מהלך הדיון וטענות הצדדים –

1. תביעתו של התובע להכיר בכאבי צוואר (להלן גם: "הליקוי") כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, נדחתה ע"י הנתבע בהחלטתו מיום 6.12.16. כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. בתביעתו, כמו גם בתצהיר עדותו הראשית, ציין התובע כי הינו עובד החל משנת 2007 במגן דוד אדום בתפקיד של קצין משמרת. התובע מבקש לייחס את הליקוי לתנאי עבודתו, אשר כללו לטענתו תנועות חוזרות ונשנות של הנעת הראש ימינה שמאלה למעלה ולמטה, זאת לצורך התבוננות במסכי מחשב הממוקמים במיקומים שונים, כשבתוך כך עסק במענה לקריאות אזרחים וניהל את צוות המוקד, האמבולנסים ומעקב אחר כל הפעילות המבצעית במרחב.

3. ביום 5.6.18 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, במהלכה נחקר התובע על תצהירו וכן נשמעה עדותו של מר יוסף פחימה (להלן: "מר פחימה"), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהלו של התובע במקום עבודתו כאמור.

בסיום הדיון, הורה בית הדין על הגשת סיכומים בכתב.

4. במסגרת סיכומי טענותיו, חזר התובע על טענתו ולפיה כללה עבודתו את ניהול המוקד בו מצויים בין היתר גם שישה מסכי מחשב. נטען, כי העבודה מול מסכי המחשב חייבה אותו להסיט את מבטו ממסך למסך כשבתוך כך הניע את צווארו באין ספור תנועות, כך לטענתו, – ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה.

בתמיכה לטענותיו, הפנה התובע להחלטה שניתנה ביום 6.9.16 בתיק בל 34893-11-14 תורג'מן ליאת – המוסד לביטוח לאומי, בה החליט בית הדין למנות מומחה רפואי לאחר שנמצא כי הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה צווארית בעניינה של התובעת, בהתבסס על ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של הנעת הראש.

5. הנתבע, מנגד, ביקש בסיכומיו לדחות את תביעת התובע, בנימוק לפיו עבודתו הינה עבודה מגוונת ולא הוכחה תשתית עובדתית על פי הכללים המתחייבים לצורך הכרה על דרך המיקרוטראומה.

דיון והכרעה –

6. השאלה המרכזית במקרה שלפנינו, היא האם מתקיימת תשתית עובדתית המלמדת אודות קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, כדרישת ההלכה הפסוקה הנוגעת לתורת המיקרוטראומה.

7. "תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". ....משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע.

יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים.

על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע פגיעות ו/או תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות ו/או התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן פגיעות ו/או תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקוי ו/או המחלה לבין מנגנון הפגיעה" (עב"ל 34405-01-11 שרה סקוטלנסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] ניתן ביום 2.8.11; בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999); דב"ע לה/0-61 המוסד לביטוח לאומי - יעקב לוי [פורסם בנבו] פד"ע ז 345 (1976); דב"ע מח/0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע יט 538); עב"ל 33746-01-14 בן ציון שרעבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 09.12.14).

8. לפיכך, היה על התובע להציב תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות, אשר יש בהן כדי לבסס תשתית ראשונית לפי תורת המיקרוטראומה.

9. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כבר כעת, כי לא שוכנענו כי מתקיימים התנאים הבסיסיים לקיומה של תשתית עובדתית כאמור. מסקנתנו זו, כפי שתפורט בהרחבה להלן, מבוססת על תנאי העבודה של התובע ואופי ביצועה, לגביה התרשמנו מחקירתו הנגדית של התובע, כמו גם מעדותו של מר פחימה וכן על בסיס יתר הראיות שהוצגו בפנינו, אשר הביאו אותנו לכלל מסקנה כי גרסתו של התובע אודות התנועות שביצע לטענתו, אינה משקפת את המציאות לאשורה. בהקשר זה נציין כבר כעת, כי לא זו בלבד שבעדותו, נטה התובע להגזמות בתיאור הדברים כך שיתאימו לצרכי תביעתו, הרי שממילא מתיאור אופי עבודתו, עולה תמונה לפיה במהלך העבודה ביצע התובע פעולות שונות ומגוונות הכרוכות בהפעלת אזורים שונים ומגוונים בגוף, ולאו דווקא עבודה הדורשת תנועות חוזרות ונשנות הכרוכות בתנועות הראש, או במאמץ מיוחד שהופעל על הצוואר, כנטען.

10. בתצהיר עדותו הראשית, ציין התובע כך –

"הנני להצהיר כי... בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה דנא עבדתי במד"א וזאת החל משנת 2007, בתפקיד של קצין משמרת...במסגרת תפקידי אני מנהל את המשמרת וצי האמבולנסים של המרחב, עבודתי מתבצעת ב"מוקד המבצעים" וכי בעמדת העבודה שלי מונחים לפניי 6 מסכי מחשב במיקומים שונים שעליי להסיט את מבטי אליהם תוך כדי עבודתי ולצורך ביצוע עבודתי וזאת לאורך כל שעות עבודתי...במשך כל שעות עבודתי אני מסובב את ראשי ימינה שמאל למעלה ומטה לצורך התבוננות ותפעול המשמרת בכלל זה מענה לקריאות של אזרחים וניהול צוות המוקד, האמבולנסים ומעקב אחר כל הפעילות המבצעית במרחב. כפי שכבר ציינתי וניתן לראות בתמונות ישנם מסכים אשר ממוקמים בשני גבהים ופרוסים לפניי כך שעליי לבצע אין ספור פעולות עם ראשי במהלך כל שעות עבודתי".

בעדותו בפנינו, תיאר התובע את עיקר הפעולות שביצע במסגרת עבודתו כקצין במוקד כדלקמן –

"ש: מתקבלת קריאה, תתאר את סדר הפעולות שאתה מבצע עם קבלת הקריאה.

ת: אם אני קצין המשמרת ולא הטלפן שמקבל את הקריאה, אני כבר מתחיל לקבל סוג של מידע לגבי האירוע, כמו כתובת או מה קורה שם, יכול להיות שגם הטלפן יגיד שיש אירוע קשה ושאשיג לו....

ש: אתה מברר את הכתובת.

ת: במקרה שאני מתאר, לא אני מקבל את הקריאה אלא משבץ את האמבולנסים. לפעמים כשיש אירוע קשה, בזמן שהוא מקבל את הקריאה אני כבר משבץ אותם. אם אני מקבל את הקריאה, אני מרים את השפורפרת, עונה ומקליד לקבל את אותו אירוע, החל מלוודא את מספר הטלפון והכתובת ומה קורה שם, אני מסווג את הדחיפות, רושם עוד פרטים וקודים של הזנקה ושחרור כמו תאונת דרכים – תאונה קלה/קשה וכו'. אני מסווג את האירוע כדחוף או לא דחוף, ואם צריך אני מסב את תשומת לב מנהל המשמרת לאירוע ומיד לאחר מכן מקבל את הקריאה הבאה.

ש: סדר הדברים הוא שאתה מקבל שיחת טלפון ומעלה את הדברים על הכתב.

ת: תוך תחקור.

ש: מה עם להודיע לנהג האמבולנס.

ת: תיארתי את קצין המשמרת, חזרתי מה עושה טלפן, ואחרי שהטלפן מסיים לסווג את סיווג האירוע, קצין המשמרת – משגר בהתאם לכוחות הזמינים.

ש: אתה עושה את זה באמצעות טלפון.

ת: או כריזה בתחנה או להשיג את הנהג במירס או טלפונית. לוודא שהאמבולנס יוצא בזמן הנתון, שאכן נוסע לכיוון הנכון" (עמ' 7 ש' 21-28 ועמ' 8 ש' 1-13 לפרוטוקול), ובהמשך –

"ש: נכון שאתה מבצע פעולות רבות של הקלדה תוך כדי.

ת: כן. מקלידים הרבה, לא כמו קלדנית בבית משפט, צריך לתעד כל דבר, במערכת השליטה והבקרה יש מקום שבו צריך לתעד כל דבר, המון סוגי דיווחים, כל תיעוד אפשרי.

ש: ותוך כדי אתה גם מנהל שיחות טלפון לגורמים שונים.

ת: כן, כיבוי, משטרה, מוקד ארצי, מנהלים, אנשי צוות, במירס, בטלפון, במכשיר קשר" (עמ' 8 ש' 27 ועמ' 9 ש' 1-6 לפרוטוקול).

11. ובכן, כפי העולה מן האמור לעיל, מדובר בעבודה מגוונת ביותר, אשר אומנם כללה בין היתר גם התבוננות במסכים, אולם מדובר בחלק (לא מרכזי) ממכלול פעולות מגוון אותן ביצע התובע. פעולת ההתבוננות במסכים לא היתה רציפה, קל וחומר לא תנועות הראש לצורך כך, ואלה היוו חלק מאותן פעולות כגון מענה טלפוני, דיווחים במכשירי הקשר, רישומים, הקלדות במחשב ועוד. בהקשר זה, נציין לדוגמא את גרסתו של התובע בחקירתו הנגדית ביחס לתנועות הראש למעלה ולמטה:

"ש: כל כמה זמן אתה מסתכל על המסך העליון.

ת: כל פעם שמשתנה שם משהו.

ש: כמה פעמים זה קורה במהלך משמרת.

ת: יותר מפעם בשעה בוודאות... "

עולה מן האמור, כי טענות התובע בדבר "אין ספור פעולות עם ראשי.." (סע' 5 לתצהירו), אינן עולות בקנה אחד עם תיאורו בחקירתו הנגדית אודות פעולה מסוג הרמת הראש והורדתו. כך גם ביחס לתנועות הראש לצדדים. איננו מקבלים את גרסת התובע ולפיה ההתבוננות במסכים חייבה אותו להניע את הראש והצוואר לצדדים, בכל התבוננות, בשים לב כי מדובר במסכים קרובים זה לזה (בוודאי צמד המסכים המרכזיים ששימשו אותו), כך שההתבוננות לא הצריכה תנועות הראש והצוואר בכל פעם, בוודאי לא בהיקף ובתכיפות הנטענים. כאמור, ניכר כי תיאורים אלו נועדו להתאים את העובדות למסגרת הנדרשת לצורך הכרה על פי עילת המיקרוטראומה.

כפי שצוין לעיל, התובע ביקש ללמוד לענייננו מההחלטה שניתנה בתיק בל 34893-11-14, ואולם אנו סבורים כי אין להקיש מאותו עניין, באשר מדובר בנתונים עובדתיים השונים בתכלית מעניינו של התובע. באותו הליך, אשר התברר בפני שניים מבין שלושת חברי מותב זה, נדון עניינה של עובדת אשר כל עיסוקה היה בביצוע הלחמות. אותה עובדת, לא קיבלה שיחות טלפון תוך כדי פעולות ההלחמה, לא הקלידה נתונים למחשב תוך כדי פעולות ההלחמה ולא ביצעה דבר מה נוסף, כפי שביצע התובע. לפיכך, אין ולא היה מקום להשוות בין עניינה לבין עניינו של התובע, השונים זה מזה באופן מובהק.

12. כאמור, אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע ולפיה תנאי עבודתו חייבו אותו להניע את ראשו וצווארו לצדדים, למעלה ולמטה לצורך ההתבוננות במסכים, פעם אחר פעם, ברציפות, לזמן ממושך. לא זו בלבד שהתרשמנו כי עדותו של התובע הותאמה לצרכי ההליך אלא אף מצאנו בגרסתו כשלים משמעותיים נוספים:

בסע' 3 לתצהירו, טען התובע כי "בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה דנא עבדתי במד"א וזאת החל משנת 2007, בתפקיד של קצין משמרת". רק במסגרת חקירתו הנגדית, התברר בפנינו כי גרסתו של התובע אינה מדויקת. בעוד התובע ביקש לצייר בפנינו תמונה ולפיה כל עיסוקו היה כקצין משמרת, עלה כי הוא שימש גם כחובש וגם כנהג אמבולנס:

"ש: נכון שעבדת במד"א גם כחובש ונהג אמבולנס.

ת: לפעמים כן.

ש: למה לא ציינת את זה בתצהיר אלא ציינת רק קצין משמרת.

ת: בהגדרה אני גם חובש וגם נהג אמבולנס.

ש: אבל לא ציינת את זה.

ת: כי עיקר עבודתי היה במוקד, ולא ראיתי לנכון לציין את זה שאני גם לפעמים עובד בשטח כי עיקר העבודה היה במוקד." (עמ' 5 שורות 14-20).

13. בעוד התובע טען (שלא ביזמתו) כי אמנם עבד "לפעמים" גם בשטח, הרי שאישור ההעסקה מטעם מד"א, מלמד כי מדובר בחלק בלתי נפרד מן התפקידים אותם ביצע:

"הריני לאשר כי מר ינון מושקוביץ הועסק במגן דוד אדום בין התאריכים 14/03/2007 ועד לתאריך 01/02/2017 בתפקידים חובש/נהג אמבולנס וקצין משמרת במרחב גלבוע.

כמו כן, החל מחודש מאי 2015 הועסק בתפקיד קצין משמרת במוקד הגליל במרחב גלבוע".

יש להצטער על כי התובע בחר שלא להביא בפני בית הדין את התמונה המלאה ביחס לתפקידים אותם ביצע, תוך הצגת נתונים שאינם מדויקים ביחס לכך.

14. מר פחימה, הממונה על התובע בתקופה הרלוונטית, העיד לפנינו באשר ליחס החלוקה בין עבודת התובע כקצין משמרת במוקד לבין עבודתו כחובש ונהג אמבולנס. מעדותו, למדנו כי למעט בשנתיים האחרונות, התובע עבד כנהג חובש בהיקף של כ-40% מעבודתו. נתון זה, המלמד על היקף עבודה משמעותי ביותר, אשר יש גם בו כדי לפגום בקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, לא בא זכרו בכתב התביעה ובתצהיר התובע. בחירתו של התובע להסתיר מעיני בית הדין מידע מהותי ורלוונטי, מערערת את מידת המהימנות שיש לייחס לגרסתו של התובע בהליך בכללותו.

נוסיף ונציין כי גם אם יטען התובע כי הערכת היקף עבודה של 40% היא מופרזת, הרי שאף לגרסת התובע, כפי שכאמור עלתה לראשונה רק בחקירה הנגדית, הוא עבד כנהג וחובש "10 משמרות בחודש" (עמ' 6 ש' 1-11 לפרוטוקול). היקף משמעותי לכל הדיעות.

אם אין די בכך, הרי שהתובע גם בחר שלא לציין כי חלק משמעותי מתקופת עבודתו (3 שנים, החל מחודש 10/08 ועד לחודש 09/11), היה סטודנט במכללת עמק יזרעאל, מה שלפי גרסתו עצמו גרם לצמצום בהיקף עבודתו (עמ' 5 ש' 1-13 לפרוטוקול).

אשר לתנאי העבודה, הרי שעדותו של מר פחימה לא תמכה במאומה בטענות התובע לעניין הפעולות הנטענות, ואף חזקה את המסקנה כי מדובר בעבודה מגוונת, אשר לא יכולה לבסס תשתית עובדתית להכרה לפי תורת המיקרוטראומה. כך העיד בפנינו מר פחימה בקשר לאופי עבודת התובע –

"ש: תתאר את עבודתו של התובע כקצין משמרת במוקד. אבקש שתתאר מהשלב הראשון שמתקבלת קריאה ועד לסיום הטיפול בה.

ת: המוקד מורכב מקצין משמרת ושני טלפנים. התפקיד של הטלפנים הוא לקבל את הקריאה ולהקליד אותה ובזמן הזה הפנייה עוברת לקצין משמרת הוא מחליט מה לשלוח לאירוע, תלוי באופי האירוע, זה התפקיד העיקרי של קצין משמרת, בזמן שהוא עושה את זה הוא צריך להפעיל מערכות, גם מדבר בטלפון, גם בקשר, גם מקליד במחשב, יש לו הרבה פעמים לאתר את מי להוציא, אם כל האמבולנסים תפוסים, לקבל סיוע ממרחב אחר, יש לו גם להסתובב לקיר מאחוריו עם טלפונים חיוניים, הוא בעצם מנהל את כל המוקד, חייב לדעת כל מה שקורה במוקד ואחראי על הטלפנים שיושבים איתו. יש לו כמה מסכים מולו, שני מסכים עיקריים של מערכת שליטה ובקרה שבהם הוא רואה את האמבולנסים איפה הם נמצאים ולכוון אותם, במקביל יש לו מסך של...

ש: אני מציגה בפניך תמונה, איפה שני המסכים העיקריים שדיברת עליהם.

ת: מעל הטלפונים במקום הישיבה. יש לו מסכים נוספים של מערכת הקשר, תלוי עם מי הוא מדבר, לפעמים צריך לעבור ממסרים, המסך הוא עליון למעלה מצד ימין. יש מסך נוסף שיש לו בעצם את כל הנתונים וכל מספרי הטלפון של כל בתי החולים, בסיסי צה"ל וכל מי שאנו עובדים בשגרה. יש גם מסך מצלמות שבו רואים מי נכנס לתחנה.

ש: האם תוך כדי התבוננות במסכים בטיפול בקריאה הוא מבצע גם פעולות אחרות כמו מדבר בטלפונים, במערכת הקשר ומקליד.

ת: חד משמעית כן" (עמ' 10 ש' 16-28 ועמ' 11 ש' 1-15 לפרוטוקול).

15. מהימנות –

אם אין די בהשמטת עובדות מהותיות במטרה להתאים את התביעה לדרישות ההלכה הפסוקה לעניין מיקרוטראומה, השמטות אשר פוגעות באופן מהותי במידת המהימנות שיש לייחס לגרסתו של התובע, הרי שבנוסף לאמור לעיל, עלה כי עברו הרפואי של התובע בתחום עמוד השדרה הצווארי אינו כפי שהעיד עליו. התובע העיד בפנינו כי לא סבל עובר לתחילת עבודתו מכאבים בצוואר (עמ' 9 ש' 7-14 לפרוטוקול), ואולם התברר כי קיימות בעניינו תלונות ביחס לכאבי גב בעמוד השדרה הצווארי. כך נרשם בתיעוד הרפואי מיום 11.11.02 (נ/2): "כאבי גב בלתי מוסברים ע"ש מותני וע"ש צווארי". מדובר בנתונים המתועדים ברשומה רפואית בזמן אמת, וחזקה כי הם נכונים. גרסתו של התובע בעניין זה, אשר אינה עולה בקנה אחד עם הרישומים הרפואיים, מלמדת גם היא על מידת המהימנות הנמוכה שיש לייחס לגרסתו.

16. סוף דבר - על בסיס כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לנוכח קביעותנו לעיל, אודות התנהלות התובע אשר בחר להביא בפנינו גרסה עובדתית חלקית ומותאמת לצרכי תביעתו, יש להשית על התובע את הוצאות ההליך. בהתחשב בכך שמדובר באדם צעיר ולפנים משורת הדין, החלטנו להשית עליו הוצאות מופחתות. לפיכך, ישלם התובע לנתבע בגין הליך זה, סך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

17. כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ט (23 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371