לפני שתי תביעות בגין תאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 12.7.16 בשדרות הנדיב בחיפה בין רכב מסוג יונדאי מספר רישוי 28-989-73 (להלן: "רכב יונדאי") לרכב הונדה מס' רישוי 59-574-70 (להלן: "רכב הונדה") (להלן: "התאונה").

ברכב יונדאי נהגה גב' צפורה אינגל, שהיא הנתבעת 1 בת"ק 14234-05-17. רכב יונדאי הינו בבעלותו של מר מאיר אינגל, שהוא התובע בת"ק 53359-07-17. ברכב הונדה נהג מר צח שחר, שהוא הנתבע 1 בת"ק 53359-07-17, והרכב נמצא בבעלותו של מר יעקוב שחר, שהוא התובע בת"ק 14234-05-17.

בזמן התאונה הפניקס חברה לביטוח בע"מ הייתה המבטחת של רכב יונדאי, ואיי. די. איי חברה לביטוח בע"מ הייתה מבטחת של רכב הונדה.

לבקשת הצדדים הדיון בתביעות אוחד.

בהתאם לכתב התביעה, שהוגש על ידי מר יעקב שחר (ת"ק 14234-05-17), רכב הונדה חנה במקום חנייה מותר בשדרות הנדיב בחיפה, רחוב חד סטרי צר ללא שוליים. נהג רכב הונדה פתח את דלת רכבו כדי להיכנס לתוכו, הבחין ברכב יונדאי המגיע במעלה הרחוב, סימן לנהגת רכב יונדאי להמתין על מנת שיתיישב ברכב ויסגור את דלת רכבו. נהג רכב הונדה התיישב ברכבו ובטרם הספיק לסגור את דלת הרכב, חש לפתע בחבטה ברכבו, כאשר רכב יונדאי פגע בדלת בטרם הספיק לסגורה.

מר יעקוב שחר הפעיל את פוליסת ביטוח מקיף, ותביעתו בפני התמקדה בהפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפעלת הפוליסה.

בכתב ההגנה טענה גב' ציפורה אינגל כי היא נהגה ברכב יונדאי בשד' הנדיב באטיות ובזהירות מרבית, כמתבקש מתנאי הדרך, כאשר אף אדם לא היה בצמוד, לידו או בצמידות לאף אחד מהרכבים שחנו בצד הרחוב. כאשר רכב יונדאי הגיע במקביל לרכב הונדה, היא הרגישה מכה עזה בצד ימין של רכב יונדאי. בדיעבד הסתבר כי נהג רכב הונדה פתח את דלת הנהג מבפנים והטיח אותה בעוצמה רבה על רכב יונדאי.

עוד נטען כי גם לפי גרסת התובע, מלוא האחריות לתאונה מוטלת עליו, מאחר ופתח את דלת הונדה כשראה, לטענתו, רכב יונדאי מתקרב לעברו, וזאת בניגוד לתקנות 80 ו- 81 לתקנות התעבורה.

מר מאיר אינגל בכתב התביעה שהגיש מטעמו כנגד נהג רכב הונדה (ת"ק 53359-07-17), חזר על תיאור התאונה, כפי שהוא נמסר בכתב הגנה בת"ק 14234-05-17.

מר מאיר אינגל הפעיל את פוליסת ביטוח מקיף, ותביעתו התמקדה בהפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפעלת הפוליסה.

דיון בבית המשפט:

מר צח שחר העיד בבית המשפט, ולעומת גרסה שבכתב ההגנה ובכתב תביעה של בעל רכב הונדה תיאר את אירוע התאונה באופן שונה במעט.

לגרסת העד, הוא יצא מבניין מגוריו ועוד בטרם ניגש לרכב הונדה ראה את רכב יונדאי מגיע בתחילת הרחוב (פרוטוקול עמ' 2 ש' 19-22). מר צח חלף על פני שני רכבים שחנו בצד הכביש כדי להגיע לרכב הונדה, ואז הביט שמאלה, שמע צפירה וראה את יונדאי מגיח מתחילת הרחוב, לא היה לו לאן לברוח, הוא סימן לנהגת רכב יונדאי כי הוא רוצה להיכנס לרכב, נכנס לרכב, כמעט הספיק לסגור את הדלת, ואז התרחשה התאונה, כשרכב יונדאי פוגע בדלת של הונדה, והדלת פגעה בפגוש ובגלגל של רכב יונדאי (פרוטוקול עמ' 2).

מר צח הגיש לתיק בית המשפט תמונות של מקום האירוע (ת/1), תמונות של רכבו כפי שצולמו על ידי שמאי שבדק את רכב הונדה (ת/2), ותמונות רכב היונדאי, בהן מתועדים נזקים לאחר התאונה (ת/3). במהלך עדות מספר פעמים חזר מר צח כי הפגיעה ברכב יונדאי הייתה בפגוש ובגלגל, אך לאחר שהוצגו לו תמונות, תיקן את עצמו וטען כי הפגיעה ביונדאי הייתה בכנף ובגלגל (פרוטוקול עמ' 3 ש' 22-26). מר צח טען כי הפגיעה בדלת הייתה במהלך סגירתה, כאשר הדלת לא הייתה פתוחה לרווה וכי הפגיעה הייתה ב"פרופיל" הדלת (פרוטוקול עמ' 3 ש' 25; 28-29).

גב' ציפורה אינגל, שנהגה ברכב יונדאי העידה כי היא נסעה בשד' הנדיב באיטיות רבה, מאחר ומדובר ברחוב צר כשבצדו חונים רכבים בצפיפות. לפתע הרגישה "בום". גב' אינגל העידה כי לא ראתה אף אחד ליד הרכב ולו הייתה רואה אדם המבקש להיכנס לתוך הרכב הייתה מאפשרת לו (פרוטוקול עמ' 4 ש' 1-5). לשאלות הצד שכנגד השיבה גב' אינגל כי לא ראתה בשום שלב את דלת של רכב הונדה נפתחת, אלא רק הרגישה מכה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 1-15).

גב' אינגל עומתה עם גרסה אותה, מסרה לחברת הביטוח לאחר התאונה, לפיה "נהג רכב חונה פתח בפתאומיות את הדלת השמאלית שלו. לא הספקתי לבלום ופגעתי בו" (ת/4). גב' אנגל טענה כי אומנם היא חתומה על גרסה זו, אך היא נכתבה על ידי עובדת של מוסך, וגב' אינגל לא בדקה את מה שנרשם ורק חתמה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 20-34).

בנוסף, העיד מר מאיר אינגל, שנסע ברכב יונדאי בזמן התאונה. לגרסתו, גב' אינגל נהגה ביונדאי במהירות נמוכה, כאשר פתאום מישהו "זרק דלת על הרכב שלנו, את הפרונט הקדמי ריסק ועשה לי פנצ'ר בגלגל בעוצמה גדולה מאוד.... לא ראינו את הדלת נפתחת או אדם מחוץ לרכב, הוא היה בתוך הרכב. לא ראיתי דלת נפתחת לפני שחלפנו על פניו" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 5-8).

שני נציגים של שתי חברות הביטוח סיכמו כדלהלן:

נציגת חברת פניקס, נתבעת 2 בת"ק 14234-05-17, טענה: "לא משנה כמה עדים יהיו פה ומה יאמרו וכתבו לפני כן. התמונות והנזקים בשני כלי רכב מעידות כאלף מילים. פיזיקת פשוטה מכוניות לא נוסעות הצידה ובוודאי לא לעומק כל כך קשה לתוך הכנף עד כדי שהפגיעה בדלת מפוצצת את הגלגל. קורעת את הגלגל ומפוצצת אותו. נזק כזה לא רואים בפתיחת דלת רגילה, פה מדובר בהטחת הדלת בעוצמה גדולה לתוך הדופן הימני של רכב הנתבעת. כל הסיפורים היפים שמנסים פה מר צח שחר ונציג חברת הביטוח לבלבל ולספר אפשרויות כאלה או אחרות לא יכולת להתיישב פה. גם לא אותו טופס הודעה אומלל שמילאה פקידת המוסך ולא חשוב מי מילא אותו. גם אם חתמה עליו הנתבעת, בית המשפט רואה שזה לא נכון. הנזקים מעידים חד משמעי שהדלת נפתחה בפתאומית. טען מר שחר שהוא אמר בעצמו שהיא נסעה במהירות של 10 קמ"ש, סליחה יש חוק למה בכלל פתחת את הדלת, תחכה בצד ותן לה לעבור ותיכנס לרכב. אבל הוא היה חייב להמציא סיפור שיצדיק את התביעה ההזויה שלו.

רואים בתמונות רוחב הכביש שלא יכל היה להתקיים הנזק שנראה ברכב אינגל אילו הדלת הייתה פתוחה ולו במעט, אין מרווח במקום לפתיחת דלת באופן מלא וגרימת שקע כזה עמוק בתוך הכנף, אין מקום ובוודאי לא רכב שנוסע באמצע הכביש. הנזקים היו צריכים להיות אחרים ומיקום הרכבים היה צריך להיות אחר. האחריות המלאה להתרחשות התאונה חלה על מר צח שחר שלא טרח להסתכל שיש לו רכב ממש לידו כשהוא הטיח את הדלת בעוצמה לתוך הדלת של גב' אינגל וגרם לתאונה ולנזקים בשני כלי הרכב. מבקשים לדחות את התביעה של מר שחר ולקבל את התביעה של גב' אינגל ולחייב בהוצאות." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 3-20)

נציג חברת איי. די.איי, הנתבעת 2 בת"ק 53359-07-17, טען כי: "ראשית, ניתן לראות בתמונה שהרוחב של הבודי של הרכב רחב יותר מהחזית שלו, רואים את זה בעין, קשת הגלגל שהרוחב של הרכב לצד השני יותר רחב מהצד השני. אי אפשר להתעלם מכך שהשמאי כתב שיש נזק במוקד חזית ימין ואי אפשר להתחמק מכך שתוקן פח ימין חזית, פקידת תביעות במוסך לא רושמת גרסה ממוחה הקודח, אי אפשר להתעלם מכך שהגב' שחתמה על המסמך שומה עליה שבדקה קודם מה נכתב מפיה ועל מה היא חותמת ויש פסיקות על זה. יש לפחות מצב של חלוקת אחריות או שכל צד ישא בנזקיו. אנחנו סבורים שהתובעים אינגל לא הרימו את הנטל ולפיכך יש לדחות את התביעה.

לעניין הפוליסות שהמציאו התובעים, ההפסד של העדר תביעות לא הוכח. "

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את שני הנהגים ועיינתי בתמונות הנזק שנגרם לשני כלי הרכב, שוכנעתי כי דין התביעה של מר שחר להידחות, ודין התביעה של מר אינגל להתקבל.

התמונות של נזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מדברים בעד עצמן ואינן מאפשרות התקיימות גרסת נהג רכב הונדה, וזאת ממספר הנימוקים:

1. רכב יונדאי נפגע בכנף ובגלגל, כאשר בכנף נראית מעיכה קשה ושריטה עם צבע של רכב הונדה, וניתן להבחין כי כיוונם אחורה-קדימה (ת/3).

2. דלת של רכב הונדה נפגעה מבחוץ והתעקמה מבחוץ פנימה (ראה תמונה בעמ' 7 ועמ' 9-10 של ת/2)

3. בדלת רכב הונדה לא נראים נזקים בחלק הפנימי של הדלת.

4. לא נראים נזקים בפגוש הקדמי של רכב היונדאי. נציג נתבעת 2 טען בסיכומיו כי: ניתן לראות בתמונה שהרוחב של הבודי של הרכב רחב יותר מהחזית שלו, רואים את זה בעין, קשת הגלגל שהרוחב של הרכב לצד השני יותר רחב מהצד השני". מעיון בתמונות רכב היונדאי ניתן להיווכח בנקל כי אומנם צדדי הרחב יותר רחבים מהחזית, אך פגוש הרכב בצדדים יותר רחב מקשת הגלגל, בו נראית המכה (תמונה 3 בת/3).

מכאן, לו גרסת מר שחר הייתה נכונה, לפיה רכב היונדאי פגע בדלת חצי פתוחה, היה אמור להיווצר נזק בפגוש בצד ימין, שהוא החלק הבולט ביותר ברכב, אך הדבר לא קרה בפועל.

מהנזקים המתוארים לעיל עולה כי ההתנגשות בין שני כלי הרכב הייתה בין הכנף (באמצע קשת הגלגל) וגלגל של רכב יונדאי לבין חלק החיצוני של דלת רכב הונדה. מכאן, עולה בבירור כי תיאור של מר שחר לאירוע אינו אפשרי לעומת תיאור של גב' אינגל המתיישב עם הפגיעות.

ערה אני לסתירה שבין הודעת גב' אינגל לחברת הביטוח לבין גרסתה בבית המשפט, ולולא התמונות הברורות של הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב היה מקום ליתן לסתירה זו משקל רב, אך לאור הנזקים המתועדים, ולאחר שקבעתי כי גרסת מר שחר אינה אפשרית נוכח אותם הנזקים, ולעומת זאת גרסת גב' אינגל מתיישבת עם הנזקים, החלטתי לקבל את הסברה של גב' אינגל בנוגע לאופן כתיבת ההודעה שיכול להסביר את הסתירה.

עוד אציין, כי הגרסה של מר שחר, לפיה כשראה את רכב יונדאי מתקרב וצופר, לא הייתה לו אפשרות לברוח אלא לפתוח את דלת רכב הונדה ולהיכנס פנימה אינה סבירה בעיני. ראשית, מר שחר תיאור כי רכב היונדאי "גלש" במהירות אטית, ושנית, וזאת העיקר, הזמן שנדרש כדי לפתוח את הדלת של רכב הונדה, להיכנס פנימה ואף להתחיל לסגור את הדלת בוודאי היה מאפשר למר שחר להתקדם לחזית רכבו ולהמתין בצמוד אליו, על מנת שרכב היונדאי יעבור. על כן, הבחירה שעשה מר שחר, לטענתו, אינה נראית הגיונית וסבירה בעיני ומעמידה בספק את גרסתו.

הטענה, לפיה בחוות דעת שמאי שבדק את רכב יונדאי, נכתב כי ישנם נזקי פח בחזית ולכן היו נזקים גם בחזית הרכב, אין בה ממש. מעיון בתמונות שצילם השמאי נראה בבירור מוקד הנזק (כאשר כתוצאה מהפגיעה בכנף ניזוקו גם חלקים אחרים של הרכב) שהוא בכנף הקדמית הימנית של רכב יונדאי, כאשר השמאי מכנה בחוות דעתו את המוקד חזית ימין (ראה חוות דעת המצורפת לתביעה 53359-07-17). בתמונות שהוצגו על ידי שני הצדדים לא נראים נזקים בפגוש רכב יונדאי מקדימה ואף לא מהצד למעט שריטות קלות בצמוד למעיכה בכנף הנראות כהמשך למכה בכנף.

על כן אני דוחה את גרסתו של מר שחר ומקבלת את גרסת גב' אינגל ואקבע ממצאים עובדתיים על פיה בנוגע לאופן התרחשות התאונה.

כל נהג מחויב לנהוג בזהירות ובשים לב לנעשה בדרך. סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשל"א – 1971 ותקנה 21(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 מטילים חובת הזהירות המושגית על כל משתמש בדרך. כמו כן, תקנות התעבורה קובעות מספר סטנדרטים של התנהגות בכביש, מהם ניתן ללמוד על הרשלנות הקונקרטית של הנהג שהפר אותם.

בענייננו רלוונטיות מספר תקנות לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961:

פתיחת דלת וסגירתה 80. (א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל
אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.

(ב) לא יפתח אדם את דלתו של רכב ולא יניח הנוהג בו לפתוח את דלתו, כל עוד הרכב נע.

גב' אינגל נסעה כחוק בנתיב נסיעתה, כאשר מר שחר פתח את דלת רכב הונדה וזאת מבלי שנקט באמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך ופגע עם הדלת ברכב יונדאי.

על כן, חובת זהירות מושגית וקונקרטית מוטלת על מר שחר, והוא נושא באחריות לקרות התאונה.

הנזקים:

כדי להוכיח את ההפסדים שנגרמו למר אינגל כתוצאה מהפעלת פוליסת ביטוח מקיף הוגש אישור הפסדים (נ/5), לפיו ההפסדים עומדים על סך 3594 ₪, כאשר סכום זה כולל: השתתפות עצמית בסך 1995 ₪, ירידת ערך (נמוך מהשתתפות העצמית) בסך 733 ₪, דמי כינון בסך 174 ₪ והפסד הנחת העדר תביעות בעת חידוש הפוליסה בשנת 2017 בסך 692 ₪.

מר אינגל אף צירף שתי פוליסות ביטוח (לשנת 2016-2017 ולשנת 2017-2018), מהן עולה כי קיים הפרש בפרמיית ביטוח בסך כ- 1,000 ₪. מאישור הפסדים עולה כי לא מלוא סכום ההפרש הוא כתוצאה מהפסד הנחת העדר תביעות, אך עצם העובדה כי בפוליסה החדשה לא נכתב, מה הוא סכום ההפסד בהקשר זה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול פיצוי בהקשר זה מהתובע. באישור הפסדים מטעם חברת הביטוח, כאשר שתי הפוליסות נעשו באותה חברת הביטוח, הוצהר כי הפסד הנחה עומד על סך 692 ₪.

על כן אני קובעת כי התובע הוכיח את הפסדים כתוצאה מהפעלת הפוליסה במלואם ועל הנתבעים לשאת במלוא ההפסדים של מר אינגל כפי שהם משתקפים באישור ההפסדים.

מר אינגל לא הביא כל ראיה לגבי הנזקים הנוספים אותם ביקש תחת כותרת "הוצאות ואגרות" ועל כן לא הוכיח ראש נזק זה.

התוצאה:

אני דוחה את התביעה בת"ק 14234-05-17.

אני מקבלת את התביעה בת"ק 53359-07-17, ועל הנתבעים 1ו -2 בתביעה זו (מר צח שחר ואי.די.איי חברה לביטוח בע"מ) לשלם, יחד ולחוד, לתובע (מר אינגל) סך 3,594 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלאה בפועל.

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו הוצאות משפט לתובע, לרבות אגרת בית המשפט, בסך 350 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ח, 23 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.