1. לפני בקשת החייב לבטל את פסק הדין שניתן ביום 24.6.18 (להלן: "פסק הדין") במסגרתו בוטל צו הכינוס שניתן כנגד נכסיו (להלן: "הבקשה").

2. לבקשת החייב, ניתן ביום 11.7.17 צו לכינוס נכסיו.

3. ביום 24.6.18 במסגרת דיון שהתקיים בבקשת החייב להכריזו כפושט רגל, בוטל צו הכינוס וההליך בענייננו של החייב.

יש לציין כבר כעת, כי עוד במועד הדיון ובמסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט כדלקמן:

"התנהלות החייב הן עובר להגשת בקשה לפש"ר והן במהלך התקופה שלאחר מתן צו הכינוס עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב. אין להלום את טענת החייב כי לא קרא את התצהיר עליו חתם ואשר הוגש בשמו בתמיכה לבקשתו לצו כינוס. התרשמות בית המשפט מהחייב אשר טען באופן חופשי היום כי מדובר בחייב מתוחכם הבקיא היטב באורחות החיים ובניהול הליכים משפטיים. המסקנה היא כי רק לאחר שהחייב נתפס בכף באי אמירת אמת, הוא חשף באופן חלקי את הגרסה החדשה כי עסק בתווך רכבים ובסחר בהם".

4. במסגרת הבקשה, טוען החייב, כי יש לבטל את פסק הדין, בשל העובדה שהוא לא הבין את משמעות העדר ייצוגו על ידי עו"ד במועד הדיון, שכן בא כוחו לא נכח בדיון בשל מחלה.

לשיטתו, לאור העובדה שלא נערך "בירור מעמיק ביחס לנטען וזאת באמצעות ב"כ החייב", יש לבטל את פסק הדין ולו מטעם זה.

זאת ועוד, לטענתו, העובדה שהדו"ח שהוגש מטעם המנהל המיוחד, הוגש סמוך למועד הדיון ולא איפשר לחייב להסיר מחדליו ולהתכונן לדיון כדבעי, מהווה גם היא טעם לביטול פסק הדין.

עוד טוען החייב, כי "השארת פסק הדין על כנו מהווה גזירה מרה שכן הדבר יכביד על אורח חייו ולאור מצבו הבריאותי".

זאת ועוד, לטענתו, מחדליו בהליך דנן הם פרוצדוראליים בלבד.

לבסוף טוען החייב, כי השארתו בהליך, תצמיח תועלת לנושים.

5. המנהל המיוחד מתנגד לבקשה.

ראשית, מפנה המנהל המיוחד לדבריו כפי שנאמרו במסגרת הדיון שהתקיים בבקשת החייב להכרזתו כפושט רגל. לטענתו, כבר במועד זה סבר, כי יש מקום להורות על ביטול ההליך, בין היתר, לאור העובדה שנסיבות הסתבכותו של החייב לא הוכחו וכי נמצאו סתירות בגרסתו. בנוסף, מפנה המנהל המיוחד לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט כאמור לעיל (שורות 10-16).

שנית ולגופם של דברים טוען המנהל המיוחד, כי יש לדחות את טענות החייב, הן את הטענה בדבר קיום הדיון בהעדר ב"כ והטענה כי לא הבין את משמעות הדברים, שכן, החייב השיב לבית המשפט באופן מפורש, כי ברצונו לקיים את הדיון בהעדר בא כוחו, והן את הטענה כי מחדליו הם פרוצדוראליים בלבד, שכן עיון בפסק הדין מעלה מחדלים מהותיים כבדי משקל בגינם בוטל ההליך.

המנהל המיוחד עוד מוסיף, כי העובדה שנמצאו סתירות בגרסאות החייב מהווה פגם מהותי.

6. בתשובת החייב, חוזר האחרון על טענותיו לפיהן, קיימת חשיבות נעלה לעובדה שהדיון בבקשת החייב להכרזתו כפושט רגל התנהל בהעדר בא כוחו, כי יש ליתן חשיבות למועד הגשת הדו"ח על ידי המנהל המיוחד (שהוגש כאמור סמוך למועד הדיון), כי הוא אינו עובד כעצמאי וכי במסגרת חקירתו לא ייחס חשיבות לעזרה כזו או אחרת שניתנה לו.

7. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, דין הבקשה להידחות. אלו הם הנימוקים:

יש לדחות את טענת החייב לפיה, לא הבין את המשמעות של קיום דיון בהעדר בא כוחו. במסגרת הדיון שהתנהל ביקש החייב באופן מפורש, להמשיך בדיון על אף היעדרותו של בא כוחו ואין לקבל את טענתו שנטענה בדיעבד לפיה, לא הבין את משמעות הדברים. אין להתיר מהלך של "מקצה שיפורים".

בית המשפט מפנה בעניין זה לפסק הדין, שם צוין באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי התרשמות בית המשפט מהחייב היא כי עסקינן בחייב מתוחכם, הבקיא בניהול הליכים משפטיים.

יש לציין, כי במסגרת הדיון, טען החייב כי ראה את הדו"ח שהגיש המנהל המיוחד וכי הבין את משמעות הבקשה לביטול ההליך. לפיכך, יש לדחות אף את טענתו לפיה, מועד הגשת הדו"ח והעובדה שלא התכונן לדיון כדבעי, מהווה נימוק לביטול פסק הדין.

מטרת הליך פשיטת הרגל היא מחד לכנס את נכסי החייב ולחלקם באופן שוויוני בין נושיו ומאידך, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש. ראו לעניין זה ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים).

עם זאת, חייב, המבקש ליהנות מהליך הפש"ר, נדרש למלא אחר חובותיו תוך התנהלות בתום לב, ללא רבב.

ראו בעניין זה עא 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) שם נקבע:

"אחד התנאים להכרזת חייב כפושט רגל הוא כי הוא נהג בתום לב, ובקשתו אינה מכוונת לניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. תום הלב הנדרש מתפרש על פני שתי תקופות: שלב יצירת החובות, שבמסגרתו נדרש כי החייב נהג בהגינות כלפי נושיו וכי התנהלותו גם אגב הידרדרותו הכלכלית לא הייתה כרוכה בפגיעה מהותית בתקנת הציבור או בהפרה של החוק. בשלב השני, נדרש תום לב מצד החייב בהתנהלותו בהליכי הכינוס. עליו לשתף פעולה בתום לב עם הכונס הרשמי ועם בימ"ש על ידי חשיפת כלל המידע הנדרש להערכת היקף רכושו וכושר השתכרותו הפוטנציאלי לצורך פרעון חובותיו. אי עמידה בחובות אלה על היבטיהם השונים עשויה להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל".

בענייננו, במהלך התקופה שלאחר מתן צו הכינוס, התנהלות החייב עולה לכדי חוסר תום לב כפי שנאמר במסגרת פסק הדין.

בנוסף, החייב ניהל עסק עצמאי לתיווך רכבים (כאשר טען כי עשה זאת באופן מזדמן), בניגוד להוראות צו הכינוס וללא אישור מבית המשפט, באופן שלא מאפשר התחקות אחר הכנסותיו והוצאותיו.

עיון בכתבי הטענות שהגיש החייב, מעלה, כי הטענות כנגד התנהלות חסרת תום הלב של החייב לא נסתרו.

לא הוגשו מטעמו אסמכתאות הסותרות את הטענות כנגד הסתירות שהועלו בגרסאות החייב.

טענת החייב שנטענה בעלמא, כי הוא אינו עובד כעצמאי משך תקופה ארוכה, אינה מעלה ו/או מורידה דבר, בשים לב לעובדה כי הטענה אינה מגובה באסמכתאות וכי גם בתחילת ההליך לא טען החייב שהוא עובד כעצמאי, אלא עובדה זו "צצה" בהמשך.

סיכומו של דבר, משקלם המצטבר של הנתונים, מצביעים על חוסר תום לב מצד החייב בהתנהלותו בשלב כינוס הנכסים בהתאם לחקירת המנהל המיוחד, התנהלות המצביעה על אי התאמתו להיות מוכרז פושט רגל.

הענקת הכרזה כזו לחייב שאינו תם לב חותרת תחת יסודות הליך פשיטת הרגל, ופוגעת בעניינם הלגיטימי של הנושים למצות, כמידת יכולתם, את האמצעים הקיימים לצורך פירעון חובותיהם. חייב שאינו תם לב ואינו מאפשר הליך הוגן הכולל פירעון חובותיו אינו ראוי לשמיטת חובות במסגרת הליך פשיטת רגל.

8. לאור כל האמור, הבקשה נדחית. החייב ישלם הוצאות המנהל המיוחד בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ), בגין בקשה זו.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.