1. בפניי תביעת התובעת בה מבוקש כי הנתבעת תפצה אותה בגין נזקים שעל פי הנטען נגרמו לרכב שבבעלותה, מ.ר 45-936-79 , כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 21.4.16 (להלן בהתאמה: "רכב התובעת" ו- "התאונה").

למען הסדר הטוב, אבהיר כי התביעה הוגשה נגד הנתבעת וכן נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב הנתבעת בעת הרלבנטית (להלן: "מבטחת רכב הנתבעת"), אלא שהנתבעת הודיעה לשומרה חברה לביטוח בע"מ כי היא מוותרת על זכויותיה בפוליסה שהונפקה לה וכי ככל שתחויב בתשלום כלשהו בגין התביעה דנן היא תישא בתשלום. נוכח האמור, בהסכמת התובעת, נדחתה התביעה נגד מבטחת רכב הנתבעת.

1. לטענת התובעת, התאונה ארעה עת נהגה ברכבה, "עצרה כדי לתת זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה" כאשר לפתע פגע רכב הנתבעת ברכבה מאחור (סעיף 4 לכתב התביעה).

התובעת מוסיפה, כי לאחר התאונה פנתה לשמאי יוסי בר-דויד שאמד את הנזקים שנגרמו לרכבה בסך של 15,596 ₪ (להלן: " השמאי הראשון") אלא שלאחר שסברה כי הנזקים בחוות דעת השמאי בראשון מוגזמים ואינם משקפים את הנזק שנגרם לרכבה בגין התאונה, פנתה לקבלת חוות דעת שמאי נוספת מאת "אבי חביב שמאות רכב" בה נישומו נזקי רכבה בגין התאונה בסך של 6,027 ₪ (להלן: "השמאי הנוסף").

סכום התביעה הועמד על הסך של 10,612 ₪, והוא כולל סך של 6,027 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב התובעת לטענתה, סך של 585 ₪ בגין שכר הטרחה ששולם לשמאי הנוסף וכן סך של 4,000 ₪ בגין "נזק עקיף".

1. הנתבעת טוענת, כי המדובר בתביעה מופרכת וכי רכבה כלל לא פגע ברכב התובעת. לטענתה, רכבה נסע במהירות מינימאלית מאחורי רכב התובעת בכביש הפונה ימינה וכאשר הבחינה כי התובעת עוצרת את רכבה, עצרה אף היא את רכבה עצירה מלאה סנטימטרים ספורים מרכב התובעת.

הנתבעת מוסיפה, כי ברכב התובעת היו נזקים קודמים וכי ממילא עת הנזקים הנטענים על ידי התובעת ממוקמים בצידו השמאלי של הרכב, לא יתכן שמקורם בתאונה (המוכחשת) שכן לשיטת התובעת עצמה התאונה אירעה עת כלי הרכב "פונים ומוטים ימינה" (עמ' 2 לכתב התביעה).

עוד טוענת הנתבעת, כי עובר להגשת התביעה פנתה התובעת למבטחת רכב הנתבעת בדרישה לתשלום נזקים בסך של 18,429 ₪ בהסתמך על חוות דעת השמאי הראשון אלא שלאחר שדרישתה נדחתה, פנתה לקבלת חוות דעת השמאי הנוסף כיוון שסברה כי עת צומצמו הנזקים ישולם לה סכומם.

ביחס לחוות דעת השמאי הנוסף, טוענת הנתבעת כי האחרון לא בדק את רכב התובעת "בזמן אמת" אלא לאחר תיקון הנזקים וניזון מהכתוב בחוות דעת השמאי הראשון ומדברי התובעת.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי בחוות דעת השמאי הנוסף, צוין כי בניגוד לאמור בחוות דעת השמאי הראשון, נזקים כאלה ואחרים בצידו השמאלי של רכב התובעת, לרבות נזק לדלתות השמאליות ברכב התובעת, אינם קשורים לתאונה ומכך נלמד שרכב התובעת ספג פגיעה משמעותית בצידו השמאלי עובר למועד התאונה. הנתבעת מוסיפה, כי לא ברור על סמך מה קבע שמאי התובעת כי "חלקם המצומצם של הנזקים דווקא כן שייך לאירוע" (עמ' 4 לכתב ההגנה).

1. במעמד הדיון שהתקיים בפני העידו התובעת והנתבעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את גרסאותיהם, עיינתי בתמונות הנזק ובמוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, ראיתי לדחות את התביעה.

עדות התובעת לא היתה בהירה דיה ולא מצאתי כי היא מתיישבת עם תוואי הדרך ועם מוקדי הנזק הנטענים.

התובעת העידה כי התאונה ארעה בנתיב הימני ביותר מבין מספר נתיבי נסיעה , עת בקשה לפנות ימינה, עצרה רכבה לפני מעבר חצייה והרגישה פגיעה ברכבה מאחור.

עוד העידה, כי ברגע הפגיעה הנטענת, רכבה של הנתבעת היה ממוקם מאחוריה בנתיב הימני.

"ש. מציגה לך תמונה של המקום. אנחנו בנתיב חד שטרי שכולם פונים בו ימינה, אנחנו שנינו בתוך הקשת של העיקול, שתינו פונות ימינה, נכון?

ת. כן" (עמ' 4 שורות 28-30 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה מצופה כי אילו אכן פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת, מוקד הפגיעה יהיה בצידו הימני אחורי של רכב התובעת אלא שלטענת התובעת, רכבה ניזוק בפינה השמאלית שלו מבלי שנגרם כל נזק לצידו הימני.

"לשאלת בית המשפט איפה הרכב שלי נפגע, אני משיבה שמאחורה בפינה השמאלית. אני פניתי ימינה ונפגעתי בפינה השמאלית" (עמ' 4 שורות 15-16 לפרוטוקול).

1. זאת ועוד, גם בחוות דעת השמאים שצורפו לכתב התביעה, לא צוינו נזקים בצידו הימני של רכב התובעת אלא בצידו השמאלי בלבד. בחוות הדעת הראשונה צוין "בבדיקת הרכב יכולתי להבחין בנזק תאונתי לצידו השמאלי של הרכב" ובחוות דעת השמאי הנוסף צוין כי "עולה כי ניזוק קלות בחלקו האחורי שמ'".

כאמור, מוקדי הנזקים כלל לא מתיישבים עם גרסת התובעת ביחס לאופן התרחשות התאונה.

בסיכומי התשובה מטעמה טענה התובעת כי ייתכן שהנתבעת "הייתה בסטייה לשמאל בתוך הנתיב" וכי שנייה לפני התאונה הנטענת הסיטה את ההגה שמאלה (סעיף 3 לסיכומי התשובה מטעם התובעת) אלא שהאמור בגדר השערה בלבד ולא מצאתי תימוכין לטענה זו בעדויות שנשמעו בפני. אף לא שוכנעתי כי טענה זו מתיישבת עם תוואי הדרך.

1. חיזוק למסקנה לפיה אין מקום לקבל את התביעה מצאתי בעדות הנתבעת שהיתה בהירה ועקבית והותירה עלי רושם מהימן.

הנתבעת , העידה כי לא פגעה ברכב התובעת (עמ' 8 שורות 12-16 לפרוטוקול).

בסיכומים מטעמה טענה התובעת כי גרסתה אושרה על ידי הנתבעת בעדותה, אלא שלא ראיתי לקבל טענה זו.

הנתבעת העידה כי "ברמת התיאוריה" יכול שנגעה ברכב התובעת ולא הרגישה את המגע כיוון שרכבה גדול יותר מזה של התובעת (עמ' 7 שורות 26-29 לפרוטוקול) אלא שבהמשך עדותה הבהירה, כי לא פגעה ברכב התובעת ועצרה במרחק קטן ממנו.

"ש. את לא שוללת פגיעה נכון? אמרת שיכול להיות שפגעת בה את רכב גדול.

ת. אני אומרת לא פגעתי אבל אם מישהו בא אליי ואומר לי פגעת בי אני לא אגיד דבר ראשון לא, אלא אבוא ואראה אם יש משהו בטענתו.

ש. אז מה הטענה שלך, האם עצרת סנטימטר או שניים לפניה?

ת. כן". (עמ' 8 שורות 12-16 לפרוטוקול).

עוד העידה, כי לאחר התאונה ראתה חור במקום בו אמור היה להיות פנס ערפל ברכבה של התובעת וכי כשהסתכלה על הכביש לא הבחינה בשברים כלשהם. הנתבעת הוסיפה, כי ראתה נזקים ישנים ברכב התובעת, פנס מלא חלודה וקילופי צבע קודמים.

"אני רואה נזק ישן, אני רואה חור במקום שהיה בו פנס ערפל, אני מסתכלת אין שום שברים במקום שבו אנחנו עצרנו לפני המעבר חצייה. אין שום שברים בסביבת הפנס, כל הפנס מלא החלודה וקילופי צבע של נזקים קודמים" (עמ' 7 שורות 31-33 לפרוטוקול).

חיזוק לעדות זו של הנתבעת, מוצאת אני הן בתמונות שצורפו לכתב ההגנה.

תמונות רכב התובעת (נספחים א/1-א/4 לכתב ההגנה), בהן נראה חלל ריק במקום פנס, מתיישבות עם עדות הנתבעת. תמונת הכביש בו נטען כי התאונה ארעה (נספח א/5 לכתב ההגנה) אף היא מתיישבת עם עדות הנתבעת שכן אין על הכביש שברי פנס או לחלופין שאריות של חלקים אחרים שניזוקו , על פי הנטען, ברכבה של התובעת.

חיזוק נוסף לעדות הנתבעת מוצאת אני בחוות דעת השמאי הנוסף, שקבע כי נזקים כאלה ואחרים בצידו השמאלי של רכב התובעת, שפורטו בחוות דעת השמאי הראשון, אין מקורם בתאונה הנטענת – קרי, רכב התובעת ספג פגיעות קודמות שאינן קשורות לתאונה הנטענת.

1. בשים לב למכלול האמור, לא שוכנעתי כי כטענת התובעת רכב הנתבעת פגע ברכבה ואני דוחה את התביעה.
2. לסיום ומעבר לצורך, אוסיף, כי אף אם הייתי קובעת שרכב התובעת נפגע על ידי רכב הנתבעת, לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים, שפורטו בחוות דעת השמאי הנוסף, לבין התאונה.

כאמור, התובעת צרפה שתי חוות דעת שמאי לכתב התביעה ומבקשת לבסס הנזקים על חוות דעת השמאי הנוסף.

בחוות דעת השמאי הראשון צוין כי רכב התובעת נבדק ביום 25.4.16, קרי- מספר ימים לאחר התאונה הנטענת, ופורטו בה נזקים כאלה ואחרים לצידו השמאלי של רכב התובעת ובכלל זה, חלקים שהוחלפו לרבות דלת אחורית שמאלית, "חישוק לגלגלי מגנזיום" ועוד.

כאמור, התובעת טענה כי סברה שהנזקים שפורטו בחוות הדעת הראשונה מוגזמים ומשכך פנתה לקבלת חוות דעת נוספת עליה סומכת תביעתה.

בחוות דעת השמאי הנוסף צוין, בין היתר, כי הרכב נבדק ביום 14.11.16 – קרי, קרוב לשבעה חודשים לאחר התאונה כאשר התובעת בעדותה אשרה כי השמאי הנוסף בדק את הרכב לאחר שהוא תוקן (עמ' 7 שורות 5-8 לפרוטוקול).

אכן, כטענת התובעת, הנתבעת לא ביקשה לזמן את השמאי הנוסף לשם חקירתו. עם זאת, אין בכך כדי לייתר בחינת חוות דעתו על ידי בית המשפט. חוות דעת השמאי הנוסף ניתנה "מעיון בתמונות הנזק שצולמו בעת האירוע, וע"פ נסיבות המקרה כפי שתיארה בעלת הרכב, עולה כי הרכב ניזוק קלות בחלקו האחורי שמ'" וצוין בה כי חלק לא מבוטל מהנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי הראשון אינם קשורים לתאונה הנטענת.

לא ברור, כיצד ועל בסיס מה קבע השמאי הנוסף אילו נזקים יש לייחס דווקא לתאונה הנטענת ואילו אינם קשורים לתאונה הנטענת, וממילא עת חוות דעת השמאי הנוסף לא ניתנה בסמוך לאחר התאונה הנטענת והנזקים הנטענים לא נבחנו על ידו, שכן הרכב תוקן עובר לבדיקתו על ידי השמאי הנוסף, לא שוכנעתי כי יש בה כדי לבסס קשר סיבתי בין הנזקים הנתבעים לבין התאונה הנטענת, שכאמור דבר קיומה ממילא לא הוכח.

עוד אוסיף, כי ראש הנזק בסך של 4,000 ₪ בגין "נזק עקיף" לא פורט דיו ולא הוכח. בסיכומים מטעמה, טענה התובעת קצרות כי הסך האמור נתבע בגין "אובדן ימי עבודה, התרוצצויות לרוב, פנייה לשמאי, ביקור במוסכים וכיו"ב" (סעיף 17.3 לסיכומי התובעת), אלא שלא צורפו אסמכתאות מהן ניתן ללמוד מדוע נתבע דווקא הסך הנ"ל.

1. יתר טענות הצדדים, ובהן הטענות ביחס להיעדר הצגת קבלות אודות תיקון הנזקים הנתבעים, לא נעלמו מעיני, אלא שאין בהן כדי לשנות ממסקנתי לפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים שפורטו לעיל.
2. סוף דבר, נוכח מכלול האמור, דוחה את התביעה.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידיה, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.