פסק דין

1. בפניי בקשה לאישור הסתלקותה של המבקשת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית נשוא תיק זה, על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "החוק"), וכן להורות על דחיית תביעתה האישית של המבקשת, ללא קבלת גמול ושכ"ט עורך דין.

בהתאם לאמור בבקשת ההסתלקות והחלטתי מיום 25/01/18, הגישו ב"כ הצדדים טיעונים לעניין שיעור ההוצאות המגיע למשיבה בגין הליך זה (בהתאם לאמור בסעיף 19 לבקשת ההסתלקות, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר זכאותה של המשיבה לשיפוי בגין הוצאותיה).

2. עניינה של התביעה דנן, בהפרה נטענת של סעיף 14ז' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), המתבטאת בכך שהמשיבה, המנהלת ומפעילה שני סניפי סופרמרקטים, הנפיקה שוברי זיכוי שתוקפן הינו לשנה אחת בלבד (ולא שנתיים כנדרש על פי סעיף 14ז(א)(3) לחוק הגנת הצרכן).

בנוסף נטען בבקשה לאישור, כי שוברי הזיכוי לא נכתבו באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת, וכי הודפסו באופן הדוהה בעת חשיפה לחום או לשמש (בניגוד לנדרש על פי סעיפים 14ז(ב) ו 14ז(א)(1) לחוק הגנת הצרכן).

3. המבקשת ביקשה לאשר התובענה כייצוגית, תוך טענה כי הקבוצה כוללת את כל הצרכנים בשני הסניפים המופעלים על ידי המשיבה, ואשר להם הונפקו שוברי זיכוי, החל מיום כניסת סעיף 14ז' לחוק הגנת הצרכן לתוקף (01/05/12) ועד היום, ועל דרך האומדנה העמידה את סכום התובענה ביחס לכל חברי הקבוצה על סך של 1,200,000 ₪. נזקה האישי הנטען של המבקשת הועמד על סך של 500 ₪.

4. על פי הנטען בבקשה לאישור, ביום 18/04/17 ערכה המבקשת קניות בסניף ירכא של המשיבה. לטענתה, באותו יום הונפק לה שובר זיכוי על סך של 19.8 ₪, על ידי קופאית בסניף. לגרסת המבקשת, תוקף הזיכוי אינו מופיע על השובר עצמו, אלא נמסר לה בעל פה על ידי הקופאית שהנפיקה את שובר הזיכוי, ואשר בתשובה לשאלת המבקשת, מסרה כי תוקף השובר הינו לשנה אחת בלבד.

5. המשיבה בתגובתה מיום 06/08/17, טענה כי יש לדחות את הבקשה לאישור על הסף.

לטענת המשיבה, המבקשת כלל לא ביקרה בסניף ירכא ביום 18/04/17, ומי שערך את הקניות בסניף ואף ביקש וקיבל את שובר הזיכוי הוא בא כוחה. לתמיכה בטענתה זו, צירפה המשיבה תקליטור המכיל סרטון ותמונות ממצלמות האבטחה בסניף.

לגרסת המשיבה, ב"כ המבקשת אף הסתיר את העובדה כי המבקשת היא אשתו, ולא הגיש את בקשת האישור בשם משפחתה הנוכחי (הזהה לשם משפחתו - מואסי), אלא בשם נעוריה (צורף אישור משרד הפנים לתמיכה בטענה זו).

לא זו אף זו, המשיבה טוענת כי נוכח המפורט לעיל, הרי שהבקשה לאישור מבוססת על תצהיר שקרי של המבקשת (דבר המהווה עבירה פלילית בהתאם לסעיף 239 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977), וכאשר בא כוחה החתים אותה על אותו תצהיר ואף אישר אותו בחתימתו, בידיעה שהאמור בו אינו אמת.

לטענת המשיבה, מדובר בתביעת סרק הנעדרת בסיס עובדתי ומשפטי, והתנהגות זו של המבקשת ובא כוחה עולה עד כדי ניסיון תרמית, חוסר תום לב משווע וניסיון הטעייה מכוון של בית המשפט והמשיבה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בנסיבות אלה, יש להטיל על המבקשת ובא כוחה, יחד ולחוד, הוצאות גבוהות, בשיעור של 10% מסכום התובענה הייצוגית (120,000 ₪) ועוד סכום זהה בגין הוצאות לדוגמא.

לציין, כי במסגרת תשובתה לבקשת האישור טענה המשיבה, כי היא מאפשרת לממש את שוברי הזיכוי המונפקים על ידה ללא הגבלת זמן, ועל כן לא בוצעה על ידה כל הפרה של ההוראות הרלוונטיות בחוק הגנת הצרכן.

6. המבקשת טענה מנגד, כי בנסיבות יש להטיל עליה הוצאות בשיעור מתון, אשר "יהוו גורם מרתיע בפני המבקשת וב"כ ביחס להתנהלות עתידית" (סעיף 5 לטיעוני המבקשת). בהקשר זה הפנתה המבקשת לתיק בו נפסקו הוצאות בסך של 5,000 ₪ לכל משיב שהגיש תשובה לבקשת האישור.

יצוין, כי בטיעוניה, המבקשת אינה חולקת על כך שהמשיבה מכבדת את שוברי הזיכוי המונפקים על ידה מעבר לתקופה הקבועה בחוק הגנת הצרכן, ועל כן לא מתקיימות בענייננו העילות הנטענות בבקשה לאישור וכפועל יוצא מכך דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

7. על פי סעיף 16(א) לחוק, הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, טעונה אישור בית המשפט. סעיף 16(ד)(1) לחוק קובע, כי גם כאשר אישר בית המשפט הסתלקותו של מבקש, הוא רשאי לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כח מייצג אחרים, וכן להורות על פרסום או אי פרסום הודעה על כך בהתאם להוראות תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע - 2010, "והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור".

8. בענייננו, ובשים לב לנסיבות ההסתלקות, להתנהלות המבקשת ובא כוחה וגם לגופו של עניין, נוכח המפורט בבקשה, בתגובה ובטיעוני הצדדים לעניין ההוצאות, מצאתי כי יש מקום לאשר את הסתלקות המבקשת וזאת מבלי להורות על איתור תובע מייצג או בא כח מייצג חלופיים, או על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות, דבר הכרוך בהוצאות נוספות שלא לצורך.

9. באשר לפסיקת הוצאות לטובת המשיבה, מצאתי כי על אלה לגלם את ההוצאות אשר נגרמו למשיבה בפועל כתוצאה מניהול ההליך וכן יהיה בהן משום מתן ביטוי לחומרת המעשים המיוחסת למבקשת ובא כוחה.

10. בבואי לקבוע את סכום ההוצאות הראוי, נתתי דעתי תחילה לטענות המשיבה לעניין המעשים המיוחסים למבקשת ובא כוחה ולחומרתם (הגשת תביעת סרק, על בסיס עובדתי החוטא לאמת, והמבוססת על תצהיר שקרי של המבקשת), וכן לכך שטענות המשיבה בעניין זה נתמכות בראיות ממשיות (סרטוני ותצלומי מצלמות האבטחה בסניף).

מהצד האחר, מצאתי להתחשב בעובדה, כי המבקשת ובא כוחה הסכימו לסיום ההליך בשלב מוקדם יחסית (סמוך לאחר הגשת תשובת המשיבה לבקשת האישור), וכן בכך שהמשיבה לא סיפקה אסמכתאות להוכחת ההוצאות אשר נגרמו לה בפועל כתוצאה מניהול ההליך (בסופו של יום, המשיבה, באמצעות בא כוחה, הגישה תגובה לבקשת האישור וטיעונים בעניין ההוצאות).

בנוסף, נתתי דעתי לאמור בפסקי דין רלוונטיים אשר דנו במקרים דומים (פסיקת הוצאות בנסיבות בהן נדחית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מהטעם שמדובר בתביעת סרק), ולשיעור ההוצאות אשר נפסק בהם (ראו לדוגמה: ת"צ 1691-04-10 (מחוזי-תל אביב-יפו) פורסם במאגרים המשפטיים (15/10/12); ע"ע 48523-10-12 (ביה"ד הארצי לעבודה) פורסם במאגרים המשפטיים (07/05/17)).

עוד מצאתי בנסיבות, כי יש מקום להטלת ההוצאות על המבקשת ובא כוחה, ביחד ולחוד, שכן בא כוח המבקשת היווה למעשה את "הכח המניע" והוא זה אשר יזם ואף הגיש בפועל את הבקשה לאישור והתובענה הייצוגית נשוא תיק זה (ע"ע 48523-10-12 הנ"ל, סעיף 85 ואילך לפסק הדין).

11. נוכח כל האמור, ובשים לב לפסיקה הרלוונטית בנושא זה, מצאתי, בנסיבות, כי פסיקת הוצאות למשיבה בסך של 30,000 ₪ (כולל) הינה הולמת, ויש בה כדי לאזן בין כל השיקולים שצוינו.

סוף דבר

12. השורה התחתונה היא, ובהסכמת הצדדים, אני נעתר לבקשה ומורה על הסתלקות המבקשת מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית ועל דחיית תביעתה האישית של המבקשת. כמו כן, אני מחייב את המבקשת ובא כוחה, יחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 30,000 ₪.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים וכן למנהל בתי המשפט לצורך רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ח, 17 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.