לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

1. למבקש נרשמה הודעת קנס. אין חולק כי כתובתו הרשומה של המבקש היא רחוב ירמיהו 7, רמת גן. הודעת הקנס שנרשמה נשלחה למען הנ"ל אך חזרה בציון "לא ידוע במען". מנספח הבקשה עולה כי המבקש לא רשם את שמו על תיבת המכתבים ועל כן הוחזרה הודעת הקנס כאמור. המבקש טוען כי אביו הוא שנהג ברכב בעת העבירה והוא מבקש להאריך לו את המועד להישפט על מנת להסב את הודעת הקנס על שם אביו.

2. המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, אי רישום שם המבקש על תיבת המכתבים היא שגרמה להחזרת הודעת הקנס ומשכך אין למבקש להלין אלא על עצמו אם לא קיבל את הודעת הקנס במועד. עוד נאמר כי המבקש לא פנה בשום שלב למפנ"א ואילו הייתה מוגשת בקשה היא הייתה נדחית עקב איחור בהגשתה. בנסיבות אלה נאמר כי אין להתיר למבקש להישפט באיחור.

דיון והכרעה

3. דין הבקשה להידחות. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבית המשפט להאריך למבקש את המועד להישפט ובלבד שבקשתו הוגשה באיחור מסיבות שאינן תלויות בו והיא הוגשה מיד עם הסרת המניעה. אין חולק כי המען אליו הומצאה הודעת הקנס הוא מענו כדין של המבקש. הטעם לכך שהודעת הקנס נובע מאי רישום פרטי המבקש על תיבת המכתבים. מדובר לטעמי בסיבה התלויה כל כולה במבקש שכן המבקש לא ציין איש זולתו שהיה יכול לעדכן את פרטיו על תיבת המכתבים בביתו וכך לגרום להודעת הקנס להגיע ליעדה ללא קושי.

4. לכאורה יש מקום לשקול את עיוות הדין העשוי להיגרם למבקש אם לא תתקבל הבקשה בשים לב לתצהיר ממנו עולה כי נהג אחר עבירה לכאורה את העבירה המיוחסת למבקש. בע"פ 4448/09 קמר נגד מדינת ישראל נאמר: "כמו כן, לא עלה בידי המערער להוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תגרום לו עיוות דין. היגד זה פורש בהלכה הפסוקה כמבחן הסתברותי-תוצאתי הבוחן את היחס בין הפגם לבין האפשרות של שינוי תוצאת המשפט...דומה כי המערער הגיש הבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אך בשל שיטת הניקוד הנוהגת בגין עבירות תעבורה וחששו משלילת רישיון הנהיגה. המדובר בטענה שכיחה המועלית באופן תדיר בבית משפט זה. אין המדובר בנסיבות בהן נעלה מכל ספק כי דיון בעניינו של המערער היה מוביל למסקנה שיש לזכותו ולהסב הודעת תשלום הקנס על שם אחיו. בשים לב לנכונות של אחר ליטול אחריות לביצוע עבירות המיוחסות לפלוני ובכך לאפשר לאחרון להימלט מאימת הניקוד ולהסיר מעליו החשש משלילת רישיון הנהיגה, על בתי המשפט לצמצם תחולתו של תנאי עיוות הדין אך למקרים חריגים ומיוחדים, בהם אין כל ספק, כי דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס, היה מוביל לזיכוי הנאשם". יוצא אפוא כי גם טענה שאדם אחר נהג ברכב בעת העבירה אינה מצדיקה ככלל הארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס ואין בכך משום "עיוות דין" המצדיק קבלת הבקשה.

5. לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.