לפני: כבוד השופט יוסף יוספי

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31/03/2017, אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 10%.

2. הוועדה לעררים נשוא הערעור התכנסה בעקבות ערר שהגיש המשיב בעניין הנכות הנוירולוגית שהוענקה למערערת לפי סעיף 29 (6) (2), מותאם. בערר נטען כי המערערת סבלה ממגרנה במשך שנים לפני התאונה, ועל כן יש לערוך למערערת חשבון עובר ושב, ולהפחית את הנכות הקודמת. במסגרת הערר הוועדה נתבקשה לקבוע את נכותה מחדש, ולהפחית את הנכות הקודמת.

3. הוועדה לעררים נשוא הערעור קיבלה את ערר המשיב וקבעה כי: "למערערת אין נכות בגין כאבי הראש".

4. עיקר טענות ב"כ המערערת:

א. הוועדה שללה קשר סיבתי, וזאת חרף קביעה חלוטה של ועדה מדרג ראשון עליה לא הוגש ערר, אשר קבעה את הקשר הסיבתי בתחום הנוירולוגי.

ב. הוועדה טעתה עת דנה בשיעור הנכות, אף על פי שהמשיב בעררו לא חלק על הנכות שנקבעה, אלא טען בדבר קיומו של עבר קודם של כאבי ראש.

ג. הוועדה טענת עת לא העניקה למערערת נכות בגין כאבי הראש, מהנימוק שהכאבים אינם מגבילים אותה מבחינה תפקודית, וזאת מקום בו סעיף הליקוי אינו דורש מגבלה תפקודית. קביעת הוועדה אינה מתיישבת עם דרישות סעיף ליקוי 29 (6).

5. עיקר טענות ב"כ המשיב:

א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה לא שללה קשר סיבתי כטענת ב"כ המערערת, אלא קבעה כי אין נכות. דהיינו שיעור הנכות עומד על 0%. הוועדה לעררים הייתה מוסמכת לדון בערר המשיב, שכן וועדה קודמת דנה בנכויות זמניות בעירוב עם נכויות צמיתות, ומשכך כאשר וועדה מתכנסת בתום זמניות, רשאית היא לדון אף בנכות הצמיתה אשר נקבעה.

ב. סמכות הוועדה הרפואית לעררים בהתאם לתקנה 30 הינה רחבה. בסמכות הוועדה להכריע גם בשאלות אשר לא העלו הצדדים בכתבי הערר מטעמם.

ג. סעיף הליקוי הנוירולוגי אליו מפנה המערערת, 29 (6), מדבר על "פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים או בשרירים".

דיון והכרעה:

6. החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

8. מעיון בפרוטוקול עולה כי הועדה בדקה את המערערת, ורשמה את ממצאיה כדלקמן:

"עפ"י אנמנזה כאבי ראש, גם אם קשים מגיבים לטיפול תרופתי ספציפי כך

שאינה מחסירה בעבודה במידה (היו התקפים לעיתים תכופים)".

9. בסיכום הדיון סיכמה הועדה את מסקנותיה בהאי לישנא:

"בבדיקות קודמות של נוירולוגים בוועדות הבדיקה הייתה תקינה. כך שמידת הנכות של כאבי הראש היא עפ"י אנמנזה ומבחינה זו גם אם הכאבים גברו בתדירותם מצריכים נטילת תרופות בהתאם אם לא מגבילים את התובעת מבחינה תפקודית ולכן אין נכות הקשורה לכאבי ראש.

הוועדה מקבלת את הערעור וקובעת שאין נכות בגין כאבי ראש".

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. הוועדה בהחלטתה אינה שוללת את טענת המערערת כי כאבי הראש גברו בתדירותם, ומצריכים נטילת תרופות, אולם לדעת הוועדה אין להעניק למערערת נכות בגין כאבי ראש שעה שאלה אינם מגבילים את המערערת מבחינה תפקודית. סעיפים 29 (6) 1 ו-2 אינם דורשים קריטריון של פגיעה תפקודית, וזאת להבדיל מסעיף 29 (6) ד' לדוגמא. בנסיבות אלו, החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה, ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.

11. לא מצאתי פגם משפטי בטענות המערערת כי קביעת הוועדה בתחום הנוירולוגי הינה חלוטה, וזאת בשים לב שוועדה קודמת דנה בנכויות זמניות אורתופדיות יחד עם נכות צמיתה נוירולוגית. כמו כן, טענת המערערת כי הוועדה שללה קשר סיבתי בתחום הנוירולוגי דינה להדחות, שכן הוועדה מציינת כי לא מצאה נכות בגין כאבי ראש. דהיינו, הוועדה קבעה נכות בשיעור 0% בגין כאבי הראש.

12. טענת המערערת כי הוועדה נדרשה לדון רק בניכוי מצב קודם ולא בשיעור הנכות, אף היא דינה להדחות, שכן בערר המערערת נרשם כי הוועדה לעררים מתבקשת לקבוע את נכותה מחדש, ולהפחית את הנכות הקודמת. למעלה מהנדרש, בהתאם לתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 לוועדה הרפואית לעררים סמכויות רחבות, במסגרתן הוועדה רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת, ובין שלא נתבקשה.

13. לאור כל האמור לעיל, עניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שהוועדה תשקול בשנית קביעתה בתחום הנוירולוגי, תוך שתתייחס לטענות המערערת בנוגע לפגיעה התפקודית כתוצאה מהמיגרנות, ולטיפול התרופתי אותו היא נוטלת, וכן לסעיף ליקוי 29 (6) על תתי סעיפיו בכל הנוגע לדרישה לפגיעה תפקודית. הוועדה תשקול האם יש להעניק למערערת נכות מותאמת. הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

14. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

15. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, ל' אב תשע"ז, (22 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.