ניתנה ביום 30 אפריל 2017

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק 53288-01-17 השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ; 30.3.17).

2.         ברקע הדברים מצויה תביעה קודמת  (סע"ש 29677-03-16), בה תבע Aman Measho (להלן: המשיב), בין היתר, את י. ברמן בע"מ (להלן: המבקשת), וזאת בהקשר להצבתו שם באמצעות חברת דב שמירה ניקיון וכח אדם בע"מ וכן שתי נתבעות נוספות, שאחת מהן היא המבקשת בהליך זה. ביום 9.11.16 נתקיים דיון מקדמי בתובענה, ובמסגרתו נמחקו המשיבות הנוספות – לרבות המבקשת בהליך זה – מן התובענה, ונותרה כמשיבה חברת דב שמירה ניקיון וכח אדם בע"מ. בהמשך אותו דיון ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים.

3. ביום 23.1.17 הגיש המשיב תובענה לבית הדין האזורי נגד המבקשת. המבקשת הגישה בקשה למחיקת התובענה על הסף מחמת השתק עילה, שכן לטענתה ההליך הקודם נסוב על כל תקופת העסקתו של המשיב והצבתו במבקשת, והזכויות שנתבעו הינן בקשר עם כל התקופה. המשיב התנגד לבקשה, שכן לטענתו התובענה נשוא בקשה זו הוגשה בגין התקופה שלאחר תשעה חודשי העסקה, כשלטענתו החל ממועד זה הפך להיות עובד של המבקשת, ועל כן זכאי הוא לזכויות מכוח חובת השוואת התנאים. ביום 30.3.17 נדחתה הבקשה לדחיית הבקשה על הסף. וכך נאמר:

"ההלכה הנוהגת בהקשר למחיקת כתבי טענות על הסף קובעת כי בתי דין יפעילו סעד זה ביד קמוצה, וכי בית הדין יעדיף בבירור התובענה לגופה על פני מחיקתה על הסף. בעניינו יש צורך בבחינה האם נוצר "מעשה בית דין" החוסם את המשיב מלהגיש תביעה חדשה נגד המבקשת ולא ניתן בשלב זה של ההליך, בו טרם נשמעו ראיות, לדחות את התביעה בגינן על הסף. המחלוקת בעניין זה תתברר בשלב ההוכחות. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה על הסף, נדחית".

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור.

4.         לאחר עיון בבקשה, החלטתי כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים לה. נקודת המוצא היא סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק) קובע כדלקמן: 

(א)   רשות כאמור בסעיף קטן זה, לגבי החלטה אחרת, תינתן אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה.

החלטת בית הדין קמא, על פניה, אינה עונה על התנאים המחמירים שנקבעו בסעיף 26(א) לחוק בדבר מתן רשות ערעור מיידית על החלטת ביניים. בהתאם להלכה הפסוקה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (ע"ע 270/99 משגב לדך – לוי, 13.12.1999; דב"ע נד/139-3 עאיק ואח' - חלבי, לא פורסם;  רע"א 2444/08 שופרסל נ' אהרון כהן, לא פורסם, 21.12.2008; רע"א 26688 סאן אינטרנשיונאל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (2) 206 (1990)).

מעבר לכך, בהקשר לדחיית בקשת מתן רשות ערעור על החלטה שלא לסלק תובענה על הסף אפנה לבר"ע (ארצי) 25974-03-13  החברה המרכזית להפצת משקאות קלים בע"מ נ' מלמוט מקסים (13.3.13)), שם נאמר בין היתר, כך:

"לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולכלל חומר התיק, אני מחליט שאין ליתן רשות ערעור בבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, נוהגים בתי הדין לעבודה זהירות יתרה בעניין של סילוק על הסף. הכלל הוא כי למעט מקרים חריגים, יעדיף בית הדין את בירור התובענה לגופה (ראו, למשל עב"ל 530/07 ורה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (ניתן ביום 10.12.2008); דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח' ד"ע כז 3, 14 ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671. לא מצאתי כי המקרה שלפניי מהווה מקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה"

6. מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, משההחלטה תואמת את הזהירות היתרה בה נוהגים בתי הדין לעבודה בענין סילוק תובענה על הסף.

7. הבקשה נדחית, ומשלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז (30 אפריל 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.