בפני בקשה להעברת מקום הדיון בתיק לבית משפט השלום בירושלים בטענה שלבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעניין.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים:

1. תחילתה של התביעה דנן בבקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה ביום 08.12.2016 בלשכת ההוצאה לפועל בעכו לגביית שיק ע"ס 2,675 ₪, לז.פ. 01.07.2016, המשוך מחשבון המבקשת המתנהל בבנק הפועלים, סניף מבשרת ציון.
2. בטופס הבקשה לביצוע השטר נרשם, כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין בעת הגשת התנגדות לביצוע שטר הוא בית משפט השלום בעכו בשל מקום "ביצוע העסקה".
3. ביום 20.04.2017 הגישה המבקשת התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. המבקשת העלתה בהתנגדותה טענות שונות הן לעניין מועד הגשת ההתנגדות והן לגופו של עניין. אשר למקום השיפוט ובית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות, נרשם בטופס שצורף להתנגדות, כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין הוא בית המשפט בירושלים לאור מקום מגורי המבקשת ומקום מושבו של הבנק ממנו נמשך השיק הנ"ל (בירושלים). אותן טענות נטענו ביתר פירוט בגוף ההתנגדות.
4. בהחלטתי מיום 24.04.2017 הוריתי למבקשת להעביר את בקשתה לצד השני לצורך קבלת תגובת המשיבה לעניין הסמכות המקומית.
5. בתגובתה, טענה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שלא הוגשה בקשה נפרדת ומפורטת לעניין הסמכות המקומית. נטען עוד, כי המשיבה תושבת חיפה ומקום עסקיה בחיפה כך שמקום יצירת העסקה וקיום ההתחייבות בחיפה. נטען, כי אין בסיס משפטי לטענה שמקום השיפוט נקבע לפי סניף הבנק ממנו נמשך השיק.
6. בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה, חזרה המבקשת על הטענות שנטענו בהתנגדות לעניין הסמכות המקומית והוסיפה כי לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר לאימות העובדות הנטענות ועל כן יש לקבל את הבקשה להעברת מקום השיפוט ולדחות את טענות המשיבה בעניין.

דיון והכרעה:

1. אפתח בהערה מקדימה. על פי רוב, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה כמו הסמכות העניינית. עם זאת, ישנם רציונליים הקבועים בכללי הסמכות המקומית שאין להמעיט בערכם. בכל מקרה, אין מקום להאריך בטיעונים ובהתדיינויות בשאלת הסמכות המקומית. בשל כך, לא ראיתי מקום לקביעת דיון בבקשה להעברת התיק לבית משפט אחר אלא להכריע בה שלא במעמד בעלי הדין על סמך הבקשה, התגובה והתשובה של הצדדים, וכן בשים לב לטופס בקשת הביצוע שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.
2. המקרה שלפני מעלה שאלה המצויה בצומת שבין דיני ההוצאה לפועל לדיני סדר הדין האזרחי.

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), מקנה לזוכה בהליך משפטי אוטונומיה מלאה בבחירת המקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכך נקבע בסעיף 6 (א) לחוק ההוצאה לפועל: "הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-דין". לפי סעיף 81א. (א) לחוק ההוצאה לפועל: "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". עולה, כי בקשה לביצוע שטר אינה כפופה להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי המסדירה את נושא הסמכות המקומית והזוכה (התובע) רשאי להגיש את בקשת הביצוע לכל לשכת הוצאה לפועל, לפי בחירתו.

יחד עם זאת, בהתאם להוראת תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") מוטלת על הזוכה בהוצאה לפועל החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות".

1. בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, על החייב (הנתבע) להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר (להלן: "לשכת ההגשה"), בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה לפי תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומי - לבית המשפט שליד לשכת ההגשה או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למגיש התנגדות לביצוע שטר אין בחירה כאמור (ראה: רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (12.07.2010)).

ודוק, אין בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר, כשלעצמה, הסכמה לסמכות מקומית של בית-משפט שבאיזור שיפוטו הוגשה הבקשה לביצוע, מאחר ואין כאמור למגיש ההתנגדות לביצוע שטר בחירה אחרת.

במאמר מוסגר אציין, כי מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - סמכות מקומית), התשע"ה–2015 שמטרתה לקבוע, כי המבקש ביצוע שטר יוכל להגיש את בקשתו בלשכת ההוצאה לפועל לפי כללי מקום השיפוט הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבים זיקה בין מקום השיפוט (במקרה זה מקום לשכת ההוצאה לפועל) ובין החייב או ההתחייבות שבגינה מוגשת הבקשה.

1. עם הגשת התנגדות לביצוע שטר, הופכת בקשת הביצוע לכתב תביעה בסדר דין מקצור בהתאם להוראת סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, ועל רשם ההוצאה לפועל להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך על-פי תקנות סדר הדין האזרחי ואין עוד הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד (ראה גם תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל).
2. כאמור, בקשת הביצוע צריכה לכלול פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". אולם, פשיטא כי הצבעה על בית משפט מסוים בבקשה לביצוע שטר (לפי תקנה 103(7) לתקנות ההוצאה לפועל) אינה בחינת כזה ראה וקדש, כזו שאין אחריה כלום. לבית המשפט צריך שתהא סמכות מקומית לדון בהתנגדות, לפי תקנות סדר הדין האזרחי. ככל שסבור רשם ההוצאה לפועל, כי יש להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט אחר מזה שצוין בבקשה לביצוע שטר, עליו לברר שאלה זו ולהכריע בעניין. ככל שסבור החייב (מגיש ההתנגדות), כי בית המשפט בו נקב הזוכה בבקשת הביצוע נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות לפי כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על העברת הדיון בהתנגדות לאותו בית משפט, או לטעון להיעדר סמכות מקומית בפני בית המשפט אליו הועבר הדיון בהתנגדות. יש להוסיף, כי גם במקום בו מסורה סמכות מקומית לבית משפט מסוים, בידי החייב לעתור להעברת הדיון לבית משפט אחר לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (ראה: רע"א 8858/13 שרה צרפתי נ' אולמר אפאל תנורי חימום בע"מ (21.01.2014)).
3. כללי הסמכות המקומית לפי תקנות סדר הדין האזרחי מוסדרים בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת:

"3 (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

......."

מלשון התקנה עולה, כי די בהתקיים אחת החלופות המנויות בתקנה 3(א) כדי להקנות לבית המשפט, אשר באזור שיפוטו מתקיימת החלופה, הסמכות המקומית לדון בתובענה. על פי התקנות, מקום בו נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים "נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פתחון פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו" (ע"א 759/86 גלמן נ' ספריית מעריב בע"מ (31.12.1986)).

1. בעניין הנדון, המדובר בתביעה שהוגשה על-פי העילה השטרית, שכן התיק נפתח בלשכת ההוצאה לפועל כבקשה לביצוע שטר ועילת התביעה מתבססת על שיק שנחזה כמשוך על ידי המבקש לטובת המשיבה.
2. לאחר בחינה, עיון ואיזון הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהעביר את העניין לבית משפט השלום במחוז ירושלים, מהטעמים הבאים:
3. הטעם הראשון - הסמכות המקומית נקבעת לפי הוראות הדין המהותי. עסקינן בתביעה שטרית ובהתאם להוראות סעיף 3 (ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש], "באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פרעונו את המקום שניקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו".

לעניין זה פסק כב' השופט צ' זילבטל בבר"ע (י-ם) 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (14.04.2005) כדלקמן: "כשמדובר בשיק, המקום שנועד לביצועו הוא מקום עסקו או מקום מגוריו של הנמשך (סעיף 3(ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 59, בעמ' 76). במקרה דנן, מקום עסקו של הנמשך הוא סניף בנק דיסקונט בקריית גת ולא ניתן לומר שהמקום שנועד לביצוע התחייבות הוא בכל סניף של כל בנק, גם אם, טכנית, ניתן להפקיד את השיק בסניפים שונים של בנקים שונים".

ראה גם: תא"מ (ת"א) 20911-02-11 יושר סמיון נ' ארקדי פוקסמן (13.09.2011).

אשר על כן, כאשר עסקינן בשיקים, המקום שנועד לביצועה של העסקה הינו מקום עסקו או מקום מגוריו של הבנק הנמשך. עיון בשיק נשוא ההתנגדות מלמד שסניף הבנק הנמשך הינו סניף מבשרת ציון שבמחוז ירושלים.

התוצאה היא, שלא ניתן לבסס במקרה דנן קיומה של סמכות מקומית בבית משפט השלום בעכו על החלופה שבתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן מדובר בשיק שהמקום שנועד לפרעונו הוא בסניף בנק הפועלים במחוז ירושלים.

1. הטעם השני – נטל הוכחת התנאים המקנים לבית המשפט את סמכותו המקומית רובץ על התובע ובמקרה דנן המשיבה לא עמדה בנטל זה.

העובדה שאינה במחלוקת, היא כי המבקשת מתגוררת במבשרת ציון באיזור ירושלים (כך נרשם גם בבקשת הביצוע), וברי כי בהתאם לתקנה 3(א)(1) קיימת סמכות שיפוט לבית משפט במחוז ירושלים.

אשר ליתר החלופות שבתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מקבל את טענות המבקשת בעניין ולו מהטעם שהמשיבה לא תמכה את תגובתה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות.

1. הטעם השלישי - שיקולי מדיניות ראויים ורצויים. כידוע, חל בשנים האחרונים פיחות במעמדה של הסמכות המקומית בהתחשב בכך כי מדינתנו מדינה קטנה, בה אפשר להגיע בקלות ובמהירות כמעט מכל מקום ולכל מקום, וכדברי כב' השופט ש' לוין ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ. צבי פולג, פ"ד מ"ט (2) 731 (1995): "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות".

עם זאת, אין להתעלם מחשיבות הסמכות המקומית כמכשיר לקידום נגישות שוויונית למערכת הצדק. על סדרי הדין האזרחי האמונים, על הבטחת הגישה האוניברסלית למערכת הצדק, מוטלת החובה לדאוג לכך שהפערים הכלכליים בין הצדדים לא ישפיעו על נגישותם של צדדים חלשים למערכת הצדק. לכללי הסמכות המקומית יש תפקיד מרכזי בהשגת מטרה זו. הם נועדו למנוע מצבים שבהם תובעים בעלי אמצעים ינצלו את כוחם הכלכלי ויגישו תובענות בערכאה שיפוטית שנמצאת במקום מרוחק, באופן שיקשה על נתבעים חסרי אמצעים לנהל את הגנתם באופן הולם (להרחבה ראה ספרו של יששכר רוזן צבי ההליך האזרחי (2015) בעמ' 352-355).

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בת"א (ת"א) 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ (14.10.2007): "אוסיף ואומר כי לטעמי אין מקום להקל-ראש בכללי הסמכות המקומית, אפילו במדינה קטנה כישראל. בשים לב לדרכים הפקוקות, וכן לנפתולי הנסיעה בתחבורה ציבורית ולחלופין לקשיי החנייה – משמעותה של התדיינות במקום מרוחק, העשויה להיות כרוכה בכמה וכמה דיונים, היא הפסד ניכר של הוצאות נסיעה וימי עבודה. יש מתדיינים רבים שנזק כזה אינו זניח מבחינתם. לגביהם, עלויות אלה פוגעות בנגישות לצדק. הן עלולות לדחוק אותם לפשרות שאינן עושות עמם צדק. מדובר ב'עלות עסקה' המשבשת את ההקצאה המיטבית של המקורות. הגישה שלפיה אין משמעות רבה למקום ההתדיינות אינה מתיישבת גם עם ההכרעה החברתית הישראלית המגולמת בהקמתם היקרה של בתי משפט בפרישה ארצית רחבה וסמיכה-יחסית".

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בדבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 11180/08 עיריית מודיעין- מכבים-רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ (06.05.2009) שם נפסק: "לסמכות המקומית תכלית כפולה: 1. ניתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר על בית משפט זה או אחר; 2. קידום נוחות הצדדים בניהול הדיון ... לענייננו רלוונטית התכלית השניה לפיה הסמכות המקומית נועדה לקידום נוחות הצדדים בניהול הדיון. ואכן, הסמכות המקומית בתקנה 3 לתקנות סדר הדין מפורשת באופן כזה שהיא נועדה לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו..." (ההדגשה שלי ר.נ.).

עינינו רואות, כי אין להתעלם מהתכלית הקבועה בכללי הסמכות המקומית לשרת את נוחות הנתבע ולמנוע פגיעה בעקרון הנגישות השוויונית למערכת הצדק.

חיזוק לדברים הנ"ל ניתן למצוא בדברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - סמכות מקומית), התשע"ה–2015 שם נאמר, כי כלל יסודי בסדרי הדין האזרחיים הוא כי תובע מגיש את תביעתו במקום המקיים זיקה או קשר לנתבע. תכליתם של כללי הסמכות המקומית המעוגנים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הם להקל על הנתבעים בהתדיינותם מול גורמים מוסדיים גדולים, שעה שהעלויות הגדולות אשר עלולות להיגרם להם יפגעו בנגישותם למערכת המשפט. חרף התכלית והחשיבות הרבה של כללי סמכות מקומית, אלה אינם חלים על הליכי הוצאה לפועל והמשמעות היא שזוכים רבים נוהגים לפתוח תיקי הוצאה לפועל בלשכות המרוחקות ממקום מגורי החייבים, עובדה המובילה לפגיעה בנגישות של חייבים להוצאה לפועל וגורמת לפגיעה כלכלית קשה בחייבים. בשל כך ונוכח העובדה כי מרבית החייבים בהוצאה לפועל מתמודדים עם חסרון כיס וכפועל יוצא עם היעדר ייצוג משפטי, יש מקום להחיל את כללי הסמכות המקומית כקבוע בסדר הדין האזרחי.

יוטעם, כי הצורך לזהות את בית המשפט המוסמך עולה תכופות בהקשר הסמכות המקומית בתיקים שהחלו את דרכם כבקשות לביצוע שטר בהוצאה לפועל, הואיל והגשת בקשה לביצוע שטר אינה כפופה לתקנות סדר הדין האזרחי. בירור שאלת הסמכות המקומית עשוי ליצור במקרים כאלה טרדה ובזבוז משאבים ותוצאה זו אינה רצויה.

סבורני, כי הנימוקים הנ"ל מתיישבים דווקא עם המגמות והמטרות הכלליות שבבסיס כללי הסמכות המקומית ומטים את הכף במקרה שלפני לטובת המבקשת נוכח העובדות הרלוונטיות ומקום מגוריה של המבקשת.

1. לאור האמור לעיל, אני קובע כי המשיבה לא הייתה רשאית להגיש התובענה לבית המשפט זה אלא לבית המשפט במחוז ירושלים. מצאתי כי אין למעשה זיקת סמכות מקומית עליה יכולה המשיבה להצביע לבית משפט במחוז חיפה, ובין אלה גם לא לבית משפט השלום בעכו.

סוף דבר:

1. אני מקבל את טענות המבקשת, כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית, וקובע, כי בית המשפט הראוי לדון בתובענה זו, הינו בית-משפט השלום במחוז ירושלים. המזכירות תביא החלטתי בפני נשיאות בית משפט השלום בירושלים לצורך קביעת המותב שידון בתיק.
2. שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך.
3. המזכירות תמציא עותק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.