התובעים תובעים מן הנתבע סך של 63,425 ₪ שהוא שכר הטירחה המגיע להם לטענתם בשל כך שהנתבע היה מיוצג על ידי משרד עורכי הדין שלהם בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, תביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בירושלים בתיק 19941-11-14 וכן בתביעה לדמי תאונה בבית הדין האזורי עבודה.

התובעים טוענים כי במשרדם עבדה קרובת משפחה של הנתבע כשכירה. עבודתה פוקחה על ידי התובעים, כנהוג בכל התיקים המנוהלים במשרד. הנתבע נפצע במהלך משחק כדורגל ונגרמו לו נזקי גוף. בשל אירוע זה הוגשה התביעה בבית משפט השלום. הטיפול של משרד התובעים היה כרוך בהגשת כתבי בי דין כולל בקשות ותגובות שונות, הגשת חוות דעת וקבלת חוו"ד נגדית של הנתבעת ומינוי מומחה על ידי ביהמ"ש. לאחר קבלת חוו"ד מומחה בית המשפט הוגשו תחשיבי נזק וביהמ"ש הציע פיצוי של 250,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט.

התובעים טוענים כי ההצעה שיקפה הישג משמעותי של משרדם שכן היה מדובר בשאלה סבוכה של אחריות וכן בשאלות בשיעור הנזק. חברת הביטוח דחתה את ההצעה אך לטענת התובעים נמשכו הליכי מו"מ בין הצדדים. בשלב זה קרובת המשפחה של הנתבע עזבה את העבודה במשרד התובעים והנתבע הודיע לתובעים על הפסקת הייצוג, וזאת למרות שהתובעים הבהירו לו שהדבר עלול לפגוע בו. בסופו של דבר נודע לתובעים שהנתבע סיים את התביעה, ללא ייצוגם, בהסכמתו לקבל פיצוי של 140,000 ₪.

התובעים טוענים כי בשל כך שמדובר היה בקרובת משפחה שהביאה את הנתבע למשרד, לא נחתם איתו הסכם שכ"ט ואולם לטענתם יש לקבוע להם שכר לפי 17.5% בתוספת מע"מ כאשר אותו יש לחשב לפי סכום של 300,000 ₪ פיצוי שהוא בגבולות הפיצוי שהציע בית המשפט בשלב בו משרדם עדיין ייצג את הנתבע.

כאמור, התובעים ייצגו את התובע בתביעה נוספת בבית הדין לעבודה, תביעה שסיומה היה בהמלצת התובעים לנתבע להפסיק את ההליך מחשש שהוא עלול ל פגוע בהליך שנוהל בבית משפט השלום, וכך נעשה. התובעים טוענים כי אמנם מגיע להם שכ"ט גם בגין הליך זה אך כיוון שגם הוא קשור בהליך הנזקי וכיוון שהוא הסתיים ללא פיצוי הם לא תובעים בקשר אליו דבר.

הנתבע טוען כי הוא לא פגש מעולם מי מהתובעים ולא היה מעולם במשרדם. מי שייצג אותו היתה קרובת משפחתו שעבדה במשרד התובעים. אלמלא זו עבדה שם לא היה פונה אל התובעים. כל ההליך נוהל על ידי קרובת המשפחה והיא זו שניהלה גם את המו"מ מול חברת הביטוח, לאחר שערכה את כתבי הטענות והגישה את תחשיבי הנזק.

הנתבע טוען כי התובעים יצרו איתו קשר טלפוני לראשונה למעלה מחודש וחצי לאחר שקרובת משפחתו עזבה את משרדם ובשל כך חש שתיקו לא נמצא בסדר העדיפויות של התובעים ולכן ביקש מהם באותה שיחה לקבל את התיק ולהפסיק את הייצוג. התובע 2 הציע לו לשלם שכ"ט שיהיה 1/3 מתוך 15% מסכום הפיצוי שיתקבל. הנתבע לא אישר ואף לא סרב להצעה מאחר ולא ידע במה מדובר. מאוחר יותר הנתבע העלה את ההצעה על הכתב ושלח אותה במייל לתובעים ורק אז התנער התובע 2 מהצעתו והחל לדרוש סכומים שונים ומשונים. בעקבות כך נתן הנתבע הודעה בכתב ביום 24.11.16 לפיה הוא מבטל את יפוי הכח שנתן לתובעים. התובעים הודיעו על כך לבית משפט רק ביום 18.1.17 וכתוצאה מכך בין היתר לא הוגשו תצהירי עדות מטעמו במועד דבר שהעמיד בסכנה את התביעה כולה.

לבסוף, לאחר שהנתבעת בתביעות הנזיקין לא קבלה את הצעת בית המשפט, נסגרה התביעה הנזיקית בסכום של 140,000 ₪ כאשר בית המשפט מסביר שזה סכום סביר לתביעה. בעקבות כך הציע הנתבע לשלם לתובעים 8,190 ₪, בהתאם להצעת התובע 2 כאשר הנתבע ביקש להפסיק את הייצוג, אך התובעים סרבו לקבל סכום זה.

הנתבע טוען עוד שאין מקום לקבוע שכר לפי סכום פיצוי של 300,000 ₪. וכן טען כי יש לקזז את החלק שמגיע לקרובת משפחתו שהביאה את התיק למשרד.

הצדדים הסכימו לסכם לפי כתבי הטענות .

לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

1. משרד התובעים יצג את הנתבע בתביעת נזיקין.

2. לא נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים. למרות שלטענת התובעים הסכם כזה לא נכרת עקב כך שקרובת משפחה של הנתבע עבדה במשרדם, יש באי ההחתמה לפעול לרעת התובעים.

3. אין מקום לקבוע שכר לפי בסיס של 300,000 ₪ כפי שביקשו התובעים.

ראשית, סכום זה לא עולה משום מסמך כולל לא הצעת בית משפט.

שנית, גם סכום של 250,000 ₪ שהוצע לא התקבל על ידי חב' הביטוח.

שלישית, התיק הסתיים בסכום של 140,000 ₪ בלבד והתובעים לא הראו שאילו היו ממשיכים לטפל בתיק היו משיגים סכום גבוה יותר.

4. התובעים אמנם עסקו בייצוג הנתבע אך לא השלימו את המלאכה לפיכך לא מגיע להם שכר מלא בגין הייצוג, אף לא לפי סכום בסיס של 140,000 ₪.

5. אין לקבל את טענת הנתבע בקשר לחלק המגיע לקרובת משפחתו.

ראשית, לא ברור שישנו חלק כזה.

שנית, ככל שמגיע חלק הוא מגיע לקרובת המשפחה ואם היא תסבור שמגיע לה סכום כלשהו היא תוכל להגיש תביעה בעצמה.

6. על אף שהתובעים לא טיפלו ישירות בנתבע והוא לא היה במשרד מעולם, יש לקבל את טענתם לפיה הם היו מעורבים בתיק. שכן קרובת המשפחה של הנתבע היתה עו"ד חדשה ומתחילה ואך מקובל הוא שעוה"ד הוותיקים במשרד ובעלי המשרד מפקחים על עבודתם של עוה"ד המתחילים.

לאור כל האמור נראה כי נכון יהיה לגזור את שכרם של התובעים מסכום הפיצוי שהתקבל בפועל כאשר כאמור יש להביא בחשבון שמדובר בעוה"ד שלא סיים את מלאכתו ולפיכך יש לקבוע שכר שהוא פחות מהשכר שהיה מקבל אילו היה מסיים את ההליך כולו. בנדון דנן, נראה כי מחצית מהשכר הוא סכום סביר שיש בו כדי להביא בחשבון מצד אחד את השקעת עוה"ד בתיק ואת המאמץ שהביא לקבלת הסכום ומאידך, את אי סיום המלאכה ואת אי ההחתמה על הסכם שכר טרחה.

אני מחייב איפוא את הנתבע לשלם לתובעים סך של 12,250 ₪ (מחצית מ- 17.5% של סכום הפיצוי בפועל).

כן אני מחייב את הנתבע בהוצאות האגרה וכן אני מחייבו בשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה