פתח דבר

1. ביום 19.2016 התרחשה תאונת דרכים בחיפה בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת.

הנתבעת מאשרת שרכבה פגע ברכב התובעת מאחור, עקב בלימה פתאומית של רכב התובעת. לעמדת הנתבעת, בעת התאונה רכבה היה מבוטח אצל מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") באמצעות פוליסת ביטוח שנערכה על ידי סוכן הביטוח, מר ארקדי יסילביץ (להלן: "סוכן הביטוח").

אשר על כן, הנתבעת הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד חברת הביטוח וסוכן הביטוח.

חברת הביטוח וסוכן הביטוח לא הגישו כתבי הגנה במועד ולא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 16.9.2020. בדיון האמור הגיעו התובעת והנתבעת להסכם פשרה בגין הנזק בחלקו האחורי של רכב התובעת, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 16.9.2020 (להלן: "הסכם הפשרה"). בנוסף, באותו המועד ניתנו פסק דין בהעדר הגנה נגד חברת הביטוח וסוכן הביטוח.

לימים הגישו חברת הביטוח וסוכן הביטוח בקשות לביטול פסקי הדין שניתנו נגדם בהעדר הגנה, ופסקי הדין בוטלו תוך חיובם בהוצאות משפט לטובת הנתבעת.

לטענת חברת הביטוח פוליסת הביטוח בוטלה עקב חוב פרמיה ולא היה כיסוי ביטוחי לרכב הנתבעת במועד התאונה.

לטענת סוכן הביטוח הוא לא קיבל כל הודעה מחברת הביטוח בדבר הכוונה לבטל את פוליסת הביטוח, אשר בוטלה שלא כדין, ועל כן לא התרשל כלפי הנתבעת.

לאחר ישיבת ההוכחות הגיעו הנתבעת וחברת הביטוח להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין חלקי, שלפיהן ההודעה נגד חברת הביטוח התקבלה וחברת הביטוח תשלם לנתבעת סך כולל של 23,281 ₪.

הצדדים מסכימים שדין ההודעה לסוכן הביטוח, הוא צד ג' 1, להידחות, והמחלוקת שנותרה להכרעה היא ביחס לשאלת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד של סוכן הביטוח.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת הנתבעת רכבה היה מבוטח על ידי חברת הביטוח במועד התאונה, והיא מעולם לא קיבלה הודעה בדבר ביטול פוליסת הביטוח.

הנתבעת מוסיפה וטוענת שביום 18.8.2016, קרי מספר ימים עובר לתאונה מושא ההליך דנן, רכבה היה מעורב בתאונה נוספת. גם ביחס לתאונה הקודמת טענה חברת הביטוח להעדר כיסוי ביטוחי והעדר יריבות, וטענות חברת הביטוח נדחו על ידי בית המשפט השלום בחיפה (תא"מ 56201-01-17) בפסק דין מיום 25.2.2019 (כב' השופט אורי גולדקורן), שחייב את חברת הביטוח בנזקי התאונה, כך שמתקיים השתק עילה והשתק פלוגתא ביחס לטענות חברת הביטוח.

בנוסף, הנתבעת טוענת ששילמה השתתפות עצמית בסך 1,606 ₪ בגין התאונה הראשונה מכוח אותה פוליסת ביטוח שנטען כעת שהיא בוטלה.

עוד טוענת הנתבעת כי רק לאחר התאונה עם רכב התובעת נודע לה על ידי סוכן הביטוח שקיים חוב לחברת הביטוח וכי יש לשלמו כתנאי לכיסוי הביטוחי, וחוב זה בסך 613 ₪ אכן שולם על ידה ועל ידי בן-זןגה באותה העת ישירות לחשבון חברת הביטוח ביום 18.11.2016. רק לאחר מכן הובהר לה שחברת הביטוח טוענת להעדר כיסוי ביטוחי.

אשר לסוכן הביטוח נטען שהוא אישר את פוליסת הביטוח בעת עריכתה אולם זה התרשל וכתוצאה ממחדליו רכבה לא בוטח כנדרש. לחלופין נטען שסוכן הביטוח התרשל משלא מסר לנתבעת הודעה אודות ביטול פוליסת הביטוח.

1. לטענת חברת הביטוח פוליסת הביטוח נכנסה לתוקף ביום 3.3.2016 ובוטלה ביום 21.7.2016 עקב חוב פרמיה, זאת לאחר ששולמו דמי ביטוח חלקיים בסך 613 ₪ בלבד ונותר חוב לתשלום בסך 1,546 ₪, כך שהנזק שנגרם בתאונה אינו מכוסה על ידי חברת הביטוח.

כן נטען שנשלחו לנתבעת שני מכתבים בהתאם להוראות הדין, ביום 12.4.2016 וביום 27.4.2016.

חברת הביטוח מאשרת תשלום החוב בסך 613 ₪ בגין תשלום הפרמיה עד למועד הביטול ביום 21.7.2016.

1. לטענת סוכן הביטוח הוא מעולם לא קיבל כל הודעה או התראה בדבר כוונת חברת הביטוח לבטל את פוליסת הביטוח, ולכן לא התרשל כלפי הנתבעת.

כן נטען כי ככל שפוליסת הביטוח בוטלה בפועל על ידי חברת הביטוח, הרי שהדבר נעשה שלא כדין, בניגוד להוראות חוק חוזה הביטוח. עוד נטען שסוכן הביטוח פועל כשלוח של חברת הביטוח וכמתווך בעסקה, ולכן היה על חברת הביטוח להודיע לו על הכוונה לבטל את פוליסת הביטוח ובכך להבטיח את הגעת ההודעה לידי הנתבעת, דבר שלא נעשה.

1. ביום 8.12.2021 קיימתי דיון בנוכחות ב"כ הצדדים.

לאחר שב"כ חברת הביטוח הודיעה שאין לחברת הביטוח כל טענה ביחס להסכם הפשרה (עמ' 7, שורות 27-26) בית המשפט אישר לב"כ התובעת לעזוב את האולם והדיון התקיים ביחס להודעות לצדדים שלישיים בלבד.

לאחר שמיעת העדויות סיכמו באי-כוח הצדדים טיעוניהם בעל-פה.

ניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים לידי הסכמה לא צלחו, וחברת הביטוח עמדה על ניהול ההליך עד תום, לרבות באמצעות מתן פסק-דין מנומק.

רק לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות הגיש ב"כ הנתבעת "בקשה דחופה לעכב את מתן פסק הדין והגשת הסכם פשרה לתיק".

בהמשך, ביום 22.12.21 הוגש הסכם פשרה חלקי בין הנתבעת לבין חברת הביטוח וביום 16.12.21 ניתן תוקף של פסק להסכם הפשרה.

כאמור לעיל, הצדדים מסכימים כי דין ההודעה לסוכן הביטוח להידחות, והמחלוקת היא בשאלת הוצאות סוכן הביטוח.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שלפניי, שמעתי את העדויות ואת טיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שסוכן הביטוח לא היה מודע לכוונת חברת הביטוח לבטל את פוליסת הביטוח וכי הוא לא התרשל בתפקידו, כך שדין ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדו להידחות.

לאור התוצאה האמורה, ולאור העובדה שההליך בבית המשפט התנהל במלואו, כאשר סוכן הביטוח מיוצג על ידי עורך דין, ברי כי יש לפסוק את הוצאותיו, לרבות בגין שכ"ט עו"ד.

כן מצאתי שיש לחייב את חברת הביטוח – ולא את הנתבעת - בהוצאותיו.

אפרט להלן את טעמיי;

1. עוד טרם שמיעת העדויות הוסבר לב"כ חברת הביטוח כי סוכן הביטוח לא קיבל כל עדכון בדבר חוב פרמיה או ביטול פוליסת הביטוח. כן הובהר לב"כ חברת הביטוח שהתנהל הליך קודם בבית משפט השלום בחיפה ביחס לתאונה מיום 20.8.2016 וכי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט גולדקורן) דחה את טענת העדר היריבות עקב העדר פוליסת ביטוח (סעיף 6 לפסק הדין).

חברת הביטוח הייתה ערה לטענות האמורות עוד קודם לישיבת ההוכחות, שכן הן נטענו על ידי הנתבעת וסוכן הביטוח בכתבי טענותיהם. חרף האמור ב"כ חברת הביטוח ביקשה לדחות את הדיון לצורך בחינתן, ובקשה זו נדחתה. בית המשפט איפשר לב"כ חברת הביטוח שהות ארוכה טרם תחילת שמיעת העדויות ולאחר מכן הבהירה חברת הביטוח שהיא עומדת על ניהול ההליך.

רק בתום ישיבת ההוכחות חזרה בה חברת הביטוח וניסתה להגיע להסכמות עם הצדדים.

1. משנוהל ההליך במלואו בבית המשפט, כאשר סוכן הביטוח מיוצג על ידי עורך דין חיצוני מטעמו שלא באמצעות חברת הביטוח, ולאור העובדה שחברת הביטוח סברה שנפל פגם בהתנהלות סוכן הביטוח, כפי שעולה הן מחקירתו הנגדית והן מסיכומי ב"כ חברת הביטוח מצאתי להבהיר כי להתרשמותי לא נפל כל דופי בפעולת סוכן הביטוח. בנסיבות האמורות, יש לדחות את ההודעה נגד סוכן הביטוח.

כן יש מקום לחייב את חברת הביטוח בהוצאות סוכן הביטוח ושכ"ט עורך-דינו, שכן הנתבעת הגישה את ההודעה נגדו אך ורק בשל התנהלות חברת הביטוח שסירבה ליתן לה כיסוי ביטוחי בגין התאונה, ולמעשה יצרה בהתנהלותה את החזית בין הנתבעת לבין סוכן הביטוח.

בנוסף, אזכיר שהסכם הפשרה בין הנתבעת ובין חברת הביטוח מתייחס רק לנזקי הנתבעת ביחס לתשלום שבוצע לתובעת, טרם חויבה הנתבעת על ידי בית המשפט לשאת בהוצאות סוכן הביטוח בגין דחיית ההודעה נגדו וגם בכך טעם לחייב את חברת הביטוח בהוצאות סוכן הביטוח שכן עליה לשאת בכל ההוצאות שנגרמו לנתבעת בהליך זה.

1. במסגרת פסיקת ההוצאות יש להתחשב בין היתר במועד הגשת התביעה; סכום התביעה; מספר הדיונים שהתקיימו ואופן ניהול ההליך על ידי הצדדים.

במקרה דנן מדובר בתביעה מחודש מאי 2017, בסך של 19,760 ₪. סוכן הביטוח ובא-כוחו התייצבו לשני דיונים, כאשר ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 8.12.2021 התנהלה במשך מספר שעות, לרבות חקירות וסיכומים בעל-פה.

אשר לאופן ניהול ההליך; התרשמותי היא כי בהתנהלות הנתבעת וסוכן הביטוח לא נפל כל רבב, אך לא כך הדבר בנוגע לחברת הביטוח. לטעמי, כלל לא היה מקום לשמיעת עדויות בתיק, וטוב הייתה עושה חברת הביטוח אילו הייתה פועלת לסילוק התביעה עובר לניהול ישיבת ההוכחות לאור הטענות שעליהן עמדתי לעיל. מטעמים אלו ניתנה לבאת-כוחה שהות ממושכת לפני ישיבת ההוכחות לצורך בחינת הטענות וסילוק התביעה בהסכמה, אך חברת הביטוח לא השכילה לעשות כן ואף הבהירה כי ברצונה לנהל את ההליך עד תום, ועל כן אין לה לבוא בטרוניה אלא לעצמה.

אשר על כן, במכלול הטעמים דלעיל, אני מחייבת את חברת הביטוח לשאת בהוצאות סוכן הביטוח ושכר טרחת בא-כוחו בסך 4,000 ₪.

סכום זה ישולם לסוכן הביטוח על ידי חברת הביטוח בתוך 30 יום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.