<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד ירון גיגי

ב"כ המשיבה עו"ד גבריאלה ליברמן

פרוטוקול

ב"כ המערער:

חוזר על הודעת הערעור.

מדובר במערער שאני מתרשם שהוא עייף מהחיים האלה. המערער עייף, הוא בן 33, לא מבוגר ממש, שסובל מהכרוניקה שחוזרת על עצמה שהוא יוצא ונכנס משערי בית הסוהרים ושהה בו מרבית חייו וכי אביו הלך לעולמו בגיל צעיר, ואמו במאסר האחרון עייפה גם היא, והיא פה היום. כולם, במאסר האחרון, אף אחד לא ביקר אותו, הוא ביקש להיות בתא לבד, אף אחד לא תמך בו או עודד אותו. במאסר האחרון הוא עבר חוויה שהיא עשתה אצלו מהפך.

בית המשפט לא נתן משקל לקולא על נסיבותיו של המערער, על הצער והבושה. המערער, בכל התיקים ובדקתי את מספר התיקים האחרונים, הוא לא שיתף פעולה עם רשויות החקירה וכשהיה לו תיק נוער הוא לא שיתף פעולה עם שירות המבחן. לעומת זאת, בתיק הזה, הוא לקח אחריות והודה בהזדמנות הראשונה וביצע שינוי לראשונה בחייו, עם אמו, ובת הזוג שלו (שתבקש להגיש מכתב) הרתה ממנו והחלה לתמוך בו והגיעה שעת רצון אצל המערער.

מפנה למזכר מאת קצינת האסירים, מאתמול. כתוב שמדובר במי שיש לו מוטיבציה להשתלב בגמילה, הוא משתלב במרכז החינוך ובקבוצה של ניהול כעסים והוא בקשר עם העו"סית של שירות בתי הסוהר. אני אומר שעת רצון כי זה הזמן, אנו רואים אור בקצה המנהרה. לא יודע לאן זה ייקח או יוביל. הוא בחיים לא קיבל טיפול כי הוא לא לקח הזדמנות. אחרי המאסר הוא התעורר, ולאחר גזר הדין שהוא קיבל עם 18 חודשי מאסר.

אני מבקש מבית המשפט, את שער הרצון שאני עותר, אני מבקש להדליק למערער נר במנהרה הארוכה שהוא צועד בו. פעם ראשונה שיש תקווה, ושאפשר להשית יד לאדם הזה וכי ערכאת הערעור תיתן עמו חסד. השיקום בכלא כנראה לא יצלח, בגלל סיבות מנהלתיות ולא בגללו. אנחנו מבינים את הכרוניקה, לא נספיק לעשות דבר, הלכה למעשה.

הבאתי שלושה פסקי דין של עבירות דומות של התפרצות עם התקלות. אני לא מקל ראש, אבל בבית המשפט השלום המקרים היו, וקיבלו 14 חודשים עם הפעלה, ועוד. אני מבקש לקצר בעונשו של המערער במידת מה, לעודד את המערער היום להמשיך בדרך שלו שאני בספק אם לכותלי בית המאסר יש מה לעשות. לא רק אמו שהפסיקה את הקשר אתו, וחזרה בגלל הטיפול ולא רק בגלל שבת זוגו בהריון, גם בית המשפט יכול לבוא לקראתו ולתת לו זריקת עידוד והוא ייקח את זה בשתי ידיים.

הטיעון שלי הוא לאו דווקא בכשלים המשפטיים שאני חושב שנפלו בגזר הדין.

הסדר הטיעון שהיה הוא היה הסדר דיוני. המערער פרץ לדירה בצהריים, לא באישון לילה. הוא לא צפה בזה דבר. המפתח היה מחוץ לדלת, כך הוא אומר במשטרה, מישהו שכח את המפתח והוא נכנס. אגב, אני אומר שהמערער התעייף מהחיים כי הוא צעיר, והמתלוננת שרטה אותו ואני מנסה להראות בן אדם בן 33 לעומת גברת בת 45 שרודפת אחריו למטה, ובפינת הרחוב הוא עוצר ונותן לו לעשות עליו חיפוש ושהיא תזמין משטרה. אני מבקש לראות את הנסיבות. עם קליטתו בבית סוהר אשל, הוא הביע מוטיבציה לגמילה אך לא התקבל, שלא באשמתו. אני מבקש סך הכל לקצר את העונש.

אני מפנה את בית המשפט לגזרי דין דומים.

הגיע הזמן לאפשר לו אפילו הקלה קצרה, שתינתן לו פעם אחת זריקת עידוד מרשויות בתי המשפט.

לאחר הפסקה

ב"כ המערער:

המערער עומד על הערעור.

אני סבור שבית המשפט קמא שגה שהתעלם מכל הנסיבות האישיות שלו, ולא נתן להם משקל. הוא קבע את המתחם ואת הרף שבו מיקם את המערער. אני מבקש לקצר בעונשו, ולאפשר לו להשתקם ולעודד אותו לדרך הזו.

לא נראה שעל פי המסמכים מדובר בשיקום מהשפה אל החוץ, אלא בשיקום של ממש. זה לא היה בפני בית המשפט קמא. אני מבקש להקל.

ב"כ המשיבה:

מגישה גיליון הרשעות פלילי.

אבקש להגיש פסיקה.

<#6#>

החלטה

איננו מקבלים את הפסיקה שמבקשת ב"כ המשיבה להגיש שכן די לנו בפסיקה שנכללה בגזר הדין נשוא הערעור.

<#7#>

ניתן והודע היום ג' תמוז תשע"ז, 27/06/2017 במעמד הנוכחים.

<#8#>

פסק דין

לא ביקשנו תגובת המשיבה מעבר להצגת גיליון ההרשעות הקודמות של המערער.

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 61866-09-16 (בית משפט השלום בנתניה) בפריצה לדירה כאשר המטפלת הייתה בדירה, הבחינה בו שהוא חובש קסדה ומנסה לברוח.

המטפלת ניסתה למנוע ממנו לעשות כן, המערער דחף אותה סובב את ידה והצליח לברוח אך בתושייה שגילתה, היא רדפה אחריו ובסיוע אדם נוסף, הוא נעצר.

המערער נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין ולחתימה על התחייבות בסכום של 5,000 ₪ בתנאים שנקבעו בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן למערער הזדמנות לשנות את דרכיו ולהיקלט להליך טיפולי, שכן, לראשונה בחייו הוא היה מוכן לעשות צעד זה על מנת שיהיה לו "אור בקצה המנהרה" ולא ימשיך לעבור עבירות.

עוד טוען ב"כ המערער כי בית משפט קמא נתן משקל יתר למפגש האלים בין המערער למטפלת למרות שהנזק שנגרם לה היה מינורי, והיא זו שתקפה את המערער כאשר שרטה אותו.

ב"כ המערער טוען גם כי בית משפט קמא לא זקף לזכות המערער את הודאתו ואת הנסיבות הרבות לקולא שעלו מתוך תסקיר המבחן, לרבות פטירת אביו בגיל צעיר וקשיי המערער עקב נטישתו על ידי בני משפחתו, שהיום (אמו ובת זוגו), מוכנים לסייע לו.

עיון בתסקיר שירות המבחן, עליו הסתמך ב"כ המערער, ובגזר הדין של בית המשפט קמא, מעלה כי גם מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט קמא וגם מיקומו של המערער בתוך המתחם, היו מוצדקים ואין כל מקום להתערב בהם גם אם נקבל כמוכח את מה שכתבה קצינת האסירים באשר להליך הטיפולי שעובר המערער במהלך מאסרו, וגם באשר להליך הטיפולי שלא יכול היה לעבור בגלל יתרת מאסר קצרה.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי המערער, עולה כי שירות המבחן התרשם שהוא בעל מאפייני אישיות לא בשלים, מתקשה לבחון לעומק את דפוסי התנהגותו וממוקד בתחושות קורבנות.

אמנם המערער מביע רצון לשינוי במצבו, אך לדעת שירות המבחן הוא לא בשל עדיין להשקיע מאמצים שנדרשים לכך.

שירות המבחן התרשם כי הקשר אתו לא מהווה גורם ממנף ומציב גבולות עבור המשיב, כפי שעולה מהתנהגותו במהלך פיקוח המעצר שבו היה נתון בקשר לעבירה נושא מאסרו.

שירות המבחן אף חרג מהמלצות בהן אנו נתקלים כאשר מדובר במי שיש מבחינתו גורמי סיכוי לשיקום, כאשר המליץ על השתת עונש משמעותי של מאסר בפועל כענישה ראויה, כפי שעולה מתנאי הסדר הטיעון, לפיהן המשיבה עתרה בפני בית משפט קמא ל-18 חודשי מאסר, עונש שנמצא מתאים וראוי גם בהתחשב בנסיבות המקלות של המערער על דעת בית המשפט קמא ועל דעתנו.

לא למותר לציין את עברו הפלילי של המערער שכולל עבירות דומות לאלה נושא מאסרו הנוכחי, עבירות אלימות, כמו שוד מזוין בצוותא, שבגינו נידון ל-5 שנות מאסר.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום ג' תמוז תשע"ז, 27/06/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.