1. המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע של פסק הדין מיום 16.3.20, אשר חייב אותם בתשלום פיצויים בגין ליקויים בבית שמכרו למשיבים. סכום החיובים הכספיים בפסק הדין מגיע לסך של כ- 300,000 ₪.

לטענת המבקשים ראוי לכל הפחות לעכב את ביצוע פסק הדין עד שיוגש ערעור מטעמם אשר הגשתו התעכבה עקב מגפת הקורונה ונסיבות אישיות של בא כוחם. עוד טוענים כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם יאלצו לשלם את סכום פסק הדין.

המשיבים מתנגדים לבקשה ומפנים להלכות הפסוקות לפיהן ככלל אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי וכי מצבו הכלכלי של הנתבע שחויב בתשלום, אינו שיקול בעיכוב הביצוע. רק אם מוכח כי התובע שזכה לא יוכל להשיב זכייתו, ניתן לשקול לעכב ביצוע בכפוף לבחינת סיכויי הערעור.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, מצאתי כי אין בסיס לבקשה ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע.

לפי תקנה 467, הכלל למעשה הוא כי בקשות לעיכוב ביצוע מוגשות לבית המשפט שלערעור, שממילא בחינת סיכויי הערעור מסורה לו. במקרים מיוחדים ודחופים ניתן וראוי לעכב ביצוע גם בבית המשפט שנתן את פסק הדין, אולם יש לעמוד בתנאים המצדיקים עיכוב ביצוע. אמנם לאור מצב החירום טרם חלף המועד להגשת ערעור, אולם מי שמבקש ליהנות מהחריג של עיכוב ביצוע, לא זכאי להישען על הפגרה שמניין הימים בה לא בה לצורך הגשת ערעור, ועליו להזדרז ולהגיש ערעור מטעמו ולבקש עיכוב ביצוע.

בהעדר טענה כי המשיבים לא יוכלו להשיב את פירות הזכייה אם יתקבל הערעור, אין בסיס לבקשה.

מצבם הכלכלי של המבקשים אינו עילה לעיכוב ביצוע, וממילא מקום טענות מעין אלו הוא בלשכת ההוצאה לפועל בבקשה לפריסת החוב לתשלומים.

על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

לאור המצוקה שתיארו המבקשים, לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות בגין הבקשה.

ניתנה היום, כ"ג אייר תש"פ, 17 מאי 2020, בהעדר הצדדים.