לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום בגין עבודות תיקון פחחות וזגגות רכב שבוצעו על ידי התובעת עבור הנתבעת.

כמצוות תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 פסק הדין ינומק באופן תמציתי ויתייחס לעיקר טענות הצדדים.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, הנתבעת פנתה אליה בשנת 2014 לקבלת שירותיה והתובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות שונות בגינן הונפקו חשבוניות. בגין חלק מהחשבוניות קיבלה התובעת תשלומים מחברות ביטוח וצדדי ג'. תביעה זו הינה תביעה לתשלום הפרשים שלא שולמו לתובעת.

כעולה מכתב הגנה, הנתבעת הופנתה אל התובעת, ששימשה כמוסך הסדר, על ידי חברות ביטוח. במסגרת ההסדר בינה לבין חברות הביטוח, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת את סכום המע"מ ואילו סכום התיקון שולם על ידי חברות הביטוח או צדדי ג'.

בכתב ההגנה – סעיף 13 - הנתבעת חולקת על עלויות התיקונים שבוצעו על ידי התובעת וטוענת כי מדובר בסכומים שנופחו על ידי התובעת ואינם משקפים את המציאות. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא ביצעה בפועל את העבודות המפורטות בחשבוניות אלא הרכיבה חלפים משומשים חלף מקוריים. עוד מציינת הנתבעת כי התובעת ביצעה את העבודה בצורה לא מקצועית. כדוגמא להתנהלות התובעת, מפנה הנתבעת לתיקון שביצעה באחד האוטובוסים של הנתבעת - שהתשלום בגינו אינו חלק מתביעה זו - במסגרתו חלף דלת חדשה הותקנה לו דלת משומשת, בניגוד למצג שהוצג על ידי התובעת .

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומי באי כחם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

ההלכה היא כי על התובעת הטוענת לזכאות לתשלום בגין מתן שירות מוטל הנטל להוכיח את תביעתה על כל רכיביה, היינו, הן את עצם מתן השירות והיקפו והן את עלויותיו, בבחינת "המוציא מחברות עליו הראיה" (לעניין זה ראו, למשל, ת"א 1519/03 שוסטרמן הנדסה נ' חפ"א (פורסם במאגרים) והאסמכתאות שם)

התובעת צירפה לכתב התביעה מספר חשבוניות מס, קבלה חלקית על תשלום בגין אחת מהן ותחשיב הערוך בכתב יד המפרט ליד כל חשבוניות את הסכום החלקי שנתקבל בגינה ואת היתרות שעל הנתבעת לשלם לתובעת.

חשבונית מס המונפקת על ידי ספק שירות אינה אלא דרישה לתשלום. ככלל, ככל שדרישה זו מוכחשת על ידי הצד שכנגד, הרי שיש להוכיחה על דרך הצגת ראיות התומכות בנכונות הדרישה, כגון הזמנת שירות החתומה על ידי המזמין, אישור המזמין כי העבודה בוצעה, עדות מבצע העבודה או כל ראיה אחרת או צרוף מספר ראיות העולות בקנה אחד עם המפורט בחשבונית.

התובעת טענה בסיכומיה כי מקום בו הנתבעת אינה חולקת על ביצוע העבודה אלא טוענת כי זו בוצעה בצורה לא ראויה ולכן התובעת אינה זכאית לתשלום, הנטל להוכחת טענות אלו עובר אל הנתבעת, בבחינת מצב של הודאה והדחה.

אין בידי לקבל טענה זו. עיון בכתב ההגנה מעלה כי לא זו טענת הנתבעת. טענת הנתבעת הינה כי העבודות המפורטות בחשבוניות, למעשה, לא בוצעו אלא חלף עבודות אלו בוצעו עבודות אחרות. כמו כן, טוענת הנתבעת כי לסכומים הנקובים בחשבוניות אין כל אחיזה במציאות. משכך, אין המדובר במצב בו הנתבעת מודה בכל העובדות המפורטות בכתב התביעה ומעלה טענות חדשות לעניין אי זכאות התובעת לתשלום – בבחינת "כן... אבל...". במצב של הודאה חלקית או, כפי שהגדירה אותה הפסיקה "הודאה במקצת" הנטל להוכחת הנטען בכתב התביעה נותר על כתפי התובעת ואינו עובר לצד שכנגד (ראו לעניין זה את ההלכה שהתווה ביהמ"ש העליון בע"א 642/61 טפר נ' מרלה).

בענייננו, מקום בו הנתבעת מכחישה, כאמור, הן את עצם ביצוע העבודות והן את עלויותיהן, אין כל בסיס לטענת התובעת לעניין היפוך הנטלים.

בהתייחס לטענת התובעת לעניין היעדר פירוט טענות הנתבעת בכתב ההגנה, הרי שעל פי תקנה 85 לתקסד"א, לא נדרש כל פירוט ביחס להכחשת דמי נזק.

משכך, השאלה המצריכה הכרעה הינה האם לאחר שמעית ראיות בתיק זה עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל על כתפיים ולהוכיח כי היא ביצעה עבור הנתבעת את העבודות המפורטות בחשבוניות, בסכומים הנקובים והאם הסכומים הנתבעים על ידה במסגרת תביעה זו משקפים את יתרת החוב של הנתבעת כלפיה.

מר פדילה חמדן, הבעלים של התובעת, אישר כי התובעת פתחה כרטיס עבודה עבור התובעת (עמ' 6 ש' 1) . עוד העיד כי הנתבעת לא הוחתמה על כרטיס עבודה בשל יחסי אמון שהיו בין הצדדים באותה תקופה (עמ' 6 ש' 5).

מר חמדן אישר כי לא הוא פתח עבור הנתבעת כרטיס עבודה (עמ' 15 ש' 1) וכן אישר כי לא התנהל מול הנתבעת בזמן אמת אלא היה זה מנהל המוסך (עמ' 14 ש' 33).

כרטיס עבודה שנפתח עבור הנתבעת שיש להניח כי מפורטות בו העבודות שבוצעו, לא הוצג ומי שיכול היה להעיד לעניין זה ולאשר כי העבודות המפורטות בחשבונית תואמות את אלו שבוצעו בפועל – מנהל המוסך - לא הובא לעדות. אין בידי להסתפק בעניין זה בעדות מנהל התובעת שאישר, בהגינותו, כי הוא כלל לא היה חלק מההתנהלות השוטפת מול הנתבעת.

בהיעדר כל הסבר המניח את הדעת למחדל התובעת לצרף את כרטיס עבודה ולהביא לעדות את העד הרלוונטי, הרי שקמה לחובתה החזקה כי לו היו מובאים לפני בית המשפט, היה בהם כדי להחליש את גרסת התובעת (ראו לעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פד"י מ"ד (4) 595, 602)

לא זו אף זו, מר חמדן הסביר בעדותו, כי מרבית החשבוניות הונפקו בגין ביצוע עבודות במסגרת הסדר עם חברות הביטוח ובהתאם להוראות שמאי מטעמן שבודק את הרכב עם כניסתו למוסך התובעת ומעביר לחברות הביטוח את חוות דעתו (עמ' 5 ש' 6, 11). עוד העיד כי הוא אינו נחשף לחוות דעת שמאי שמועברת לחברת הביטוח (עמ' 6 ש' 11-15) אלא מקבל מהשמאי דו"ח אקספרטיזה, המפרט את העבודות שיש לבצע (עמ' 6 ש' 22-25) מבלי לנקוב בעלויותיהן. לעניין זה, העיד מר חמדן כי הוא עובד לפי מחירונים אחידים של יבואנים ויצרנים (עמ' 6 ש' 17, 25-26). מר חמדן ציין בעדותו כי דו"חות שמאי מועברים על ידי חברות הביטוח לנתבעת וכי מידע זה מצוי בידיעתה.

דו"חות השמאי הרלוונטיים לחשבוניות שבבסיס התביעה לא צורפו על ידי התובעת. לא נטען על ידי התובעת כי היא פנתה לחברות הביטוח לצורך קבלת הדו"חות ונענתה בסירוב. לא צוין כי דרישה כזו הופנתה אל הנתבעת במסגרת ההליכים המקדמיים המתקיימים בין הצדדים גם בהליכים המתנהלים בסדר דין מהיר. למעשה, לא סיפק מר חמדן כל הסבר לאי הצגת דו"חות שמאי.

אף דו"ח אקספרטיזה לגביו כאמור, אין מחלוקת כי מצוי בידי התובעת, לא הוצג על מנת לתמוך בפירוט העבודות כפי שמופיע בחשבוניות שהנפיקה התובעת.

לא זו אף זו, אותם מחירונים של יבואני ויצרני רכב לפיהם עובדת, כנטען, התובעת, לא הוצגו כראיה להוכחת הסכומים אותם נדרשת הנתבעת לשלם.

בהיעדר כל אלו המצטרף לאי הצגת כרטיס עבודה ואי הבאה לעדות של הגורם הרלוונטי שטיפל בפועל ברכבי הנתבעת, הרי שאין אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את הנטען בכתב התביעה.

באשר לחשבוניות המתייחסות לעבודות שבוצעו שלא במסגרת הסדר עם חברות הביטוח, כגון חשבונית 2009, העיד ביחס אליה מר חמדן כי לא נתקבל בגינה תשלום מכל גורם שהוא מאחר וחברת הביטוח לא אישרה את התשלום מאחר והיה נמוך מסכום ההסדר. כמו כן, העיד מר חמדן כי חברת הביטוח שילמה את סכום התיקון ישירות לנתבעת ועל אף שהוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תעביר סכום זה לתובעת, הנתבעת התנערה מההסכמה (עמ' 12 מש' 17 ואילך). בהמשך העיד מר חמדן כי סוכנת ביטוח של הנתבעת בשם רלי הייתה מודעת להסכמה זו אך לא הסביר מדוע לא פעלה להבאתה של רלי למתן עדות שתתמוך בטענותיו.

במהלך דיון הוכחות הועלתה טענה כי בידי התובעת תשובה של חברת הביטוח לפניית התובעת לעניין התשלום ששולם ישירות לנתבעת שנתקבלה לאחר ישיבת קדם משפט ולא צורפה לראיות התובעת אך לא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא נתבקש צרוף ראיה שהושגה, לשיטת התובעת, לאחר הגשת כתב תביעה.

מעבר לכך שהתובעת לא עמדה, כאמור, בנטל המוטל לפתחה ולא הוכיחה כי העבודות המפורטות בחשבוניות בוצעו בפועל וכי העלויות הנקובות בחשבוניות הינן נכונות, התובעת כשלה בהוכחת סכומי ההפרשים הנתבעים בתביעה זו, נוכח טענה כי חברות הביטוח וצדדי ג' שילמו חלק מהחיובים הנקובים בחשבוניות.

לעניין הסכומים ששולמו לתובעת בגין החשבוניות נשוא התביעה על ידי חברות הביטוח וצדדי ג', הסתפקה התובעת בהצגת תחשיב הערוך בכתב ידו של סמנכ"ל הכספים של התובעת שהוכן יחד עם מר חמדן (עמ 8 ש' 27). התובעת לא הציגה אישורי תשלום של חברות הביטוח וצדדי ג' להוכחת הסכומים ששולמו לה על ידם. בהיעדר אסמכתאות אלו, לא עלה בידי התובעת להוכיח את סכומי ההפרשים להם היא זכאית מאחר ולא הוכח כי ההפרשים הנתבעים בתביעה זו לא שולמו לה חלקית או במלואם על ידי חברת ביטוח או צד ג' וכי אין בתביעה זו דרישה לכפל תשלום או לתשלום ביתר.

מאחר ומדובר בתשלומים ששולמו לתובעת, תמוה מדוע נמנעה מלהציג אסמכתאות רלוונטיות ואין בטענה כי המידע מצוי בידיעת הנתבעת כדי להסביר את אי צרופן.

מר חמדן העיד כי במהלך המגעים בין הצדדים ליישוב המחלוקת, הנתבעת הודתה בחובה כלפי התובעת ובפגישה שנערכה בין נציגה לבין סמנכ"ל כספים של התובעת בשם רועי ובנוכחות אותה סוכנת ביטוח בשם רלי, השיקים בגין התשלום כבר היו מוכנים אך הנתבעת נמנעה מלמסור אותם לנציג התובעת (עמ' 14 ש' 16 ואילך). אף טענה זו נטענה בעלמא ואותו רועי לא הובא על מנת לתמוך בנכונותה.

באשר לטענת הנתבעת כי הסיבה היחידה לסירוב הנתבעת לשלם את חובה לתובעת הינו מצבה הכלכלי הרעוע, הרי שטענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי נציג הנתבעת והתובעת לא הציגה כל ראיה מטעמה התומכת בטענה זו.

נציג הנתבעת נחקר ארוכות והכחיש מכל וכל את דרישות התובעת, תוך שהוא מפנה לחשבוניות הספציפיות עליהן העיד, על סמך ידיעתו האישית, כי העבודות המפורטות בהן כלל לא בוצעו (עמ' 20 ש' 11-18, עמ' 21 ש' 3 ואילך).

לאור האמור, אין אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, אף לא ברמת ההוכחה המופחתת הנדרשת בהליך האזרחי.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול הליך זה לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 5,500 ₪.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.