ע"י ב"כ עו"ד שלום אטיאס

מבוא

התובעת היא ספקית של חומרי בניין והנתבע הוא לקוחה לשעבר. המחלוקת מושא התביעות דנן עניינה, ההתחשבנות הכספית הסופית ביניהם בגין אספקת הסחורה, בנוגע לה הוגשו תביעה עיקרית ותביעה שכנגד.

טיעוני התובעת-הנתבעת שכנגד –יהלום בתביעה העיקרית

1. התובעת (להלן: "יהלום"), מבקשת לחייב את הנתבע, הבעלים של עסק בשם "כהן בנייה ושיפוצים" (להלן: "כהן"), לשלם לה סך של 33,955 ₪, בגין חומרי בניין שסופקו לו במהלך שנת 2016. המדובר ביתרת חוב שנותרה לאחר שכהן שילם ע"ח החוב סך של 55,000 ₪. חשבוניות מס ותעודות משלוח צורפו לכתב התביעה.

טיעוני הנתבע-התובע שכנגד כהן בכתב הגנתו וכן בתביעה שכנגד

1. כהן מבקש לחייב את יהלום לשלם לו סך של 41,961 ₪. זאת, מכיוון שכרטסת החוב שצורפה לתביעה העיקרית, אינה מדויקת (בלשון המעטה) וחסרת פרטים מהותיים שלו הופיעו בכרטסת, ניתן היה לראות בנקל שלא רק שכהן אינו חייב דבר ליהלום, אלא ההיפך יהלום היא זו שחייבת כספים לכהן, לכל הפחות סך של 41,961 ₪ סכום התביעה שכנגד.
2. יהלום שלחה באמצעות ב"כ, מכתב התראה לכהן בו דרשה ממנו לשלם לה סך של 33,507 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד. למכתב לא צורפו אסמכתאות כלשהו לביסוס הדרישה. במכתב התשובה הראשון שנשלח ליהלום ע"י ב"כ כהן נטען כי למיטב הידיעה, עומדים לזכותו זיכויים רבים וכן החזר כספי, בגין סחורה שהוחזרה או שלא סופקה כלל, בסכומים העולים על דרישת יהלום. לכן, עומדת לזכות כהן, יתרת זכות לא מבוטלת ובוודאי שלא יתרת חובה כטענת יהלום.
3. לצורך הוכחת טענותיו וכדי להתייחס כיאות לדרישתה, ביקש כהן כי יהלום תמציא לו מסמכים שונים בין היתר: כרטסת לקוח עדכנית בה מופיעים הזיכויים והחיובים לתקופה הנטענת, תעודות משלוח חתומות בידי כהן והעתקי חשבוניות, טופס פתיחת לקוח הכולל תנאים או הוראות מסחר כלשהן החתום בידי כהן וכן כל מסמך שיש בו כדי להוכיח את טענת יהלום בדבר החוב הנטען.
4. לתשובתה צירפה יהלום את כרטסת הלקוח שצירפה לכתב תביעתה וכן קבלות וחשבוניות שונות, אולם משום מה, השמיטה את יתר המסמכים המבוקשים ובכלל זה כרטסת לקוח לשנת 2015. גם במכתב תשובה שני, חזר ב"כ כהן על דרישתו לקבל מיהלום את הכרטסת החסרה אך ללא הועיל.
5. גם למכתב הדרישה השלישי, לא צורפה הכרטסת החסרה ויהלום העלתה את הטענה להלן: "יתרת חוב משנת 2015 ע"ס 40,716 ₪ שולמה והדרישה במכתבינו הזה הינה ע"ס של 33,995 ₪ שהינה בגין חשבונית משנת 2016. לפיכך אין הצורך בצירוף חשבוניות ותעודות משלוח חתומות משנת 2015 הקודמת לשנה זו ולדרישתנו לתשלום".
6. מהאמור לעיל עולה כי יהלום הודתה במפורש כי אין לכהן חוב משנת 2015. לכן, הכרטסת שצירפה לכתב תביעתה שגויה, באופן בו יש להפחית ממנה את יתרת החובה משנת 2015 בסך של 40,716 ₪ דהיינו, יתרת הפתיחה ביום 01/01/16 הייתה 0 ₪. לאחר הפחתת יתרת החוב בסך של 40,716 ₪ שיהלום הודתה שכבר שולם בשנת 2015, יהלום חייבת לכהן סך של 6,761 ₪.
7. במהלך שנת 2016 שילם כהן ליהלום סך כולל של 95,200 ₪ (נראה לי שנפלה טעות בציון סכום זה והכוונה היא ל- 90,200 בהתאם לפירוט השיקים בהמשך א.ד ) ולא 55,000 ₪ כפי שטענה יהלום בכתב תביעתה ובכרטסת שלה. בכרטסת מופיעות 5 המחאות בלבד בסך של 55,000 ₪ בו בזמן שכהן שילם בפועל במהלך שנת 2016 סך כולל של 95,200 ₪ ב-8 המחאות שונות לפקודת יהלום ועפ"י רישומי הבנק נפרעו מהחשבון של כהן. מהכרטסת נגרעו 3 המחאות בסך כולל של 35,200 ₪ על פי הפירוט להלן:

א. המחאה מיום 15/01/16 מס' 10559 ע"ס של 12,600 ₪ לפקודת יהלום.
ב. המחאה מיום 15/02/16 מס' 110560 ע"ס של 12,600 ₪ לפקודת יהלום.

ג. המחאה מיום 15/03/16 מס' 10661 ע"ס של 10,000 ₪ לפקודת יהלום.

1. מהפירוט החשבוני לעיל עולה כי יהלום נותרה חייבת לכהן את סכום התביעה שכנגד בסך כולל של 41,961 ₪ על פי הפירוט להלן:

א. יתרת זכות בסך של 6,761 ש"ח עפ"י החישוב כמפורט בסעיף 7 סיפא לעיל.

ב. סך של 35,200 ₪ ששולמו ב-3 המחאות כמפורט בסעיף 8 סיפא לעיל ולא נזקפו לזכות כהן בכרטסת של יהלום.

יתר על כן, במהלך התקופה בה התקיים קשר עסקי בין הצדדים, החזיר כהן סחורה רבה ליהלום, אולם בכרטסת לקוח, לא מופיעים זיכויים כספים בגינה. כמו כן, יהלום נהגה להעלות את מחירי מוצריה בעשרות אחוזים, מבלי לעדכן תחילה את כהן, התייחסות לכך ניתנה בסעיף 6 למכתב התשובה השני שנשלח לב"כ יהלום.

טענות התובעת בכתב הגנתה לתביעה שכנגד

1. דינה של התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. במהלך שנת 2016 סיפקה יהלום לכהן סחורה בסך כולל של 88,955 ₪ כאשר יתרת החוב משנת 2015 עמדה ע"ס 40,716 ₪. כהן שילם סך של 55,000 ₪ בלבד והותיר יתרת חוב בסך של 33,955 ₪ בגינה הוגשה התביעה העיקרית. התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב, בהתבסס על טעות אנוש של עובדת משרד ב"כ יהלום שציינה בטעות במכתב לכהן כי החוב לשנת 2015 שולם.
2. 2 ההמחאות הראשונות מתוך 3 ההמחאות שלטענת כהן לא הוכנסו לכרטסת החוב, נכללו בכרטסת לשנת 2015 ונרשמו בקבלה מס' 711. ההמחאה השלישית ע"ס של 10,000 ₪ שולמה לזכות לקוח אחר בשם "בשן", בהתאם לבקשתו של כהן שטען שהוא חייב לו סכום זה. יהלום צירפה כרטסת לקוח של "בשן" וכן קבלה.
3. יתרת החובה משנת 2015 הוכנסה לכרטסת לקוח בשנת 2016. ועדיין נותרה יתרת החוב, מושא התביעה העיקרית. אין כל אסמכתא לזיכוי כלשהו המגיע לכהן. לא הייתה כל עליית מחירים במוצרים שסיפקה יהלום לכהן, במהלך השנים בהם התקיים הקשר העסקי ביניהם.

הדיון בבימ"ש

1. התקיים לפני דיון הוכחות במסגרתו העידו מר אבירן כהן מנהל ובעלים של יהלום וכן הנתבע משה כהן בעצמו. בתום שמיעת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה. (כל עוד לא צוין אחרת, ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון להלן; הן שלי א.ד.).

דיון והכרעה

1. התביעה של יהלום נסמכת על כרטסות לקוח של כהן שנוהלו על ידה ומתייחסות לחובות לשנים 2015-2016. בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כהן לא הכחיש את עצם החוב, אך טען כי תשלומים ששילם ליהלום בהמחאות, לא הופיעו בכרטסת, לא נזקפו לזכותו ויש לקזזם מהחוב. בחקירתו טען כהן תחילה כי ברשותו כרטסת ספק ע"ש יהלום, אך כשהתבקש להציגה התברר כי היא כלל לא הוגשה לבימ"ש (ש' 24-31 ע' 7 לפרוטו'). כהן אישר כי לכתב התביעה שכנגד צורף כנספח ח' צילום המחאות ששולמו ליהלום אך לטענתו, לא צורפו לכרטסת לקוח. כשב"כ יהלום הציגה לפניו תיעוד על רישום ההמחאות בכרטסת, הוא אישר זאת (ש' 5-27 ע' 8 לפרוטו'). כהן לא הכחיש כי הסחורה מושא החוב סופקה לו ואין לו שום ראיה או טענה לעניין סחורה כזו או אחרת, הן לעניין שנת 2015 והן לעניין שנת 2016.
2. בחקירתו נשאל כהן לעניין ההמחאה שלו ע"ס של 10,000 ₪ שנזקפה לזכות כרטיס לקוח בשם "בשן".

"מי זה בשן?

ש. ספק שהיית חייב לו כסף.

ת. אני הייתי חייב לו כסף? טוב... אני לא מכיר את הבן אדם. זו חוצפה. את תוקפת אותי. זה לא נכון. הוא לא ספק בכלל....

ש. יש לנו כאן המחאה ליום 15/3/16 על סך 10,000 ₪ ומפנה לנספח טו' בתצהיר עדותה הראשית של התובעת. ההמחאה הזו מופיעה בכרטסת של בשן?

ת. אני לא מכיר אותו. אני יודע מי זה. הוא לא ספק לקוח. הוא לקוח של התובעת, שאני הבאתי אותו אליהם, הוא רצה לקנות ציוד לבית ועוד כמה דברים ושלחתי אותו אל התובעת.

ש. לפני רגע אמרת שאתה לא מכיר אותו.

ת. אני מכיר אותו, אך מדגיש שלא בתור ספק שלי, כפי שנשאלתי קודם" (ש' 29-32 ,שם-ש' 1-9 ע' 9 לפרוטו').

1. עינינו הרואות כי תחילה כהן הכחיש באופן גורף כי הוא מכיר לקוח בשם בשן, אולם לאחר מכן שינה דעתו והבהיר, כי לא רק שהוא מכיר את בשן אלא אף שכנע אותו להיות לקוח של יהלום. השינויים בגרסה זו מפחיתים ממהימנותו של כהן, ומביאים למסקנה כי יש להעדיף את טענת יהלום כי התבקשה ע"י כהן לזקוף את התשלום בהמחאה שלו, לזכות כרטיס הלקוח של בשן שכן הוא חייב לו כספים.
2. במהלך חקירתו של כהן מסר לו ב"כ מסמכים, מבלי נטילת רשות מבימ"ש (ש' 13 ע' 9 לפרוטו'). כהן הודה כי מסמכים אלו, לא הוגשו לתיק בימ"ש ולכן הושבו לב"כ (ש' 1-5 ע' 10 לפרוטו').

כשנטען כלפי כהן בחקירתו, כי לא הכחיש אף לא אחת מתעודות המשלוח שצירפה יהלום לכתבי טענותיה, השיב :

"ת. אני לא קיבלתי את הסחורה? זה לא רשום כך ולא נקרא כך. אני באתי לדיון הזה, כביכול למשהו מסוים. את שואלת שאלות שאני לא יכול לתת לך תשובות. הכוונה היא שקיבלתי סחורה בשטח? יש תעודות משלוח שלא קיבלתי עליהן ורשמתי עליהן שיש החזר. "(ש' 16-18 ע' 10 לפרוטו').

בהמשך חקירתו הודה כהן שאין לו שום אסמכתאות לביסוס טענותיו:

"ש. תראה לי תעודות משלוח או שציינת בכתב ההגנה שלך או בכתב התביעה שכנגד, שלא קיבלת בגינן סחורה?

ת. אין לי את זה פה.

ש. אחרי שהראיתי לך את השיקים שיש בכרטסות, אתה עדיין עומד על תביעתך?

ת. כן. יכול להיות שבשנת 2015 אמרתם ששילמתי הכל ובשנת 2016 הוספתם לי עוד סכום שלא היה ." (ש' 19-23 , שם).

לא מצאתי כל ממש בתשובתו של כהן, שכן יהלום כבר הבהירה כי המידע שנמסר במכתבה שגוי ומקורו בטעות אנוש והחוב לשנת 2015 הועבר לכרטסת לשנת 2016. מכל מקום, פרט להכחשה סתמית, כהן לא הציג אסמכתאות לפירעון החוב לשנת 2015.

טענת קיזוז-המסגרת המשפטית

1. תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 קובעת :

"רשות הנתבע לקיזוז

52. נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית המשפט יכול ליתן בהם פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד. "

1. סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 קובע כדלקמן:

" קיזוז

חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו, והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת אם הם חיובים קצובים".

טענת קיזוז היא טענת הגנה מסוג 'הודאה והדחה' במסגרתה על הנתבעת להראות כי התובעת הפרה את ההסכם, ולהציג קיומו של נזק בר קיזוז כתוצאה מהפרה זו. הלכה היא כי לא די לטעון לסכומים לקיזוז על דרך הסתם, ויש ליצור תשתית מספקת ולהציג מערכת נתונים מדויקת ביחס לסכומים שנטען שניתן לקזז (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2), 765).

1. אני מקבל את טענתו של אבירן כהן מנהל יהלום, שלא נסתרה, כי ההתחשבנות הכספית הנהוגה בין יהלום לכהן הייתה נעשית אחת לחודש, באמצעות משלוח חשבונית מס מפורטת הכוללת את רשימת המוצרים שסופקו ללקוח במהלך החודש השוטף, כמותם ומחיריהם (ש' 31-32 ע' 5-ש' 1-2 ע' 6 לפרוטו'). כמו כן, אני מקבל את עדותו של מנהל יהלום, שלא נסתרה, כי על פי הנהוג אצלה השבת סחורה אפשרית, אך מוגבלת לזמן קצר ממועד אספקת המוצר ללקוח (ש' 4-7 ע' 4 לפרו').
2. בנסיבות אלו, לא הייתה כל מניעה מכהן לעקוב בזמן אמת אחר החשבוניות החודשיות השוטפות שהנפיקה לו יהלום ולוודא כי כל המוצרים המפורטים בה, אכן סופקו לו בפועל, מה מחירם המוסכם וכי הוזן לחשבונית הזיכוי הכספי בגין השבת סחורה ליהלום. במידת הצורך, יכול היה כהן להגיש ליהלום את השגותיו לגבי החשבונית ולבקש לתקנה בהתאם. לעניין העלאת מחירים, גם אם אקבל את טענת כהן בסיכומיו (ש' 10-14 ע' 14 לפרוטו'), כי בחשבונית אחת או שניים הועלה מחיר המוצר, אין די בכך כדי לתמוך בטענה כי הדבר נעשה בשיעורים של עשרות אחוזים, או לשלול באופן גורף את טענת יהלום כי בדרך כלל אינה נוהגת להעלות את מחירי מוצריה.
3. סבורני שטענת יהלום שבשנת 2016 סיפקה לכהן סחורה בסך כולל של 88,955 ₪, מקורה בטעות חישובית, שכן יהלום הבהירה שהסך הנ"ל כולל גם את יתרת החוב בסך של 40,716 ₪ משנת 2015 שהוספה לכרטסת לקוח משנת 2016 (33,955= 88,955-40,716).
4. בסיכומיו טען ב"כ כהן :

"אין לקבל טענה זו על סמך מסמך שאין להוכיח את אמתותו מאחר ונמצא רק אצל התובעת.

מדגיש כי התובעת מעצם היותה זו אשר מספקת חומרי בנייה לנתבע יצרה אמון מלא והנתבע סמך באמון מלא והאמין כי התובעת תנהג באמון מלא וסמך על כך שהתובעת מנהלת במחשב אמיתות דברים. המטרה היא להוציא דברים שלא כדין.

ידוע הדבר כי התחשבנות בין שני הצדדים. יש להבהיר, כי "המוציא מחברו, עליו הראייה".

דבר זה לא נעשה כלל לגבי יתרת החוב של 2015 ובאופן חלקי נעשתה לשנת 2016 אשר נעשו שלא כדין.

כל המסמכים, כולל הכרטסת והקבלות, לא אמינים בעליל. " (ש' 24-26 ע' 12 לפרוטו' ).

על מי מוטל נטל ההוכחה בדרך כלל

1. ככלל, על התובע מוטלת החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ. ו. ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז (4)981(2003).

על מי מוטל נטל ההוכחה במקרה שלפנינו

1. אין חולק כי במקרה שלפנינו, נכרת בין הצדדים חוזה בדבר רכישת מוצרים בהקפה. המשמעות המשפטית המקובלת בקניות באופן זה ידועה. ברור לקונה כי הספק-המוכר מסתמך על הכתוב בחשבונותיו. כפי שציינתי בסעיף 20 לעיל, לכל לקוח שמורה האפשרות לשמור את הקבלות והחשבוניות הניתנות לו מפעם לפעם על מנת לאמת ולבדוק את נכונות חשבונותיו של המוכר. בנוסף, בכל מקרה שבו הלקוח משלם כספים למוכר, מקבל הלקוח קבלה /חשבונית מתאימה כדי שיוכל להגישה לרשויות המס ולשמור העתק ממנה אצלו.
2. לדעתי, ניתן לראות באופן התנהלות הצדדים כחוזה לפיו בהסכמתם עובר נטל הראייה אל הקונה, אולם זאת כשברור מהם הרישומים עליהם מסתמך המוכר. במקרה שלפניו מנהל המוכרת, לא רק מסתמך על רשימותיו אלא אף טוען כי זכור לו שכהן לא שילם את החוב.
3. לא יעלה על הדעת שהקונה יקנה מהמוכרת בהסכמתה מוצרים בהקפה, לא ישמור את כל התיעוד לגבי ההתחשבנות ביניהם ואחר כך לפתע יכפור בסכום החוב. זאת, מאחר ועמדה לפניו האפשרות שלא לקנות בהקפה בחנות, לחלופין לנהל חשבונות ו/או לשמור את הקבלות. משלא עשה כן הקונה, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד (ראה תק (י-ם) 5264/99 זאדה שמעון נ' דיין מרסל (15/06/00) )
4. לעניין חשיבותה של כרטסת הלקוח אצל הספק, חשוב לזכור כי הנתונים המופיעים בה נרשמים בדרך כלל, באופן שוטף, בזמן אמת, כאשר גם תעודות המשלוח מונפקות באופן ממוחשב על ידי מערכת הנה"ח של הספק. זאת, מכיוון שהכרטסת משמשת את הספק לצורך התחשבנות עם רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי ובכך יוצרת חובות וזכויות של הספק אל מול הרשויות הנ"ל.
5. עוד יש לקחת בחשבון כי הנתבע-כהן לא הגיש תרשומת נגדית מסודרת מטעמו. ב"כ כהן אף הודה בסיכומיו כי "התובעת מעצם היותה זו אשר מספקת חומרי בנייה לנתבע יצרה אמון מלא והנתבע סמך באמון מלא והאמין כי התובעת תנהג באמון מלא וסמך על כך שהתובעת מנהלת במחשב אמיתות דברים". לפיכך, על פני הדברים, נראה לי שיש להעמיד את הכרטסת בחזקת נאמנותה הבסיסית, בבחינת "נאמן החנווני על פנקסו" (ראה תאמ (ק"ג) 496/07 מ. ערן שיווק מוצרי מיגון וסטריאו לרכב בע"מ נ' מיכאל בן זקן (29/08/12)).

מחדלי 2 הצדדים אי הגשת ראיות לביסוס גרסתם

1. במקרה שלפנינו 2 הצדדים חדלו באי המצאת מסמכים. יהלום לא הגישה תעודות משלוח וחשבוניות מס לשנת 2015 אלא הסתפקה בהמצאת כרטסת לקוח בלבד (ראה סיכומי ב"כ כהן בסעיף 23 לעיל). מנגד, כהן לא הגיש כרטסת ספק מטעמו וכן לא הציג תחשיב נגדי ואסמכתאות לביסוס טענותיו לקיזוז סכומים מהחוב (ראה סעיפים 17-21 לעיל).
2. כידוע, הימנעות מהבאת ראייה בכלל ואי העדת עד רלוונטי בפרט יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]) וכי  "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע  מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ  (14/11/90).

במקרה שלפנינו, עקב מחדלי 2 הצדדים אין בכך כדי להטות את הכף לטובת צד זה או אחר.

1. ב"כ כהן הגיש בקשה לתיקון טעויות סופר והשמטות בפרוטוקול דיון ההוכחות שנערך לפני, ובהעדר תגובת יהלום נעתרתי לבקשה והוריתי על תיקון הפרוטוקול כמבוקש. יוער בכל הכבוד כי לא היה בתיקונים שהתבקשו כדי לשנות את הכרעתי בפסק הדין.

סוף דבר

1. לסיכום, אני מעדיף את גרסת התובעת-הנתבעת שכנגד יהלום שמהימנה בעיני על פני גרסת הנתבע-התובע שכנגד-כהן ואני קובע כי יהלום עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח את נכונות גרסתה בשיעור הסתברות של לפחות 51%. לפיכך, אני מקבל את התביעה העיקרית במלואה ודוחה את התביעה שכנגד. אני מחייב את כהן לשלם ליהלום את הסכומים הבאים:

סכום התביעה בסך של 33,955 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. אגרות בימ"ש כפי ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הוצאתן ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בשים לב לאופן ניהול ההליך ע"י הצדדים, אני פוסק ליהלום בגין קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,680 ₪ שכל שלא ישולמו במועד הר"מ יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.

כל הסכומים שפסקתי לעיל ישולמו בתוך 30 ימים.

זכות ערעור על פסק הדין לבימ"ש מחוזי מרכז לוד בתוך 45 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום, א' סיוון תש"פ, 24 מאי 2020, בהעדר הצדדים.