בפני תביעה על סך 2691 ₪ בגין עבודה שביצע התובע ע"פ הזמנת הנתבעת.

ואלה עובדות המקרה הנצרכות לצורך מתן פסה"ד-

התובע טוען כי בהמשך לסיכום שנערך בין הצדדים, ביצע ביום 7.2.17 החלפת דוד שמש בביתו של מנכ"ל הנתבעת וכי רעייתו חתמה על חשבונית עסקה ביחס לגובה התמורה שעמדה על 2,300 בתוספת מע"מ- סה"כ 2691 ₪ . לטענתו מאז לא שולם ע"י הנתבעת שהזמינה את העבודה כל תמורה וזאת בשל מחלוקת האם הצעת המחיר הראשונית כללה מע"מ (כטענת הנתבעת) אם לאו (כטענת התובע). התובע צירף לכתב התביעה העתק חשבון עסקה בו מצוין כי סה"כ העלות 2691 ₪ כאשר חשבונית זו חתומה ע"י רעיית מנכ"ל הנתבעת.

הנתבעת אינה מכחישה כי התובע ביצע את העבודה נשוא חשבונית העסקה אולם טוענת, באמצעות מנכ"לה כי הסיכום בע"פ היה כי סך 2,300 ₪ יכלול מע"מ. עוד טענה הנתבעת כי התובע גרם במהלך עבודתו לנזקים ניכרים בנכס בו בוצעה העבודה המוערכים על ידה ב 1,030 ₪ אותה היא מבקשת לקזז מהתמורה.

במהלך הדיון העידו התובע, מנכ"ל הנתבעת ורעייתו שהייתה בנכס בעת ביצוע ההתקנה. כל אחד מהצדדים דבק בעמדתו; התובע ציין כי בשיחתו עם רעיית מנכ"ל הנתבעת אמר כי המחיר הוא 2,300 פלוס מע"מ (עמ' 1 שורה 14) ואילו מנכ"ל הנתבעת העיד כי הסיכום בע"פ היה כי הסכום של 2,300 כולל מע"מ (עמ' 2 שורה 12)

רעיית מנכ"ל הנתבעת העידה כי עבודת התובע הייתה רשלנית והותירה במקום נזקים רבים ולכן כשהגיש לחתימתה את החשבונית רק רצתה לסיים את שהות התובע במקום ולכן לא שמה ליבה לתוכן החשבונית וחתמה עליה.

דיון ומסקנות-

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע ביצע עבודה בהזמנת הנתבע וכי בגין עבודה זו לא קיבל תמורה עד היום, גם בחלוף למעלה מ-6 חודשים. גם לאחר הגשת התביעה לא הופקד הסכום שאינו שנוי במחלוקת בקופת ביהמ"ש וניסיונות ההדברות המוקדמת בין הצדדים עלו על שרטון.

בפנינו מסמך בכתב שצורף לכתב התביעה אשר במסגרת עדויות ההגנה נטען כנגד תוכנו. על כך כבר פסק ביהמ"ש במסגרת הפ (תא) 648/06 יגאל ארנון נ. שלמה פיוטריקובסקי (פורסם בנבו) ביחס לס' 80 לחוק הפרוצדורה העותומני הקובע –

"תביעות הנוגעות לכל מיני התחייבויות, הסכמים, שותפות, קבלנות או הלוואה, שמקובל ונהוג לקבוע במסמכים והעולות על אלף גרוש, צריכות להיות מוכחות במסמך. טענה הנטענת נגד מסמך הנוגע לענינים האמורים, אפילו אם איננה עולה על אלף גרוש, צריכה להיות מוכחת על-ידי מסמך או על-ידי הודאתו או פנקסו של הנטען"

וכך אומר ביהמ"ש-

"הכלל העולה מן הסיפא של הוראה זו, וכך פירשה אותו הפסיקה, הוא שלא ניתן להביא עדות בעל-פה כנגד תוכנו של מסמך בכל אחד מהעניינים שעל-פי הרישא של סעיף 80 הנ"ל יש לעשותם בכתב. בעניין ע"א 138/56 יעקב דוידון נ' חברת בוני חיפה בע"מ, פ"ד יא 1474, 1479 (1957) הוסבר כי:

"הטעם לדבר הוא שכאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל משא-ומתן שהתנהל ביניהם בעל-פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם. לפיכך, אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית-המשפט, מפני שאינם לעניין." (ראו עוד: יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1305 (תשס"ד -2003)).

על-פי הגיון זה, קבעה הפסיקה כי האיסור הנובע מן הסיפא של סעיף 80 הנ"ל מתייחס אך ורק ל"טענה הנטענת נגד המסמך", היא טענה עובדתית הבאה לסתור את תוכן האמור במסמך לצורך דחיית התביעה או ההגנה שהמסמך משמש להן יסוד, בעוד אשר "טענה הנטענת נגד התביעה", כלומר טענה שמגמתה דחיית התביעה או ההגנה שיסודן במסמך, אבל שאין בה משום סתירה עובדתית לדבר הכתוב במסמך, ניתנת להוכחה בעזרת עדות בעל-פה."

אמנם ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו כבול בכללי הדין המהותי, לרבות לעניין דיני הראיות (וראה תקנה 13 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז- 1976) אולם בענייננו נראה כי יש מקום לפסוע בדרך אותה התווה ביהמ"ש בנושאים ראייתיים אלו הנמצאים על הפרק.

משכך, לאור הימצאותו של מסמך בכתב המאשר את גובה העסקה לה טוען התובע, ולאור העובדה כי מי שמבקשת לסתור מסמך זה הינה בעלת עניין בתוצאות ההליך בהיותה רעייתו של מנכ"ל הנתבעת, נראה כי ע"פ כללי החקיקה והפסיקה, אין לסתור מסמך זה אלא בראיה בכתב.

זאת ועוד- הנתבע לא צירף לתביעתו ולא ראשית ראיה על נזקים שנגרמו לו. הגם שהוזמן לדיון הוכחות הסביר מנכ"ל הנתבעת כי לא הביא עימו ראיות לתמוך בגרסתו וציין כי ימציא אותם במועד מאוחר יותר- כאשר לא ברור לאילו ראיות ולאיזה מועד כיוון בדבריו. כידוע, אין לביהמ"ש אלא הראיות המובאות לפתחו ועל בסיסם עליו לקבל הכרעותיו.

עם זאת, התובע העיד כי בפעולותיו שפך צבע בנכס בו בוצעה העבודה (אולם לעדותו מעט צבע ולא כדברי מנכ"ל הנתבעת- עמ' 1 שורה 29) ובהעדר ראיה אחרת עלי לאמוד את גובה הנזק שנגרם עקב תקלה זו של התובע.

סיכומם של דברים –

הנתבעת תשלם לתובע סך של 2500 ₪ אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 250 ₪ שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי- מרכז שבלוד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.