1. לפניי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21/7/16.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי מבוטח הנתבעת הוא האחראי לתאונה, כשבחוות דעת שמאי התובעת נקבע כי יש לראות את הרכב הניזוק כרכב באבדן מוחלט.

3. הנתבעת שילמה לתובעת סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 13,332 ₪, כשלטענת התובעת עומד גובה הנזק שנגרם על סך של 15,541 ₪ אותם שילמה למבוטחת. בהתאם הגישה התובעת תביעה בגין ההפרש שלא שילמה הנתבעת בסך 2,709 ₪, כולל הפרשי הצמדה.

4. התובעת טוענת כי שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח בסך כולל של 15,541 ₪ על פי הפירוט הבא: תשלום הנזק – שווי הרכב באבדן מוחלט על פי חוות דעת השמאי – 15,852 ₪, תשלום עלות חוות דעת השמאי – 433 ₪, תשלום לחוקר – 140 ₪, תשלום לספק השכרת רכב בגין רכב חלופי - 843 ₪. מסכומים אלה קיזזה התובעת את הסכום שהתקבל עבור שרידי הרכב בסך 1,727 ₪, כך שבסך הכל שולם למבוטחת סך של 15,541 ₪.

5. הסכום ששילמה הנתבעת לתובעת כסכום שאינו שנוי במחלוקת הוא 13,332 ₪ הכולל סך של 14,626 ₪ בגין הנזק – שווי הרכב באובדן מוחלט, 433 ₪ עבור חוות דעת השמאי, ובקיזוז הסכום שהתקבל עבור השרידים שנמכרו – 1,727 ₪.

6. ההפרש הנטען נובע ממספר רכיבים: שווי הרכב – כשכל אחד מהצדדים טוען לשיטת חישוב אחרת של רכיב ירידת ערך הרכב כתוצאה מתאונות קודמות שעבר, תשלום בגין רכב חלופי למבוטחת, ותשלום לחוקר.

7. שווי הרכב –

התאונה נשוא התביעה אינה התאונה הראשונה בה היה מעורב הרכב הניזוק, ולרכב ירידות ערך קודמות בגין שלוש תאונות בהן היה מעורב בעבר. על פי חוות הדעת שצורפו (ת/1), בתאונה הראשונה עמדה ירידת ערך הרכב על 2.5%, בתאונה השניה עמדה ירידת ערך הרכב על 3% ובתאונה השלישית עמדה ירידת הערך על 0.8%. בגין כל אחת מירידות הערך קיבלה המבוטחת פיצוי בעבר. אין מחלוקת בין הצדדים כי לירידות הערך בגין תאונות קודמות השפעה על שווי הרכב בתאונה דנן, והמחלוקת היא ביחס לשיטת חישוב שווי הרכב עובר לתאונה בהתחשב בירידות הערך הקודמות.

8. התובעת טוענת כי לצורך חישוב שווי הרכב עובר לתאונה דנן יש להפחית משוויו על פי המחירון את אחוזי ירידת הערך כפי שנקבעו בתאונות הקודמות. לפי שיטת חישוב זו, קבע שמאי התובעת כי שווי הרכב בהתחשב בנתוניו האובייקטיביים ובקיזוז 6.3% בגין ירידות הערך הקודמות הינו 15,172 ₪. התובעת טוענת כי מאחר והרכב הוכרז כאבדן מוחלט, הרי שזהו סכום הפיצוי אותו שילמה למבוטחת בגין הנזק הבסיסי.

9. הנתבעת טוענת כי שיטת החישוב של התובעת שגויה. לדבריה מדובר במקרה נדיר בו בעלת הרכב היתה בעליו בכל התאונות הקודמות, וקיבלה אחרי כל תאונה פיצוי כספי בגין ירידת הערך. מטעם זה אין מקום לאפשר למבוטחת מקבלת הפיצוי להתעשר שלא כדין, ויש להפחית משוויו של הרכב על פי המחירון את סכום הפיצוי בשקלים שקיבלה המבוטחת בעבר בגין כל ירידות הערך הקודמות, ולא את אחוזי ירידת הערך שנקבעו אז.

10. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי בשאלת שיטת חישוב שווי הרכב יש לקבל את עמדת התובעת. אשר ליתר הסכומים להם עותרת התובעת, לטעמי היא לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה אותם, על כן דינם של אלה להידחות.

11. ירידת ערך הינה הפער בין שווי השוק של הרכב המבוטח ערב התאונה לבין שוויו לאחר תיקון הנזקים שנגרמו לו בתאונה. מטרת דיני הנזיקין הינה השבת מצב הניזוק למצבו עובר לקרות הנזק, ובהלכה הפסוקה נקבע כי ירידת ערכו של רכב שהיה מעורב בתאונה דרכים מהווה נזק לכל דבר, ויש לפצות בגינו. כאמור, הצדדים אינם חלוקים בשאלה זו, אלא בשיטת חישוב שווי הרכב במועד התאונה.

12. המשמעות המעשית של ירידת ערך באה לידי ביטוי אך ורק עם מכירת הרכב לאחר מקרה הביטוח, שכן ירידת ערך מעצם טיבה הינה תשלום ערך עתידי הצופה את המועד בו ירצה בעל הרכב הניזוק לממש את זכותו ולמכור את הרכב.

הסכום שקיבל מבוטח כתוצאה מאחוזי ירידת ערך שנקבעו בעבר בגין תאונה קודמת רלוונטי למועד שלאחר התאונה, ואינו מתאים עוד למועד מאוחר בו שווי הרכב השתנה בגין חלוף הזמן, מספר קילומטרים וכיו"ב. בהתאם, במידה והרכב לא נמכר סמוך לאחר התאונה הקודמת, ובחלוף זמן היה מעורב בתאונה נוספת, יש לחשב את ירידת הערך בגין התאונה הראשונה כנגזרת של שווי הרכב עובר לתאונה השניה.

מאחר וירידת ערך הוגדרה כהפרש בין שוויו בשוק לפני התאונה ואחריה, ומאחר ושוויו האובייקטיבי של רכב שעבר תאונה שניה בחלוף זמן השתנה מאז התאונה הראשונה, ומאחר והרכב לא נמכר לאחר התאונה הראשונה, הרי שכעת יש לבצע אותה הפחתה שנקבעה בעבר באחוזים משווי הרכב הנוכחי אותו בחר המבוטח שלא למכור לאחר התאונה הראשונה.

13. בעניין זה אין מקום לטענה כי מקרה זה הינו מקרה חריג ויוצא דופן, על כן יש להחיל עליו כללים שונים. צודקת התובעת כי מדובר בשאלה שמאית ביחס לשיטת חישוב ובהיותה כזו עליה להיות אחידה ועקבית, ואין מקום להבחין ולשנות את שיטת החישוב על פי נסיבות, הבחנה שאינה סדורה ואף עלולה לסרבל ולשבש את התנהלות הצדדים וחברות הביטוח.

14. אשר לסכומים הנוספים להם עותרת התובעת – התובעת צירפה לכתב התביעה מסמך ובו פירוט תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחת: תשלום למבוטחת בגין הנזק (שווי הרכב) – 15,852 ₪, תשלום עבור חוות דעת השמאי – 433 ש"ח, תשלום לחוקר – 140 ₪ ותשלום עבור השכרת רכב- 843 ₪.

15. אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה את שכ"ט השמאי במלואו.

16. אשר לשווי הרכב, התובעת הציגה חוות דעת שמאי ממנה עולה כי שווי הרכב הינו 15,172. התובעת לא הציגה כל הסבר לסכום של 15,852 ₪ בו נקבה ומה פשר התוספת. הטענה שעלתה בדיון כי "הסכום מורכב מ- 15,172 ₪ (ערך הרכב בפועל כפי שנקבע ע"י השמאי מטעמנו) בתוספת 680 ₪ בגין רכב חלופי" לא נתמכה בכל ראיה, נטענה בעלמא ואינה מתיישבת עם התשלומים הנוספים שביקשה עבור רכב חלופי.

17. הנתבעת חולקת גם על התשלום עבור רכב חלופי שלטענתה לא הוכח ולא נדרש לכתחילה, ואף על התשלום לחוקר. צודקת הנתבעת כי גם סכומים אלה לא נתמכו בבדל ראיה - לא צורפו ראיות בגין ביצוע תשלום לחברת השכרת רכב או לחוקר ואף לא צורפה אסמכתא ביחס לגובה התשלום. מאחר והסכומים ששולמו למבוטחת אינם מוסכמים ולאחר שהדבר עלה בדיון, לא די במסמך פירוט תשלומים שהנפיקה התובעת עצמה כדי לתמוך בטענותיה.

בנסיבות אלה, דין התביעה ביחס לתוספות להם עותרת התובעת להידחות.

18. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 546 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21/7/16, אגרה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 929 ₪.

התשלום הכולל ישולם בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ט, 18 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.