוספים, אותם לא פירט, וכי הנתבעים עד לחודש נובמבר הסכימו לשלם לפי תעריף זה.

אין מחלוקת כי הטענה בדבר הסכמה בין הצדדים, לפיה יגבה התובע מחיר גבוה מזה של חברת החשמל, לא מצאה עיגון בחוזה שבין הצדדים. הנתבעים טענו כי לפי בירור שערכו, התעריף של חברת החשמל ליולי 2017 עמד על 0.55 ₪, והתעריף הנכון לאוגוסט 2016 עמד על 0.53 ₪. הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא לבירור שערכו ואף לא הוכיחו, מתי בוצע שינוי במחיר.

מכאן אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום צריכת חשמל של הדירה עבור חודשים נובמבר-דצמבר 2016 וינואר-פברואר 2017 לפי 0.55 ₪ לקילוואט.

אין מחלוקת כי לפי בדיקת מונה צריכת החשמל של הנתבעים בחודשים ינואר-פברואר 2017 הסתכמה ב- 812.31 קילוואט. מכאן, עבור חודשים אלה זכאי התובע תשלום בסך 446.77 ₪.

באשר לחודשים נובמבר – דצמבר 2016, אין מחלוקת בין הצדדים כי המונה בדירה של הנתבעים לא עבד בתקופה זו. התובע הציג חישוב שעשה לתקופה זו באמצעות חיסור מונים של דירות אחרות במשק מהמונה המרכזי (ת/1). התובע לא הציג חשבון חשמל ששולם על ידו בתקופה הרלוונטית לחברת החשמל, על מנת שניתן יהיה לבדוק, האם טענתו כי חיבור של כלל מוני הדירות במשק מהווה את הצריכה המופיעה במונה המרכזי, וכי לא התווספה לחשבון שערך עבור הנתבעים צריכה משותפת.

יחד עם זאת אין מחלוקת כי הנתבעים לא שילמו עבור צריכת החשמל בחודשים נובמבר-דצמבר 2016, וכי עליהם לשלם בגין חוב זה.

סבורני כי מין הראוי לעשות חישוב לפי חשבון של החודשים ינואר-פברואר המהווים אומדן לצריכת הנתבעים בתקופת החורף, וזאת בהעדר אפשרות לחישוב אחר. על כן, אני קובעת כי בגין נובמבר-דצמבר 2016 זכאי התובע לתשלום בסך 446.77 ₪.

בסה"כ זכאי התובע בגין צריכת חשמל שלא שולמה על ידי הנתבעים לסכום של 893.54 ₪.

באשר לקיזוז אותו ביקשו הנתבעים לעשות עקב גביית יתר של התובע במשך 8 חודשי השכירות החל ממרץ 2016, למעט טבלה שערכו הנתבעים, הם לא הציגו כל ראיה בנוגע לצריכת החשמל על ידם בתקופה זו, וכמה שולם על ידם לתובע בגין אותה הצריכה.

זאת ועוד, הנתבעים עיכבו תשלומי חשמל בגין 4 חודשי השכירות האחרונים במשך כשנה ולא שילמו אף את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, על כן לא מצאתי מקום לבצע קיזוז כפי שהתבקש על ידי הנתבעים.

תיקונים לפי דו"ח שמאי:

בהתאם לדו"ח שמאי, נמצאו בדירה שתי רשתות קרועות, משקוף אכול, חורים בקירות שנסתמו ונצבעו בצורה פרוביזורית ובלתי מקצועית עם הבדלי גוון משמעותיים, לכלוך בתקרת חדר שינה, דלתות ארון חדר רחצה שהתנפחו עקב רטיבות והלבשת משקוף חדר שינה אכול.

בהתאם לחוזה השכירות, הנתבעים היו אמורים להחזיר את המושכר: "שהבית נקי ובמצב סביר פרט לפחת ובלאי רגילים".

בהתאם לסרטון שהוצג לי במהלך הדיון, הנתבעים החזירו את הדירה כשהיא נקיה ובמצב סביר. בחוזה השכירות לא נכתבה כל דרישה לצביעת המושכר.

זאת ועוד, הוכח בפני באמצעות הודעות ס.מ.ס שהוחלפו בין הצדדים, ובמכתבים שנשלחו מטעם באי כוחם ובאמצעות תמונות שהוצגו כי במושכר היו בעיות רטיבות. על כן לא ניתן לגלגל לפתחם של הנתבעים כל נזק שנגרם כתוצאה מרטיבות במושכר, ונזק לדלתות הארון מהווה בלאי סביר לאור הרטיבות שהייתה בדירה.

הטענה של התובע, לפיה הוא חושב שהנתבעים גרמו במכוון נזק לדלתות הארון באמבטיה, לא הוכחה, ועל פי תמונות שצילם שמאי, לא ראיתי כל רמז לנזק מכוון שכזה. על כן, התובע לא הוכיח כי על הנתבעים לשלם עבור תיקון הארון או עבור צביעת המושכר.

לעומת זאת, אין זה סביר כי הנתבעים, אשר לפי הודעות ס.מ.ס, שהוחלפו בין שני הצדדים במהלך תקופת השכירות, ידעו לעמוד על שלהם ולדרוש מהתובע את התיקונים בדירה, לא ביקשו לתקן את הרשתות נגד היתושים, במיוחד כאשר מדובר בבית בתוך מושב. זאת ועוד, הצדדים לא ציינו בחוזה כי בבית ישנו נזק כלשהו למשקוף או רשתות. אציין עוד כי אין מחלוקת כי לנתבעים היה כלב שהתגורר יחד איתם בתוך הבית.

לכן אני קובעת כי כלב של הנתבעים יכול היה לגרום לנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי ונותנת אמון בגרסת התובע בהקשר זה מהנימוקים שפירטתי לעיל.

מכאן אני קובעת כי על הנתבעים לשאת בעלויות החלפת רשתות ותיקון הלבשת המשקוף בהתאם לחוות דעת השמאי בסך 550 ₪.

מאחר והחלטתי כי על הנתבעים לשלם רק שביעית מסכום הנדרש לפי דו"ח שמאי, מצאתי לנכון כי הנתבעים יישאו רק בשביעית משכר טרחתו של השמאי ששולם על ידי התובע, דהיינו סך 83.5 ₪.

טענות נוספות:

התובע לא הביא כל ראיה בנוגע לקלקול כיריים ולא הציג כל ראיה באשר להחלפת כיריים במושכר או לעלות הכיריים החדשות, ועל כן אני קובעת כי לא עמד בנטל הראיה בהקשר זה.

כך גם התובע לא הוכיח כי מהמושכר נלקחו נורות, סוללות, כי השלטים היו שומניים, וכי נלקח על ידי הנתבעים כרטיס ממיר. זאת ועוד, התובע אף לא הוכיח את העלות של פריטים אלה. אציין כי מאידך הנתבע הגיש מחירון ציוד של חברת YES (נ/4) ממנו עולה כי מחיר הציוד, את עלותו דרש התובע, הינו נמוך משמעותית מסכום, לו עתר התובע בכתב התביעה.

על כן אני קובעת כי התובע לא הוכיח ראש נזק זה.

באשר לבקשת הנתבעים לקזז סכום של 2,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לחפציהם עקב הרטיבות במושכר, הנתבעים לא הביאו כל ראיה בהקשר זה ולא הוכיח את קרות הנזק או את היקפו ועל כן לא מצאתי מקום לקזז סכום כל שהוא מהנזק שהוכח על ידי התובע.

סוף דבר,

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך 1,527 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע , יחד ולחוד, הוצאות משפט, לרבות אגרת בית המשפט, בסך 350 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.