בפני בית הדין שני הליכים של התובע אשר אוחדו בהחלטה מיום ולפיה "נוכח בקשת הנתבע והסכמת התובע מיום 11/2/18 יאוחדו התיקים ע"י המזכירות."

הליך 17333-04-17 עניינו דחיית התביעה לדמי פגיעה עקב תאונה חד פעמית ביום 28/6/16.

הליך 17364-04-17 עניינו דחיית טענתו לפגיעה בעור ע"פ תורת המיקרוטראומה .

נדון תחילה בהליך הראשון תאונה חד פעמית.(הליך 17333-04-17)

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר לו בתאונת עבודה שאירעה ביום 26/08/16, עת לטענתו הרים צינור כבד לחיתוך, ובעת ההרמה חש כאב חזק בשריר הירך אשר התפתח לשטף דם גדול.

הנתבע טען כי תביעתו נדחתה מאחר ולא שיתף פעולה עם פקיד התביעות ולא השיב למכתבי הנתבע. כמו כן לא שיתף פעולה עם החוקר.

עוד טען הנתבע כי מדובר בתובע המדווח כשכיר בחברה של עצמו בה הוא עובד יחיד ואין לנתבע כל דרך לאשש את נתוני תביעתו, לרבות בסיס השתכרותו וכי ניסיון החוקר לאתרו במושב אורה לא צלח.

המוסד סבר כי דין התביעה להידחות בהתאם לסעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי ותקנות 6 ו-8 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה) וכן כי אין קשר סיבתי בין עבודתו לפגיעה.

המחלוקת

1. האם אירעה לתובע תאונת עבודה בתאריך 28/6/16 .
2. האם נדחה על ידי הנתבע כדין כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה.
3. האם יש בידי התובע מסמכים רפואיים המתייחסים לפגיעה.
4. האם התעודה הרפואית שקיבל בעניין "מחלת מקצוע אפשרית" היא ראשית ראיה לפגיעה בעבודה. ככל שימצא החומר הרלבנטי, מה משמעות העניין.
5. מה מעמד התובע האם עצמאי או שכיר בחב' של עצמו. האם העסק שלו פעיל והאם היה העסק פעיל במועד הנטען לפגיעה. האם עשה עבודה ולמי עשה עבודה, האם יש קבלות בגין העבודה הנטענת וממתי.

נוכח המעמד שיקבע בסעיף 5 לעיל, מה יהיה הבסיס לגמלה אם וככל שיהיה זכאי

לה.

הכרעת הדין

טענות הצדדים בקליפת אגוז

1. בתצהירו מאשר התובע כי מדובר בעסק המנוהל כחברה בע"מ, במושב אורה שהוא בעל המניות בה ועובד יחיד כשכיר, וכך הוא מדווח גם למס הכנסה ולביטוח לאומי.
2. כמו כן מציין כי העבודה במסגרייה באורה היא לעיתים גם כקבלן משנה עבור מסגריית שטיל נאמן בע"מ שפעילה באזור ראשון לציון. חלק מהעבודה מבוצעת בראשון לציון .
3. לגרסתו מחזור העבודה בחברה עומד על 120,000 ₪ על פי אישור רו"ח מיום 18/07/17 (נספח א' לתצהיר התובע). לא למותר לציין כי מסמך זה מאוחר לתאריך התביעה.
4. הפגיעה אירעה ביום שישי ולטענתו נח במהלך כל השבוע וחשב שיוכל להמשיך לעבוד תוך ימים ספורים. משלא חלף הכאב פנה ביום 02/09/17 לרופא אשר נתן לו תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ואסר עליו לעבוד מיום 26/08/16 ועד 16/09/16. לגרסת התובע בשל כך שרגיל לקבל מכות לא רץ כל פעם לרופא (עמ' 7 ש' 6-10).
5. התובע טען כי שיתף פעולה וכי ייתכן כי לא נמצא ע"י החוקר במסגרייה באורה מאחר ועבד בראשון לציון לעיתים קרובות.
6. באשר לתחקיר הסביבתי שערך החוקר, ציין התובע כי אמו בת ה-85 חוששת מאנשים ולכן מסרה שאינו במקום כבר הרבה זמן (עמ' 9 ש' 5-10). אולם החוקר לא מתייחס לאמו אלא לאדם שהיה אותה עת במחסן מול מקום עבודתו הנטען של התובע (עמ' 9 ש' 9-15). לפיכך נימוק זה נדחה.
7. עוד נימק זאת בכך שהתובע סובל מליקוי שמיעה ניכר ולכן אינו שומע את הטלפון ואינו משיב לשיחות .למספרים חסויים אינו יכול לחזור מאוחר יותר. לגרסתו משחוקר המוסד הדביק ביום 26/06/17 הזמנה להגיע למשרד ביום 29/06/17 הגיע התובע למשרד והסביר לחוקר שהוא מיוצג על ידי עו"ד, לכן החוקר לא חקר אותו.
8. משכך טען כי לא מדובר בחוסר שיתוף פעולה אלא בצירוף נסיבות בגינן לא נמצא או ענה. כפי שהוכח בהמשך אין אלה פני הדברים כי נשלחו לו שלושה מכתבים לכתובתו- אליהם לא התייחס כלל.
9. לגרסת התובע צירף תמונות של מקום הפגיעה (נספח ד' לתצהירו) ותעודה רפואית ראשונה (נספח ה' לתצהירו) ממנה עולה כי הוא סובל מקרע חלקי בשריר הירך. הדיוק בתאריכים מצביע לדעת התובע על הגינותו ביחס למועד קרות האירוע וכן טען כי גרסתו הייתה קוהרנטית.
10. הנתבע טען כי תאונת עבודה זו מיום 26/08/16 המיוחסת לפגיעה בשריר הירך לא ברור אם היא לירך ימין או לירך שמאל ולכן אין קונקרטיות של הפגיעה באופן שלא ניתן להכיר בה לפי חוק הביטוח הלאומי.
11. לטענת הנתבע התנהלות התובע היא שיטתית וכי אי שיתוף הפעולה אינו מקרי כפי שמנסה לטעון התובע אלא עלה גם בהליך ב"ל 17364-04-17 אף בו לא שיתף פעולה ולאחר שנדחה מסיבה פורמאלית הגיש תביעתו לבית הדין וכך צבר יתרון דיוני ומהותי בעניין התרחקות ממקום ומועד קרות ההתרחשות.
12. עוד טען הנתבע כי מדובר בתובע סדרתי המודע לנהלים היטב. לצורך כך צירף התובע דף ריכוז תביעות התובע לדמי פגיעה המסומן א' וממנו עולה כי התובע הגיש בין השנים 1981-2017 לא פחות מ-26 תביעות לדמי פגיעה על חלקים שונים ופגימות שונות, ובין היתר שמיעה, עיניים, ראש, צוואר, גפיים, גב, אגודל יד ימין, אצבע כף יד שמאל, דלקת עור ועוד ועוד. חלקן אושרו, חלק נדחו פורמאלית, וחלקן נדחו בהיעדר הוכחה. משכך טענת התובע לאי שיתוף פעולה מקרי היא טענה שיש לדחותה.לכך טען התובע כי עובד כ-40 שנה כמסגר ולכן הגיוני מאד שיפגע במהלך עבודתו.
13. יחד עם זאת בחקירתו הנגדית סבר שכמות זו שת תביעות היא דבר " הזוי" :

"ש. נכון שהגשת לפני התביעה הזו 25 תביעות לביטוח הלאומי.

ת. אני לא יודע על מה את מדברת. לא הגשתי 25 תביעות. הזוי מה שאת אומרת.

ש. כמה תביעות הגשת.

ת. לא יודע, לא יכול לומר לך עכשיו. אני יכול לבדוק ואני אגיד לך."(ע' 10)

1. נדגיש כי מס' תביעות התובע לא יהווה שיקול ואנו נבדוק אך ורק את שיתוף או אי שיתוף הפעולה בהליך לפנינו.

שאלת שיתוף הפעולה

1. לטענת הנתבע נשלחו לתובע שלושה מכתבים בדבר דרישה להמצאת מסמכים החיוניים לקבלת תביעתו אשר אף מהם התעלם. לעניין זה לא ניתן לטעון את הקושי השמיעתי.
2. לתובע נשלח מכתב מיום 21/11/16 בו צוין כי עליו לצרף את המסמכים הבאים:

1. בתאריך 28/11/16 התבקש התובע בנוסף להמציא תוצאות בדיקת הדמיה על פיה אובחן קרע חלקי בשריר הירך, כגון US או CT.

1. בתאריך 22/12/16 ניתנה תזכורת לשני המכתבים הקודמים בה צוין "אם לא נקבל מענה לפנייתנו בתוך 15 יום נאלץ לדחות את תביעתך".
2. דהיינו, המכתבים נשלחו אליו לכתובתו אורה 54 והתובע לא שיתף פעולה ולא ענה עליהם למרות התזכורת. משכך , יש לקבל את טענת הנתבע כי בדין נדחתה תביעתו בשל העדר שיתוף פעולה.
3. מטעם זה התביעה נדחית.
4. זאת ועוד, נשלחה לתובע הודעת סמס שגם לגביה לא התייחס ובה נאמר שנקבעה עימו פגישה במקום עבודתו ולא הופיע לפגישה שתואמה ולא דיווח. אף החוקר כותב כי אם לא יחזור אליו יחזיר את התיק מחוסר שיתוף פעולה.
5. כאמור דין התביעה להידחות, קודם כל מחוסר שיתוף פעולה בתביעה זו. לא מדובר במי שאינו יודע כיצד לפעול או במי שאינו יודע את חובותיו לצורך קבלת גמלה, זאת נוכח 24 תביעות קודמות שלו נגד המוסד ללא קשר לתוצאתן.
6. נכון הוא כי על פי הפסיקה הביקורת השיפוטית על המוסד לעניין סבירות החלטה לשלילת גמלה בגין חוסר שיתוף פעולה, מחייבת טעמים מבוססים לדחייה בגין אי שיתוף פעולה שעה שקיימת זכאות מהותית, אולם על פי תקנות 6 ו-8 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998 (להלן- התקנות) רשאי פקיד התביעות להזמין את התובע למוסד לבירור תביעתו ואימות פרטים "לא התייצב התובע בפני פקיד התביעות יראוהו כמי שלא מסר למוסד פרטים או מסכמים הדרושים לבירור תביעתו ויחול האמור בתקנה 8". תקנה 8 קובעת "(א) ראה פקיד התביעות שהתביעה אינה כוללת את כל הפרטים שנדרשו בטופס התביעה... שלא צורפו לתביעה מסמכים הדרושים לבירור הזכות לגמלה או לקביעת שיעורה... יודיע על כך המוסד לתובע ויבקשו להשלים את החסר בתוך 21 ימים מיום מתן ההודעה; לא השלים התובע את החסר בתוך המועד האמור, תישלח לו בתום התקופה האמורה, הודעה נוספת שעליו להשלים את החסר בתוך 15 ימים נוספים (להלן מועד אחרון להשלמת פרטים)". אין ספק כי התובע לא פעל על פי ההודעה והתזכורת שנשלחו לו ואין ספק כי המוסד פעל על פי תקנה 6 ו-8 במדויק.
7. על פי הפסיקה שיקול הדעת של המוסד נתון כאמור לביקורת שיפוטית (דב"ע נ"ז/0-150 אברהם מוזס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו), עב"ל 748/06 בני מסטר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו)). על פי פסיקה זו פעל המוסד כדין והתובע חדל.
8. על כן אף אין להתערב בשיקול הדעת של המוסד בדחייתו זו. המוסד פעל על פי התקנות, שלח לתובע תזכורות והתנהלות המוסד סבירה.

לגופו של עניין

1. לגופו של עניין, התובע טען כי נפגע ביום 26/08/16 בקרע חלקי של שריר הירך, עת הרים מוט ברזל של כ-60 ק"ג על מתקן החיתוך במקום עבודתו במושב אורה תוך כדי עבודתו.
2. אין כל מסמך ו/או עד ו/או עדות חיצונית שאירעה לו תאונת עבודה במועד זה. התובע לא הביא מישהו מהמושב שראה אותו יוצא מהמסגרייה או הולך לביתו, או מישהו מבני המשפחה שתומך בגרסתו על הפגיעה במהלך סוף השבוע ועד הפנייה לרופא. משכך מדובר בעדות יחידה שלו שאינה נתמכת בעדות אחרת.
3. בחקירתו הנגדית בפרוטוקול מציין התובע כי אינו מרים את הצינור בידיים אלא הם מועברים על גלגלת (עמ' 5 ש' 13-22). בכך נסתרה גרסתו בתצהיר בסעיף 11: "הרמתי צינור סקדיול כבד וחיתוך על המסור החשמלי... 12. בעת ההרמה חשתי כאב חזק בשריר הירך אבל המשכתי להרים אותו וניסרתי אותו כפי שהתכוונתי לכתחילה"(דגש ש.ש.). יתר על כן התובע מעיד בחקירתו הנגדית "לצורך המשקל הכבד הזה עשיתי את הגלגלות. לעבודות אחרות אני לא צריך את זה ..." (שם)
4. עוד ציין כי אינו עובד כל יום שישי אלא רק כשצריך לסיים עבודה דחופה. (עמ' 6 ש' 1-7) .התובע לא הוכיח שמדובר בעבודה דחופה במקרה זה. הנספח לתצהירו הזמנת רכש מס' 9285 שעליה כתוב "דחוף" בכתב יד לא ברור של מי, נכתב עליה שמועד האספקה הוא 9.6.16 ואילו התאונה לכאורה אירעה ביום 26.8.16, כך שאין כל קשר בין החשבונית לבין האירוע. כך גם הציור הנושא תאריך 8.6.16 שצורף לתצהירו או מסמך "ארמון הנדסה" ציור שאינו נושא תאריך כלל.
5. ההזמנה של שטיל נאמן שמספרה מחוק נושא תאריך 22.8.16 ולא ברור על מה מדובר. כתוב 20 יחידות, מעבר לכך הפרטים אינם ברורים ולא כתוב על מסמך זה דחוף. חשבונית מס 0318 מיום 28.9.16 אף היא לא מצביעה כי מה שנעשה או כתוב בה קשור באיזשהו אופן לתאונה הנטענת.
6. נספחי התצהיר אין בהם כדי לתמוך בגרסת התובע כלל. נותרה עדות יחידה ללא תמיכה.
7. בחקירתו הנגדית לא דייק התובע ואמר שהייתה עבודה שהיה אמור לסיים. "ש. איזה סוג עבודה זה היה. ת. צינור שני צול שהיה צריך לתפס אותו ולחתוך אותו. ש. עבור מי זה היה. ת. לא זוכר מי היה הלקוח. ש. אתה זוכר אם זה היה דחוף. ת. היה דחוף מאוד, אחרת לא הייתי עושה זאת ביום שישי" (עמ' 6 ש' 13-18)(דגש ש.ש.). עדותו לפיה לא זוכר למי הייתה העבודה גורעת עוד מהמסמכים שצורפו לתצהיר שמהם אי אפשר לדעת למי בוצעה העבודה ואם בכלל הייתה דחופה. עובדה, התובע לא זכר כלל עבור מי נעשתה העבודה .
8. חרף זאת מציין " ש. והעבודה הזו באמת לקחו אותה באותו יום.ת. לא באותו יום, ביום ראשון.ש. אבל אתה אמרת בתצהיר שלקחת שבוע חופש ונחת בבית לאחר מכן.ת. יום שישי זה יום מנוחה, ושבת זה יום מנוחה, היו לי כאבים לא עבדתי. ראיתי שהרגל ממשיכה להאדים ומתנפחת. הלכתי לרופא לא יכולתי יותר." בסעיף 14 לתצהיר מציין:

1. לעניין גרסאות אלה אין אלא להפנות לפס"ד בעניין ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אחעד חיון ואח' (פורסם בנבו), שם נקבע :" סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת– הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות.

דחיית התביעה בשל שקרים אלו הייתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים."(פסקאות 26-35 לפסק הדין והאסמכתאות שם)(דגש ש.ש.).

1. לעניין האסמכתאות שם מדובר בפנינו ב"עדות יחידה" :" . יתרה מכך: בית המשפט יהא חייב להפעיל את ההוראה של סעיף 54 לפקודת הראיות גם ביחס לעדותו היחידה של בעל דין שנמצאו בה סממנים של שקר, ואין צורך שיקבע כי בעל הדין שיקר במפגיע. זאת, משום שסממנים של שקר הם היפוכם מסממנים של אמת; ועל כן לא ניתן יהיה למצוא תימוכין לעדות שבה נמצאו סממנים של שקר באופן שיספק את דרישותיו של סעיף 54 הנ"ל. בנסיבות אלו, טוב יעשה בית המשפט אם ייתן פסק דין לחובתו של אותו בעל הדין בהסתמך על סממני השקר הללו, ועליהם בלבד."(דגש ש.ש.)
2. בנוסף אין תימוכין לטענותיו במסמכים רפואיים.
3. התובע נשאל אם מהזמן שזה קרה לו ועד הזמן שהלך לרופא לא עשה עוד עבודות וציין כי בערך שבוע " אני צריך לבדוק כמה ימים אחרי זה". התובע קורא מהתצהיר, אינו זוכר בעצמו (עמ' 7 ש' 1-4). התובע טוען כי לא הולך מיד לרופא, אולם שנשאל מדוע חיכה 8 ימים עונה "איך הגעת לשמונה. אני רואה שהרגל לא הסתדרה אז הלכתי לרופא".
4. אכן בדקנו ביומן ומדובר בשמונה ימים כולל יום הפגיעה, כאשר מדובר בשבוע רגיל ללא חגים והשבת הייתה ב-27 לחודש. משכך אין גם הסבר לוגי לעובדה שהתובע לא הלך 7 ימים לבדוק את מצבו הרפואי. מכל מקום התובע לא נתן לכך מענה ראוי בחקירתו הנגדית. (עמ' 7 ש' 10-14).
5. תעודה רפואית לנפגע בעבודה הוצאה ביום 2.9.16 וזה היה מועד הבדיקה כאמור במסמך. במסמך נרשם "tear hamstring it partial" לא כתוב באבחנה או באפיון באיזה רגל מדובר, ימין או שמאל, גם לא כתוב מהן התלונות של החולה ולמעשה פרט לעובדה שמדובר במסמך שהוא "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה", אין שום התייחסות של הרופא לקשר לתאונה או לתלונת התובע על תאונת עבודה. עניין זה אינו פועל לטובת התובע. חזקה על מסמך רפואי שישקף את מה שאמר החולה לרופא על מנת לקבל את הטיפול באופן המיטבי, כך לא עולה ממסמך זה, ההפך עולה כי אין את המינימום ההכרחי מאחר ולא כתוב באיזה רגל מדובר!
6. משכך, גם האנמנזה שהיא התעודה הראשונה אין בה כדי לסייע בדבר קרות התאונה במסגרת העבודה או עקב העבודה. אף לא ביחס למועד קרות התאונה מאחר ובמסמך כתוב כי אינו מסוגל לעבודתו מיום 28.6.16 ואילך, אך לא כתוב כי במועד זה קרה משהו.
7. עוד, בטופס התביעה שהגיש התובע (נספח א' לכתב ההגנה) אשר הוגש בתאריך 15.11.16 בסעיף 4 בעניין האיבר שנפגע כתוב "שריר הירך, קריעת שריר" ולעניין הטיפול "אני – חבישה בתחבושת אלסטית". בטופס התביעה לא כותב התובע על איזה רגל מדובר, ימין או שמאל. דבר זה הוא אלמנטרי.
8. לטעמו של ביה"ד ערפול זה כמו גם היעדר ציון בתעודה הרפואית! מצביעים על ספקות כבדים , לשון המעטה ,בפרט נוכח העובדה שבתזכורת המוסד מיום 28.11.16 התבקש במפורש להמציא בדיקת הדמיה או בדיקה על סמכה אובחן קרע חלקי בשריר ולא צירף זאת, אף לא לתצהירו.
9. התובע לא הביא תלוש כדי להראות שקיבל דמי מחלה בגין היעדרות זו (עמ' 10 ש' 12-21). בתלושים שהביא (הודעה מ- 15/1/18 לא מצויינים ימי מחלה אלו .(ע' 10 לפרו' ) התובע מאשר שהוא אומר לרו"ח מתי נמצא ומתי לא. תלושי יולי, אוגוסט ,ספט' , אוק', נוב'דצ' 2016 נוקבים בשכר 5000 ₪ כל חודש על 22 ימי עבודה "משרה מלאה" . אם נפגע ב- 28/6/16 והיה במחלה היה הדבר צריך לבור לביטוי בתלוש יולי. אין ביטוי לכך. בתלוש אין רישום ימי חופשה או מחלה . בכל חודש כתוב 60 ימי חופשה ו90 ימי מחלה. יש בכך לסתור עוד את טענות התובע.
10. לטעמנו לא הוכחה תאונת עבודה, לא הוכח כל קשר בין הקרע בשריר והתעודה הראשונה לבין העבודה, המסמך הרפואי חסר פרטים מהותיים, כאשר נעשה שמונה ימים אחרי התאונה הנטענת, וגם טופס התביעה אינו מציין את מקום הפגיעה.
11. נוכח האמור גם לגופו של עניין, דין התביעה להידחות. התובע לא הרים את נטל ההוכחה בדבר קרות התאונה תוך כדי העבודה ולכן גם לא עקב. התובע לא הוכיח דבר בעניין זה .

סוף דבר בתביעה לתאונה בעבודה מיום 28.6.19

1. מקרה זה הינו מקרה המצדיק שלילת גמלה עקב אי שיתוף פעולה, גם משלתובע לא היה הסבר נאות לאי משלוח המסמכים לנתבע ואי מתן מענה בכלל, וגם משהוכח כי המוסד לביטוח לאומי פעל על פי התקנות בדיוק נמרץ.
2. כמו כן לגופו של עניין, יש לדחות את תביעתו מאחר ולא הוכח אירוע מזכה ועדותו היחידה יחדיו עם המסמכים מצביעים על אי התאמה וחוסר מהותי של ראיות לנסיבות קרות התאונה, דווקא ביום שישי בו בדרך כלל אינו עובד. לא הוכחה דחיפות, טופס התביעה למוסד לוקה בחסר בהעדר ציון של הרגל הרלוונטית וכך גם המסמך הרפואי החסר פרטים מהותיים.
3. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו לקרות תאונת עבודה בתאריך 26.8.16. וגם לגופו של עניין דין תביעתו להידחות.
4. שקלנו בכובד ראש מאחר וסברנו שיש להטיל על התובע הוצאות משפט לטובת הנתבע ובסכום מאוד משמעותי. לפני ולפנים משורת הדין ישלם התובע בגין תביעה זו לנתבע 3000 ש"ח תוך 30 יום. לא יעשה כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הליך 17364-04-17 עניינו דחיית טענתו לפגיעה בעור במנגנון המיקרוטראומה .

1. התובע תבע גם בגין מחלת מקצוע אשר פגעה בעורו במנגנון המיקרוטראומה.
2. בכתב ההגנה ציין הנתבע, כי נדחתה תביעתו עקב אי שיתוף פעולה וכן לשם זהירות כי אין קשר סיבתי בין המחלה לעבודתו מאחר וקיימת גם בכפות הרגליים שאינן נחשפות לחומרים.
3. בדיון מיום 20/7/17 נקבעו המחלוקות הבאות:"
4. האם נפגע התובע בעור בדרך כלשהי .
5. האם מדובר בתאונת עבודה, מהם החומרים אליהם נחשף לטענתו, ככל שנחשף. האם יש לתובע אישורים רפואיים מרופא עור או מרופא תעסוקתי, ומה משמעותם, לעניין מחלת מקצוע אפשרית או פגיעה בעבודה. "
6. בטופס התביעה שצורף א' לכתב ההגנה נרשם: "עובד עם ברזל המכוסה בשכבה שמנונית . החומר מגיע ממקומות שונים בעולם לכן קשה לקבוע מהו סוג הציפוי על הברזל שמשתמשים בו למנוע קורוזיה בברזל" באשר לתקופת העבודה מציין "מעל 40 שנה" . הטופס עמום. אין בו פירוט בסיסי.
7. בתצהיר התובע טען כי "אני עובד בעסק הזה כבר למעלה מ-20 שנה" בטופס התביעה כתוב "40 שנה".
8. עוד ציין " בשנת 2013 – השנה שקדמה למועד בו התחלתי לסבול ממחלת העור, עבדתי באופן קבוע והמחזור עמד על מעל ל- 180,000 ₪" לא ניתן ללמוד מהמחזור מה היקף העבודה בהעדר נתונים בסיסיים ונוספים על חישוב המחזור.
9. מכל מקום על פי התצהיר תחילת המחלה ב- 2014.התביעה ב- 2016 .אין כל מידע על מחזור עסקים קודם ל2013 , אולי היה גדול יותר? וממילא לא ניתן ללמוד מהמחזור על היקף העבודה.
10. לגרסתו בא במגע עם הברזלים והפרופילים כל יום העבודה.(סע' 9 לתצהיר) אולם לא מצויין בתצהיר מה אורך יום העבודה.
11. "בשלב מסויים פיתחתי רגישות לחומרים אלה, ועקב כך התחילו להתפתח על עור הידיים שלי אדמומיות וגרוד בלתי פוסקים, עד כדי סדקים תמידיים של עור הידיים"(ס' 10). לא מצויין מהו אותו " שלב מסויים" כך שאין לוח זמנים ברור. לא פורט מהי ההגדרה של המחלה ממנה סובל.
12. לצורך כך הסתמך על נספח א' מסמכים רפואיים. במסמך מיום 25/6/17 נרשם:

"בחשד לרגישות חומר עבודה למסגר עם ברזלים"(דגש ש.ש.)

הפסקה בעבודה גרמה שיפור ניכר אך יש סדק אחד. המחלה המשיכה.

1. בסיכום ביקור מיום 23/10/17 נרשם כך:

יש בעיות עור גם באזורים אחרים בגוף וכן יש יותר ביד שמאל. יתר על כן כתוב" שינוי עור כפות רגלים ידוע רגישות לחומר .."האמור אינו מבהיר מה הקשר בין ההפסקה בעבודה לשיפור ברגליים.

1. במסמך 3/11/14 מצויין :

1. בכל הכבוד למסמכים רפואיים אלו בהם מדובר ב"חשד למחלה נגרמת או החמרה עם עבודה.." אין דיאגנוזה חד משמעית או בכלל .יש הפניה למוסד לבדיקה. אולם מהמסמכים עולה כי קיימות בעיות עור במקומות שונים בגוף כמו רגלים או גב שאינם חשופים באותה מידה כמו הידיים ל"חומר שמנוני שעל הצינורות" כמופיע בתצהירו.
2. משכך התובע חדל בהרמת נטל ההוכחה בדבר תשתית עובדתית לפגיעת מיקרוטראומה.
3. עוד, בחקירתו הנגדית מציין:

"ש. תספר לנו על יום עבודה רגיל שלך.

ת. קם בבוקר, יש לי תוכניות ואני עובד לפי התוכנית. יש לי מסגרייה ליד הבית, במושב אורה. יש לי עבודות שאני מקבל, הזמנות שאני מקבל ולפיהן אני עובד. מידי פעם אני עובד במסגרייה אצלי במושב ומידי פעם בראשון לציון במסגרייה של שטיל נאמן כקבלן משנה.

ש. בפועל ביום יום אתה קבלן משנה שלהם והעבודה נעשית אצלך או שאתה עובד שם.

ת. יש עבודות שאני מבצע אצלי ויש עבודות שאני מבצע אצלו. תלוי בסוג העבודה.

ש. איזה עבודות אתה מבצע שם.

ת. עבודות כבדות אני מבצע שם כי שם יש את הכלים הכבדים ועבודות קלות אני עושה אצלי (ניסור, ליפוף וחיתוך וכו').

ש. ז"א שחלק מהחומרים והעבודות אתה מעביר משם לשם.

ת. יש חומרים שמגיעים אליי משטיל. יש משאיות שמעבירות אותם אליי, יש מלגזה ומעבירים אותם.

ש. בחזור אותו דבר.

ת. כן.

ש. בימים שאתה אצלך, איזה שעה אתה מתחיל ומסיים. יש לך הפסקות באמצע.

ת. אני מתחיל ב-08:00. סיימתי את הפרויקט, זה יכול להיות חמש שעות ויכול להיות 12 שעות. אני קובע.

ש. והפרויקט הזה מה אתה עושה בו.

ת. יש כל מיני. כל יום משהו אחר. יש עבודות מתמשכות, בד"כ אותן אני מבצע בשטיל. יש לי עבודה שנמשכת אצלי כבר 4 חודשים, אצלי במושב אורה. יש צינורות של 3 צול, זה הקוטר. מרים אותם על משטח, חותך אותם למידה, אחרי זה מלפף סביבם ברזל עגול 8 שיתפוס את הבטון ומניח אותם.

ש. המשטח שיש במסגרייה שלך הוא אותו גובה.

ת. כל הזמן אני משנה את הגובה בהתאם לצורך שלי. זה יכול להיות 1.30 מ' או 20 ס"מ."(ע' 4 ו- 5 לפרו')(דגש ש.ש.).

ובהמשך נחקר בעניין תביעהזו:

" ש. בסעיף 7 לתצהיר שלך אתה כותב שאתה עובד בעסק יותר מ-20 שנה.

ת. אני עובד במסגרות למעלה מ-45 שנה. זה אומר לך משהו?

ש. ממתיי יש לך את הבעיה שלך בידיים.

ת. למעלה מחמש שנים.

ש. ואתה עובד כבר 40 שנה.

ת. נכון.

ש. מה השתנה בתקופה האחרונה לפני שהתפרץ.

ת. יכול להשתנות סוג החומר או השמן שמשתמשים בו. ההרכב של הברזל. 1001 דברים יכולים להשתנות. התחילו להביא ברזלים מסין. מה הכיל הברזל מסין אני לא יודע. לפני זה הביאו מצרפת, אנגליה, רומניה. אין לי מושג מה מכיל החומר הזה.

ש. הברזלים שאתה עובד איתם אתה מזמין אותם.

ת. לא. שטיל מזמינים אותם.

ש. גם אלו שאתה עובד איתם במסגרייה שלך.

ת. כן. החומר שאני לוקח אני לוקח מהם. לא כל השנים, משהו כמו 7 שנים.

ש. לפני זה אתה הזמן מעצמך.

ת. כן. הייתי מביא מפקר, מאיסכור, מש.כהן. איסכור ופקר הם גם יצרנים. אני מניח שהם יודעים מה החומרים.

ש. ושטיל מזמינים גם מכל מיני מקומות.

ת. הם גם מייבאים מסין בעצמם.

ש. הם יודעים מה יש בחומרים.

ת. שאלתי אותם, הם לא ידעו לומר לי מה המפעל בסין שם בברזל. הם יודעים שמגיע אליהם ברזל. מה ההרכב הכימי של החומר הם לא יודעים. זה גם לא מעניין אותם."(עמ' 7 ו- 8 לפרו')(דגש ש.ש.)

1. מחקירתו עולה כי יום עבודתו יכול להיות 5 שעות ויכול 12 אף אינו עובד בימי שישי. לא מדובר בעבודה חוזרת ונשנית כי בעבודה גם "יש כל מיני. כל יום משהו אחר" .
2. גם המיקום משתנה מהמסגריה שלו למסגריה של שטיל.
3. בתצהירו הוא מודה כי " לא הצלחתי לאתר את החומרים המדוייקים אשר עימם אני בא במגע יומיומי"(סע' 11).בחקירתו הנגדית מציין כי יכולים להיות"1001" משתנים.
4. הבעיה הופיעה לגרסתו "למעלה מ 5 שנים", החומר השתנה "משהו כמו 7 שנים". אינו מצביע על קשר וגם חלוף הזמן אינו מוסבר.
5. לגרסתו שאל מה החומרים , ואצל היצרנים "יש להניח שיודעים" מה החומרים. דהיינו התובע ידע שצריך להוכיח מה החומר- עובדה ששאל- אבל לא הוכיח דבר.
6. תורת המיקרוטראומה דורשת תשתית עובדתית. הוכח כי התובע אינו יודע את שמות החומרים. בעב"ל 30126-03-17 שמשון ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו), קבע בית הדין הארצי כי מחומר הראיות ניתן לדלות תשתית עובדתית לחשיפת המערער לחומר מזיק. הגם שאין ביכולתו להוכיח את כל סוגי החומרים המסוכנים אליהם נחשף ולכן הועבר עניינו למומחה הרפואי. אולם באותו הליך נקבע כי "הלכת המיקרוטראומה קובעת כי במקרה של פגיעות, שנובעות מחשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת העבודה, נדרש הנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה", אשר כוללת נתונים בנוגע לחשיפה חוזרת ונשנית לחומרים מסוכנים. על פי הפסיקה על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה, יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית "מתאימה" אשר כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונשנית" לחומרים; השני, קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין אותה תשתית עובדתית לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; והשלישי, קביעה שלפיה במסגרת אותה תשתית עובדתית נגרמו פגיעות זעירות המצטברות יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק מי שהוכחה התשתית העובדתית "המתאימה", יועבר עניינו של המבוטח למומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה (עב"ל (ארצי) 33746-01-14 בן ציון שרעבי- המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (09/12/14)).

אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום, המנותקות בזמן זו מזו, כדי להוות תשתית עובדתית "מתאימה". בנוסף, על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה אליהם." (להלן: פסק דין שמשון).

1. בפסק דין זה התעוררה השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים חשודים, בפרט כשהמעסיק לא ניהל רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, או כשמדובר במקום בו לא חלה על המעסיק חובת רישום. שם נקבע כי כאשר סביר להניח שאכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו כעולה מחומר הראיות בפני בית הדין, יש למנות מומחה רפואי. אולם נקבע כי גם אם יש עמימות בקשר לחומרים, עדיין יש להוכיח את שאר הפרמטרים למיקרוטראומה. באותו עניין צוין כי יש לקחת בחשבון קשיים הכרוכים בידע בדבר סוג והרכב החומרים והשינויים החלים מעת לעת והחומרים המשמשים לאותן מטרות. (עב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקובי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו)).
2. במקרהשלנו התובע הוא המעסיק והמועסק. לא בירר עם הגורמים המתאימים ולא שלח את החומרים למעבדה, לא כעובד ולא כמעסיק. מדובר בעדות יחידה בלתי מגובה אשר המסמכים הרפואיים דלים, ניזונים מפיו ואינם ספציפיים.
3. בעניין עדות יחידה נפסק במפורש כי עדות יחידה שאינה נתמכת בראיות בנוגע למיקרוטראומה בחשיפה לחומרים אין בה די. (ב"ל 55523-1-13 אירינה ברדיצ'בסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) וראו גם עב"ל 38256-06-14 סטיב חילו נ' המוסד לביטוח לאומי, ב"ל 59870-12-16 יעקב מימון נ' המוסד לביטוח לאומי).
4. גם אם עדות יחידה אינה כשלעצמה שוללת הכרה במיקרוטראומה, (ב"ל 35587-08-14 הכרי טוני נ' המוסד לביטוח לאומי) עדיין מחויב המבוטח להוכיח תשתית עובדתית מספיקה ממנה ניתן לבודד בתוך מגוון העיסוקים רצף או רצפים של תנועות דומות במהותן, הפועלות על עניין מוגדר בגוף, כאשר אותו רצף מוגדר משתרע על פרקי זמן ידועים מוגדרים ומשמעותיים. אין זה המקרה שלפנינו.
5. כמו כן לא הוגש הריכוז הנדרש לעניי ה"שומנים" המצפים לטענתו את הברזל. (לעניין מדידת ריכוז החומרים וידיעת מינון החומר הפעיל ראה ב"ל 62996-06-15 איתן פלד נ' המוסד לביטוח לאומי, ב"ל 45361-02-13 גל מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסמו בנבו),פס"ד בהם נקבע כי שאלת ריכוז החומר הפעיל היא בעלת משמעות מכרעת.
6. התובע היה אדון לעיסוקיו ולא הוכיח לא את החומרים ולא את הפרמטרים האחרים המחוייבים מהפסיקה, פרט לטענה בעלמא לחשיפה לחומר עלום כלשהו.
7. על כן לגופו של עניין התובע גם לא הוכיח פעולות חוזרות ונשנות עם חומר מוגדר או בהיקף מוגדר.
8. מטעם זה תביעתו למיקרוטראומה בדין נדחתה.
9. באשר לחוסר שיתוף פעולה, טען התובע בהליך זה בתצהירו (ס' 12) את אותן הטענות שבהליך בל 17333-04-17. וקביעתנו שם (ראה סע' 22-25 לעיל ) יפה אף להליך זה. לא מדובר במקריות של חוסר שיתוף פעולה. התובע מאשר כי משהחוקר הדביק לו ביום 26/6/17 הזמנה להופיע במשרדו- התייצב בטענה שמיוצג ובכך הלכה למעשה לא איפשר התובע את החקירה. ולא בכדי פעל כך התובע. על כן בעניין חוסר שיתוף פעולה, לא יכול היה הנתבע לקבוע ממצאים בנוגע למיקרוטראומה שכן טופס התביעה אמורפי ,כללי ולא מפורט בנוגע לחומרים להיקף החשיפה וכד' ולא ניתן היה לברר מידע זה משהגעתו לחוקר הייתה כשהוא מיוצג.
10. נוכח האמור לעיל גם התביעה להכרה במיקרוטראומה נדחית, פרוצדורלית ומהותית לגופו של עניין.
11. לעניין הליך זה ועל אף דחייתו ועל אף שהוגש בנפרד, לפנים משורת הדין נסתפק בהוצאות שנפסקו לעיל (סעיף 49 ) מאחר וההליכים נידונו בהינף אחד.

ניתן היום א' אייר תשע"ט, 6 מאי 2019 בהעדר הצדדים וישלח אליהם

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.