בפני תביעה לתשלום פיצוי בגין טיסה שבוטלה.

טענות התובעים

1. התובעים 1 ו- 2 רכשו מהנתבעת, בעבורם ובעבור ילדיהם הקטינים, כרטיסי טיסה מניו- יורק לתל – אביב עם עצירת ביניים בטורונטו. הטיסה מניו - יורק לטורונטו נקבעה ליום 1/1/17 בשעה 14:10 (להלן: "הטיסה הראשונה") וטיסת ההמשך מטורונטו לתל- אביב נקבעה לאותו יום בשעה 17:00 (להלן: "טיסת ההמשך").
2. כשהגיעו התובעים לשדה התעופה בניו - יורק, נמסר להם כי הטיסה לטורונטו תתעכב. התובעים פנו אל נציגי הנתבעת ויידעו אותם בדבר טיסת ההמשך לתל - אביב ונענו כי אינם צריכים לדאוג הואיל וטיסת ההמשך מופעלת אף היא על ידי הנתבעת ובמידת הצורך תעכב הנתבעת את טיסת ההמשך על מנת לאפשר לתובעים להגיע אליה.
3. למרות הבטחות נציגי הנתבעת, כשהגיעו התובעים אל שער העלייה למטוס בשדה התעופה בטורונטו , נמסר להם כי אינם רשאים לעלות לטיסת ההמשך וזאת אף שהמטוס טרם המריא.
4. לטענת התובעים, הם נחתו בטורנטו בשעה 16:29 בעוד שטיסת ההמשך המריאה כמחצית השעה לאחר מכן, בשעה 16:57, כך שהיו יכולים להגיע לטיסת ההמשך לו הייתה הנתבעת טורחת לסייע להם בכך - על דרך של הושבתם בקדמת המטוס והובלתם לטיסת ההמשך באמצעות מלווה מטעמה.
5. משהחמיצו התובעים את טיסת ההמשך הם שובצו לטיסות חלופיות - מטורונטו לפרנקפורט ומשם לתל - אביב.
6. במהלך שעות ההמתנה לטיסות החלופיות נמנעה הנתבעת מלספק לתובעים מזון ומשקה ושירותי תקשורת, וכל שניתן להם היה שובר לרכישת מזון שבו לא יכלו להשתמש מטעמים של שמירת כשרות. לטענת התובעים, נגרם להם חסרון כיס הואיל והם שילמו לכל כרטיס טיסה סך של 1,200 דולר ארה"ב בעבור טיסה עם עצירת ביניים אחת בעוד שבמידה והיו רוכשים מלכתחילה כרטיסי טיסה עם שתי עצירות ביניים, היה מחירם נמוך יותר.
7. לטענת התובעים, בנסיבות העניין, בוטלה הטיסה ומשכך הם זכאים לפיצוי כספי בהתאם לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"). התובעים הגישו התביעה בסך של 20,350 ₪, בגין רכיבי התביעה כדלקמן: סכום של 15,350 ₪ - פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין ביטול טיסה, בעבור חמשת התובעים (פיצוי של 3,070 ₪ , לכל אחד מהתובעים); סכום של 5,000 ₪ (1,000 ₪, לכל אחד מהתובעים) - פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לתובעים משבוטלה הטיסה ולחילופין בגין אי אספקת שירותי סיוע כמתחייב בחוק שירותי תעופה ולחילופי חילופין פיצויים לדוגמה בהתאם לחוק שירותי תעופה, משהנתבעת סירבה לפצות התובעים בהתאם לחוק שירותי תעופה.

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, בהיותה מוביל אווירי, הרי שעל תביעות המוגשות כנגדה בגין נזק שנגרם לנוסע, חל חוק התובלה האווירית, התש"ם – 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") ולא חוק שירותי תעופה ולפיכך היא יכולה להיתבע רק מכח אמנת מונטריאול והסעדים לפיה ובכלל זה לא תהיה אחראית לנזק מחמת איחור אם תוכיח שנקטה בכל האמצעים הנדרשים באופן סביר כדי למנוע הנזק. כן נטען, כי הנתבעת לא התחייבה ואינה יכולה להתחייב ללוחות זמנים הנתונים לשינויים מסיבות של תנאי מזג אוויר, בעיות טכניות וכו' וכי הדברים צוינו במפורש בתנאי ההתקשרות המופיעים על גב כרטיס הטיסה.
2. הטיסה הראשונה מניו יורק לטורנטו המריאה בשעה 15:03, באיחור של 53 דקות ממועד ההמראה המתוכנן וזאת לנוכח תנאי השיוט והשינויים בנתיב באווירי אשר גרמו לאיחור בנחיתת המטוס, איחור שבעקבותיו נגרמו איחורי שרשרת קלים בטיסות שהפעיל אותו מטוס. לטענת הנתבעת, מדובר בנסיבות מיוחדות לאיחור שלא היו בשליטת הנתבעת וגם לו הייתה עושה כל שביכולתה לא יכולה הייתה למנוע האיחור.
3. באשר לטיסת ההמשך טענה הנתבעת, כי לא ניתן היה לעכב באופן יזום את טיסת ההמשך הן מסיבות תפעוליות והן מטעמים של לוחות זמנים. כן נטען, כי גם לו היו יושבים התובעים בקדמת המטוס בטיסה הראשונה, לא היה בכך כדי לשנות.
4. הנתבעת נערכה לספק שירות לתובעים והעניקה להם שוברים לרכישת מזון בשדה התעופה בטורונטו וכן כרטיסי טיסה חלופיים, שבהם השתמשו התובעים, לטיסות מטורונטו לפרנקפורט ומשם לתל-אביב.
5. לטענת הנתבעת, איחור של 53 דקות בטיסה הראשונה אינו עולה כדי טיסה שבוטלה, מה גם שמדובר בטיסה פנים יבשתית המהווה טיסה נפרדת מטיסת ההמשך ולפיכך, משטיסת ההמשך יצאה במועדה, לא ניתן לראות באיזו מן הטיסות טיסה שבוטלה ואין לפסוק פיצויים בגין טיסה שבוטלה בנסיבות אלה.

דיון והכרעה

1. העידו בפני, התובע 1 (להלן: "התובע") וגב' אילנה גרבוב – נציגת הנתבעת (להלן: "גב' גרבוב").
2. התובע העיד, כי בעת רכישת כרטיסי הטיסה, ביקשו הוא ורעייתו להבטיח חזרתם לארץ עוד קודם ליום 2/1/17, על מנת שיוכלו לחזור למקומות עבודתם לא יאוחר מאותו מועד. לדבריו, כשהגיעו לשדה התעופה נמסר להם שהטיסה הראשונה תצא באיחור של 45 דקות, ולאחר בירור שערכה פקידת הקבלה, היא התחייבה בפניהם, כי הנתבעת תדאג לכך שיגיעו לטיסת ההמשך ותצמיד להם מלווה מטעמה ובמידת הצורך אף תעכב את המראת טיסת ההמשך.
3. בקשת התובעים להעלות איתם את עגלת התינוק למטוס על מנת שלא להתעכב ביציאה ממנו, סורבה והם הושבו במושבים האחוריים של המטוס. התובעים נחתו בטורונטו בשעה 16:28 אך המתינו 10 דקות עד לצאת עגלת התינוק ולכן החמיצו את טיסת ההמשך. התובעים טסו לפרנקפורט בטיסה חלופית ושם המתינו עוד 3 שעות עד לצאת הטיסה לתל- אביב ובסופו של דבר נחתו בתל אביב באיחור של תשע שעות ממועד הנחיתה המקורי.

1. נציגת הנתבעת, גב' גרבוב, טענה, כי לא התאפשרה העלאת עגלת התינוק למטוס הואיל ומדובר במטוס צר גוף. לדבריה, חוק שירותי תעופה אינו חל על נסיבות התביעה וגם לו היה חל, הרי שאין המדובר בטיסה שבוטלה וזאת משהטיסה הראשונה יצאה באיחור של 53 דקות בלבד ומסיבות שאינן תלויות בנתבעת, לנוכח הנחיות שקיבל הטייס ממגדל הפיקוח ואילו הטיסה החלופית מטורונטו לפרנקפורט יצאה באיחור של כחמש שעות ממועד טיסת ההמשך המקורית.
2. כן טענה, כי התובעים לא הוכיחו טענתם כי ניתנה להם הבטחת הנתבעת, לפעול להעלותם לטיסת ההמשך, מה גם שלא ניתן היה לעשות כן מעת שהטיסה הוכרזה כסגורה.
3. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו, בבחינת טענות בקשר עם ביטול טיסה, נתונה בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012. באשר לטענת הנתבעת בדבר ייחוד עילה בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, אשר לפיו, אחריותו של מוביל אווירי לפי חוק התובלה האווירית באה במקום אחריותו לפי כל דין אחר, הרי שבפסיקה נקבע, כי במקרה של סתירה בין ההסדרים הקבועים בחוק התובלה האווירית לבין אלו הקבועים בחוק שירותי תעופה, גוברים ההסדרים הקבועים בחוק שירותי תעופה בהיותו חוק מאוחר וספציפי בסוגיות בהן הוא עוסק ובכלל זה בקשר עם סוגיית הפיצוי (ראו: תא"מ (ת"א) 58608-03-14 בלום נ' עליה-רויאל ג'ורדניאן אייר ליין אינק [פורסם בנבו]; ת"ק 37261-03-16 יפית רייחבך נ' אופיר טורס בע"מ [פורסם בנבו]). לפיכך, איני רואה לקבל טענת הנתבעת בעניין זה.
4. כפי שהתברר, הטיסה הראשונה המריאה באיחור של 53 דקות ונחתה בטורונטו באיחור שהוביל לכך שלא הותרה עליית התובעים לטיסת ההמשך. יש לבחון לפיכך, האם בנסיבות אלה דין הטיסה המקורית מניו יורק לתל-אביב, עם תחנת הביניים בטורונטו, כדין טיסה שבוטלה, כמשמעה בחוק שירותי תעופה.
5. בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה, שכותרתו "הגדרות", מופיעה הגדרת "טיסה" כדלקמן: "טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים". לפיכך, יש לראות בטיסה שיצאה מניו - יורק לתל - אביב, והכוללת תחנת ביניים בטורונטו, כטיסה אחת. בהמשך סעיף ההגדרות נתונה הגדרת "טיסה שבוטלה" כדלקמן: "טיסה שבוטלה – כל אחת מאלה; ואולם לא יראו שינוי במספר הטיסה כשלעצמו כטיסה שבוטלה: (1) טיסה שלא התקיימה; (2) טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)".
6. בפסיקה נקבע, כי טיסת המשך מקורית אשר לא התאפשר להגיע אליה מפאת עיכוב בטיסה הראשונה, כמוה כטיסה שלא התקיימה ובוטלה (ראו: ת"ק (ת"א) 35646-04-17 דנן ואח' נ' אייר פרנס [פורסם בנבו]; ת"ק (ת"א) 29944-02-16 טנצר נ' יונייטד אייר ליינס אינק [פורסם בנבו]; ת"ק (ת"א) 30400-10-14 דוד חרמש נ' אלאיטליה קומפגניה איראה איטליה אס פי איי [פורסם בנבו]).
7. בנסיבות התביעה דנן, בהינתן כי בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק שירותי תעופה מדובר בטיסה אחת ומשאין חולק, כי התובעים החמיצו את טיסת ההמשך (משלא הותרה עלייתם לטיסה) בשל העיכוב בטיסה הראשונה, הרי שמדובר למעשה בטיסה שבוטלה.
8. משקבעתי כי מדובר בטיסה שבוטלה, אין עוד מקום להידרש לטענה כי סך כל העיכובים בהמראות בטיסות אשר יעדן הסופי בתל - אביב, לא עלה על שמונה שעות.
9. נעבור כעת לבחון האם בנסיבות התביעה, מתקיים הסייג לפיצוי כספי הקבוע בסעיף 6(ה) (1) לחוק שירותי תעופה לפיו, נוסע שטיסתו בוטלה לא יהא זכאי לפיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, במקרה שבו הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו של מפעיל הטיסה, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות.
10. הנתבעת נימקה העיכוב בהמראת הטיסה הראשונה, בהוראות שהתקבלו ממגדל הפיקוח אשר הטייס לא יכול היה לסרב להן. בכתב ההגנה אשר צורף לו העתק דו"ח הטיסה שבו צוינה סיבת העיכוב ( DUE ENROUTE TIME LOSS), הסבירה, כי הטיסה הראשונה התעכבה לנוכח מה שהוגדר על ידה "שינויים בנתיב האווירי", שארעו עוד בתחילת סבב הטיסות של המטוס שיצא מסידני נובה סקוטיה.
11. הנטל להוכיח כי טיסה בוטלה בנסיבות מיוחדות אשר לא היו בשליטת הנתבעת וכי גם לו הייתה עושה כל שביכולתה לא היתה יכולה למנוע את ביטולה, מוטל על הנתבעת. בנסיבות בירורה של תביעה זו, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה. כך, הנתבעת לא הזמינה לדיון עד מטעמה על מנת שיבהיר מה היו הנסיבות שהובילו לשינויים בנתיב האווירי ולעיכוב בהמראת הטיסה הראשונה או משמעות ההנחיות אשר נטען כי ניתנו על ידי מגדל הפיקוח ואין די בהעתק דו"ח הטיסה הלקוני שהוצג, לצורך הוכחת הנסיבות המיוחדות. כן לא הוכחו טענותיה בדבר סגירת טיסת ההמשך או העדר יכולתה לפעול כדי לאפשר טיסת התובעים בטיסת ההמשך. לפיכך, משלא עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה המוטל עליה על פי סעיף (6) (ה)(1) לחוק שירותי תעופה, לא מתקיים הסייג לפיצוי הקבוע בו וכפועל יוצא זכאים התובעים לקבלת הפיצוי הקבוע בסעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה.
12. באשר לדרישת התובעים לפיצוי בגין נזק ממשי ולחילופין בגין אי אספקת שירותי סיוע ולחילופי חילופין תשלום פיצויים לדוגמה בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, הרי שאיני רואה לקבוע פיצוי כאמור. לא מצאתי כי עלה בידי התובעים להוכיח נזק ממשי שנגרם להם בעקבות ביטול הטיסה, מה גם שנקבע בפסיקה, כי משעה שנפסק פיצוי ללא הוכחת נזק אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין נזקים ממשיים וזאת משמדובר במסלולים חלופיים, שאינם מצטברים (ראו: ת"ק 35646-04-17 דנן ואח' נ' אייר פרנס, [פורסם בנבו]. כמו כן, בנסיבות העניין ובשים לב כי אין חולק שהנתבעת סיפקה לתובעים שוברים לרכישת מאכל ומשקה ולא הוכחה טענת התובעים כי נמנעו מהם שירותי תקשורת, הרי שלא הוכחה טענת התובעים שהנתבעת לא סיפקה להם שירותי סיוע. כן איני מוצאת כי יש מקום לפסיקת פיצויים לדוגמה וזאת גם לנוכח הפיצוי שהציעה הנתבעת, ולפיכך, איני רואה לקבוע פיצוי בגין רכיב זה של התביעה.
13. התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 15,350 ₪ (המהווה פיצוי ע"ס 3,070 ₪ בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה ולנוכח מרחק הטיסה, לכל אחד מהתובעים). כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים, בסכום כולל של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ח, 08 מאי 2018, בהעדר הצדדים.