בפניי בקשת נאשם לחזרה מהודייה ולביטולה של הכרעת הדין המרשיעה אשר ניתנה על יסוד הודאה זו. הבקשה הועלתה במסגרת דיון שהתקיים ביום 19.7.17 ע"י בא כוחו החדש של הנאשם עו"ד י. נרקיס.

על פיו יש לבטל את הכרעת הדין בתיקים בהם הודה הנאשם, זאת בשל החלטה שניתנה, כך לדבריו, בחוסר סמכות בבית משפט לנוער (ת"פ 31476-11-16 ות"פ 20105-06-16 כבוד השופט ש. לייבו), בה הוחלט לפסול את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה וזאת עד לתם ההליכים המשפטיים נגדו.

לשיטתו, החלטה זו שניתנה בחוסר סמכות, השליכה על אופן ניהול ההליך שבפנינו, וככל ותתקבל בקשתו, הדבר, כך לדבריו, "ימוטט את כתב האישום" ויביא למסגרת אישומים מרוככת כלפי הנאשם, כזו שאינה כוללת עבירות של נהיגה בפסילה, ולכך תהא השלכה גם ביחס לשאלת המעצר בו נתון הנאשם כעת.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 קובע כי "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מהודייה, כולה או מקצתה, אם הרשה זו בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו"

אציין כבר עתה, כי חזרה מהודייה הינה היוצא מן הכלל, כאשר הכלל הוא כי נאשם שהודה בבית המשפט יצר מציאות משפטית חדשה אשר לפיה הוא ביצע את העבירות בהן הודה.

עם זאת, ישנם מקרים נדירים אשר מאפשרים את חזרתו של הנאשם מהודייתו, תוך הנחת יסוד המופיעה בפסיקה לפיה "הנאשם אינו בבחינת סוחר בשוק הפלילי, הוא אינו רשאי לשמור את כל הקלפים באמתחתו ואינו בן חורין לעבור מהודאה לכפירה בכל עת אשר יחפוץ" (ע"פ 3227/10 פלוני נ' מ"י פיסקה 4).

בנסיבות אלו ראוי לבחון את ההליך שהתקיים בפנינו.

כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 29.5.17. אותה עת יוצג הנאשם ע"י עו"ד א. בוקטמן. כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בשכרות.

במועד זה הודיעו הצדדים על הסדר טעון אליו הגיעו במסגרתו הודה הנאשם בתיק שלפניי וביקש לצרף תיק נוסף שקבוע היה בפני כבוד סגן הנשיא ש. צימרמן. בתיק שצורף, יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב ללא ביטוח והגשת בקשה לקבלת רישיון בזמן פסילה.

במסגרת ההסדר הוסכם, כי בטרם ישמעו טיעונים לעונש, יופנה הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו שיבחן אפשרויות טיפוליות. הנאשם מצדו נטל חלק במהלך דיון זה הודה בעבירות אותן ביצע והוסיף: "אני מתחייב לשתף פעולה עם שרות המבחן אני מבין שאני בפרשת דרכים, אני מעוניין לשנות את דרכיי ולשתף פעולה". בהתאם הרשיע בית המשפט את הנאשם בשני כתבי האישום והורה לשרות המבחן להגיש תסקיר ברוח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. הדיון נדחה ליום 18.6.17 לפרשת העונש לאחר קבלת תסקיר.

בנקודה, זו יש לציין כי הסדר הטעון שנחתם בין הצדדים, הכולל צירוף תיק נוסף, לרבות בחינת האפיק הטיפולי מצד המאשימה בהתאם לתוכן התסקיר שיוגש, מעיד כי החלטה זו אליה הגיעו הנאשם ובא כוחו דאז, נעשו לאחר בחינה מושכלת ויסודית ביניהם, והבנה כי בדרך זו יש כדי להיטיב עם הנאשם.

ביום 16.7.17 כחודש וחצי לאחר הצגת הסדר הטעון, הגיש שרות המבחן תסקיר המלמד כי הנאשם זקוק לתהליך טיפולי כוללני ואינטנסיבי במסגרת פנימייה בקהילה טיפולית. על רקע נכונות מצדו לקחת חלק בתהליך זה, הופנה הנאשם לראיון קבלה שנקבע לו בקהילת "רטורנו" ביום 26.7.17.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 13.7.17 הגיש בא כוחו החדש של הנאשם בקשה להקדמת דיון ובית המשפט נעתר לכך, והקדים את הדיון ליום 19.7.17, תוך שהפנה את הצדדים לתוכנו של התסקיר וההמלצות שבו.

במהלך דיון זה, שנקבע מלכתחילה לדיון בפרשת העונש ולהמלצות המופיעות בתסקיר, הועלתה כאמור לראשונה הבקשה לביטול הכרעת הדין.

טענת ב"כ החדש של הנאשם אינה מכוונת להליך זה שהתקיים בפניי, אלא להליך פלילי שהתקיים בבית המשפט לנוער, הליך שהחל בחודש נובמבר 2016 (מ"ת 31488-11-16 כבוד השופט ד. פולק) והמשכו במסגרת התיק העיקרי (ת"פ 31476-11-16 וכן ת"פ 20105-06-15 כבוד השופט ש. לייבו). אדגיש כבר עתה, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו ע"י בית משפט לנוער, וככל וקיימות כאלו, הדבר צריך להיעשות במסגרת ערעור על גזר הדין במסגרת אותם תיקים.

למעלה מן הצורך, אוסיף, כי עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי במסגרת הליך זה שהתנהל בבית משפט לנוער, אכן נפסל רישיונו של הנאשם עד לתם ההליכים המשפטיים, לאחר שבאי כוח הצדדים עתרו לכך במשותף, תוך שהנאשם מיוצג, לכך שתיקבע ביחס אליו "פסילת ביניים". הדבר נעשה ככל הנראה מתוך מסגרת הסדר מוקדמת עליה סיכמו הצדדים. בכל מקרה, החלטת בית המשפט בנסיבות אלו משקפת אך את הסכמת הצדדים בדיון.

במאמר מוסגר אציין, כי איני קורא את דברי ההסבר לפקודה אליהן הפנה ב"כ הנאשם בטיעוניו, ככאלו המונעים מבית המשפט להטיל פסילה על מי שאינו מחזיק רישיון. בעניין זה מציין הסעיף באופן ברור, כי העדר הסמכות מתייחס לקבלת רישיון הנהיגה או נהיגה בפועל. עיינתי גם בפסיקה שצורפה, אך גם בה אין כדי לשנות ממסקנתי זו. ע"פ 1523/05 ו- ע"פ 1604/05 שנדונו במאוחד, עניינם בטענה מקדמית שהועלתה בפני ערכאת הערעור, בשונה מהמקרה שבפנינו.

כך גם ביחס לשני תיקים נוספים אותם צירף ב"כ הנאשם שנדונו במסגרת עתירה לבג"צ (בג"צ 6103/93 וכן בג"צ 8638/03) שהינו אפיק שונה ממסגרת ההליכים המתנהלים בבית משפט זה.

לסיכומם של דברים, אין בטענה שהועלתה כעת כדי לקעקע מהודאות הנאשם שניתנו במסגרת הסדר הטעון הן ביחס לתיק זה והן ביחס לתיק שצורף.

נוכח כל אלו הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.