1. עניינן של שתי הבקשות שלפניי בעיכוב ביצוע תשלום מכוח שומת היטל השבחה, זאת לאחר שוועדת הערר דחתה את הערר שהוגש מצד המבקשות (וחברות אחרות) באשר לחיוב בהיטל השבחה מכוח תכנית רצ/מק/1/1/ז/3 (להלן – תכנית ז/3).

בהמשך לדחיית העררים, הוגשו הערעורים שבכותרת, אשר נשמעים במאוחד ודיון מקדמי בהם קבוע לראשית חודש אוקטובר 2017.

ביום 5.7.2017 או בסמוך לכך נשלחו למבקשות דרישות תשלום שמבוססות על הכרעת ועדת הערר, מושא הערעורים. באשר למבקשת 1 (להלן – גינדי) נשלחו דרישות תשלום ע"ס 343,210 ₪ ו – 358,270 ₪ (במעוגל). באשר למבקשת 2 (להלן – אלמוג) נשלחו דרישות תשלום ע"ס 102,423 ₪ (במעוגל). מכאן הבקשות שלפניי.

2. אליבא המבקשות, סיכוי הערעור להתקבל הינם טובים, שכן בהחלטת ועדת הערר נפלה טעות בכך שנדרשה לסוגיה שמאית ובסופו של דבר אף התערבה בהחלטת השמאי המכריע, בניגוד למקובל. יתר על כן, אף שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשות.

3. המשיבה התנגדה לבקשה.

לטענתה, ועדת הערר הכריעה במחלוקת משפטית עקרונית, שחצתה דעתם של שמאים מכריעים, ונגעה לסוגיה של פרשנות הדין, קרי – פרשנות הוראות תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות והיתרים) (תיקון) התשס"ח-2008 ופרשנות הוראות תכנית ז/3. הואיל ומדובר בהכרעה במחלוקת משפטית, משקל חוות דעתו של השמאי המכריע אינו גבוה ואין מניעה כי ועדת הערר תגיע לתוצאה שונה בהחלטתה.

בנוסף, אם יתקבלו הערעורים, אין כל סיכון כי כספי המערערות לא יושבו להן, שכן עיריית ראשון לציון הוכרזה כ"רשות איתנה" על ידי משרד הפנים.

4. הסמכות להורות על מתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על עתירה מינהלית, מוסדרת בתקנה 43(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן - התקנות), הקובעת כדלקמן:

"43. (א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, או של ההחלטה שהיא נושא הערעור המינהלי, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון."

5. הכלל הוא כי הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים [תקנה 42 לתקנות; בר"ם 3644/13 משרד התחבורה נ' גלר, פסקה 8 (פורסם בנבו, 16.06.2013); עע"ם 2709/14 רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה (פורסם בנבו, 13.4.2014)]. כך, בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע במקרים חריגים בלבד.

6. השיקולים למתן סעד זמני לפי תקנה 43 לתקנות דומים לכללים המנחים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי [עע"ם 4130/13 חייאן (1996) בע"מ נ' עיריית סח'נין (פורסם בנבו, 28.7.2013), והאסמכתאות המופיעות שם) (להלן - עניין חייאן)].

בהלכה הפסוקה נקבע, כי על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי ערעורו טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו [עע"ם 424/11 שלג לבן (1986) בע"מ נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו, 27.1.2011); עניין חייאן, פסקה 9 בפסק דינו של השופט א' שהם].

7. יחסי הגומלין בין שיקולים אלה מוכרים בפסיקה כ"מקבילית הכוחות". כך, שככל שסיכויי הערעור טובים יותר, כך יפחת משקלו של התנאי בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך. עם זאת, נקבע לא אחת, כי מאזן הנוחות הוא השיקול המרכזי על פיו תוכרע הבקשה כולה [עע"ם 3205/15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לב השרון נ' דבי (פורסם בנבו, 21.5.2015)].

8. בענייננו, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להורות על עיכוב ביצוע התשלום.

כפי ששנינו, בבקשה לעיכוב ביצוע יש לבחון בראש ובראשונה את שיקולי מאזן הנוחות.

הפוך והפוך בבקשות דנן ולא תימצא טענה באשר לאיתנות הפיננסית של המשיבה. מהבקשות עצמן אף לא עולה כי קיים חשש למבקשות, כי אם ישלמו את הסכומים שנדרשים מהן עלול להיגרם להן נזק כבד או בלתי הפיך. המבקשות לא הרימו אפוא את הנטל המוטל עליהן בעניין זה – לא טענו כי מצבה הכלכלי של המשיבה מוטל בספק ולא הציגו תשתית ראייתית לכאורית לכך שייגרם להן נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע התשלום [ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ (פורסם בנבו, 19.11.2014)].

לפיכך, שיקולי מאזן הנוחות, אשר מהווים את השיקול המרכזי לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע, אינם מטים את הכף לקבלת הבקשה.

9. אף מבחינת סיכויי הערעור - לצורך הבקשה שלפני, ומבלי לקבוע מסמרות בטרם ישמעו הצדדים - לא שוכנעתי כי מדובר בעניין כה ברור ונהיר כפי שנטען על ידי המבקשות.

10. סוף דבר – הבקשות נדחות.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי יישאו המבקשות בשכ"ט ב"כ המשיבה בסך 3,000 ₪ (כל אחת 1,500 ₪) לתשלום עד ליום 10.9.2017, בלי קשר לתוצאה בערעורים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ז, 09 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.