1. לפני תביעה על סך 8,000 ₪.
2. הצדדים בתיק אזרחי זה הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שקול דעתו, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים.
3. הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה, לדחות את כולה או לקבלה לשיעורין, הכל לפי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים.
4. הצדדים הסכימו לכל הנ"ל.
5. "פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ נ' קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).
6. מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).
7. בכתב התביעה נטען כדלקמן:

במרץ 2016 רכש התובע, מסוכנות הנסיעות "נהורה טורס", כרטיסי טיסה לתאילנד ולהונג קונג.

1. ביום הטיסה להונג קונג המריאו התובע ומשפחתו מאחד מאיי תאילנד לעבר בנגקוק, וכשהגיעו לנמל התעופה בבנגקוק – כארבעים דקות לפני מועד המראת הטיסה להונג קונג – נמסר להם שלא יוכלו לעלות על טיסה זו שהמטענים אליה כבר הועלו.
2. מאחר שהטיסה הבאה של חברת התעופה בה נועדו לטוס היתה אמורה להיות רק לאחר ארבעה ימים, ומאחר שנציג חברת התעופה במקום אף הודיע כי גם הטיסה חזרה בטלה – משלא עלו על הטיסה להונג קונג, ניסו התובע ומשפחתו ליצור קשר עם סוכנות הנסיעות. הסוכנות היתה סגורה לסוף השבוע ובלית ברירה רכש התובע כרטיסי טיסה לו ולמשפחתו בחברת תעופה אחרת בעלות של כ-6,500 ₪.
3. לטענת התובע, הסוכנות לא לקחה בחשבון זמן מספיק בין הטיסות ובשל כך נגרמה להם עגמת הנפש המתוארת לעיל.
4. לכתב התביעה צירף התובע התכתבות עם סוכנת הנסיעות, אלכסנדרה, ועם מנהל מערך הסניפים של סוכנות הנסיעות – וממנה עולה כי לטענת סוכנות הנסיעות פרק הזמן שהוקצב בין הטיסות היה שעתיים ורבע וכי פרק זמן זה כמעט כפול מהמינימום הנדרש (שעה ורבע).
5. הנתבעת "התנערה" מהתביעה בתחילה.
6. ביולי 2017 הגישה הנתבעת הודעה לתיק בית המשפט והודיעה כי קיבלה לידיה את כתב התביעה – אך כי זו מופנית לסוכנות הנסיעות "נהורה טורס" שכתובתה ופרטיה אחרים.
7. רק לאחר שהתובע פעל, על פי הנחיות והחלטות בית המשפט, והגיש אסמכתאות מרשם החברות התברר כי הנתבעת היא אכן הנתבעת הנכונה – וכמצוין בכתב ההגנה (שהוגש בפברואר 2018) רכשה עוד בשנת 2015 את פעילותה של סוכנות הנסיעות הנזכרת בכתב התביעה.
8. "היתממות" זו של הנתבעת, בהודעותיה המוקדמות לבית המשפט, לא ראויה ומוטב היה שלא ייעשה בה שימוש. היה על הנתבעת להודיע עם קבלת כתב התביעה לידיעה את שנטען בכתב ההגנה (כי רכשה את פעילות סוכנות הנסיעות) ולכל היותר לבקש לתקן את השם שבכתב התביעה. הדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות שייפסקו, בהתאם לתוצאה.
9. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, בכתב ההגנה, כי פעילות רכישת הכרטיסים נעשתה מידי מר אלי שממה (ממנו רכשה הנתבעת את סוכנות הנסיעות, כאמור), שהוא מכר של התובע, וכי רק פעולת הכרטוס נעשתה על ידי שממה דרך הנתבעת.
10. עוד נטען כי התובע ומשפחתו רכשו את הכרטיסים בשלבים – תחילה כרטיסים לתאילנד, אחר כך טיסות פנימיות בתאילנד ולבסוף – טיסה להונג קונג.
11. הסוכנת שפעלה מטעם הסוכנות פעלה בתיאום עם שממה, ללא קשר עם התובע, ושריינה זמן מספיק לטיסות ההמשך – שעתיים ורבע.
12. בשל הפעילות מול שממה ולא ישירות מן הסוכנות נטען כי הועלו תחילה הטענות בדבר העדר היריבות בין הצדדים, ומסיבה זו סבורה הנתבעת גם שלא ניתן לתובע מענה בזמן שהייתו בשדה התעופה בבנגקוק – שכן לנתבעת מוקד לפניות לקוחות וכנראה שהתובע פנה לשממה ולא לסוכנות.
13. הנתבעת טוענת כי אין היא אחראית לשינויים בלוח הזמנים של חברות התעופה, וכי לו היתה מקבלת פניה בזמן אמת ייתכן והיה בידיה לסייע לתובע. למרות זאת, ניסתה לסייע גם לאחר שהתובע שב לארץ אך לא הצליחה לקבל מחברת התעופה החזר.
14. בדיון הבהיר התובע כי ניהל עשרות שיחות עם סוכנת הנסיעות, אלכסנדרה, ושלל את הטענה כי שממה הוא מכר שלו (מלבד המלצה שקיבל אודות הסוכנות). נציג הנתבעת חזר על הטענות שבכתב ההגנה.
15. על סמך כל החומר שבפני, ולאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים ושקלתי הדברים אלו מול אלו, ובשים לב לפסיקה הקובעת את גבולות אחריותה של סוכנות נסיעות ולנסיבות בהן כרטיסי הטיסה לכל אחד ממקטעי הטיסה הוזמנו בנפרד ונמצא כי האיחור לטיסה מבנגקוק נגרם בשם איחור בטיסה הראשונה (וכאשר אין מדובר בטיסת המשך במובנה בפסיקה) – מצאתי לדחות את התביעה.
16. נוכח המתואר לעיל ובשים לב גם להסכמה לפסיקה על דרך הפשרה – אין צו להוצאות.
17. כאמור, פסק הדין ניתן ללא נימוקים. כך הסכימו הצדדים מראש, וזוהי גם הדרך הנכונה בפסיקה על פי סעיף 79א' לחוק הנ"ל, הן על מנת שפסק הדין יהיה סופי ויסיים הסכסוך בין הצדדים, הן על מנת לקצר את זמן מתן פסק הדין והן על מנת לחסוך בהוצאות גבוהות.
18. למען הסר ספק אוסיף עוד, כי הואיל ופסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א' כאמור, הרי שאין בו משום קביעת ממצאים ולא קביעות בעניין מהימנות. זהו עוד אחד מהיתרונות שישנם למתן פסק דין זה.
19. יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת ביניהם בדרך זו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, בהעדר הצדדים.