1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, לחיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 06.11.2016, בין כלי רכב, מ"ר 64-230-56 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 85-075-73 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד בביטוח אחריות לנזקים העלולים להתרחש לרבות לצד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בקשר עם האחריות לקרות התאונה ובקשר עם שיעור הנזק שנגרם לכלי הרכב בגין התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות שהייתה קוהרנטית, סדורה, ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה מהוססת, מתחמקת, לא תואמת את הגרסה לפי טופס ההודעה על התאונה, כאשר חלק ממוקדי הנזק אינם מתיישבים עם נסיבות התאונה המתוארות על ידו.

5.2. יש לציין כי בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת צוין כי כתוצאה מפגיעה ישירה של רכב הנתבעות ברכב התובעת, האחרון נפגע בצדו השמאלי כנגד חזית רכב הנתבעות. על פי תיאור זה עולה כי רכב הנתבעות הגיח משמאלו של רכב התובעת. בעוד שבעדותו בבית המשפט העיד נהג רכב התובעת כי רכב הנתבעות הגיח מימינו, כפי שנהגת רכב הנתבעות גם העידה.

5.3. גם אם נתעלם משינוי החזית העובדתית, הרי שעדיין לא ברור כיצד רכב התובעת נפגע בדופן השמאלית. אמנם, התובעת טענה כי כתוצאה מהפגיעה של רכב הנתבעות ברכב התובעת, האחרון נהדף ופגע בעמוד. אולם, אף לפי טענת התובעת הפגיעה בעמוד הסבה נזק רק לחלקו האחורי של רכב התובעת. מכאן, אני סבור כי לכל הפחות הנזק למוקד השמאלי ברכב התובעת אינו תוצאה של התאונה.

5.4. נהג רכב התובעת מתאר מצב לפיה רכב הנתבעות צץ לפתע יש מאין דבר שאינו אפשרי. הטעם היחיד, בנסיבות העניין, שאני רואה לקרות התאונה הוא חוסר תשומת לב של נהג רכב התובעת.

שוכנעתי כי נהג רכב התובעת נכנס לצומת מבלי לציית לתמרור העצור שהוצב בכיוון נסיעתו, התפרץ לצומת בלתי פנוי ובכך גרם ברשלנותו לתאונה.

5.5. אני מאמין לנהגת רכב הנתבעות כי לא יכולה הייתה למנוע את התאונה, שהרי רכב התובעת התפרץ לפתע לצומת, הגם שניסתה לבלום בכל כוחה, אך ללא הועיל.

5.6. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב התובעת. ברי כי דין התביעה העיקרית להידחות.

5.7. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק שבתביעה שכנגד, אני קובע כי מאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה שכנגד, בדין יסודו.

6. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה שכנגד, בסך של 22,390 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, בהעדר הצדדים.