זוהי בקשת הנתבעת למתן הוראות, המוגשת לאחר מתן פסק דין בתובענה.

רקע

1. המשיבה (להלן – "התובעת"), הגישה כנגד המבקשת (להלן – "הנתבעת"), תביעה לפינוי מושכר, לפי פרק ט"ז(4) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בקליפת אגוז יצויין, כי עילת הפינוי היתה אי תשלום דמי שכירות בסך כולל של 42,716 ₪.

טענת ההגנה העיקרית היתה, שבמושכר יש ליקויים רבים אותם חייבת התובעת לתקן, ומשכך לא הועברו דמי השכירות האמורים.

2. בישיבה שהתקיימה ביום 2.7.17 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שכלל את הבאים:

א. הנתבעת תפקיד בידיו הנאמנות של ב"כ התובעת, עד ליום 9.7.17, את דמי השכירות עבור החודשים יולי, אוגוסט, וספטמבר 2017 בסך 19,556 ₪. במקביל, ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש על מנת לבקר במושכר, לבדוק את הליקויים הנטענים על ידי הנתבעת כפי שפורטו בדיון, וימליץ על הפעולות הדרושות, אם בכלל, לצורך תיקון הליקויים אותם הוא ימצא. הסכום שיועבר בנאמנות כאמור לעיל, יועבר לידי התובעת, לאחר שהתובעת תבצע את התיקונים עליהם ימליץ המומחה, ככל שימליץ, ולאחר שיוצגו אסמכתאות על ביצוע התיקונים. הצדדים יישאו בשכר המומחה בחלקים שווים.

ב. אשר לדמי השכירות, ביחס לחודשים החל מחודש אוקטובר 2017 ואילך, הרי שאלה ישולמו על ידי הנתבעת באמצעות שיקים, בהמחאות המשוכות על ידי הנתבעת, כאשר הנתבעת תעביר לידי התובעת 12 שיקים מראש, החל מיום 1.10.17 ואילך. סכומי השיקים יהיו תואמים את גובה דמי השכירות כפי שאלה מוכתבים על ידי תנאי ההסכם.

ג. אשר לסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים בסך 4,160 ₪ - המחלוקת לגביו תוכרע על ידי ביהמ"ש בפסק דין שיינתן לפי סעיף 79א' לאחר שהצדדים יגישו טיעונים קצרים בכתב, אליהם יוכלו לצרף מסמכים רלוונטיים.

ד. התביעה לפינוי מושכר תמחק ללא צו להוצאות, בכפוף להסכמות שהושגו לעיל.

3. להסכם הפשרה האמור ניתן תוקף, עוד בישיבה הנ"ל, של פסק דין.

4. על רקע זה מונה ביום 3.7.17 מומחה מטעם בית המשפט, בכדי שיבדוק את הליקויים הנטענים על ידי הנתבעת כפי שפורטו בדיון, וימליץ על הפעולות הדרושות, אם בכלל, לצורך תיקון הליקויים אותם הוא ימצא.

במקביל, ביום 7.8.17 ניתן פסק דין משלים, בהמשך לזה שניתן במהלך הישיבה, על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ובהתאם להסכמת הצדדים, וזאת ביחס לסכום של 4,160 ₪ שנותר שנוי במחלוקת בין הצדדים (בכדי לסבר את האוזן נציין כי בפסק הדין המשלים חוייבה הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 3,000 ₪).

5. ביום 4.10.17 ניתנה חוות דעת המומחה.

המומחה מצא מספר ליקויים, לרבות בגין רטיבות, והמליץ על ביצוע תיקונים שאין זה המקום לפרטם.

בנושא החשמל ציין המומחה שיש להזמין חשמאלי מוסמך לצורך בדיקת העניין.

הבקשה הנוכחית

6. בעקבות מתן חוות דעת המומחה הגישה הנתבעת בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקשה שורה של דברים:

• מינוי חשמלאי מוסמך כהמלצת המומחה;
• מתן הוראה לתובעת לבצע ללא דיחוי את התיקונים שקבע המומחה ולאחר ביצועם להורות למומחה לשוב ולבדוק את הנכס;
• לחלופין להורות לתובעת להעביר לידיה את סכום הכסף שהופקד בידיו הנאמנות של בא כוחה, על מנת שהנתבעת תבצע את התיקונים בעצמה.
• להורות לתובעת להשיב לנתבעת את הסך ששולם על ידי הנתבעת למומחה עבור שכרו;
• להורות על ביטול תשלומי שכר הדירה לתקופה שעד להשלמת התיקונים לפי קביעת המומחה, ולחלופין להעמיד לנתבעת דיור חלופי בנכס דומה;
• לפסוק לנתבעת הוצאות משפט בהליך כולו.

7. בתגובתה התנגדה התובעת לבקשה.

נטען שהנתבעת לא הניחה תשתית משפטית לקבלת הבקשה, כאשר לשיטת התובעת הבקשה כוללת סעדים ממספר סוגים, לרבות סעד לאכיפת פסק הדין; סעד שנועד לביטול פסק הדין; וסעדים שאינם קשורים כלל לפסק הדין, כאשר בית המשפט אינו מוסמך לתת ולו אף אחד מסעדים אלה.

עוד הפנתה התובעת לכך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר.

8. במסגרת תשובתה לתגובה טענה הנתבעת שמדובר בטענות הקשורות בפסק הדין, לרבות קיום החלטות של המומחה שהתמנה ע"י בית המשפט, ומשכך המסגרת הדיונית המתאימה לדון בכך היא במסגרת ההליך בו ניתן פסק הדין.

הנתבעת הציעה לקיים ישיבה בה ינסה בית המשפט לסייע לצדדים להגיע לעמק השווה, כפי שסיע בהבאת ההליך לידי סיום.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

10. בית משפט זה סיים את מלאכתו עת נתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו הצדדים, ולאחר מכן עת פסק במחלוקת הכספית שנמסרה להכרעתו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

נזכיר כי עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, אשר הוסכם למחוק אותה בשים לב להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים.

בעניין זה אין נפקות לכך שפסק הדין במסגרתו הגיעה התביעה לידי סיום נעשה על בסיס הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.

אף שפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה הוא מעין "יצור כלאיים", המכיל הן צד "הסכמי" והן החלטה "שיפוטית", מדובר בפסק דין לכל דבר ועניין, עליו חלים כללי סופיות הדיון.

משניתן פסק דין במקרה דנן, סיים בית המשפט את מלאכתו.

11. זאת ועוד. הנתבעת מבקשת כעת סעדים החורגים לחלוטין מגדר ההליך המקורי.

שוב נזכיר כי עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, במסגרתה יכול היה בית המשפט לתת סעד אחד ויחיד בנוגע לפינוי הנתבעת מהנכס מושא התביעה, וסעד זה אינו עוד על הפרק.

כעת, מבקשת הנתבעת סעדים שהם נגזרת של הסכם פשרה שהושג בין הצדדים בהליך זה.

בהקשר זה צודקת התובעת בכך שהנתבעת מבקשת שלל סעדים הנוגעים להסכם, כגון סעד של אכיפה (ביצוע תיקונים עליהם המליץ המומחה ומינוי מומחה נוסף); סעד של ביטול חלק מההסכם (מתן אפשרות לנתבעת לבצע את התיקונים, אף שהוסכם שהתובעת תבצע אותם); סעדים המשקפים תרופות בשל הפרה נטענת של ההסכם (כגון קיזוז דמי שכירות כנגד עלותיות תיקונים); וסעד החורגים מגדר ההסכם (לרבות חיוב התובעת בהשבת מחצית שכר המומחה, חרף העובדה שסוכם אחרת, וחיוב התובעת להעניק לה "דיור חלופי").

הלכה היא, שמקום בו בעל דין מעוניין באכיפת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, חרף הפרתו על ידי הצד שכנגד, עליו לפתוח בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי ביזיון בית המשפט, ואם הדבר אינו יעיל על מעשי, הוא יוכל להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי).

במקרה דנן, הנתבעת מבקשת סעדים אשר לצורך הענקתם יהיה עליה לנקוט בהליכים מתאים, לרבות הגשת תביעה נפרדת, כאשר ההליך הנוכחי, שבא לידי סיום בפסק דין, אינו האכסניה המתאימה או הנכונה לבירורם או להענקתם.

כך למשל, ככל שהנתבעת סבורה כי ההסכם הופר באופן המאפשר לה ביטולה, יהיה עליה להגיש תביעה נפרדת לביטול ההסכם (ראו עניין ברבי הנ"ל).

לעומת זאת, ככל שהנתבעת סבורה כי נדרשים סעד של אכיפת ההסכם, או לחלופין סעדים הנובעים מהפרת ההסכם, אשר מסגרת של הוצאה לפועל או פקודת ביזיון בית המשפאט אינה מתאימה להם מבחינה מעשית, יהיה עליה להגיש תביעה נפרדת.

12. בשולי הדברים יצויין, כי גם בקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהשבת חלקה של הנתבעת בשכר המומחה שמונה, כמו גם בקשתה לחיוב התוןבעת בהוצאות ההליך כולו, חורגות מגדר ההסכם, ודורשות נקיטה בהליך מתאים לצורך השגתם (וזאת מבלי להביע דעה ביחד לנכונות הטענות לגופן).

13. סיכומם של דברים, ההליך הנוכחי אינו האכסניה הנכונה ו/או המתאימה לבירור טענותיה של הנתבעת בנדון או להענקת הסעדים המבוקשים על ידה.

סוף דבר

14. הבקשה נדחית.

15. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.