1. עניינה של תביעה זו סיום יחסי שכירות בין הצדדים לאחר שנים בהן שכרה הנתבעת נכס מן התובעים.

2. בחודש נובמבר 2007 שכרה הנתבעת מן התובעים חלק מנכס לצורך הצבת מתקן גישה אלחוטי ואחסון ציוד נלווה. הסכם השכירות כלל חלק מגג הנכס, חדר וחדר רחצה צמוד, כאשר חלקו השני של הנכס הושכר לאחר. ביום 26/1/16 הודיעה הנתבעת בכתב כי בכוונתה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים. בפועל, על אף הודעה זו המשיכה הנתבעת לשכור את הנכס עד סוף חודש דצמבר 2016.

3. התובעים טוענים כי הנתבעת פינתה את הנכס על דעת עצמה רק ביום 22/12/16, כי לא שילמה עבור כל חודש דצמבר וקיזזה ללא הסכמה תשלום עבור מספר הימים בהם לא שהתה בנכס. לטענתם גרמה הנתבעת לנזקים בנכס: הרסה את רצפת החדר וחדר הרחצה ששכרה, תיקנה את ההריסות באמצעות חיפוי בפרקט בניגוד לרצון התובעים, נטשה את הנכס מבלי להשיב המצב לקדמותו ומבלי להשיב אביזרים שהיו בו כשהושכר, החליפה דלת פנימית באופן לא מקצועי, השאירה חורים גדולים בקירות, לא תיקנה אריחים שנפלו, ולא השיבה למקום דלת ממ"ד שהוסרה.

4. התובעים העמידו את התביעה על סך 15,756 ₪ הכוללים תשלום בגין שכר דירה שלא שולם – 2,315 ₪, תשלום עבור אביזרים שלא הושבו לנכס – 2,860 ₪, קילוף רצפת פרקט ושיפוץ החדר – 7,581 ₪ ועלות קרמיקה חדשה לריצוף החדר – 3,000 ₪.

5. הנתבעת דוחה את הטענות. לדבריה, היא הודיעה בהתאם לסעיף 18 להסכם השכירות על סיומו עוד ביום 26/1/16 והמשיכה לשכור את הנכס לבקשת התובעת תוך תשלום דמי שכירות מלאים. משניתנה הודעה מוקדמת מספר חודשים לפני הפינוי בפועל, מילאה את הוראות ההסכם, וחובת התשלום החלה עליה הינה עבור ימי השימוש בפועל ולא מעבר לכך.

6. אשר למצב הנכס לאחר הפינוי טוענת הנתבעת כי שכרה קבלן ייעודי לצורך ביצוע תיקונים בנכס, הקבלן פעל בשיתוף פעולה עם התובעים וביצע תיקונים על דעתם ותוך שהם מעורבים בתהליך. לטענת הנתבעת התובעת הסכימה לחיפוי החדר בפרקט משום שלא נמצאו אריחים תואמים לקיימים, היא זו שבחרה את צבע הפרקט, ולבקשתה הסכימה הנתבעת לפנים משורת הדין לחפות חדר נוסף בפרקט זהה על חשבונה אף שהחדר לא היה חלק מהסכם השכירות. הנתבעת טוענת כי לאחר שבוצעו תיקונים שסוכמו על ידי הצדדים מראש, וכשהתקרב מועד הפינוי, הערימו התובעים קשיים והציבו דרישות חדשות, וזאת לצורך דחיית יציאתה מן הנכס. הנתבעת טוענת כי לא הסירה ולא פגעה בדלת הממ"ד אותו כלל לא שכרה, וכי החליפה את דלת החדר באופן מקצועי ותקין. לתמיכה בטענותיה הציגה הנתבעת תמונות הנכס לאחר ביצוע התיקונים על ידה, כאשר לדבריה התמונות שצורפו לכתב התביעה אינן משקפות את המצב לאחר ביצוע התיקונים, והוגשו בחוסר תום לב על ידי התובעים.

7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפני ובתמונות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל ביחס לדמי השכירות, ולהידחות ביתר רכיביה.

8. ראשית, איני מקבלת את הטענה כי הנתבעת שהתה בנכס ללא הסכמת התובעים ממועד כניסת ההודעה המוקדמת לתוקף ועד הפינוי בפועל. אין מחלוקת כי שכר הדירה שולם על ידי הנתבעת עבור תקופה זו במלואו, התובעים לא נקטו בכל הליך לצורך פינויה ולא הציגו ראיה אחרת לתמיכה בטענתם, כאשר ממכתבו של התובע (נספח ד' לכתב התביעה) עולה כי האפשרות להמשך השכירות עלתה והיתה מקובלת על התובעים.

9. ביחס למצב הנכס בעת הפינוי, הנתבעת ביצעה עבודות ותיקונים באמצעות בעלי מקצוע ששכרה לצורך כך. לצורך הוכחת טענתם כי העבודות לא בוצעו כראוי צירפו התובעים תמונות המלמדות כי הנכס הושב להם במצב גרוע, מוזנח ומלוכלך. רק לאחר שהציגה הנתבעת גרסתה והראתה תמונות של הנכס במועד הפינוי, מצאו התובעים לציין כי התמונות שצירפו צולמו לפני ביצוע התיקונים בנכס (פרוטוקול עמ' 2 ש' 4), ואינם משקפים את מצבו בעת הפינוי.

10. מעדויות בעלי המקצוע שעבדו בנכס ומעיון בתמונות הנתבעת נראה כי הושקעו בנכס מאמצים להשבתו למצב תקין, ובתמונות שהוצגו לא נראים הפגמים עליהם הלינו התובעים. התובעים מצידם לא הציגו תמונות המלמדות על פגמים בנכס לאחר ביצוע התיקונים, ולא תמכו הטענה בראיות אחרות.

11. אשר לטענה כי הנתבעת לא השיבה אביזרים שהיו בנכס עת הושכר, הטענה לא הוכחה, בהסכם השכירות לא צוין כי הנכס הושכר עם חפצים, וגם כאן לא הציגו התובעים תמונות האביזרים החסרים.

12. בנוגע לחיפוי הפרקט שלטענת התובע נעשה בניגוד לדעתו, הוכח כי התובעת הסכימה לחיפוי הרצפה בפרקט שבחרה (פרוטוקול עמ' 2 ש' 12). העדים שעדויותיהם היו מהימנות בעיני ולא נסתרו, ציינו כי התובעת היתה שותפה ונכחה במהלך התקנת הפרקט בנכס. גם העובדה כי התובעת, שהתנהלה מול בעלי המקצוע בענין זה, בחרה שלא להתייצב לדיון, מדברת בעד עצמה.

13. לאור האמור לעיל, עדיפה בעיני גרסת הנתבעת לגבי מצב הנכס בעת הפינוי על גרסת התובעים, ומטעם זה דין טענותיהם בסוגיה זו להידחות.

14. שונה הדבר ביחס לתשלום שכר הדירה. הנתבעת שלחה הודעה מוקדמת על סיום הסכם השכירות בחודש ינואר 2016. במענה להודעה זו השיב התובע בכתב כי במידה ולא תצא הנתבעת מהנכס, בטלה ההודעה המוקדמת (נספח ד' לכתב התביעה). לאחר מכן, החליטה הנתבעת להמשיך ולשכור את הנכס על אף ההודעה ששלחה למשך כ-11 חודשים נוספים. בתוספת להסכם השכירות עליו חתומים הצדדים ואשר חלה על תקופה זו, הוגדרו החודשים כחודשים קלנדריים שתחילתם בראשון לחודש. משלא ניתנה הודעה חדשה על פינוי, ולאור לשון התוספת להסכם, אני סבורה כי על הנתבעת לשלם עבור חודש קלנדרי מלא, גם אם בפועל פונה הנכס מספר ימים קודם לכן.

15. סוף דבר, התביעה מתקבלת ביחס לדמי השכירות שגרעה הנתבעת משכירות חודש דצמבר 2016.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 2,315 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

משנדחו יתר הטענות, איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ל' שבט, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.