1. לפניי בקשה לעיון במסמכי התובענה, מכוח הוראותיה של תקנה 4 לתקנות לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003.

לאחר עיון בבקשה , בתגובת המשיב 2 וכן בתשובה, ובהעדר תגובה מטעם המשיבה 1 , מצאתי לקבל הבקשה באופן חלקי.

2. תקנה 4 האמורה הינה נגזרת מעיקרון פומביות הדיון החולש על שיטת המשפט הישראלית. מכוחו של העיקרון האמור, המתרחש באולם בית המשפט גלוי בפני הציבור ופתוח לביקורת ציבורית. מדובר בעיקרון יסוד של משטר דמוקרטי, אשר קיבל מעמד של עקרון משפטי, על חוקי, המעוגן בחוק יסוד: השפיטה. מכאן שככלל, העיון מותר לכל אדם החפץ בכך, ואילו ההגבלות על העיון, הן החריג לכלל האמור. ברי כי, כמו כבכל עקרון משפטי הוא לא ניצב לבדו ומנגד ישנם אינטרסים שנבחנים גם הם בהידרשות לבקשה, למשל הזכות לפרטיות, הגנה על שמו הטוב של אדם, הגנה על ההליך השיפוטי, סודות מסחר וכיוב' (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, בפסקאות 17, 21 ו-22 לפסק דינה של כבוד הנשיאה דורית ביניש (פורסם באתר הרשות השופטת, 8.10.2009)).

3. כאשר מבקש צד שלא להתיר עיון, בית המשפט בוחן את הבקשה במבחן תלת שלבי. תחילה נבחן האם קיים איסור שבדין להתיר את העיון המבוקש; בשלב השני נבחנת השאלה האם העיון מוצדק; בשלב השלישי, ככל שבית המשפט מצא כי יש הצדק להתיר את העיון ייעשה האיזון המתאים בין העיון לבין פגיעה מידתית באינטרסים של הצדדים שהתנגדו לבקשת העיון (בג"ץ 10003/08 עו'ד לוי נ' מדינת ישראל- משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בפסקה 6 להחלטתו של כבוד הרשם גיא שני (פורסם באתר הרשות השופטת, 5.4.2012)).

4. מן הכלל לענייננו, עסקינן בתביעה קטנה במסגרתה עתר המשיב 2 לפיצוי מהמשיבה 1 ,

בשל איחור בטיסה בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה

או שינוי בתנאיה), תשע"ב- 2012. במסגרת ההליך הוגשו כתב הגנה וכן כתב תשובה. בדיון

שהתקיים בתביעה ביום 23.8.17, ניתן פסק דין לפיו נדחתה התביעה כפי הסכמת הצדדים

ועתירתם.

5. המבקש לעיין בתיק בית המשפט הסביר בבקשתו כי בחודש יולי 2019 הגיש בקשה לבית המשפט השלום בראשון לציון להחלפת תובע ייצוגי ובא כח מייצג בת"צ 32856-12-18 (חאיק נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ), אשר עניינה הפרה של סעיף 30 לחוק התקשורת , המכונה: "חוק הספאם". הבקשה האמורה הוגשה כפי הנטען על ידי המבקש לאחר שהמשיב 2 הפר לטענתו את התחייבותו וגזל למבקש את עילת התביעה לאחר קיומה של פגישת ייעוץ שהתקיימה בין השניים בחודש מאי 2019. לטענת המבקש היות ולהליך שהתנהל במסגרת התיק דנן בין אותם הצדדים לתובענה הייצוגית, תיתכן השפעה מכרעת על ניהול ההליך אותו מנהל המבקש כמפורט לעיל, עותר המבקש למתן היתר עיון בתיק. המשיב 2 התנגד לעיון. הוא נימק את התנגדותו בכך שלהליך אשר התנהל בתיק זה אין כל רלבנטיות להליך המתנהל בבית המשפט בראשון לציון, ההליכים אינם עוסקים באותו נושא או עניין למעט זהות הצדדים הא ותו לא. לטענת המשיב 2 כל הבקשה נסמכת על השערות והנחות בלתי מבוססות. לחילופין עתר המשיב 2 כי ככל שיינתן היתר עיון, ולו על מנת להפיס את דעתו של המבקש, יינתן היתר לעיון בכתב התביעה בלבד ללא נספחיו הכוללים פרטים מזהים, לרבות מספר כרטיסי אשראי בגין רכישת כרטיסי הטיסה. המשיבה 1 לא הגישה תגובה לבקשה.

5. לאחר שבחנתי את הבקשה, התשובה והתגובה, מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שיותר עיון בכתב התביעה בלבד ללא נספחיו. אכן צודק המשיב 2 כי בקשת העיון נסמכת על סברות והשערות וכפועל יוצא מכך על טענות כלליות. כפי הנטען על ידי המבקש, מדובר בתביעות המתייחסות לנושאים שונים, כאשר התביעה בתיק זה עניינה בפיצוי בגין איחור בטיסה בעוד שהתביעה האחרת עוסקת כפי הנטען בחוק הספאם. אין קשר ענייני בין השניים ולא מצאתי כי ישנה רלבנטיות לעיון המבוקש בהתייחס לטענות המבקש במסגרת בקשתו. כן לא מצאתי כי עלה בידי המבקש כדי להצביע על תועלת שתצמח לו כתוצאה מהעיון, לבד השערות כלליות.

6. אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון בין זכות העיון ועקרון הפומביות לבין זכותו של המשיב 2 לפרטיות, מוביל במקרה זה נוכח כל האמור למסקנה כי יש מקום לאפשר עיון חלקי בלבד וזאת בכתב התביעה בלבד, ללא נספחיו.

7. נוכח התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות הבקשה.

ניתנה היום, ט' טבת תש"פ, 06 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.