תביעה כספית בסדר דין מהיר, 61,224 ש"ח סכומה. עניינה בטענת התובעת כי הנתבעת חבה לה כספים עבור שירותים שהעניקה לה, כקבלן משנה, בפרויקט שביצעה הנתבעת עבור עיריית תל אביב.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. התובעת, קאבריט ייצור ושיווק בע"מ (להלן: "קאבריט") עוסקת בייצור ושיווק פתרונות קירוי והצללה.
2. הנתבעת, פיברגלס עצמון בע"מ (להלן: "עצמון") עוסקת בייצור, שיווק והתקנה של מתקני משחקים לגנים ציבוריים.
3. במהלך שנת 2015, ביצעה עצמון, כקבלן ראשי, עבור עיריית תל אביב – יפו (להלן: "העירייה") עבודות להקמת גנים ציבוריים. זאת לאחר שעצמון זכתה במכרז להקמת הגנים הציבוריים אותו פרסמה העירייה (מכרז 246/2013). עבודות אלו כללו, בין היתר, התקנת מתקני משחק, ריצוף והצללה בשלושת הגנים מושא תיק זה: "גן בית העין", "גן סגולה" ו"גן חורשת שבטי ישראל". (להלן: "הגנים").
4. עצמון ביצעה את העבודות על פי פקודות עבודה (פק"ע) ששלחה לה העירייה (חלקן צורפו כנספח 1 לתצהיר עצמון). העבודות בוצעו במלואן והעירייה שילמה לה התמורה עבורן.
5. הצדדים מסכימים, כי את עבודות ההצללה, הכלולות בעבודות אלו, ביצעה קאבריט וכי את התמורה עבור עבודות ההצללה שילמה העירייה לעצמון. עוד מסכימים הצדדים, כי העירייה (ולא עצמון) בחרה בקאבריט כמי שתבצע את עבודות ההצללה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 10).
6. חלקה של התמורה אותו שילמה העירייה לעצמון עבור עבודות ההצללה שביצעה קאבריט הסתכם בסך של 165,595 ש"ח: סך של כ- 52,880 ש"ח עבור "גן בית עין"; סך של כ- 40,162 ש"ח עבור "גן סגולה", וסך של כ- 72,546 ש"ח עבור "גן חורשת שבטי ישראל" (נספח 2 לתצהיר עצמון). סכומים אלו כוללים מע"מ וכן הנחה שניתנה לעירייה.
7. מתוך סכום זה שקיבלה עצמון מהעירייה (165,595 ש"ח), שילמה עצמון לקאבריט סך של 125,767 ש"ח בלבד.
8. בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב והצדדים חלוקים בדבר מערכת היחסים ביניהם, בדבר מערכת היחסים שביניהם לבין העירייה ובדבר הסכומים שעל עצמון לשלם לקאבריט עבור העבודות שביצעה.
9. לטענת קאבריט, במהלך שנת 2015 פנתה אליה העירייה בבקשה לספק הצללה בגנים ציבוריים רבים, ביניהם בגנים מושא תיק זה. העירייה הפנתה אותה לסכם את התמורה המגיעה לה עבור עבודות אלו עם עצמון ועם הקבלנים הנוספים שזכו במכרז להקמת גנים ציבוריים. לטענתה, היא פנתה לעצמון והצדדים הסכימו, בעל-פה, כי עצמון תשלם לה סך של 185 ש"ח לכל מ"ר של הצללה שתבצע בגנים. זאת, ללא תלות בסכומים שתשלם העירייה לעצמון עבור עבודות אלו (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 32).
10. לטענת עצמון, היא מעולם לא התקשרה בהסכם עם קאבריט ולא סיכמה עמה את מחיר העבודות. קאבריט סיכמה תנאי עבודות ההצללה עם העירייה. עם זאת משביצעה קאבריט העבודה ותמורתה שולמה לה על ידי העירייה, מודה עצמון כי עליה לשלם לקאבריט את הסכומים ששילמה לה העירייה עבור עבודה זו בהפחתת "רווח קבלני" בשיעור של 12%.
11. אין חולק כי ביום 3.5.15 שלחה קאבריט לעירייה הצעת מחיר עבור עבודות ההצללה ב"גן בית העין" (נספח ג1 לתצהיר קאבריט) בה לא צוין מחיר העבודה (במקום המיועד למחיר נכתב 0.00 ש"ח) אלא אך אומדן שטח ההצללה (350 מ"ר) וכי ההצעה כוללת מגני טיפוס לעמודים, "אישור קונסטרוקטור" ו"חישובים סטטיים". כן צוין כי תנאי התשלום הם : "שוטף + 90".
12. ביום 18.11.15 שלחה קאבריט לעירייה מסמך שכותרתו "הזמנת לקוח" עבור עבודות ההצללה ב"גן סגולה" (נספח ג2 לתצהירה). גם במסך זה לא צוין המחיר ובמקום המיועד לכך נכתב: "0.00 ₪" ותנאי התשלום: "שוטף + 120".
13. ביום 20.12.15 שלחה קאבריט לעצמון (ולא לעיירה) הצעת מחיר עבור עבודות ההצללה ב"גן חורשת שבטי ישראל" (נספח ג3 לתצהירה), בו העריכה את העבודה ב 320 במ"ר. גם בהצעת מחיר זו לא צוין המחיר ואף נכתב בה כי המחיר הסופי ייקבע בסיום הפרויקט.
14. קאבריט ביצעה העבודות ולא הועלתה כל טענה או תלונה על איכות עבודתה, הגם שהצדדים חלוקים בדבר היקף העבודה שבוצעה בפועל.
15. בגין העבודות שביצעה, שלחה קאבריט לעצמון חשבוניות עסקה בסך כולל של 186,991 ש"ח: 67,673 ש"ח עבור "גן בית עין", 44,848 ש"ח עבור "גן סגולה" ו- 74,470 ש"ח עבור "גן חורשת שבטי ישראל" (נספחים ה'1 – ה' 3 לתצהירה).
16. עצמון סירבה לשלם לקאבריט סכום זה ובין הצדדים התנהלה התכתבות במהלכה הסכימה עצמון לשלם לקאבריט, כאמור, סך של 125,767 ש"ח בלבד (נספחים ו'-ז' לתצהיר קאבריט ונספחים 4-3 לתצהיר עצמון). קאבריט לא הסכימה להסתפק בסכום זה. ניסיון הצדדים להגיע להסכמה בדבר התמורה המגיעה לקאבריט לא צלח וביום 27.4.17 הגישה קאבריט תביעתה זו, על סך של 61,224 ש"ח, בגין ההפרש שבין חשבוניות העסקה לסכום ששילמה לה עצמון.

תמצית טענות קאבריט:

1. לטענת קאבריט, היא ביצעה העבודות בתיאום מלא עם עצמון ובידיעתה. בין הצדדים הוסכם, בעל-פה, כי עצמון תשלם לה סך של 185 ש"ח בתוספת מע"מ לכל מ"ר של הצללה שתבוצע על ידה. היא ביצעה עבודות הצללה בהיקף כולל של 852.2 מ"ר ("גן בית עין" – 310 מ"ר, "גן סגולה" – 207.2 מ"ר, "גן חורשת שבטי ישראל" – 335 מ"ר). לפיכך התמורה המגיעה לה עבור עבודות אלו מסתכמת בסך של 184,458 ש"ח. עצמון הפרה ההסכם ולא שילמה לה הסכום המוסכם ועליה לשלם לה ההפרש בסך של 61,224 ש"ח.
   עוד טוענת קאבריט, כי עצמון נהנתה מהעבודות שביצעה וכי יש לחייבה לשלם לה את סכום התביעה גם בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

תמצית טענות עצמון:

1. לטענת עצמון בין הצדדים לא נכרת כל הסכם. היא מעולם לא סיכמה עם קאבריט על תשלום של 185 ש"ח למ"ר או כל סיכום אחר. ההתקשרות של קאבריט הייתה מול העירייה בלבד והיא אינה יודעת מה סוכם ביניהם ואינה אחראית לכך. לא היה לה חלק בבחירת קאבריט כקבלן המבצע את עבודת ההצללה והיא נכפתה עליה על ידי העירייה.

הסכומים שהיא קיבלה מהעירייה עבור ההצללות מסתכמים בסך של 165,595 ש"ח וככל שמגיעים לקאבריט סכומים הרי שאלו צריכים להיות בהתאם לסכומים שהיא קיבלה מהעירייה, בהפחתת רווח קבלני של 12 אחוזים, כמקובל וכמתחייב לטענתה. לטענתה קאבריט אף הסכימה לכך. קאבריט דורשת ממנה לשלם לה סכום העולה על הסכום אותו קיבלה מן העירייה. זו דרישה בלתי סבירה ובלתי הגיונית.

עוד טוענת עצמון, כי שטח ההצללה שביצעה קאבריט בפועל הינו נמוך מזה שעל פיו שילמה לה העירייה ומזה המפורט בכתב התביעה. על כן, לטענתה, יש להפחית מהסכום שעליה לשלם לקאבריט סכום נוסף בגין פער זה, כך שבפועל היא שילמה לקאבריט ביתר סך של 928 ש"ח. בנוסף, לאור פער זה בהיקף ההצללה, גם לטענתה של קאבריט (אותה היא מכחישה) כי מגיע לה תשלום המהווה מכפלת שטח ההצללה ב 185 ש"ח, הרי שיש לחשבו על פי שטח ההצללה שביצעה בפועל ולא על פי השטח המפורט בכתב התביעה.

1. מנהלה של קאבריט - מר אליהו אסרף (להלן: "מר אסרף") מזה, ומנהלה של עצמון - מר יהושע מזרחי (להלן: "מר מזרחי") מזה, הגישו תצהיריהם ונחקרו. כעת, משהגישו הצדדים סיכומיהם, בשל התיק להכרעה.

דיון

1. דין התביעה להידחות ברובה. הגם ששמתי ליבי לכל טענות הצדדים, לא אדרש לטענות שאינן נחוצות לצורך ההכרעה בתיק ולטענות המהוות הרחבת חזית ולטענות שנזנחו בסיכומים.
2. הסוגיה המרכזית שיש להכריע בה בתיק זה היא: האם עמדה קאבריט בנטל המוטל עליה להוכיח שבין הצדדים נכרת הסכם המחייב את עצמון לשלם לה עבור עבודתה סך של 185 ש"ח למ"ר, בצירוף מע"מ.
3. משקבעתי כי קאבריט לא עמדה בנטל זה, אדון בטענתה של קאבריט (הגם שלא פורטה דיה) מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה אדון בשאלה: האם עצמון חייבת לשלם לקאבריט את מלוא הסכום ששילמה לה העירייה עבור העבודות שביצעה קאבריט או שהיא רשאית להפחית מסכום זה "רווח קבלני".
4. משקבעתי כי עצמון הייתה רשאית להפחית מתוך הסכומים ששילמה לה העירייה רווח קבלני, אדון בטענתה (אותה דחיתי) כי הייתה רשאית להפחית מסכום זה סכום נוסף בשל טענתה לפער בין שטח ההצללה שביצעה קאבריט בפועל לזה שפורט בכתב התביעה.

קאבריט לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של הסכם בין הצדדים

1. הנטל להוכיח קיומו של ההסכם הנטען בין עצמון לקאבריט מוטל על קאבריט, בבחינת "המוציא מחברו" שעליו הראייה. קאבריט לא עמדה בנטל זה. אפרט:
2. אין חולק כי בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב ואין לקאבריט אלא להלין על עצמה לעניין זה. מלבד עדותו של מר אסרף, קאבריט לא תמכה טענתה לקיומו של הסכם בעל-פה בראיות מזמן אמת. לא התכתבויות בין הצדדים (לרבות מסרונים) ואף לא התכתבויות בין קאבריט לבין העירייה המעידים על הסכמה זו. גם תרשומות פנימיות או ראיות אחרות המעידות על התחייבותה הנטענת של עצמון לא הוצגו. אומנם קאבריט הוכיחה שעצמון שילמה לה סך של 185 ש"ח למ"ר עבור עבודתה ב"גן קרטר" (גן נוסף בו עצמון הייתה הקבלן הראשי), אך אין בכך להוות הוכחה על הסכמה לתשלום סכום זה ביתר הגנים, כמפורט להלן.
3. טענת קאבריט שעצמון התחייבה לשלם לה סך של 185 ש"ח למ"ר עבור עבודתה, ללא תלות בסכומים שתשלם העירייה לעצמון עבור עבודה זו, אף אינה סבירה, היא מעלה תמיהות רבות והיא אף אינה מתיישבת עם הראיות בתיק.
4. ראשית, ההתכתבות בין הצדדים אינה תומכת בגרסתה של קאבריט. בהודעת הדואר האלקטרוני ששלחה קאבריט לעצמון ביום 3.1.17 (נספח 3 לתצהיר עצמון) נכתב: "שלום חנה. לא מקובל לנו [עלינו] שאתם רוצים להוריד לנו 12% הנחה קבלן + הנחה שאתם סגרתם עם העירייה. נא תשלחו לנו כמה כסף אתם קיבלתם עבור פרויקטים ונוריד 12% הנחה שלכם, מה שנשאר שלנו".

בהודעה זו, הגם שנשלחה בשלב מאוחר ולאחר שנשלחו חשבונות העסקה (נספחים ה'1-ה'3 לתצהירה), מודה קאבריט כי היא אינה זכאית לתשלום הסך של 185 ש"ח למ"ר אלא לתשלום המחושב מתוך הסכומים ששילמה העירייה לעצמון בפועל. משנשאל מר אסרף כיצד מתיישבת הודעה זו עם גרסתו, השיב: "אני חושב שזו טעות של מנהלת החשבונות" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 30-23).

1. הודעת דואר זו אף מעידה כי לא רק שקאבריט לא הלינה על כך שעצמון אינה משלמת לה על פי חישוב של 185 ש"ח למ"ר, אלא שהיא אף לא הלינה על כך שעצמון מפחיתה מהסכום ששילמה לה העירייה "רווח קבלני". כל תלונתה של קאבריט היא, שעצמון נתנה לעירייה הנחה וכי הנחה זו ניתנה גם על התמורה בגין עבודות ההצללה שהיא ביצעה. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ולפיכך לא אדרש לה. די אם אציין לעניין זה, כי מר אסרף העיד כי הוא היה מודע לכך שעצמון נתנה הנחה לעירייה וכי "לכל מכרז יש הנחה" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 6) וכי מר מזרחי העיד כי אין המדובר בהנחה, אלא הצמדה להתייקרות המחצבות והנחת היקף (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 30-28).

מכל מקום, יש בהודעה זו ללמד, כי קאבריט לא סברה שמגיעה לה תשלום על פי חישוב של 185 ש"ח למ"ר במקרה בו העירייה אינה משלמת לעצמון סכום זה (בתוספת "רווח קבלני"). ויש בה להעלות תהיות בדבר נכונות גרסתה של קאבריט כי בין הצדדים הוסכם על תשלום סכום זה.

1. גרסת קאבריט אינה מתיישבת גם עם התנהלותה בזמן אמת. אם סיכמה עם עצמון על תשלום קבוע שאינו תלוי בסכומים שתשלם העירייה לעצמון, מדוע שלחה קאבריט את הצעת המחיר של "גן בית עין" (נספח ג'1 לתצהירה) ואת הזמנת הלקוח ל"גן סגולה" (נספח ג'2 לתצהירה) לעירייה ולא לעצמון? הלא לטענתה, עצמון (ולא העיריה) היא ה"לקוח"? ועצמון (ולא העירייה) היא מזמינת העבודה. ומדוע בהזמנות אלו לא ציינה קאבריט את מחיר העבודות אלא אך את היקף העבודה (במ"ר), שעה שלטענתה באותה עת מחיר העבודות כבר היה ידוע ומוסכם? קאבריט לא סיפקה הסבר משכנע לכך.
2. עצמון אף לא נתנה הסבר מספק לכך שגם בהצעת המחיר שנשלחה לעצמון עבור "גן חורשת שבטי ישראל" לא צוין מחיר העבודות ואף נכתב בה כי "מחיר סופי יקבע בסוף הפרויקט" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 35-30). כאמור, קאבריט טוענת כי במועד ששלחה הצעת מחיר זו המחיר כבר היה מוסכם. מדוע אם כן נמנעה מלציין את המחיר? ומדוע המחיר, שכבר הוסכם לטענתה, יקבע בסוף הפרויקט?
3. לטענת קאבריט כשסיכמה עם העירייה על ביצוע העבודות (מבלי שנקבע מחיר העבודה ומבלי שנקבעו תנאי ההתקשרות) ביקש ממנה מר ולריו, נציג העיריה, לפנות לעצמון על מנת לתאם עמה את המחיר וביקש ממנה "להתגמש" במחיר שתדרוש מעצמון ומקבלנים נוספים שזכו במכרז (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 11-10). אם, כטענתה, התמורה בגין עבודתה אינה מושפעת מהסכומים שהעירייה התחייבה לשלם לעצמון ואינה משפיעה על מחיר זה, מדוע ביקש ממנה מר ולריו "להתגמש" במחיר? הלא עצמון כבר התחייבה למחיר בהצעתה במכרז ולא קאבריט ולא העירייה מושפעים מכך. משנשאל על כך מר אסרף לא היה לו מענה ובסופו של דבר השיב: "לא יודע" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 29-15).
4. ועוד: קאבריט צירפה לתצהירה כנספח ד' תכתובות שנערכו בינה לבין מר ולריו מהעירייה. מתכתובות אלו עולה, כי עצמון פנתה ישירות לעירייה ולא לעצמון, על מנת להסדיר את התשלום המגיע לה. היא דיווחה לעירייה על היקף העבודה שביצעה (נספח ד'1) והיא ביקשה לתקן נתונים לא נכונים בדבר היקף עבודתה ב"גן חורשת שבטי ישראל" (נספח ד'3).

בהודעת הדואר האלקטרוני ששלחה למר ולריו ביום 1.2.19 (נספח ד'3) פירטה קאבריט את התשלומים שלטענתה העירייה צריכה לשלם עבור עבודתה. מפירוט זה עולה כי התשלום עבור עבודתה ב"גן חורשת שבטי ישראל" צריך להתבצע לחברת עצמון על פי פקודת העבודה, מבלי שצוין המחיר סופי. זאת בניגוד לדרישת החיוב עבור עבודות שביצעה עבור קבלנים אחרים ב"גן קריית ספר" וב"גן חוף תל ברוך". אציין, כי לא נטען שבפקודת העבודה נקבע מחיר של 185 ש"ח למ"ר ובפקודת העבודה של "גן סגולה" (נספח 1 לתצהיר עצמון) מחיר ההצללה הוא 162.30 ש"ח למ"ר לפני הנחה.

בהודעה מיום 15.2.16 כתבה קאבריט: "ולריו שלום, בשבוע שעבר נשלח אליך סיכום פרויקט עם הפרש של כ- 100 מ"ר טעות... 254 מ"ר שאמרת לחייב את עצמון אך בפועל יצא 335 מ"ר. שוב מתנצלת על הטעות, את מי לחייב על ההפרש??" ותשובתו של ולריו מיום 21.2.16: "שולח גם את ההפרש לחברת עצמון באותה פ"ע וחשבון". מדוע שאלה קאבריט את ולריו את מי לחייב? אם עצמון (ולא העירייה) מחויבת לשלם לה, כלום יתכן שולריו יגיד לה לחייב קבלן אחר בגין העבודה שביצעה עבור עצמון? כלום אין זה ברור שיש לחייב את עצמון עבור העבודה שביצעה בגן זה? ומדוע לא הסתייגה מכך שולריו יקבע מה ההפרש ומכך שהתשלום מבוצע על פי פקודת העבודה ולא על פי 185 ש"ח למ"ר? דברים אלו אינם מתיישבים עם גרסתה.

ובהודעת הדואר מיום 3.2.16 כתבה קאבריט: "תודה רבה, רק לגבי שבטי ישראל, טעות בגודל הסיכום, מדובר ב335 מ"ר ולא 254.". הגם שקאבריט ידעה באותה עת שהתשלום מבוצע על פי פקודת העבודה והגם שידעה כי העירייה שילמה לעצמון פחות מסך של 185 ש"ח למ"ר (אלא 172 ש"ח כעולה מהחשבוניות שנמסרו לה – נספח ד'3) קאבריט לא הלינה על המחיר למ"ר ולא טענה שהמחיר צריך להיות 185 ש"ח למ"ר, אלא אך הלינה על היקף העבודה.

1. יוצא אפוא, כי בזמן אמת, קאבריט התנהלה מול העירייה ישירות ולא מול עצמון, כי קאבריט הייתה מודעת לכך שהעירייה ולא עצמון היא האחראית לשלם לה עבור עבודתה, כי התשלום רק מבוצע דרך עצמון וכי אף יתכן שתשלום זה מבוצע דרך קבלנים אחרים. קאבריט אף הייתה מודעת לכך שהעירייה משלמת לה (דרך עצמון) סכומים פחותים מסך של 185 ש"ח למ"ר ולא הלינה על כך. בנסיבות אלו הטענה שהסיכום בינה לבין עצמון היה שעצמון תשלם לה סך של 185 ש"ח למ"ר ללא תלות בסכומים שתשלם העירייה לעצמון אינה סבירה.
2. אני מקבל את טענת עצמון, כי אין זה סביר שהסכימה לשלם לקאבריט סכום גבוה מזה שהייתה אמורה העירייה לשלם לה עבור העבודות. לא מצאתי היגיון כלכלי בכך שתסכים לעשות כן שעה שמחיר העבודות אושר על ידי העירייה קודם לתחילת עבודתה של קאבריט ואף נשלחה פקודת עבודה הקובעת את המחיר המאושר על ידי העירייה.

טענת קאבריט (סעיף 17 לתצהירה) כי עצמון הייתה אמורה לדרוש מהעירייה את מלוא הסכום המגיע לקאבריט על פי אישורו של מר ולריו אינה נהירה ואינה מתיישבת עם ההתכתבות בין קאבריט לולריו. אין זה מובן מה מקור זכותה של עצמון לדרוש עבור קאבריט סכומים הגבוהים מהמחיר שהציעה במכרז ומהמחיר שסוכם בפקודת העבודה. בטענה זו אף יש ללמד כי קאבריט סברה שהעירייה (ולא עצמון) תשלם לה הסך של 185 ש"ח למ"ר (דרך עצמון) וכי סיכום זה נעשה עם מר ולריו ולא עם עצמון. כך גם עולה לכאורה מהאמור בסעיף 18 לתצהירה, לפיו אם הייתה יודעת בזמן אמת שהעירייה שילמה לעצמון רק 165,595 ש"ח, "היה ניתן לטפל בכך בזמן אמת". אציין, כי טענות אלו נזנחו בהמשך ההליך ובסיכומיה של קאבריט.

1. לכך יש להוסיף, כי מתחילתו של תיק זה הציגו הצדדים גרסאות מנוגדות בדבר מערכת היחסים וההסכמות ביניהם לבין עצמם ובינם לבין העירייה. דומה שלא יכולה להיות מחלוקת, כי גרסת העירייה לעניין זה נדרשת על מנת להוכיח טענתה של קאבריט. על אף האמור, קאבריט בחרה שלא לזמן לעדות את נציג העירייה שעמו לטענתה נערך הסיכום (מר ולריו) ואף לא כל גורם אחר בעירייה שיכול היה לתמוך בגרסתה. הימנעותה מלעשות כן פועלת לחובתה.
2. גם תיאור הפגישה בה לטענת מר אסרף סוכם על מחיר העבודות אינו חף מתהיות. בכתב התביעה טענה קאבריט כי הסיכום בין הצדדים על מחיר העבודות נעשה מול מר מזרחי (סעיף 5 לכתב התביעה). כך טענה גם בתצהירה (סעיף 3). בחקירתו טען מר אסרף לראשונה כי גם מר ירון שמואלי נכח בפגישה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 19). אולם קאבריט בחרה שלא לזמן את ירון לעדות, הגם שתביעתה מבוססת על הסכמה שלטענתה ניתנה באותה פגישה. אי זימונו של מר ירון שמואלי בנסיבות אלו פועל אף הוא לחובתה של קאבריט.

ועוד. לטענת מר אסרף (שנטענה אף היא לראשונה בחקירתו) בפגישה זו אמר לו מר מזרחי שאם הוא יציג בפניו אישור על כך ש"שעשועים וספורט" משלמים לו סך של 185 ש"ח למ"ר עבור עבודות ההצללה גם הוא ישלם סכום זה. לטענתו הוא אף שלח לו האישור ולאור זאת החלו הצדדים לעבוד. יוצא אפוא, כי לטענתו בפגישה עצמה לא הושג סיכום סופי על מחיר העבודות וכי ההסכמה הייתה מותנית בכך שישלח אישור. מעבר לכך שטענה זו לא נטענה בתצהירו, מר אסרף לא הציג האישור ששלח למר מזרחי בזמן אמת על מנת לתמוך בגרסתו זו.

1. לכל אלו אוסיף, כי בניגוד לטענתה בסיכומים ובחקירות, התמונה העולה מכתב התביעה היא, כי קאבריט התקשרה עם העירייה ישירות ועצמון שימשה רק כצינור להעברת התשלום מהעירייה לקאבריט. כך בכותרת המשנה שבכתב התביעה נכתב: "התקשרות עיריית תל אביב עם התובעת באמצעות העברת התשלום לחשבון הבנק של הנתבעת" , ובסעיפים 7 ו- 8 לכתב התביעה טוענת קאבריט כי היא: "דיווחה לעירייה על סיום ביצוע העבודות ועל סה"כ מ"ר לחיוב as made בגין כל הפרויקט" וכי "העירייה אישרה את העבודות והעבירה את התשלום תמורת העבודות לחשבון הבנק של הנתבעת". הנה כי כן, בכתב התביעה טענה קאבריט כי התקשרה עם העיריה ולא עם עצמון וכי העירייה שילמה את התמורה לעבודתה, הגם שטענה במקביל כי הסכימה עם עצמון כי זו תשלם לה סך של 185 ש"ח למ"ר.
2. טענת קאבריט כי היה לה מחיר אחיד לכל הקבלנים וכי כל הקבלנים שילמו לה סך של 185 ש"ח למ"ר וכי כך אף היה ידוע לעצמון לא הוכחה. החשבוניות והקבלות שצורפו כנספח ח' לתצהירה אינם מעידים על כלל התשלומים שקיבלה עבור העבודות שביצעה במסגרת המכרז מושא תיק זה וגם בהן יש שונות. יש קבלנים שנדרשו לשלם 190 ש"ח למ"ר ויש שנדרשו לשלם 185 ש"ח למ"ר. בחלקן היו הנחות ניכרות ובחלקן לא. גם הסכומים ששילמה העירייה עבור עבודות ההצללה בגנים מושא תיק זה לא היו אחידים (172.45 ש"ח למ"ר ב"גן בית עין" וגן "שבטי ישראל" ו- 162.30 ש"ח למ"ר ב"גן סגולה" – הסכומים המפורטים בנספח ד', לפני הנחה). תנאי התשלום בהזמנות ששלחה קאבריט עצמה היו שונים ב"גן בית עין" – שוטף + 90 (נספח ג'1) ב"גן סגולה" – שוטף + 120 (נספח ג'2) ו"בגן חורשת שבטי ישראל" – מזומן (נספח ג'3). עבור "גן חורשת שבטי ישראל דרשה קאבריט בתחילה 190 ש"ח למ"ר ולא 185 כטענתה (חשבונית עסקה- נספח ה'3 לתצהיר קאבריט; כן ראו עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 2-6) ועל פי החשבונית שצירפה קאבריט כנספח ח'5 עצמון נדרשה לשלם עבור עבודתה ב"גן דויאנוב" 180 ש"ח למ"ר.

בנסיבות אלו אין בכך שעבור "גן קרטר" שילמה עצמון לקאבריט על פי חישוב של 185 ש"ח למ"ר כדי ללמד שהתחייבה לעשות כן גם ביתר הגנים, הגם שלא הוכח כמה שילמה העירייה לעצמון עבור "גן קרטר" והאם שילמה לה על סך של 185 ש"ח למ"ר או פחות מכך.

1. לסיום פרק זה אציין, כי גם גרסתה של עצמון מעלה תהיות לא מבוטלות. אינני מקבל את טענתו של מר מזרחי כי עצמון כלל לא ידעה על כך שקאבריט החלה לעבוד בגנים (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 20-19) וכי קאבריט החלה לעבוד בגנים ללא אישורה של עצמון (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 31). אני מקבל את טענת קאבריט כי נציגיה עבדו בתאום עם נציג עצמון מר ירון שמואלי (וראו לעניין זה גם עדותו של מר מזרחי – עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 11-10). כן עולות תהיות בדבר בחירתה של עצמון שלא לצרף לכתבי טענותיה את הצעתה במכרז, את ההסכם שנחתם בינה לבין עיריית תל אביב ואת כל פקודות העבודה ששלחה לה העירייה; גם הטענה של מר מזרחי, כי שילם לקאבריט סך של 185 ש"ח למ"ר בטעות וכי הוא דורש (עתה) את "הרווח הקבלני" בגין עבודה זו מעלה תהיות (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 13).
2. עם זאת, לא מצאתי כי יש בתהיות אלו כדי לשנות את מסקנתי לפיה קאבריט לא עמדה בנטל להוכיח את הסכמת עצמון לשלם לה הסך של 185 ש"ח למ"ר בצירוף מע"מ עבור עבודתה ולפיכך דין תביעתה לעניין זה להידחות.
3. למעלה מן הצורך אציין, כי הצדדים בחרו להותיר את שהוסכם בינם לבין העירייה לוט בערפל. סיבותיהם עמהם. ניתן להעלות מספר השערות לעניין זה אולם משאלו לא נטענו על ידי הצדדים לא מצאתי לעשות כן. עם זאת, נתתי ליבי לעובדה זו כמו גם לתהיות העולות מגרסאות שני הצדדים בבואי לפסוק הוצאות בהליך זה.

זכותה של עצמון להפחית סכומים מתוך התמורה ששילמה לה העירייה עבור העבודות

1. משקבעתי כי קאבריט לא עמדה בנטל להוכיח כי הצדדים הסכימו שעצמון תשלם לה עבור עבודתה סך של 185 ש"ח למ"ר, ממילא נדחתה התביעה בעילתה החוזית. אבחן עתה את טענת קאבריט בעילת עשיית עושר ולא במשפט, הגם שזו נטענה מבלי שפורטה דיה.
2. הצדדים אינם חולקים על כך שהעירייה שילמה לעצמון גם את התמורה עבור עבודתה של קאבריט וכי עצמון חייבת להעביר לידי קאבריט את התמורה שקיבלה עבור עבודה זו. עיקר המחלוקת בין הצדדים לעניין זה היא, האם רשאית עצמון להפחית מתוך תמורה זו "רווח קבלני" בשיעור של 12%. אני מקבל את טענת עצמון לעניין זה וקובע כי היא רשאית להפחית מתוך התמורה שקיבלה מהעירייה 12%. אנמק:
3. קאבריט לא הפריכה טענתה של עצמון כי הפחתת 12 האחוזים מתוך התמורה ששילמה לה העירייה נועדה לכסות הוצאות ועלויות בהן נשאה עצמון עבור קאבריט: ערבות טיב, ערבות ביצוע וביטוחים אותם שילמה עצמון גם עבור עבודותיה של קאבריט כחלק מתנאי המכרז (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 29-12). בנסיבות אלו סכום זה כלל איננו רווח וממילא אין הוא מהווה התעשרות שלא כדין על חשבונה של קאבריט.
4. שנית, אני מקבל את טענת עצמון כי תשלום "רווח קבלני" הינו נוהג מקובל שקאבריט הסכימה לו. כאמור, בהודאת הדואר האלקטרוני ששלחה קאבריט לעצמון ביום 3.1.17 (נספח 3 לתצהיר עצמון) נכתב: "לא מקובל לנו [עלינו] שאתם רוצים להוריד לנו 12% הנחה קבלן + הנחה שאתם סגרתם עם העירייה. נא תשלחו לנו כמה כסף אתם קיבלתם עבור פרויקטים ונוריד 12% הנחה שלכם, מה שנשאר שלנו".

מהודעה זו אנו למדים, כי קאבריט ידעה והסכימה להפחתת 12% כ"רווח קבלני" וכל תלונתה הייתה שעצמון מפחיתה מהתמורה, בנוסף, 12% נוספים כהנחת קבלן והנחה שנתנה עצמון לעירייה גם על חשבונה. טענה זו, כאמור, לא נטענה בהליך זה וראו התייחסותי לעניין זה לעיל.

1. גם מהודעת הדואר ששלחה קאבריט מיום 15.11.16 ניתן ללמוד כי היא מודעת ומסכימה לכך שעצמון זכאית ל"רווח קבלני". בהודעה זו (נספח 4 לתצהיר עצמון) נכתב: "לגבי שאר הפרויקטים אנו יודעים שבתוך הפק"ע ישנו כבר רווח קבלני של 12%". כלומר, קאבריט מודעת לכך שעצמון זכאית ל"רווח קבלני" של 12%, אולם טוענת שרווח זה כבר מגולם במחיר שנקבע בפקודת העבודה מול העירייה. הטענה כי "הרווח הקבלני" כבר מגולם במחיר פקודת העבודה לא נטענה בהליך זה ולא הוכחה. אוסיף כי לטענת מר אסרף, המחיר של 185 ש"ח למ"ר הוא "המחיר הכי נמוך שאני יכול לתת" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 13) ועל כן יש לתמוהה כיצד מחירים נמוכים מכך (172.45 ש"ח למ"ר ב"גן בית עין" וגן "שבטי ישראל" ו- 162.30 ש"ח למ"ר ב"גן סגולה" – לפני הנחה) כוללים "רווח קבלני" בשיעור של 12%.
2. בנסיבות אלו לא הוכיחה קאבריט שעצמון התעשרה על חשבונה ולא הוכיחה שהתעשרות זו נעשתה שלא במשפט. לפיכך, דין טענתה לעניין זה להידחות. לאור האמור, עצמון הייתה רשאית להפחית מתוך הסכומים ששילמה לה העירייה – סך כולל של 19,871 ש"ח – 12% מהסכום ששילמה לה העירייה - 165,595 ש"ח.
3. לפיכך: על עצמון היה לשלם לקאבריט סך כולל של 145,724 ש"ח (165,595-19,871) ומששילמה סך של 125,767 ש"ח בלבד, היא נותרה חייבת לה סך של 19,957 ש"ח.
4. אשר לטענת עצמון כי הייתה רשאית להפחית מסכום זה סכומים נוספים בשל הפער בין היקף ההצללה שביצעה קאבריט בפועל להיקף ההצללה בגינו דרשה תשלום על פי החשבוניות: אינני מקבל טענה זו.
5. לטענת עצמון, תביעתה של קאבריט מבוססת על עבודה בהיקף של 852.2 מ"ר בעוד שעל פי מדידה שביצעה על ידי מודד מוסמך מטעמה שטח ההצללה שבוצע בפועל הינו רק 769.1 מ"ר. קאבריט מכחישה טענה זו ומוסיפה, כי שטח ההצללה לוקח בחשבון גם את שטח חיפוי העמודים, על פי חישוב של 2.4 מ"ר לכל עמוד (תצהירה המשלים של קאבריט). לא מצאתי להידרש לטענות הצדדים לעניין זה, שכן אני סבור שהן אינן נדרשות לצורך ההכרעה בתיק זה, משלושה טעמים עיקריים:
6. ראשית, עצמון מכחישה את טענת קאבריט כי עליה לשלם לה סכום המחושב על פי מכפלת שטח ההצללה בסכום קבוע ומוסכם ומודה כי עליה לשלם לקאבריט על פי הסכומים שקיבלה בפועל מהעירייה (בהפחתת "רווח קבלני"). משקיבלתי טענתה ממילא אין נפקות לשאלה מה היקף העבודה שבוצעה בפועל אלא אך לשאלה מה הסכום ששילמה העירייה לעצמון.
7. עצמון אינה טוענת כי בעקבות מדידה שגויה זו (לטענתה) השיבה לעירייה כספים ששילמה לה העירייה וממילא הותרת הכספים בידה מהווה התעשרות שלא כדין על חשבונה של קאבריט. מובן כי ככל שתתבע העירייה מעצמון להשיב לה כספים בגין תשלום ביתר לאור הפער במדידה, עצמון תהא רשאית לתבוע מקאבריט שתשיב לה הסכומים שיקבע כי שילמה העירייה ביתר.
8. למעלה מן הצורך אוסיף, כי עצמון לא הפריכה טענת קאבריט כי העירייה חישבה שטח ההצללה ככולל את חיפוי העמודים. מי שניהלה ההתכתבות עם העירייה לעניין זה היא קאבריט והעירייה אישרה לה את התשלום על פי דרישתה.
9. אוסיף, כי טענת עצמון לעניין זה לא נטענה בזמן אמת ואף לא נטענה בכתב ההגנה, בו טענה עצמון כי לאור טענות קאבריט, במידת הצורך, היא תבצע מדידות מדויקות (סעיף 24 לכתב ההגנה). גם בעדותו של מר מזרחי הוא לא טען כי נמנע מלשלם לקאבריט בשל הטענה ששטח ההצללה קטן מזה שאישרה העירייה (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 24-19).
10. לאור האמור, עצמון לא הייתה רשאית להפחית מהסכומים ששילמה לה העירייה סכומים העולים על ה"רווח הקבלני".
11. אוסיף לעניין זה, כי עצמון לא נתנה טעם של ממש מדוע שילמה לקאבריט רק סך של 125,767 ש"ח ולא שילמה לה מלכתחילה את מלוא הסכום ששילמה לה העירייה בהפחתת "הרווח הקבלני". הטענה בדבר הפער במדידות, כאמור, לא הועלתה בזמן אמת, ובעדותו של מר מזרחי הוא לא טען כי הוא נמנע מלשלם לקאבריט סכום זה בשל כך. שמתי ליבי גם לכך בבואי לפסוק הוצאות בתיק זה.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה. עצמון תשלם לקאבריט את יתרת הסכום ששילמה לה העירייה עבור עבודתה של קאבריט בהפחתת "הרווח הקבלני" בשיעור של 12% בצירוף מע"מ.
2. אשר להוצאות: שקלתי טענות הצדדים ושמתי ליבי לתמיהות העולות מגרסאות שני הצדדים ולכך ששני הצדדים נמנעו מלהציג את מלא הנתונים והמסמכים הקשורים לתיק. כן לקחתי בחשבון את העובדה שמרבית התביעה נדחתה – מחד, ומאידך, שעצמון לא נתנה טעם מוצדק לכך שלא שילמה לקאבריט עד עתה את הסכום שגם לשיטתה היה עליה לשלמו (הסכום שקיבלה מהעירייה בהפחתת "הרווח הקבלני"). בנסיבות אלו לא מצאתי לחייב הצדדים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד וכל צד יישא בהוצאותיו.
3. לפיכך: הנתבעת (עצמון) תשלם לתובעת (קאבריט) סך כולל של 19,957 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, ג' אדר א' תשע"ט, 08 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.