1. בקשה לצו ביניים שהוגשה ביום 6/4/17 בה מבוקש ליתן צו לשמירת המצב הקיים המורה למשיבה להימנע מנקיטת כל פעולה שתמנע מהמבקשת מלהמשיך ולהשכיר מתקני חוף בחוף הילטון בת"א (להלן: "חוף הילטון") וכן צו המורה למשיבה לעכב ו/או לדחות את החלטתה להפעיל בעצמה עסק של השכרת מתקני חוף בחוף הילטון ולהתיר למבקשת להשכיר את מתקני החוף בחוף הילטון, כפי שהוא עושה זה שנים רבות (מ-2004).
2. זאת, עד להכרעה בעתירה, בה מבוקש להורות למשיבה לחדש את ההיתר שניתן למבקשת להשכרת מתקני חוף עד לתקופת הסכם ההפעלה שיש למבקשת לגבי המבנה (המסעדה שהיא מפעילה) בחוף הילטון, שעתיד להסתיים ב-31/3/18 באותם תנאים שנקבעו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 25/1/17 שנעשה בעת"מ (ת"א) 28917-04-16 (להלן: "העתירה המנהלית") עם חמישה מפעלים של חופים אחרים שלגביהם הסכימה העירייה להאריך את ההיתרים (להלן: "הסכם הפשרה").
3. בקצירת האומר, לשיטת המבקשת יש להחיל עליה את אותם התנאים שהוסכמו בהסכם הפשרה בעתירה המנהלית עם המפעילים האחרים של החופים האחרים שעמם נעשה הסכם הפשרה שההסכמים שלהם עם המשיבה דומים לאלו של המבקשת, כאשר אם הייתה מצטרפת המבקשת לעתירה המנהלית הנ"ל, הסכם הפשרה שנעשה היה ודאי חל גם לגביה והמשיבה גם לא טענה בהליכים הקודמים שהמבקשת הייתה צד להם שקיים שוני בין מפעילי החופים בנושא מתקני החוף ואין כל נימוק המצדיק את הפלייתה לעומת המפעילים שעמם נעשה הסכם הפשרה.
4. זאת, לאחר שהמבקשת הייתה צד להליך משפטי שהתנהל נגד המשיבה בעת"מ (ת"א) 24877-04-14 (להלן: "העתירה הקודמת") בה ניתן פסק דין ולא הצטרפה להליך בעתירה המנהלית שהוגשה ב-2016 ע"י חמישה מפעילי חופים אחרים, מתוך הבנה כי המשיבה כרשות ציבורית המחוייבת לנהוג בשיוויון, תנהג לגביה באופן דומה, כפי שייקבע לגבי המפעילים האחרים שיש להם הסכמים דומים עם המשיבה ואתרים.
5. והנה, נודע למבקשת כי על פי הסכם הפשרה המפעילים שהגישו את העתירה המנהלית ימשיכו לספק ולהשכיר את מתקני החוף למשך תקופה נוספת (של עד שנתיים ימים) והיא ביקשה להחיל גם עליה את תנאי הסכם הפשרה, ברם נאמר לה כי המשיבה החליטה להשכיר בעצמה את מתקני החוף בחוף הילטון בו מפעילה המבקשת עסק של בית אוכל ואין בכוונתה לחדש למבקשת את ההיתר להתקנת מפעילי החוף כפי שנעשה עם מפעילי חופים אחרים (כאשר יש לציין כי ההיתר היה מתחדש מידי שנה מה-1 לאפריל עד 31/3 של השנה העוקבת וזאת באמצעות חברת אתרים).
6. לטענת המבקשת, החובה (והזכות) להשכרת מתקני חוף היא חלק בלתי נפרד מהסכם ההפעלה וההסכמים השנתיים שנעשו בקשר לכך שלובים בו ומהווים חלק ממנו, כאשר סירוב המשיבה לבקשה למתן היתר מהווה הפרה בוטה של הסכם ההפעלה וכן פוגע בעקרון השיוויון ומהווה אפליה אסורה ואכיפה בררנית פסולה הפוגעת בתחרות ובחופש העיסוק, תגרום לה לנזקים כספיים אדירים ואף עלולה להביא לקריסתה.
7. לטענת המבקשת, סיכויי העתירה להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מטרת הבקשה הינה שמירה על המצב הקיים ובחינת זכויות הצדדים בטרם ישונה המצב הקיים המתקיים שנים רבות, תוך שבבקשה הודגש הנזק העלול להיגרם למבקשת אם תימנע ממנה ההפעלה בחופשת הפסח.
8. בעקבות פנייתי לצדדים ביום 9/4/17 להבהיר מה המצב הקיים בשטח ומה המצב שיהיה בחופשת הפסח לגבי השכרת מתקני החוף בחוף הילטון, השיבה המבקשת כי המצב הקיים הינו שרק המבקשת פורסת ומשכירה לציבור מתקני חוף בחוף הילטון בידיעת העיריה ובהסכמתה, כפי שעשתה לאורך כל 13 שנות פעילותה במקום וזאת למרות שההיתר שניתן לה לא חודש בלא שנטען כנגדה שהפעילות אסורה.
9. המשיבה, בהבהרתה, הבהירה כי נכון ליום 9/4/17 אין כל גורם בחוף הילטון שאיננו העיריה, שבידו היתר להשכיר מתקני חוף, כאשר אתרים הודיע למבקשת ביום 31/3/16 שעל פי החלטת המשיבה יונפקו למבקשת היתרים להצבת מתקני חוף לעונת הרחצה של שנת 2016 מיום 1/4/16 ועד 31/12/16 ושאין בכוונת המשיבה לחדש את ההיתרים מעבר ליום 31/12/16, כאשר המשיבה צפויה להתחיל לספק ולהשכיר מתקני חוף בחוף הילטון בסוף חודש אפריל 2017 (תחילת עונת הרחצה הינה ביום 27/4/17) וכבר תיקצבה הספקה זו לחופים, לרבות בחוף דנן, כשחלק ניכר מההוצאות כבר הוצאו בפועל.
10. לטענת המשיבה, בניגוד לעותרות בעתירה המנהלית, המבקשת לא פנתה לערכאות בקשר עם החלטת המשיבה להתחיל לספק ולהשכיר בעצמה מתקני חוף בחוף הילטון החל משנת 2017 וזאת במסגרת המטרה להפחית את מחירי השכירות של מתקני החוף לתושבי ת"א ולאחר שהצליח פרויקט נסיוני שנעשה על ידי המשיבה בחוף "צוק דרום" החליטה המשיבה לספק ולהשכיר בעצמה מתקני חוף לציבור הרחב.
11. כך גם הסכם הפשרה בעתירה המנהלית כלל ויתורים מצד כל אחד מהצדדים לו על חלק מזכויותיו הנטענות, כאשר העותרות בעתירה המנהלית קיבלו את האפשרות להשכיר מתקני חוף עד סוף שנת 2018 בלבד (לכל המאוחר) ומנגד ויתרו על זכותן הנטענת להשכיר מתקני חוף עד תום תקופת ההתקשרות נשוא הסכם המבנים שבינם לבין אתרים (בין 2022 ל-2026) כשגם אם הייתה המבקשת לוקחת חלק בעתירה המנהלית, אין כל ודאות שהמשיבה הייתה מוכנה להגיע גם עמה להסכם הפשרה, כאשר חלק משיקולי הסכם הפשרה היה העובדה שרק ל-4 מפעילות (בעתירה המנהלית) תינתן אפשרות זו והיו שיקולים נוספים להתקשרות בהסכם הפשרה, שאינם קשורים למבקשת, כשאם הייתה יודעת המשיבה שעליה ליתן את אותה את האפשרות גם למפעילים האחרים, לא הייתה נדרשת גם להוצאות האדירות שנדרשה על מנת להתחיל להשכיר בעצמה מתקני חוף.
12. כך גם, מדובר לטענת המשיבה בבקשה המבקשת לשנות את המצב הקיים, שכן למבקשת אין היתר להשכרת מתקני חוף, כאשר המבקשת מודעת לכוונת העיריה לספק ולהשכיר בעצמה מתקני חוף בחוף הילטון החל מסוף חודש מרץ 2016 כך שמדובר בשיהוי קיצוני, כאשר החל מתחילת שנת 2017 משכירה המבקשת מתקני חוף בחוף הילטון למרות שאין בידיה היתר לעשות כן.
13. כך גם הסעד העיקרי בעתירה זהה מהותית לסעד המבוקש בבקשה לצו הביניים וגם שיקולי מאזן הנוחות מובילים לדחיית הבקשה, שכן, כאמור, אין למבקשת היתר להשכיר מתקני חוף, כך שמשמעות המבוקש הוא לשנות את המצב הקיים, כאשר המשיבה נדרשה כבר להוצאות אדירות, בין היתר לצורך הספקה והשכרה של מתקני חוף ומדובר בנזקים כספיים גרידא.
14. כך גם, אם לא יתאפשר למי מהצדדים להשכיר מתקני חוף בחוף הילטון, מי שייפגע זה הציבור הרחב שלא יוכל להינות מהאפשרות לשכור מתקני חוף.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה לצו הביניים (כאשר לא מצאתי מקום לקיום דיון בבקשה ולחקירת המצהיר מטעם המשיבה, כפי שביקשה המבקשת).

1. מבחינת סיכויי העתירה, אני סבור שאינם גבוהים.

זאת, בהתחשב בכך שלגבי העתירה הקודמת נקבע בערעור על פסק הדין שניתן בה שאין השלכה לקביעות בה שאינן מהוות מעשה בית דין, לגבי סכסוך עתידי, כאשר לפי מערכת ההסכמים בין הצדדים אין למבקשת זכות קנויה להשכיר מתקני חוף לכל אורך תקופת ההתקשרות נשוא הסכם המבנה.

1. זאת בהתחשב גם בכך כי, המבקשת, כמי ש"ישבה על הגדר בחיבוק ידיים" בחרה, משיקוליה, לא להצטרף לעתירה המנהלית (למרות שהייתה צד לעתירה הקודמת ולמרות היותה מיוצגת) ולכן היא לא יכולה להיחשב כמי שעומדת על זכויותיה ולהסתמך על כך שאותו דין יחול לגביה כמו לגבי העותרות האחרות שלקחו סיכונים, הוציאו הוצאות ועשו ויתורים עניינים במסגרת הסכם הפשרה שנעשה עימם גם משיקולים עניינים ושיקולים ספציפיים לגבי מפעיל זה או אחר וויתור מצד העותרים שם על חלק מזכויות נטענות.
2. לא ניתן להתעלם מכך שבתחום שיפוט המשיבה קיימים 13 חופים מתוכם מפעילה המשיבה ומספקת שירותי חוף כיום ב-3 חופים: צוק דרום, תל ברוך ומציצים ובכוונת המשיב להתחיל לספק ולהשכיר מתקני חוף ביום 27/4/17 עם פתיחת עונת הרחצה הקרובה ב-6 חופים נוספים: הילטון (נשוא הבקשה), בוגרשוב, ירושלים, מערבי, גבעת עליה וצוק צפון.
3. כך לגבי 4 החופים של המפעילים שפנו בעתירה המנהלית הגיעה המשיבה להסכמים ספציפיים, פר מפעיל ומשיקולים לא אחידים.

כך לגבי חוף גורדון היה מדובר בתקופת התקשרות ביחס למבנה עד 31/12/22 והשכרת מתקני החוף הינה עד סוף שנת 2018 בלבד.

לגבי חוף פרישמן היה מדובר בתקופת הסכם מבנה עד 31/12/26 והמפעיל ויתר על הזכות הנטענת להסכם מתקני חוף עד תום תקופה זו ונקבע כי השכרת מתקני החוף תהיה עד סוף שנת 2018 בלבד.

לגבי חוף אביב וחוף דולפינריום תקופת ההתקשרות לגבי המבנה אמורה להסתיים בסוף 10/17 ולפי הסכם הפשרה האפשרות להשכרת מתקני חוף הינה עד למועד הנ"ל.

1. דהיינו, מדובר בהסדרים ספציפיים עם עותרים ספציפיים שיש לגביהם התקשרויות שונות לגבי המבנים, מועדים שונים ושיקולים שונים של הצדדים, תוך ויתור על זכויות נטענות של צדדים שהיו צד להליך משפטי.
2. לא מדובר בשינוי מדיניות כללי שאמור לחול על כל החופים, אלא בהסדר פשרה עם עותרים ספציפיים, בהליך משפטי ספציפי שהמבקשת בחרה, משיקוליה, לא להצטרף אליו, כשאין כל ודאות שאם הייתה משתתפת המבקשת בהליך המשפטי הנ"ל הייתה מוכנה המשיבה להגיע גם עמה להסכם פשרה ובאותה צורה כפי שנעשה עם האחרים ואם הייתה יודעת המשיבה שהסכם פשרה עם העותרות בעתירה המנהלית יחייבו אותה להשכיר מתקני חוף גם למפעילים בחופים האחרים ייתכן ולא הייתה מתקשרת בהסכם הפשרה ונדרשת להוצאת האדירות שהוציאה ונערכה כדי להתחיל ולהשכיר בעצמה את מתקני החוף ב-27/4/17.
3. באותה המידה ניתן, לשיטת המבקשת, לקבוע כי הסכם הפשרה יחול לא רק עליה כמגישת העתירה הנוכחית אלא גם על כל מפעילי החופים האחרים שלא הגישו עתירה ולא היו צד לעתירה הקודמת, העתירה המנהלית והעתירה הנוכחית ונראה שאין הדבר כך וישנה חשיבות להשתתפות צד בהליך משפטי במיוחד כשמדובר בחופים שונים, תקופות הפעלה שונות וכיו"ב שיקולים שונים, שאז כאמור המשיבה הייתה שוקלת את צעדיה ואת נכונותה לעשות בכלל הסכם פשרה.
4. יש לציין כעולה גם מנספח ב' לתגובת המבקשת לתגובת המשיבה (החלטתי מיום 30/04/2014 לגבי צירוף המבקשת לעתירה הקודמת) שגם בעתירה הקודמת לא הצטרפה המבקשת מלכתחילה לעתירה וביקשה להצטרף לעתירה זו וצורפה (בהסכמת המשיבה) תוך ציון בבקשתה להצטרף שיש לה אינטרס ישיר וממשי בהליך, דבר המעיד על כך שהעותרת הייתה מודעת לכך שעליה להצטרף לעתירה ולא בחרה "לשבת על הגדר" גם בעתירה הקודמת והעובדה שבעתירה המנהלית נהגה כך ולא ביקשה משיקוליה להצטרף להליך שבמסגרתו נערך הסכם הפשרה בלעדיה אומרת דרשני, כשאכן אין למבקשת להלין בעניין זה אלא על עצמה (ולא לנסות להטיל את האשמה בעניין זה על המשיבה שלא פנתה אליה להצטרף להסכם הפשרה).

כך לדוגמא ייתכן והמבקשת (שהייתה מיוצגת כל הזמן ע"י אותו משרד עו"ד מכובד) סברה שאין סיכוי לעתירה הקודמת ולכן בחרה שלא להשתתף בה ולא לקחת סיכונים ורק משראתה שהושג הסכם פשרה מנסה כעת העותרת בשיהוי ניכר להצטרף אליו בדיעבד ובנסיבות העניין אין מקום לאפשר זאת.

1. מבחינת מאזן הנוחות ושיקולי היושר אני סבור שהכף נוטה באופן ברור לדחיית הבקשה, כאשר בהתחשב גם ב"מקבילית הכוחות" הקיימת עם סיכויי העתירה, נוטה הכף לדחיית הבקשה.
2. המבקשת מודעת למעשה כבר מ-3/16 שההיתרים שבידיה להצבת מתקני חוף יסתיימו ביום 31/12/16 ושאין בכוונת המשיבה לחדש היתרים אלו מעבר ליום 31/12/16 ואף חתמה על הסכם לגבי תקופה זו בלבד (גם אם תחת מחאה).

למרות מודעות זו, בחרה המבקשת שלא להצטרף לעתירה המנהלית שהוגשה ביום 14/4/16 על ידי מפעילים אחרים.

1. לכן, מדובר בשיהוי כבד שנפל בפעולות המבקשת (שחיכתה גם מיום מתן פסק דין שנתן תוקף להסכם הפשרה ביום 25/1/17) שדי בו למעשה כדי לדחות את הבקשה לצו הביניים.
2. לא זו אף זו, המבקשת המודעת לכוונת המשיבה להפעיל בעצמה את ביצוע שירותי מתקני החוף בחופים בת"א בחרה כאמור, משיקוליה שלה, לא להגיש עתירה מנהלית ו/או להצטרף לעתירה המנהלית שהוגשה על ידי מפעילים אחרים והמשיכה כל הזמן להשכיר מתקני חוף וזאת בזמן שאין לה היתר לכך מינואר 2017.
3. דהיינו, מדובר למעשה בבקשה לצו עשה המשנה את המצב הקיים ובעשיית דין עצמי ע"י המבקשת, שגם אם נעשה בידיעת המשיבה שידעה על המשך השכרת מתקני החוף וגם אם ההיתר פקע לכל מפעילי החופים, עדיין הדבר נעשה ללא היתר ותוך ידיעה של המבקשת מ-3/16 שאין כוונה לחדש לה את ההיתרים לאחר 31/12/2016 ושבכוונת המשיבה להפעיל בעצמה את המתקנים ובזמן שבניגוד למפעילים אחרים, לא הגישה המבקשת עתירה ולא הגיעה להסכם פשרה עם המשיבה.
4. מכל מקום, מבחינת מאזן הנוחות, לכל היותר מדובר בנזקים כספיים הניתנים לפיצוי בהמשך, כאשר בכל מקרה, לכל היותר מדובר בהפעלה של מתקני החוף ע"י המבקשת שנה נוספת אחת בלבד עד 31/3/18 (מועד סיום הפעלת המבנה) ואם תתקבל העתירה, פתוחה הדרך בפני המבקשת לתבוע את נזקיה הכספיים, כאשר מנגד למשיבה שהוציאה הוצאות כספיות ניכרות להיערכות להפעלת מתקני החוף ייגרם גם כן נזק כספי ניכר לגבי הוצאות שכבר הוציאה (עבור כוח אדם, מתקני חוף ומכונות תשלום).
5. בסופו של דבר, למבקשת אין היתר להשכרת מתקני החוף (החל מינואר 2017) ואם רק יימנע מהמשיבה מלהפעיל את מתקני החוף בעצמה בלא שיינתן למבקשת היתר להפעלת המתקנים, ייפגע הציבור הרחב, שכן לא יהיה מי שישכיר לו את מתקני החוף ואין מקום לטעמי, בנסיבות התיק דנן, ליתן צו עשה המאפשר למבקשת להפעיל את מתקני החוף.
6. כך גם מצופה שהעתירה תישמע בהקדם, כך שאם העתירה תתקבל ניתן יהיה לשנות חזרה את המצב עוד בתקופת עונת הרחצה הנוכחית.
7. לאור כל האמור הבקשה לצו הביניים נדחית.
8. המזכירות תודיע לצדדים ותקבע לדיון בעתירה בהקדם בהתחשב בכך שלא ניתן צו ביניים ועונת הרחצה מתחילה.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ז, 26 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.