לפניי בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי עפ"י סעיף 6א'(א)לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

לאחר עיון בבקשה וצרופותיה – המסמכים הרפואיים שצורפו, אני נעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי.

הגישה בהלכה הפסוקה, היא גישה מקלה, על פיה מאחר שאין לנפגע אפשרות להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים מטעמו, די ברף נמוך של "ראשית ראייה" לצורך מינוי מומחה רפואי. די בקצה חוט הנלמד מהמסמכים הרפואיים לפגיעה שנותרה בתחום המבוקש, על מנת להצדיק בירור מקצועי של השאלה האם בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית. בעניין זה אפנה גם לפסק דינו של כב' השופט זילברטל רע"א 3007/12 בו פירט בית המשפט בהרחבה, את הגישה הליברלית והמגמה הרחבה להקל עם התובע בכל הנוגע לדרישות בהן עליו לעמוד לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, לתביעה על פי חוק הפלת"ד.

מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי כבר בתעודת חדר מיון מיום התאונה, מצוין כי התובעת נחבלה בצוואר וביד ימין ואף אובחנה רגישות באיברים אלה. בהמשך, נזקקה התובעת לבדיקות וטיפולים רפואיים עקב תלונות על כאבים ואף אובחנה הגבלה בתנועה בגב וביד ימין. בדיקת US מיום 10.02.16 הדגימה קרע קטן ב SST. ראה כל המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה.

בהתאם לתיקון תקנה 7(ב) לתקנות המומחים, אין צורך עוד בטעמים מיוחדים על מנת לפטור את התובע מהפקדת פיקדון להבטחת שכרו של המומחה והמחוקק הותיר את שיקול הדעת לבית המשפט לקבוע, מי מבעלי הדין יממן כמימון ביניים את שכרו של המומחה.

לפיכך, בשלב זה וכמימון ביניים, תישא הנתבעת בשכ"ט המומחה.

החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן בנפרד ותשלח לצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ח, 14 יוני 2018, בהעדר הצדדים.