עניינו של פסק הדין שבפניי הינו בעתירת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מרשלנות רפואית בטיפולי שיניים שניתנו לו.

1. רקע ותמצית טענות הצדדים:
2. התובע, יליד 29.1.1973, פנה בשנת 2016 אל הנתבע, רופא שיניים בהכשרתו ועיסוקו, לצורך ביצוע טיפולי שינים אשר התמקדו בשיקום הלסת התחתונה. הטיפולים שניתנו לתובע באו לידי ביטוי בטיפולי שורש, מבנים, התקנת גשר זמני וגשר קבוע מחרסינה.
3. לטענת התובע, לאחר שהנתבע התקין לו גשר הנסמך של 14 שיניים בלסת התחתונה כחלק מתכנית הטיפול שהוצע לו, הוא חש שהגשר אינו מקובע לשיניים המאחזות ושהוא זז בפיו. לאחר שהמענה שניתן על ידי הנתבע לתלונתו זו לא הניח את דעתו של התובע, הוא פנה להתייעצות נוספת עם רופא שיניים אחר, והאחרון מצא כי על התובע לבצע טיפול רחב היקף להחלפת הגשר הלקוי בגשר חדש. כיום, וכפועל יוצא מרשלנות הנתבע, נותר התובע לטענתו עם ליקויים קשים בפיו, הבאים לידי ביטוי, בין היתר, בהעדר יציבות והתאמה של הגשר שהותקן, הרכבת מבנים וכתרים בצורה לקויה וביצוע טיפול שורש לקוי בשן 43 בזמן תהליך דלקתי בשן.

לתמיכה בטענותיו צירף התובע לכתב תביעתו את חוות הדעת של ד"ר אבידן לרון שנערכה ביום 9/12/16. מומחה התובע התייחס בחוות דעתו לממצאים שונים כפי שנלמדו מבדיקתו את התובע, התיק הרפואי ממרפאתו של הנתבע וכן מצילום פנורמי שנערך לו ביום 11/9/16 וצילום סטטוס שנערך ביום 3/11/16.

בהתייחס לרשומות הרפואיות, ציין מומחה התובע כי בתיק הטיפולים קיים חסר של פרטים רבים חשובים וזאת בניגוד להנחיות משרד הבריאות – "ניהול רפואי של מרפאת שיניים – נוהל בריאות השן 2.1". בכלל זה, אין תיאור של סיבת הפניה של התובע ותלונותיו; העדר פירוט של ממצאי הבדיקה הקלינית והרנטגנית של המתרפא; אין אזכור של ממצאי ההדמיה בהם נעשה שימוש בשלבי הטיפול; אין פירוט של הסיבות לקביעת הטיפולים שבוצעו ובכלל זה הסיבה להשחזת כל השיניים בלסת והצורך לבצע טיפולי שורש בכל השיניים; אין תיאור של האופציות הטיפוליות שהוצעו ופרוגנוזה של כל אחת מהחלופות; רישום חסר בכרטסת הטיפולים ובניגוד מוחלט להנחיות משרד הבריאות; תכנית טיפול שמתוארכת למועד מאוחר מזמן תחילת הטיפול, כשלא ברור כיצד הדבר מתיישב עם אותנטיות הרשומות הרפואיות.

בהתייחס לאיכות הטיפול הרפואי, טען מומחה התובע כי המבנים שהרכיב הנתבע על השיניים לקויים, קצרים מדי, נעדרי שימוש בפוסטים וכן בוצעה השחזה לקויה. כן, נטען כי הכתרים שהרכיב הנתבע לקויים מבחינת הרטנציה שלהם ויציבותם וכן לקויים מבחינת התאמתם למבנים כשחלקם לוחץ באופן טראומטי על החניכיים. בהתייחס לשן 43 נטען כי טיפול השורש לקוי, קיים תהליך דלקתי בתוך השורש ויש לחזור על טיפול זה. עלויות הטיפול הדנטלי החלופי שהוצעו על ידי מומחה התובע הוערכו בסך כולל של 63,550 ₪ לפי הפירוט הבא: (1) בדיקה פריודונטלית על ידי מומחה לחניכיים – 350 ₪; (2) טיפול חניכיים (הערכה) – 2,000 ₪; (3) חידוש טיפול שורש לשן 43 – 2,200 ₪; (4) גשר זמני ("מבושל") 37-47 – 9,800 ₪; (5) מבנים לשיניים מס' 33, 34, 35, 37, 43, 44, 45, ו-47 – 7,200 ₪; (6) גשר חרסינה 37-47 - 42,000 ₪.

1. במסגרת טענות הגנתו של הנתבע, טען האחרון, בין היתר, כי הטיפול שניתן לתובע היה הולם, נכון וראוי בנסיבות העניין ובהתאם למצבו הרפואי, כשהטיפולים תאמו כל סטנדרט רפואי מקובל. כן, נטען כי הנתבע ערך לתובע תכנית טיפולים הולמת ונכונה למצבו הרפואי, ובתוך כך, הוצע לתובע לבצע במקום גשר אחד ל-14 שיניים, שלושה גשרים קטנים, ואולם התובע עמד על רצונו בהתקנת גשר אחד.

לתמיכה בטענותיו, צירף התובע חוות דעת של מומחה מטעמו, דר' יואב גרוסמן שנערכה ביום 17/9/17. בהתייחס לרשומות הרפואיות, טען מומחה הנתבע כי הרשומה שעמדה בפניו מאפשרת להתחקות אחר הטיפולים שבוצעו לתובע, כשבניגוד לנטען בחוות הדעת של מומחה התובע, החלופות הטיפוליות שהוצעו לתובע מפורטות ומתועדפות בתחילת הטיפול (23/7/15).

באשר לאיכות הטיפול הרפואי נטען כי בניגוד למשתמע מדברי מומחה התובע, כלל הפרקטיקה המקובלים קובעים כי "בשיניים לאחר טיפולי שורש יש להשתדל, אם ניתן, שלא למקם יתד בתעלת השורש ולשחזר את השיניים ככל שמאפשרת כמות חומר השן השארית ללא יתד המוחדר לתוך תעלת השורש מאחר שנמצא בצורה מובהקת כי היתד מחליש את השן ומרע את הפרוגנוזה שלה לאורך זמן". כן, נטען כי כל טיפולי השורש כולל זה שבוצע בשן 43 נמצאו תקינים וללא תהליכים דלקתיים בעצם המקיפה את השורשים. בנוסף, כל המבנים תקינים ונראה כי בוצעו באורך וברוחב הנכונים ביחס למימדי השורשים. ביחס לגשר, ציין מומחה הנתבע כי נראה כי יש צורך לחזור על ביצועו.

בהתייחס לעלויות אשר ננקבו בחוות הדעת של מומחה התובע, טען מומחה הנתבע כי המדובר בעלויות מנופחות ומוגזמות ביחס לעלויות הטיפול בהן נשא התובע במרפאת הנתבע, כדוגמת עלות הכתר שנטענה (3,000 ₪) – סכום שנטען כי הוא מופרך לא רק ביחס לסכום ששילם התובע אלא מוגזם גם ביחס לכל עלות טיפול במרפאת שיניים אחרת. העלות היחידה אליה התייחס מומחה הנתבע הייתה בקשר לביצוע גשר החרסינה מאוחה למתכת 14 יחידות בלסת התחתונה (שכאמור מצא כי יש צורך לחזור על ביצועו) שהוערך בסך של 25,200 ₪ (14X1,800 ₪). בהקשר זה ציין מומחה הנתבע כי הגשר הקיים אצל התובע ישמש כגשר זמני בשלב המעבר ולאחר עיצוב השיניים, וכן ציין כי הצורך בטיפול פריודונטלי, אם יתעורר כזה, אינו נובע מטיפול הנתבע.

1. דיון והכרעה:
2. לאחר עיון ובחינה של מכלול טענות הצדדים, לרבות אלה אשר נטענו בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכח בפניי במידת הראיה הנדרשת כי הנתבע התרשל בחלק מהטיפול אשר העניק לתובע, וכפועל יוצא ממסקנה זו זכאי התובע לפיצוי בגין טיפול משקם לו הוא זקוק.
3. מחומר הראיות שהונח בפניי הרי שלמעשה ניתן ללמוד אודות היקף ומהות הטיפולים שניתנו לתובע (מצד הנתבע) רק ממסמך אחד שהינו כרטיס טיפולים שנערך על ידי הנתבע (בכתב ידו) ושהוגש וסומן כ-נ/1, לאחר שאותר על ידי הנתבע במסמכיו במהלך חקירתו הנגדית (ר' ע' 11 שו' 8-9 לפרו'). תיעוד רשומה זו מתייחס לתקופה שבין 23/7/16 עד 20/11/17. יצוין כי במסגרת תיק המוצגים של התובע נכללו אמנם תחת מוצג ב' – "רשומות רפואיות", אולם עיון בהם מעלה כי אין במסמכים אלה כדי ללמוד על היקף ומהות הטיפולים שהוענקו בפועל לתובע שכן המדובר במסמך העונה לשם "תכנית טיפולים"; תיעוד לקוני אודות פגישות והצעת מחיר. כן, לא ניתן להתחקות אחר הטיפולים שבוצעו בפועל מהקבלות שצורפו במסגרת נספח ג' לתיק המוצגים האמור, שכן הן נעדרות כל פירוט אודות מהות התשלום.
4. עיון ברשומה הרלוונטית היחידה כאמור מעלה כי ניתנו ובוצעו לתובע, בין היתר (מבחינה כרונולוגית) הבדיקות והטיפולים הבאים: הסבר לגבי שיקום והצעת שתי אפשרויות באשר לגשרי חרסינה (שלם או שלושה נפרדים); טיפולי שורש בשיניים 43, 44 ו-45; תיעוד אודות העדפה של התובע לגשר שלם "משן 37 עד שן 47"; הפנייה לכירורג לצורך ביצוע עקירה בעקבות ניסיון של הנתבע שלא הצליח (ר' גם סיכום הביקור מהמרכז הרפואי "ברזילי" מיום 30/3/16); 4 טיפולי שורש; 3 מבנים; השחזה והדבקה של גשר זמני; מדידות לגשר שלם; מסירה והדבקה של גשר חרסינה; תיעוד אודות העדר רצון של התובע להדביק גשר קבוע ותלונות של האחרון (כחודשיים וחצי מאוחר יותר) על "גשר זז". הנה כי כן, מרשומה זו עולה כי הטיפול העיקרי אשר בוצע לתובע בלסת התחתונה בא לידי ביטוי בטיפולי השורש, מבנים והתקנת הגשרים (זמני וקבוע) בלסת זו.
5. בבואי לבחון את השאלה האם עלה ביד התובע להוכיח כי הנתבע התרשל באי אלו משלבי הטיפול, הרי שבראש ובראשונה יש להשיב על שאלה זו בחיוב ביחס להתקנת רכיב גשר החרסינה בלסת התחתונה וזאת לאור הכרתו של המומחה מטעם הנתבע כי טיפול זה היה לקוי עת עמד על הצורך "לחזור על ביצוע הגשר" אשר מטבע הדברים נסמכו על בדיקתו (ר' סיפת סעיף 2 לפרק הדיון והמסקנות בחוות דעתו). אף האינדיקציה שעולה מהרשומה הנ"ל שערך הנתבע אודות תלונות הנתבע כאמור על התאמת הגשר, עולה קיומו של ביצוע לקוי בגשר, עת התלונן התובע בפניו כי הגשר זז בפיו מזה זמן.
6. בכל הקשור לאופן ביצוע המבנים, הרי שיש לבכר במקרה דנן את מסקנת מומחה התובע בעניין הליקויים ביציבותם והרטנציה שלהם על פני מסקנת המומחה מטעם הנתבע. העדפה זו נסמכת בראש ובראשונה על העדר היכולת של מומחה הנתבע להגיע למסקנתו, נוכח העדרם של נתונים רלוונטיים בדמות המידות הרלוונטיות של המבנים. ובמה דברים אמורים? הרשומה הרלוונטית היחידה מזמן אמת אשר יש בנמצא הינה זו שכאמור נערכה בכתב ידו (נ/1). כפי שטען התובע בסיכומיו, רשומה רפואית זו אשר הוצגה (כאמור רק בשלב ההוכחות), מכילה תיעוד לקוי ובחסר חרף הוראות הדין הברורות; הן זו המעוגנת בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996 (להלן: חוק זכויות החולה), המעגן את החובה לבצע רישומים רפואיים בזמן אמת לגבי טיפול רפואי ולשמור על רישומים, כשעל-פי חובה זו על המטפל טיפול רפואי לתעד, בין היתר, "מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול"; הן זו המעוגנת בהנחיות הספציפיות של משרד הבריאות בכל הקשור לטיפולים שניתנים בתחום רפואת השיניים והמאוגדות תחת ("הנחיות בריאות השן מס' 2.1") והכוללות, בין היתר, התייחסות מפורשת אודות קיום וניהול רשומות רפואיות, המחייבות פתיחת רשומה רפואית אישית לכל מטופל החל מביקורו הראשון במרפאה, בה יש לכלול אנמנזה; בדיקה ותכנית טיפול, ובכלל זה תלונות המטופל ובדיקה קלינית ורנטגנית; תאריכי הביקורים ותיעוד מהלך הטיפול ועוד.

במצב דברים זה בו כאמור לוקה הרשומה בחסר ביחס לנתונים הרלוונטיים אודות המבנים, עובר כאמור הנטל אל כתפי הנתבע ביחס לאותן עובדות שלגביהן נגרם הנזק הראייתי. הנתבע לא עמד בנטל זה, ובתוך כך אין לקבל כל הערכה של המומחה מטעמו בחוות דעתו לעניין תקינות המבנים, שכן לא ברור בנסיבות על בסיס מה הגיע הנתבע לאותה מסקנה, מקום בו יש בנמצא כאמור חסר בנתונים הרלוונטיים בעניין רכיב זה, ובתוך כך לא ברור מהיכן הוא למד כי המבנים בוצעו "באורך וברוחב הנכונים ביחס למימדי השורשים".

1. מן העבר השני, לא מצאתי להכיר בעלות המבוקשת בגין גשר זמני, וזאת נוכח התייתרות הצורך בהתקנתו לאור העדר המחלוקת כי בלסת התחתונה קיים הגשר הנוכחי. למסקנתי זו הגעתי על ידי שילוב שבין דברי המומחה מטעם התובע לפיהן גשר זה ממילא "יורד בקלות" (ר' ע' 2 לחוות הדעת תחת הכותרת "לסת תחתונה"), ובין הערכת מומחה הנתבע כי הגשר הקיים יכול לשמש כגשר זמני בשלב המעבר לגשר קבוע.

כן, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח את הזכאות הנטענת לבדיקה הפרידונטלית וטיפולי החניכיים, שכן לא הוברר דיו בחוות הדעת מהי הנחיצות של רכיבי טיפול אלה לביצוע הלקוי של הגשר ו/או ללחץ על החניכיים בעקבות הכתרים הלקויים. הוא הדין באשר לזכאות המבוקשת לעלות הטיפול שמקורה בחידוש הטיפול בשורש שן 43, שכן לא מצאתי בחומר הראיות כל עיגון שיש בו לקשור בהכרח את התהליך הדלקתי הנטען שמצא המומחה מטעם התובע בשן זו לביצוע לקוי של הטיפול, ובעיקר נוכח הזמן שחלף בין מועד הטיפול בשן זו ועד למועד עריכת חוות הדעת, כמו גם זאת שביחס לשאר השיניים שבוצע בהם טיפול שורש, לא נטען כי התגלתה דלקת.

1. בכל הקשור לרכיב הכספי שמקורו בהחזרי עלויות טיפול;

ביחס להחזרי עלויות הטיפולים שהתובע שילם בעבורם ושלא בוצעו, יש קושי להכיר בנסיבות זכאות זו שכן עולה מחומר הראיות (כעולה מנספח ג' לתיק המוצגים) כי סך התשלומים ששולם לנתבע על ידי התובע עומד על סך של 23,000 ₪, בעוד שהצעת המחיר לתכנית הטיפולים עומדת על סך כולל של 24,000 ₪ כאשר רובם ככולם של הטיפולים באותה תכנית, בוצע.

בכל הקשור לרכיב הכספי של החזר עלויות הטיפולים שהתובע שילם בעבורם (כאמור סך של 23,000 ₪), יובהר מיד כי אין מקום להורות על כל השבה של סכום כזה או אחר, שכן לנוכח ההכרה בזכאות התובע לעלויות הטיפול המתקן כפי שמצאתי להכיר לעיל, יהיה בהכרה להחזר תשלומים ששולמו, משום כפל פיצוי כאשר כלל ידוע בדיני הנזיקין הוא שאדם יפוצה על פי נזקו, ולא מעבר לכך. במילים אחרות, עלויות הטיפול המתקן בהם מצאתי כאמור להכיר אמורות להביא את שיניו של התובע למצב שבו הוא אמור היה להיות אילו הטיפול של הנתבע היה צולח (על פי העלויות בהם מצאתי כאמור להכיר) ועל כן אין מקום להורות גם על השבה.

1. ביחס לפיצוי המבוקש בגין הוצאות (לעבר ולעתיד), אזכיר כי המדובר בראש נזק טעון הוכחה, ואין ראיות שמצביעות על הוצאות בפועל ו/או כאלה שנדרשות לעתיד. בהקשר זה יצוין כי אמנם יש בנמצא קבלות על הטיפול שניתן לתובע במרכז הרפואי "ברזילי" בביקורו מיום 30/3/16 בקשר עם עקירת שן 46 (צורפו במסגרת נספח ג'), אמנם אין בחוות הדעת של התובע (תחת הפרק של "איכות הטיפול הרפואי") כל טענה לפיה ניסיון העקירה של שן 46 (שבעקבותיו הופנה למיון בית החולים) היה בבחינת פעולה בוצעה בניגוד לפרקטיקה רפואית מקובלת העולה כדי רשלנות, כשהנתבע אף לא נשאל על עניין פעולה זו בחקירתו הנגדית.

1. באשר לשיעורן של העלויות לפיהן יש לחשב את רכיבי הטיפול המשקם בהם מצאתי להכיר, הרי שביחס לעלות גשר החרסינה מצאתי להעמיד את עלותו בהתבסס על חישוב של 2,500 ₪ לכל שן. על רקע זאת שחוות הדעת של התובע התייחסה ל-11 שיניים בגשר האמור - סך הפיצוי בגין רכיב זה יעמוד בנסיבות על 27,500 ₪.

ביחס למבנים שעל גבי השיניים מצאתי להכיר בעלות שננקבה על ידי המומחה מטעם התובע, סך של 900 ₪, לאור סבירותו של סך זה ונוכח העדר כל התייחסות לעצם העלות של רכיב זה (אף לא באופן חלופי) בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבע. זכאות התובע בגין רכיב המבנים תעמוד איפוא על סך של 7,200 ₪.

1. בכל הקשור לרכיב הפיצוי בגין כאב וסבל, בשים לב למהות המגבלה שנגרמה לתובע בלסת התחתונה ואשר מטבע הדברים הייתה כרוכה בכאבים ואי נוחות שנגרמו לו, ובשים לב לטיפולים המשלימים שהתובע ייזקק להם בעקבות התקנתו של גשר חדש בלסת האמורה, הנני מוצאת להעמיד את ראש נזק על סך של 25,000 ₪ .
2. סיכומו של דבר; התובע זכאי לפיצוי בסך 59,700 ₪.
3. סוף-דבר:
4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובע, סך של 59,700 ₪. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו בגין חוות הדעת בצירוף החזר האגרה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24%.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.