לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

נציג עובדים: מר אריה גור

נציג מעסיקים: מר אבי פרלה

1. במסגרת התביעה דנן, מבקש התובע מר אלכסנדר לוין (להלן: "התובע") להשיג על החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") מיום 22/6/16 לשלול מעמדו כתושב ישראל החל מחודש יולי 2011, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). כמו-כן מבקש התובע להשיג על החלטת הנתבע לשלול זכאותו לקצבת זקנה החל מחודש מאי 2017.
2. במכתבו מיום 22/6/16 (נספח א' לתצהיר התובע) נימק הנתבע את קביעתו בדבר שלילת תושבות התובע, בזו הלשון:

"מבדיקה מחדש של מעמד התושבות, נמצא כי אתה מתמיד בישיבתך בחו"ל.

לאור כך אנו רואים בך כמי שאינו תושב החל מ- 01/07/2011 זאת מאחר וחדלת לעבוד כשכיר ואתה מרבה לשהות בחו"ל."

רקע עובדתי

1. התובע, יליד פברואר 1944, נולד ברוסיה, נשוי לגב' ילנה לוין (להלן: "האשה") ואב לבת בגירה, הגב' ויקטורי לוין (להלן: "הבת").
2. התובע מהנדס מכונות במגמת כלי טיס במקצועו ובעל תואר שלישי בהשכלתו, השקול ל- PHD (סע' 2-3 לתצהיר התובע).
3. התובע עלה לארץ עם אשתו ובתו היחידה ביום 29/12/90 והוא מחזיק בתעודת זהות ישראלית (ראה נספח ב' לתצהיר התובע).
4. במועד עלייתם לארץ, החזיקו בני הזוג בדירה במוסקבה שברוסיה אשר נמכרה בשנת 1998 לערך, תמורת הסך של 100,000 $. כמחצית הסכום הועבר לחשבון הבנק של בני הזוג בארץ והמחצית השנייה נותרה בחשבון הבנק המקומי של התובע ברוסיה (עמ' 10, ש' 12-27).
5. התובע הגיע לגיל פרישה (67) בחודש פברואר 2011. לתובע שולמה קצבת זקנה עד לחודש אפריל 2017 וזו נשללה בהחלטת הנתבע החל מחודש מאי 2017 (עמ' 1, ש' 14).
6. לתובע החלה להשתלם פנסיה מעבודתו ברוסיה בשנת 2004 (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 4-6). הפנסיה משולמת לבנק מקומי ברוסיה (שם בש' 7-9; ראה דפי חשבון הבנק המקומי ברוסיה, ת/1).
7. התובע מתגורר עם משפחתו הכוללת את אשתו, בתו וחמותו בת ה- 89, אשר עלתה לארץ לפני מספר שנים, בדירה בת 4.5 חדרים ברחוב חטיבת גולני 10 בחדרה (סע' 4 לתצהיר התובע; עמ' 4, ש' 17-23, להלן: "הדירה").
8. הדירה נמצאת בבעלותם המשותפת של התובע ואשתו והיא נרכשה באמצעות משכנתא בחודש ינואר 2010 (נספחים ה'-ט' לתצהיר התובע). לפני כן התובע התגורר עם משפחתו בדירה קטנה יותר בחדרה (עמ' 7, ש' 27-30; עמ' 11, ש' 2-4).
9. בבעלות התובע ואשתו חשבון בנק פעיל משותף בסניף בנק הפועלים בחדרה והשניים מחזיקים בכרטיסי אשראי מחשבון זה, בהם הם עושים שימוש לצרכיהם השוטפים (ראה: סע' 5 לתצהיר התובע, תדפיסי פעולות עו"ש ופירוט חיובים בכרטיס אשראי לדוגמא, נספחים י'-יב' לתצהיר התובע).
10. אשת התובע מועסקת ברציפות מזה 19 שנים בחברת "המרכיבים חדרה (1989) בע"מ", בשכר חודשי בסך 9,000 ₪ (ראה סע' 5 ונספח ד' לתצהיר אשת התובע).

אשת התובע חלתה בשנת 2010 במחלת הסרטן, החלימה ונמצאת במעקב רפואי ובדיקות (סע' 7 ונספח ז' לתצהיר האשה).

1. בתו של התובע מקבלת קצבת נכות מהנתבע (עמ' 12, ש' 29).
2. החל ממועד עלייתו לארץ, החזיק התובע ברכב (ראה תדפיס רכבים, נ/2), כאשר נכון להיום ברשות התובע ומשפחתו רכב מסוג יונדאי 30I, שנת ייצור 2010 (להלן: "הרכב") הרשום עם שם אשת התובע (ראה סע' 6 ונספח יד' לתצהיר התובע).
3. הורי התובע נפטרו לפני שנים רבות ולתובע אח יחיד, אנטולי, יליד 1940, המתגורר בגפו בדירת ההורים במוסקבה שברוסיה (להלן: "האח"). האח מעולם לא נישא והוא חשוך ילדים ואין לו כל קרובי משפחה מלבד התובע (ראה סע' 7 ונספחים טו'-יז' לתצהיר התובע).
4. אחיו של התובע בעל תואר שלישי והוא מדען במקצועו (עמ' 2, ש' 15-23).
5. מאז חודש מאי 2004 החל האח לסבול מדמנציה מתגברת בקצב איטי בעטייה האח מטופל במרפאות החוץ של הקליניקה הבין תחומית במוסקבה, אצל הפסיכיאטר דר' זכרוב ניקולאי פטרוביץ'. בגין הדמנציה בה לקה האח הוא מפגין פיזור דעת מובהק, בלבול ושכחה המסכנים אותו, בעטיים הוא נזקק להשגחה ותמיכה פיזית ונפשית וכן סיוע בהתנהלות היומיומית, כאשר מגורי האח "בתנאי בדידות גורמת להתבטאות המחלה ויוצרת סיכון מוגבר להשלכות בלתי רצויות ומסוכנות", הכל כעולה מהאישור הרפואי שצורף (ראה סע' 9 ונספח יט' לתצהיר התובע; עמ' 2, ש' 25-31).
6. בחודש אוגוסט 1999 נפגע התובע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. מחמת הפגיעה הפסיק התובע על פי טענתו את עבודתו והתקשה במציאת עבודה בארץ בתחום התמחותו; משכך, מסוף שנת 2000 לערך ועד למחצית שנת 2004, ביקר התובע ברוסיה בתכיפות גדולה בניסיון לדבריו למצוא תעסוקה המתאימה לכישוריו, כאשר אשתו ובתו המשיכו להתגורר בדירתם בחדרה. במהלך תקופה זו התגורר התובע בדירת אחיו בת 2 החדרים במוסקבה, סייע לו בעבודתו והתחלק עימו בהוצאות הדירה (סע' 8 לתצהיר התובע; עמ' 2, ש' 15-24; עמ' 4, ש' 24-27; נ/1).
7. בהחלטתו מחודש יולי 2004 הודיע הנתבע לתובע על שלילת מעמדו כתושב ישראל, רטרואקטיבית מיום 2/11/00, זאת בהסתמך על הצהרת התובע בשאלון התושבות עליו השיב ביום 6/7/04 (נ/1), לפיו מיום 2/11/00 ועד ליום 20/6/04 התובע "שוהה ברוסיה, למעט ביקורים מדי חודשיים בערך לתקופה של 3 שבועות- ביקור משפחה בארץ". עוד הצהיר התובע בשאלון התושבות, כי הוא פוטר מעבודתו בישראל בחודש 02/2000 עקב תאונת דרכים, וכי אין לו הכנסות בארץ מעבודה או שלא מעבודה; וכי מאז 02/2000 מקורות ההכנסה של התובע הם, בין היתר, ממכירת דירה בחו"ל ומאחיו שבחו"ל. בסע' 4 לשאלון התושבות צוין, כי יש לתובע הכנסה בחו"ל מעבודה "עובד אצל אחי- עוזר לו" (נ/1).
8. בתחילת שנת 2015 שלל הנתבע את מעמד התובע כתושב ישראל למפרע מיום 1/12/05, בטענה, כי התובע אינו תושב ישראל וכי קשריו עם אשתו, לה הוא נשוי משנת 1977, הינם פיקטיביים. נוכח הצהרת התובע בדבר מגורי קבע בישראל ובהתאם לנתונים שהועברו לנתבע, החליט האחרון לראות בתובע כתושב מחמת הספק בתקופה מיום 1/12/05 ואילך (ראה החלטת הנתבע מיום 15/3/15- נספח כ' לתצהיר התובע ורישום תקופות התושבות בנתבע, נספח יח' לתצהיר התובע).
9. כעולה מהחלטת הנתבע מיום 22/6/16, נשוא התביעה, נשלל מעמד התובע כתושב ישראל רטרואקטיבית מיום 1/7/11 (נספח א' לתצהיר התובע) – החלטה הנסמכת על הפסקת עבודת התובע כשכיר בישראל ועל שהייתו המרובה בחו"ל (ראה ריכוז יציאות וכניסות התובע לארץ – נ/4).
10. טענתו העיקרית של התובע הינה, כי נסיעותיו המרובות והתכופות לרוסיה בתקופה הרלוונטית לתביעה, החל מיולי 2011, היו מתוך אילוץ ולצורך טיפול והשגחה באחיו הדימנטי, נוכח מצבו הרפואי הנלמד, בין היתר, מאישור הרופא המטפל ברוסיה (נספח יט' לתצהיר התובע), שכן מדובר באח ערירי, בגיל מתקדם, שאין לו כל קרובי משפחה מלבד התובע, המתגורר בגפו בדירת ההורים ברוסיה, אשר ניסיונות התובע להעלות את אחיו לארץ במשך השנים נתקלו בסירוב מצד האח (סע' 10-11 לתצהיר התובע).
11. להשלמת התמונה העובדתית נציין, כי ביום 17/7/17 שכר התובע שירותי השגחה וטיפול לאחיו, של דר' לודמילה ניקשינה, רופאה תושבת מוסקבה, המסייעת לאח, בין היתר, בהכנת מזון, רכישת מוצרי מזון ותרופות, פיקוח רפואי על מצב האח וליווי לרופא, שירותי ניקיון לדירת המגורים, כביסה במכונה, תמיכה וסיוע בקיום קשרים חיצוניים, תמורת תשלום בסך 750 רובל ל- 3 שעות, המשולמים לדר' ניקשינה מידי האח, פעם בשבוע בהתאם למספר הביקורים בפועל (סע' 15 ונספחים כא' ו-כב' לתצהיר התובע). בהתאם, פחת היקף נסיעותיו של התובע לרוסיה ממועד זה ואילך (סע' 16 ונספח כג' לתצהיר).

השתלשלות העניינים בהליך

1. בדיון ההוכחות שקיימנו בתיק ביום 14/11/17 שמענו את עדויות התובע והעדים מטעמו: אשתו וחברו הקרוב, מר מיכאל ליברמן (להלן: "החבר"), אשר הגישו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו עליו בחקירה נגדית.

בהחלטה שניתנה בתום שמיעת העדויות קבענו כדלקמן:

"1. מומלץ לנתבע לשקול שוב עמדתו בתיק. הזמן ששוהה אדם בארץ לעומת הזמן שהוא שוהה בחו"ל מהווה סממן ואף סממן חשוב בקביעת שאלת מרכז חיים של אותו אדם, האם בארץ או בחו"ל. אך מימד הזמן בסוגיית התושבות אינו מהווה חזות הכל.

2. מההתרשמות שלנו כאן בתיק מאז שנת 2010 או 2011 נוצר כאן אילוץ של התובע שיש לו אח אחד הנמצא ברוסיה ומתגורר בדירת הוריהם שהלכו לעולמם לפני שנים. אותו אח חלה בדימנסיה ומאז שמצבו החמיר התובע חש אחריות כלפי אחיו ולכן הוא שהה משך זמן רב מימות השנה ברוסיה. מאותה נקודת זמן של שנת 2010 או שנת 2011 הם כבר לא עובדים ברוסיה, וכל הנסיעות של התובע לשם נעשות מתוך דאגה לאחיו.

יודגש שהאח שנותר ברוסיה הוא ערירי, אין לו כל קרובי משפחה מלבד התובע.

3. במהלך כל השנים יתר בני משפחתו של התובע אשתו ובתו וחמותו גרים בדירה המשותפת של כולם בחדרה שזו היא גם דירתו של התובע, הדירה היחידה שיש ברשותו.

4. בכל מקרה החל מיום 17.7.17 שכר התובע שירותיה של גב' לודמילה ניקישנה שהיא רופאה במקצועה שיצאה לגמלאות בעצמה והיא סועדת את אחיו במוסקבה, ומאז התדירות של נסיעות התובע למוסקבה נמוכות יותר (ראה נספח כ"ב לתצהיר התובע).

5. תוך 14 יום מהיום תגיש ב"כ הנתבע עמדתה זאת לאור העובדות ששמענו היום בבית הדין..."

1. בהודעתו מיום 30/11/17, מסר הנתבע, כי מבדיקה מחודשת במחלקת הגבייה בסניף חדרה ובאגף הגבייה עלה, כי התובע דווח כעובד בישראל בתקופות בהן שהה 70% מזמנו ברוסיה, באופן העומד בסתירה לעדות התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית, לפיה משנת 2000 ועד לשנת 2011 התפרנס מעבודה ברוסיה עם אחיו ומפנסיה המשולמת לו משנת 2004, ללא שום אזכור לעבודתו בישראל. כך גם תהה הנתבע, כיצד דווח התובע כעובד בישראל בעת ששהה 70% מזמנו ברוסיה, למעט הגעה לארץ לביקורים של שלושה שבועות אחת לשלושה חודשים, וכך לא ברור איזה תפקיד, אם בכלל, מילא התובע כעובד יחיד בעסק שיווק רשתי של בתו המשתלמת לה קצבת נכות כללית בשיעור 100%. משכך, ביקש הנתבע מבית הדין להורות לתובע להבהיר את הסתירות הנ"ל ולהבהיר את התפקידים שמילא אצל כל מעסיק והכיצד ביצע את העבודה הנטענת ממקום מושבו ברוסיה ולאחר מכן ישקול הנתבע עמדתו בשנית.

להלן הדיווחים על העסקת התובע כעובד בישראל שפורטו בהודעת הנתבע:

1. מ- 12/2005 עד 01/2008 דווח התובע כעובד אצל אביב קבוצה רפואית בע"מ;
2. מ- 02/2008 עד 08/2008 וכן מ- 04/2009 עד 05/2009 דווח התובע כעובד יחיד אצל בתו, לוין רויטל ויקטוריה, בעסק שיווק רשתי שכתובתו חטיבת גולני 51 חדרה - דירת המשפחה. הנתבע ציין, כי באותה תקופה שולמה לבתו של התובע קצבת נכות כללית מהנתבע;
3. מ- 06/2009 עד 12/2009 דווח התובע כעובד של איטלמה בע"מ שירותי הנדסה;
4. מ- 01/2010 עד 06/2011 דווח התובע כעובד של שלגי אורי- משרד הנהלת חשבונות.

הנתבע צירף להודעתו העתקי הדיווחים הרלוונטיים, תוך שהוסיף, כי מנהל החשבונות מר אורי שלגי מופיע כמייצג של שני מעסיקיו הקודמים של התובע (איטלמה בע"מ שירותי הנדסה ובתו של התובע). הנתבע צירף העתק מסמכים ששלח אליו מר אורי שלגי כמייצג שני המעסיקים.

1. בתגובת התובע מיום 8/1/18, אשר נתמכה בתצהירו, נטען, כי אין כל סתירה בין עדות התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית, לפיה משנת 2000 עד 2011 התובע התפרנס מעבודה ברוסיה עם אחיו ומפנסיה ללא שום אזכור לעבודה נטענת בישראל, זאת משהתובע העיד מפורשות בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, כי "בישראל עבדתי עד גיל פרישה...", תוך שהתובע תומך עדותו ברשימת פירוט תקופות מעסיקים של הנתבע, אשר צורפה כנספח יב' לתצהיר התובע.

עוד נטען, כי עבודת התובע ברוסיה אצל אחיו, במידה ניכרת יותר בתקופה משנת 2000-2004 ובמידה פחותה משנת 2005 עד 2010-2011 (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 1-2) אינה עומדת בסתירה עם עדות התובע בתצהירו, כי הועסק על ידי מעסיקים שמקום מושבם בישראל בתקופה מ- 01/2005 עד 30/6/2011 (נספח יב' לתצהיר התובע), זאת מהטעם לפיו עבודת התובע אצל מעסיקים אלו, לרבות בתו, שמקום מושבם בישראל, התבצעה בעיקר ברוסיה, כפי שפורט בהרחבה בתגובה.

עוד הפנה התובע להחלטת הנתבע מיום 15/3/15 (נספח כ' לתצהיר התובע) להכיר בו כתושב ישראל מחמת הספק, מיום 1/12/05 ואילך ולחייבו בתשלום דמי ביטוח לרבות בתקופות שהייתו בחו"ל.

התובע הוסיף והתייחס בפירוט ובהרחבה לכל אחד מהתפקידים שביצע אצל המעסיקים שצוינו בהודעת הנתבע, כדלקמן:

1. העסקת התובע מ- 12/2005 עד 01/2008 בשירותי אביב קבוצה רפואית בע"מ (להלן: "אביב")-

לטענת התובע, עיסוקה של חברת אביב שהוקמה בסוף שנות ה- 90 על ידי אלכסנדר גודוביץ היה במתן שירותים של מרפאות מרפא שהתבססו על האוצרות הטבעיים של ים המלח. מרפאות החברה הוקמו ופעלו בעין בוקק של חוף ים המלח ובערד. בשנת 1998 הועסק התובע לראשונה באביב עד שנת 2000. ב- 12/2005 נקלט התובע מחדש לעבודה אצל אביב, בתפקיד סוכן החברה במוסקבה, ברוסיה. תפקיד התובע היה לשווק את שירותי אביב לשוק הרוסי במטרה למשוך תיירות מרפא, על כל הכרוך בכך. במסגרת תפקידו קיים התובע לטענתו פגישות עבודה רבות, עם גורמי תיירות וגורמי בריאות שונים באזור מוסקבה בניסיון לשווק ללקוחותיהם הרבים חבילות תיור שכללו טיפולים במתקני אביב בים המלח וערד. היקף העבודה הנטען של התובע עמד על 100 שעות חודשיות, תמורת שכר של 2,500 ₪. לטענת התובע, במסגרת עבודתו הנ"ל קיבל הוראות והיה כפוף למר גודוביץ. התובע צירף לתגובתו העתק מנסח חברת אביב, תלושי השכר שקיבל בגין עבודתו, גלויה פרסומית של אביב ברוסית והעתק שער תכנית הבנייה של מרפאות אביב בעין בוקק (נספחים א'-ד' לתגובה בהתאמה).

1. העסקת התובע מ- 02/2008 עד 08/2008 וכן בחודשים 4-5/2009 אצל בתו בעסק שיווק רשתי מדירת המשפחה-

לטענת התובע, בתקופות הנ"ל הוא עבד עבור בתו בישראל ובמוסקבה, רוסיה, בתפקיד סוכן מכירות מטעמה. הבת הקימה על פי הנטען עסק שפעל בשיטת השיווק הרשתי, במסגרת חברת Agel הבינלאומית הפועלת ב- 48 מדינות ומוכרת תוספי מזון ומוצרי טיפוח לעור הפנים. על מנת להכיר את מוצרי חברת Agel ושיטת המכירה הרב שכבתית של השיווק הרשתי, אף נסע התובע עם בתו לכנס אזורי בינ"ל של החברה באיסטנבול שבטורקיה, בתחילת חודש 02/2008, אשר עסק בדרכי השיווק והמכירה של מוצרי החברה. לתמיכה בטענותיו, צירף התובע העתק מדף הבית של אתר האינטרנט של חברת Agel, צילומים של מוצרי החברה שהתובע מכר ברוסיה, כרטיסי ביקור של התובע ובתו מ- Agel, כרטיסי הטיסה על שם הבת לכנס באיסטנבול, אישור כניסת התובע לטורקיה מ- 02/2008 בדרכונו, דיווח בעיתון "גלובס" אודות פעילות Agel בארץ (נספחים ה' עד י' לתגובה, בהתאמה).

עוד הבהיר התובע בנוגע לעבודתו זו, כי במסגרת תפקידו כסוכן מכירות של מוצרי Agel בישראל ובמוסקבה, ולצורך עסק הבת, ארגן התובע מפגשים בהם הרצה לסוכני מכירות פוטנציאליים אודות יתרונות מוצרי החברה ושיטת המכירה הרב שכבתית של השיווק הרשתי למוצרי החברה והפוטנציאל הגלום בה. בגין עבודתו זו, קיבל התובע שכר חודשי ברוטו בסך 4,052 ₪ לחודש, ללא קשר להכנסות העסק מפעילותו. שכרו של התובע שולם לדבריו מידי הבת במזומן, בעת שהגיע ארצה מעת לעת, ומשכר זה נוכו ניכויי החובה כדין ובמועד.

לטענת התובע, בשנת 2008 התפרצה אצל הבת מחדש מחלת המניה דיפרסיה שקיננה אצל הבת בעבר, בעטייה איבדה הבת שליטה על הנעשה בעסק, עד שהתובע נאלץ לדאוג לאשפוזה במרכז בריאות הנפש שער מנשה, ביום 11/11/08 למשך כ- 3 שבועות, בתוך שנקבעה זכאותה של התובעת לקצבת נכות בשיעור 100% החל מיום 9/2/09. לתמיכה בטענותיו, צירף התובע תלושי שכר בגין תקופת עבודתו אצל הבת בתקופה 2-8/2008, סיכום המחלה מהמרכז לבריאות הנפש בשערי מנשה מיום 3/12/08 ואישורי שהייה בבית החולים וכן העתק מאישור זכאות התובעת לקצבת נכות כללית מיום 1/2/09 (נספחים יא'-יג' לתגובה).

התובע הוסיף והבהיר בנוגע לתקופת עבודתו זו, כי בחודש 04/2009 ניסתה הבת לחזור לעסקי השיווק הרשתי של מוצרי חברת Agel ולצורך כך נרתם האב בשנית לעבוד עבור הבת על מנת לעשות מאמץ שיווקי נוסף במוסקבה, ברוסיה, לטובת העסק בחודשים 4-5/2009 בשכר בסיס של 3,254 ₪, אשר שולם לתובע במלואו במזומן, ממנו נוכו ניכויי החובה כדין ובמועד. לאחר חודשיים עבודה נאלץ התובע להפסיק את עבודתו אצל הבת, מחמת הפסקת פעילות העסק בשל הליכי הוצאה לפעול שננקטו נגד הבת בעטיים של חובות גבוהים שצברה, אשר הסתיימו בהליך פשיטת רגל. לתמיכה בטענותיו, צירף התובע תלושי השכר שקיבל בחודשים 4-5/2009, בקשת התובע על צרופותיה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הרכוש בדירתו שייך לו ולא לבת בתיק ה"פ 18094-06-09 והעתק פסק דין בית משפט מחוזי חיפה, המכריז על הבת כפושטת רגל ופסק דין להפטר מ- 27/5/14 בתיק פש"ר 6356-11-09 (נספחים יד'-טז' לתגובה, בהתאמה).

1. העסקת התובע בתקופה מ- 06/2009 עד 09/2009 באיטלמה בע"מ – שירותי הנדסה וכן בתקופה מ- 01/2010 עד 6/2011 בשירותי אורי שלגי, רו"ח-

התובע הבהיר, כי במשך תקופת עבודתו אצל הבת, שימש רו"ח אורי שלגי, רו"ח ותיק המייצג מזה שנים רבות לקוחות שונים בתחום העסקי בארץ ובחו"ל, כמייצג של הבת בפני הרשויות וכמי שניהל את הנהלת החשבונות של עסק הבת, בו הועסק התובע. בשנת 2009 ייצג רו"ח שלגי לקוחות עסקיים ששאפו לפתח את עסקיהם באזור מוסקבה. הואיל והתובע יליד מוסקבה, דובר רוסית, אנגלית, צרפתית ועברית, והיו לו ידע וקשרים במוסקבה שהיה בהם כדי להועיל ללקוחותיו של רו"ח שלגי, והיות והתובע נהג לבקר תכופות את אחיו במוסקבה בתוך שהייה בדירתו ומאחר והתובע נותר ללא עבודה עקב קריסת העסק של בתו בסוף מאי 2009, נענה התובע להצעת רו"ח שלגי להעסיק אותו בתפקיד איש קשר ומלווה ללקוחותיו אשר יגיעו למוסקבה לצורך בחינת אפשרויות עסקיות.

כך, החל מחודש 06/2009 הועסק התובע כאיש קשר במוסקבה מטעמו של רו"ח שלגי. תחילה ועד 12/2009 הועסק התובע ע"י רו"ח שלגי באמצעות חברת איטלמה שבשליטתו ובניהוליו הבלעדיים ולאחר מכן החל מ- 01/2010 עד 30/6/11 הועסק התובע ישירות על ידי רו"ח שלגי.

בגין עבודתו החלקית הנ"ל כאיש קשר במוסקבה השתכר התובע לדבריו שכר חודשי קבוע בסך 3,234 ₪.

התובע הוסיף וציין, כי משך תקופת עבודתו אצל רו"ח שלגי במוסקבה, הן במסגרת איטלמה והן כעובד של רו"ח שלגי, הקדיש התובע בממוצע לעבודתו כאיש קשר עבור לקוחותיו של רו"ח שלגי כ- 50 שעות מידי חודש. במסגרת תפקידו זה, ליווה התובע את לקוחות משרדו של רו"ח שלגי שהגיעו למוסקבה על מנת לאתר הזדמנויות עסקיות, על כל הכרוך בכך לרבות קבלתם בשדה התעופה, קביעת פגישות עבורם, ליווי ותרגום בפגישות, סיוע בתרגום מסמכים כגון אופן פתיחת חשבון בנק, הסכמי שכירות והסכמי מכר, מתן שירותי תרגום, סיוע באיתור מיקומים לעסק, סיוע במציאת שותפים מקומיים וכד'. התובע ציין, כי במשך כל תקופת העסקתו הנ"ל, קיבל את שכרו במזומן מידי רו"ח שלגי. על פי הנטען, ביום 30/6/11 ביקש התובע מרו"ח שלגי להפסיק את עבודתו ורו"ח שלגי נענה לבקשה. לתמיכה בטענותיו צירף התובע לתגובתו מכתב מרו"ח שלגי, נסח חברה של אי טיוב (לשעבר איטלמה בע"מ), תלושי שכר מאיטלמה ומרו"ח שלגי וכן מכתב הפסקת עבודה מיום 30/6/11 (נספחים יז'-יט' בהתאמה).

1. על יסוד הבהרותיו הנ"ל טען התובע, כי המסקנה המתקבלת הינה, שעבודת התובע אצל המעסיקים השונים אשר מקום מושבם בישראל, בתקופה משנת 2005 עד 2011, התבצעה בפועל ברוסיה. לפיכך נטען, כי אין כל סתירה בין העובדה, כי בתקופה משנת 2005 עד 2011, בה שהה התובע ב- 70% מזמנו ברוסיה וסייע לאחיו, הוא עבד גם אצל מעסיקים ישראליים, כמפורט לעיל.
2. בהודעתו מיום 20/2/18 מסר הנתבע, כי אף לאחר בחינת עמדתו בשנית, הוא עומד על הטענה, לפיה בדין נשלל מעמדו של התובע כתושב ישראל החל מיום 1/7/11.
3. בהתאם, ניתן לצדדים צו להגשת סיכומים ולהלן נעמוד על טענותיהם בתיק.

טענות התובע

1. התובע היה ועודנו מחזיק בתעודת זהות ישראלית והיה תושב ישראל עובר לתקופה הרלוונטית לתביעה, לפני חודש יולי 2011; לפיכך ובהתאם לפסיקה, הנטל על הנתבע להוכיח, כי התובע אינו תושב ישראל (סע' 33-34 לסיכומי התובע והאסמכתאות שם) – נטל בו הנתבע לא עמד.
2. הסברי התובע בקשר לשהיותיו בחו"ל בתקופה הרלוונטית לפיהם, התובע נסע שוב ושוב לרוסיה לצורך טיפול והשגחה על אחיו היחיד, המבוגר, הדימנטי והערירי, אשר מצבו הרפואי הלך והתדרדר עם הזמן- לא נסתרו. התובע חש אחריות כלפי אחיו ולכן שהה במרבית זמנו ברוסיה. בתקופה הרלוונטית התובע כבר לא עבד עם האח ברוסיה או בכלל, וכל נסיעותיו למוסקבה היו מתוך דאגה לאחיו שאין לו כל קרובי משפחה מלבד התובע. גרסת התובע בעניין זה לא רק שלא נסתרה, היא אף נתמכה בעדותם המהימנה של האשה והחבר ובמסמכים הרפואיים הנוגעים למצב האח.
3. מדו"ח כניסות ויציאות אשת התובע לחו"ל (נ/3) עולה, כי אשת התובע שהתה ב- 90% מהזמן בארץ ורק ב- 10% מהזמן בחו"ל, שהות אותה ניצלה לצרכי חופשה ביחד עם בעלה התובע.
4. עוד הוכח, כי מאז חודש יולי 2017, מועד בו החלה דר' ניקישינה לטפל ולהשגיח על האח, התובע כבר לא נדרש לסייע באופן כה צמוד ואינטנסיבי לאחיו ותדירות נסיעותיו למוסקבה פחתה באופן משמעותי, בהתאם. התובע צירף לסיכומיו תעודת פרטים על נוסע מיום 14/3/18 לתקופה מיום 6/1/16 עד 14/3/18, המלמדת לדבריו, כי מאז 07/2016 עד 14/3/18 שהה התובע בחו"ל 49.2% מהזמן ומאז 1/1/17 ועד 14/3/18 שהה התובע בחו"ל 38.3% מהזמן (נספח כג' לתצהיר התובע)- באופן המלמד לדעת התובע, כי מטרת הטיפול באח בתקופה הרלוונטית היתה מטרה זמנית שניתן להעריך בזמן, קרי למשך התקופה הרלוונטית, וכי מאז שכירת שירותיה של דר' ניקישינה ב- 7/2017 ונכון להיום חדל הצורך של התובע בשהייה ממושכת ברוסיה.
5. לדידי התובע, נסיעותיו במהלך התקופה הרלוונטית לרוסיה לצורך הטיפול באחיו היו בגדר שהייה זמנית לצורך מטרה זמנית, שלא היה בהן כדי לנתק את מרכז חייו מישראל, בה מתגוררים התובע ומשפחתו מזה 40 שנה. התובע הפנה בסיכומיו (סע' 32) לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה אשר הכירה לדבריו בשהייה ממושכת של תושבי ישראל בחו"ל לצורכי עבודה או לימודים, באופן שאין בו כדי לשלול את מעמדם כתושבי ישראל, כאשר בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18/6/13 (להלן: "עניין שפינט") הרלוונטי לענייננו, נקבע לטענת התובע, כי גם שהייה הנובעת מאילוצים בריאותיים של מבוטח או של בן משפחתו, יכולות לבוא בחשבון כשהייה מוגדרת וזמנית שאינה שוללת תושבות, כאשר כל עניין צריך להיבחן על פי נסיבותיו.
6. מחומר הראיות עולה בבירור, כי התובע אינו רואה ברוסיה כמקום מגוריו ולא קיימת כל זיקה של התובע לרוסיה מלבד אותו חשבון בנק ייעודי, אליו משולמת קצבת הפנסיה. כך הציג התובע את דפי החשבון מרוסיה המעידים, כי התנועות בחשבונו הינן כניסת הפנסיה ומשיכתה על ידי התובע בלבד, לצרכיו היומיומיים של התובע בזמן שהותו ברוסיה (עמ' 3, ש' 7-9, 26). עוד העיד התובע, כי אין בבעלותו נכס מקרקעין כלשהו ברוסיה מאז שמכר את דירת מגוריו בשנת 1998 (עמ' 6, ש' 19-20).
7. באשר לסתירה הנטענת על ידי הנתבע בין העובדה לפיה התובע שהה ב- 70% מהזמן ברוסיה לבין העובדה, לפיה דווח התובע כעובד אצל מעסיקים ישראלים בתקופה הרלוונטית- התובע הפנה לתגובתו מיום 8/1/18 בה פירט את התפקידים שביצע במסגרת העסקתו אצל המעסיקים הישראליים, כאשר העבודה אצל מעסיקים אלה בוצעה לדבריו בפועל בשטחי רוסיה, כפי שפורט בהרחבה בתגובה אליה צורף תצהיר נוסף מטעם התובע.
8. התובע הפנה בסיכומיו (בפרק ד') לפסיקה המנחה בעניין קביעת תושבות, כאשר לדבריו, המבחן לתושבות עושה שימוש במכלול נסיבות המקרה ובזיקת המבוטח לארץ, ולא די בהשוואה בין מספר החודשים בהם שוהה פלוני בחוץ לארץ לבין מספר החודשים בהם הוא שוהה בארץ לצורך קביעת התושבות.
9. התובע ביקש ליתן משקל לעובדה, לפיה הוא נמצא כיום בעיקר בישראל, בבחינת אחרית דבר מעיד על ראשיתו, דהיינו, כי התובע לא החליט לעזוב את ישראל, אלא שאילוצים הנוגעים למשפחתו, היינו, לאחיו, הם שחייבו אותו לשהות תקופות ארוכות יותר ברוסיה בתקופה הרלוונטית.
10. בין הנתונים התומכים במסקנה לפיה התובע לא ניתק את מרכז חייו מהארץ בתקופה הרלוונטית, נמנות העובדות הבאות שלא נסתרו: התובע התגורר ברוסיה אצל אחיו, לא ניהל שם חשבון בנק מלבד לצרכי קבלת הפנסיה, לעומת חשבון הבנק שהתובע החזיק בארץ, תוך שהתובע הקפיד על ניהול התא המשפחתי ואף סייע לאם אשתו לעלות ארצה והיא מתגוררת היום בדירת המשפחה בחדרה.
11. גרסת התובע בדבר הסיוע לאחיו בתקופה הרלוונטית היתה עקבית והופיעה בשאלון לקביעת תושבות, שהתובע מילא מיד לאחר שקיבל את מכתב הנתבע בדבר שלילת תשובותו (נספחים ב' ו- ד' לכתב התביעה).
12. גרסת התובע נתמכת בעובדה, כי לתובע דירה בארץ שבבעלותו ביחד עם אשתו, אשר נרכשה במשכנתא משנת 2010, כאשר אמנם עצם קיום רכוש בישראל אינו מלמד על כך שישראל נשארה מרכז החיים, אולם יש לדידי התובע בהותרת הדירה בבעלותו כדי לתמוך במסקנה לפיה, התובע לא ניתק את זיקתו לישראל.
13. התובע הוסיף וטען, כי אף אם נותר ספק כלשהו בעניינו, הרי שיש להפעילו לטובתו, בהתאם להלכה המנחה.
14. על יסוד כל האמור, מבקש התובע לקבל את תביעתו ולקבוע, כי הנתבע לא הוכיח שהתובע הפסיק להיות תושב ישראל מיום 22/6/16 ואילך, וכן להורות לנתבע לשלם לתובע קצבת זקנה למפרע ממועד הפסקתה בחודש מאי 2017 ואילך.

טענות הנתבע

1. בדין שלל הנתבע את תושבות התובע החל מחודש יולי 2011, זאת משמרכז חייו של התובע החל מחודש יולי 2011 ואף לפני כן, אינו בישראל.
2. הצהרת התובע בשאלון התושבות מיום 6/7/04 (נ/1) מצביעה באופן שאינו משתמע לשני פנים על כך שהתובע העתיק את מרכז חייו לרוסיה וחדל להיות תושב ישראל. משכך, נטל ההוכחה מוטל על התובע להראות, כי הוא שב והעתיק את מרכז חייו לישראל, כאשר נטל זה לא הורם.
3. הנתבע מפנה לעובדה, כי במועד עליית התובע לארץ הוא ויתר על אזרחותו הרוסית ואולם ב- 11/1997 התובע רכש שוב אזרחות ודרכון רוסיים. כך גם הפנה הנתבע לעובדה, כי לתובע משולמת פנסיה מעבודתו ברוסיה החל משנת 2004, המשולמת לבנק מקומי ברוסיה.
4. החל משנת 2001 התובע שוהה בחו"ל בכ- 70% מזמנו, כמופיע במופעי ביקורת הגבולות שהוגשו לתיק.
5. הנתבע מפנה לשאלון התשובות שמילא התובע, באמצעות בתו ביום 6/7/04 (נ/1), במסגרתו הצהיר התובע, כי בכל תהקופה שמיום 2/11/00 ועד 20/6/14 (צ"ל 20/6/04, א.ק.) התובע שוהה ברוסיה "למעט ביקורים מדי חודשיים בערך לתקופה של 3 שבועות - ביקור משפחה בארץ''. עוד הצהיר התובע באותו השאלון, כי הוא פוטר מעבודתו בישראל עקב תאונת דרכים מ- 2/2000 וכי אין לו הכנסות בישראל מעבודה או שלא מעבודה; וכי מאז 2/2000 מקורות המחיה של התובע הם, בין היתר, ממכירת דירה בחו"ל ומאחיו שבחו"ל.

בחלק ד' בעמ' 4 לשאלון (נ/1) הוסיף התובע והצהיר, בין היתר, כדלקמן:

"... מנובמבר 2000 ועד היום אני נמצא בחו"ל- ברוסיה ומתכוון להיות שם גם בעתיד. אני חוזר לארץ לביקורים קצרים אצל המשפחה מדי חודשיים. ברוסיה אני עוזר לאחי בעבודתו. אני חי בדירתו, מתחלק עמו בחשבונות, יש ברשותי מכונית שם, ובכלל החיים שלי מתנהלים ברוסיה היות וכאן לא הצלחתי להסתדר ולמצוא את עצמי."

לדידי הנתבע, הצהרת התובע הנ"ל מיום 6/7/04 מעידה כאלף עדים על כך שבמועד בו היא ניתנה, מרכז חיי התובע היה ברוסיה. לטענת הנתבע, התובע לא העתיק מאז את מרכז חייו לישראל.

1. התובע העיד, כי החל לעבוד עם אחיו, מדען בעל תואר שלישי בתחום חשמל ואלקטרוניקה בשנת 2000, כחמש שנים לפני שהאח החל לסבול מסימני דמנסיה (עמ' 3 לפרוטוקל). עוד העיד התובע, כי אחיו עבד במכון עד לשנת 2011.
2. התובע העיד, כי אחיו שילם לו במזומן מדי חודש חלק מהמשכורת שקיבל, בסכומים שנעו בין 8,000 ₪ ל- 10,000 ₪ לחודש בשנים 2000-2004, ו- 3,000 ₪ עד 5,000 ₪ לחודש עד לשנים 2010-2011 ובנוסף, כי יש לתובע הכנסה בסך 250 דולר לחודש מפנסיה מעבודתו ברוסיה (עמ' 3, ש' 18-19 וכן עמ' 4, ש' 5-7).
3. הנתבע מפנה לעדות אשת התובע, לפיה התובע הותיר את מחצית התמורה בגין מכירת דירת בני הזוג במוסקבה בשנת 1998, בסך 50,000 דולר, בחשבון הבנק המקומי במוסקבה ולא העביר את הסכום לחשבון בני הזוג בארץ. כשנשאלה אשת התובע על ידי בית הדין בדבר הצורך בהותרת הסך של 50,000 דולר בחשבון הבנק המקומי ברוסיה השיבה (עמ' 11, ש' 17-18): "הוא שמה ולא מקבל שום דבר אז הוא היה מביא כסף משם", זאת בניגוד לעדות התובע לפיה משנת 2000 עד שנת 2011 עבד עם אחיו וקיבל כספים במזומן מדי חודש וגם קיבל פנסיה החל משנת 2004. עוד תמוהה עדות אשת התובע בשים לב לכך שהתובע דווח כעובד שכיר של מעסיקים ישראליים בחודשים 12/2005-08/2008 ומחודש 04/2009 עד 06/2011, בהם שהה התובע ב- 70% מזמנו ברוסיה.
4. הנתבע מפנה בסיכומיו (בסע' 10) לאמור בתגובת התובע מיום 8/1/18 לפיו, שכרו מעבודתו שבוצעה ברוסיה עבור בתו בתקופות מחודש 2-8/2008 ו-4-5/2009 וכן שכרו מעבודתו שבוצעה ברוסיה עבור חברת איטלמה בע"מ ו/או אורי שלגי שולם במזומן, מבלי להבהיר, הכיצד? ומתי? ומדוע השכר "שולם" לכאורה במזומן בשים לב לטענת התובע, כי קיים חשבון בנק פעיל בישראל המשמש אותו ואת אשתו, וכן בשים לב לעובדה, שגם ברוסיה מתנהל חשבון בנק על שם התובע.
5. כך גם בניגוד מוחלט לעדות התובע בסעיף 12 לתצהירו, כי לא עבד ברוסיה, עתה מתברר, כי התובע עבד עם אחיו ברוסיה וכן עבד עבור "מעסיקים" ישראליים ברוסיה- באופן המעלה חשד, שמא מדובר בדיווחי העסקה פיקטיביים לצורך יצירת זכאות לקצבת זקנה.
6. הנתבע מפנה לתשובת אשת התובע לשאלת בית הדין, מאיזו שנה השהות של בעלה התובע ברוסיה הינה למטרת טיפול באחיו, כי כבר 12 שנה, קרי משנת 2005. האשה שינתה תשובתה רק לאחר שבית הדין חזר על השאלה בשלישית (עמ' 13, ש' 3-8); כשנשאלה האשה בחקירתה הנגדית עד מתי התובע עבד עם אחיו השיבה (עמ' 11, ש' 27-28): "לדעתי עד 2007. יכול להיות אולי 2008. לא זוכרת", בעוד התובע העיד שעבד עם אחיו עד לשנים 2010-2011.
7. לטענת הנתבע, מגורים מחוץ לשטחי ישראל מסיבות אישיות במהלך תקופה ממושכת שוללים את המעמד של "תושבות בישראל", שכן מקום המגורים של אדם הוא אחד הסממנים העיקריים להיותו תושב באותו המקום. בענייננו, התובע שוהה החל משנת 2001 כ-70% מזמנו ברוסיה.
8. המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכח חוק הביטוח הלאומי הינו מבחן "מרכז החיים". למבחן זה שני פנים- ההיבט האובייקטיבי, הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית, וההיבט הסובייקטיבי, הבוחן מה היתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו- להבדיל משהות ארעית או זמנית.
9. לדידי הנתבע, בחינת הצהרת התובע בשאלון התושבות מיום 6/7/04 (נ/1), לאור שני הפנים של מבחן מרכז החיים שאוזכר לעיל, ובפרט לאור הצהרת התובע, כי בחר לנהל את חייו ברוסיה שכן בישראל "לא הצליח למצוא את עצמו" מובילה למסקנה, כי במועד בו נתן התובע את ההצהרה לא היה תושב ישראל. משכך, הנטל על התובע להוכיח, כי שב והעתיק את מרכז חייו לישראל, כאשר נטל זה לא הורם על ידי התובע, אשר המשיך להתמיד בישיבתו ברוסיה כמי שמחזיק באזרחות רוסית, יש לו שם מקום מגורים קבוע, משפחה מקרבה ראשונה (אח) והתובע אף יצר קשרים עסקיים שם, כעולה מסע' 4ט' לתגובת התובע מיום 8/1/18.
10. על יסוד כל האמור, מבקש הנתבע לקבוע, כי החלטתו בדבר שלילת מעמד התובע כתושב ישראל מיום 1/7/11 ואילך- בדין יסודה ולדחות את התביעה בהתאם.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר את המונח "תושב" ובהתאם לפסיקה נדרשת פרשנות תכליתית למושג "תושב ישראל", בשים לב להיותו מושג מסגרת, רב פנים ותלוי הקשר (ראה: עב"ל (ארצי) 83/06 ג'אן טייץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2/6/09, להלן: "עניין טייץ").
2. בהתאם להלכה הפסוקה, קביעת מעמדו של פלוני כ"תושב ישראל" תיבחן במבחן העיקרי של בדיקת "מרכז חייו" של אותו אדם:

"המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי - הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וההיבט הסובייקטיבי - הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית.

היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל. הבחינה צריכה להעשות כאשר נותנים את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של "תושבות" בהתאם לגיל המבוטח" (ראה: סע' 15 לעניין שפינט והפסיקה המאוזכרת שם).

1. עוד עולה מהפסיקה, כי נקבעה מגמה מסוימת של הגמשת מבחן התושבות, שכן נקבע, כי הבחינה צריכה להיעשות בשים לב לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של "תושבות" בהתאם לגיל המבוטח, וכלשון בית הדין הארצי לעבודה בעניין טייץ:

"... כך דרך כלל, כך במיוחד בעידן הגלובליזציה בו מתקיימת ניידות תכופה ולעיתים אף קבועה ברחבי העולם, אין לשלול מציאות לפיה יהיו לאדם זיקות מהותיות לישראל, גם אם הוא מחלק עתותיו בשהייה בארץ ומחוצה לה, כשם שאין לשלול בהכרח תושבות כפולה, בדומה לאזרחות כפולה. במסגרת זו ובהיותם חלק אינטגראלי מתופעה כלל עולמית זו, רבים וטובים מאזרחי ישראל ותושביה, צעירים ומבוגרים כאחד, עושים תכופות בביקורי בני משפחה הפזורים ברחבי תבל, וטועמים טעמו של "העולם הגדול" בהתפתחותם המקצועית והעסקית לצרכי לימודים, או עבודה מחוץ לישראל, כמו גם בידע שהם מביאים עמם לקהילה הבינלאומית.

על רקע זה, מוצאת ביטויה המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל" אף בהוראות חוק הביטוח הלאומי, במסגרתן מוכרת שהות ממושכת של תושב ישראל בחוץ לארץ, מבלי שתישללנה זיקתו לישראל וזכותו לגמלה, כגון בסעיפים 324 ו- 324א לחוק. זאת מתוך נקודת מוצא לפיה, עצם שהייתו של אזרח ישראל בחו"ל לצרכי עבודה, לימודים או ריפוי וכל כיוצ"ב, אין די בה כדי להסיט "מרכז חייו" של אדם מחוץ לישראל ובכך למנוע ממנו מיצוי זכויותיו הסוציאליות כ"תושב ישראל"."

1. בית הדין הארצי לעבודה הוסיף וקבע בעניין שפינט, כי גם שהייה בחו"ל הנובעת מאילוצים בריאותיים של מבוטח או של בן משפחתו, יכולה לבוא בגדר שהייה מוגדרת וזמנית שאינה שוללת תושבות, וכלשון בית הדין:

"17. טרם שאכנס לגופם של דברים ראיתי לנכון להעיר כי ניתן גם ניתן להקיש לעניננו מהנפסק בענין טייץ ובעניין כמיליא חורי. את הנפסק שם אין להבין כאילו רק שהיה מוגדרת לצורכי פרנסה יכולה לבוא בגדר שהיה שאינה שוללת תושבות. יכולות לבוא בחשבון מטרות נוספות לשהיה מוגדרת וזמנית, כגון: שהיה לצורכי לימודים או שהיה הנובעת מאילוצים בריאותיים של המבוטח או של בן משפחה קרוב. הכל צריך להבחן בשים לב לנסיבות העניין."

1. בית הדין הארצי לעבודה שב על יישום ההלכה לצורך קביעת תושבות המבוטח בעב"ל (ארצי) 57559-05-15 ששון – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19/5/17, בציינו –

"על מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז החיים" ו"מירב הזיקות" יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות. ביניהן ניתן למנות את הנסיבות הבאות: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). בנוסף לכך, ובעת יישום המבחנים, יש לקחת בחשבון את מהותה של הזכות הנדונה ותכליותיה (עניין יחיאל; עניין עזה). זאת, כאשר "בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי', ש'זה ביתו'" (דב"ע (ארצי) מה/04-73 עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79 (1985))."

1. אשר לנטל השכנוע בתביעות מסוג זה, הלכה פסוקה היא, כי:

"נטל ההוכחה בשאלת תושבות לצורך קבלת גמלה מן המוסד, צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלבנטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית; אולם, במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית לא היה התובע תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית'" (ראה: עב"ל (ארצי) 470/08 עלאן אינאס – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18/8/09; עב"ל (ארצי) 113/10 סלאמה עאישה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8/5/11).

מן הכלל אל הפרט

1. השאלה העומדת להכרעתנו בתיק דנן הינה, האם בדין שלל הנתבע את מעמדו של התובע כתושב ישראל, רטרואקטיבית מיום 1/7/11 ואילך, אם לאו.
2. בענייננו, התובע עלה לארץ עם אשתו ובתו היחידה ביום 29/12/90 והוא היה ועודנו מחזיק בתעודת זהות ישראלית (נספח ב' לתצהיר התובע), כאשר בהתאם להחלטת הנתבע מיום 15/3/15 שהובאה לפנינו (נספח כ' לתצהיר התובע)- החליט הנתבע לראות בתובע כתושב ישראל מחמת הספק בתקופה מיום 1/12/05 ואילך, קרי עובר לתקופה הרלוונטית לתביעה; בנסיבות אלה, נטל ההוכחה להראות, כי התובע אינו בגדר תושב ישראל החל מיום 1/7/11 מוטל על הנתבע.
3. יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה שלפנינו מוביל למסקנה, כי יש לראות בתובע כתושב ישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה. להלן נבאר את הנימוקים למסקנתנו זו.
4. ממכלול העדויות והראיות שהובאו לפנינו שוכנענו, כי מירב הזיקות של התובע הן לישראל ולא לרוסיה, וכי נסיעותיו המרובות והתכופות של התובע לרוסיה בתקופה הרלוונטית לתביעה נבעו מתוך האילוץ הבריאותי של אחיו הדימנטי, המבוגר והערירי המתגורר בגפו בדירתו במוסקבה שברוסיה – כך ששהייה זו הינה למטרה זמנית ומוגדרת, שאין בה כדי לשלול את תושבות התובע בארץ.
5. בחינת נסיבות העניין מלמדת, כי מרכז החיים של התובע הוא בישראל ומבחן זה מתקיים בענייננו, על שני היבטיו.

כך מההיבט האובייקטיבי שוכנענו, כי מירב הזיקות של התובע הן לישראל: התובע

נשוי לגב' ילנה לוין מאז 1977 ולבני הזוג בת בגירה. התובע ומשפחתו עלו לארץ מרוסיה ביום 29/12/90 ומאז המשפחה מתגוררת בחדרה. כיום התובע מתגורר עם משפחתו הכוללת את אשתו, בתו ואימה של אשתו בת ה-89, אשר עלתה אף היא לארץ לפני מספר שנים, בדירה בת 4.5 חדרים ברח' גולני 10 בחדרה, אותה רכשו התובע ואשתו באמצעות משכנתא ביום 1/1/10. בני הזוג מחזיקים בחשבון בנק פעיל בסניף בנק הפועלים בחדרה ובכרטיסי אשראי שהונפקו להם, בהם הם עושים שימוש לצרכיהם השונים; אשת התובע מועסקת אצל מעסיק ישראלי "המרכיבים חדרה (1989) בע"מ" ברציפות מזה 19 שנה; התובע עבד בישראל עד לגיל פרישה ושילם מסים כדין; לתובע ומשפחתו קשרים חברתיים בארץ.

אף מההיבט הסובייקטיבי שוכנענו, כי התובע ומשפחתו רואים בישראל כמרכז חייהם, ומאז עלייתם לארץ בשנת 1990 כוונתם אותה הוציאו אל הפועל היתה להעביר את מרכז חייהם לישראל, כך ששהותם בארץ מאז אינה בגדר שהות ארעית או זמנית. לתובע ואשתו היתה דירת מגורים אחת ברוסיה, אותה מכרו בשנת 1998 ומאז אין להם כל נכס מקרקעין ברוסיה; בני הזוג שדרגו את דירת מגוריהם בארץ ורכשו דירה מרווחת יותר בחדרה באמצעות משכנתא בשנת 2010- ללמדך על כוונתם להמשיך ולהשתקע בארץ, לרבות בתקופה הרלוונטית לתביעה (מיום 1/7/11 ואילך). כך גם בבעלות בני הזוג רכב מסוג יונדאי I30 שנת 2010, שבבעלות האשה וכל אלה מהווים סממנים מובהקים לכך שהתובע ומשפחתו רואים בארץ כביתם. בהקשר זה נציין, כי העובדה לפיה בחודש נובמבר 1997 רכש התובע שוב אזרחות רוסית ודרכון רוסי אין כדי לשנות ממסקנתנו- התובע הסביר בעדותו, כי נוכח נסיעותיו המרובות לרוסיה העדיף לרכוש מחדש אזרחות רוסית ולחסוך בכך את התשלומים לויזה, מעל 100$ בכל פעם (עמ' 6, ש' 15-17) והסבריו הניחו את דעתנו, מה גם שאזרחות או תושבות כפולה, אינה סממן לתושבות במדינה זרה דווקא (עניין טייץ).

1. ב"כ הנתבע מפנה בטיעוניה שוב ושוב לשאלון התושבות שמילא התובע ביום 6/7/04 (נ/1), במסגרתו הצהיר התובע, כי מנובמבר 2000 ועד לאותו מועד, הוא שוהה בחו"ל ברוסיה ו"מתכוון להיות שם גם בעתיד", וכי הוא שב לארץ לביקורים קצרים אצל משפחתו מידי חודשיים. טענת ב"כ הנתבע, כי הצהרת התובע בשאלון התושבות משנת 2004 מעידה כאלף עדים על כך שבמועד בו ניתנה היה מרכז חייו ברוסיה, וכי התובע לא העתיק מאז את מרכז חייו לישראל (סע' 6 לסיכומי הנתבע) – אינה מתקבלת בנסיבות העניין.
2. יש לציין, כי התובע אינו חולק על כך שבין השנים 2000-2005 שהה במרבית זמנו ברוסיה ועבד עם אחיו, כאשר התקופה הרלוונטית לענייננו הינה כאמור מיום 1/7/11 ואילך, ולא התקופה המתייחסת למועד שאלון התושבות הנ"ל; כך גם לא נעלמה מעינינו העובדה, לפיה החליט הנתבע כאמור ביום 15/3/15 להכיר בתובע כתושב ישראל מחמת הספק, רטרואקטיבית מיום 1/12/05- כך שהצהרת התובע בשאלון התושבות מיום 6/7/04 היתה נכונה ותקפה ביחס לאותה תקופה, בה התובע אכן שהה ברוסיה לצרכי עבודה ופרנסה, בעוד אשתו ובתו המשיכו להתגורר בדירתם בחדרה, ועימם שמר התובע על קשר רצוף.
3. בתקופה הרלוונטית לתביעה, מחודש יולי 2011 ואילך, לתובע כבר לא היתה הכנסה מעבודה עם אחיו ברוסיה (עמ' 3, ש' 1-3; עמ' 4, ש' 1-10; עמ' 5, ש' 18-19), שכן במועד זה האח הפסיק את עבודתו במכון, זאת נוכח מצבו הבריאותי וגילו המתקדם ולא הוכח בפנינו, כי לתובע היתה זיקה כלכלית כלשהי לרוסיה מלבד קצבת הפנסיה המשולמת לו מאז 2004 וזיקת התובע לרוסיה התמצתה בקשריו עם אחיו החולה המתגורר שם בגפו.
4. כאשר בוחנים את מכלול הנסיבות בתיק מתקבלת גרסת התובע, לפיה בתקופה הרלוונטית לתביעה נסיעותיו התכופות והמרובות לרוסיה נבעו מאילוצים בריאותיים של אחיו היחיד, הדימנטי, והמבוגר, אשר התגורר בגפו בדירה במוסקבה ומצבו הרפואי חייב טיפול והשגחה, שסופקו לו על ידי קרובו היחיד – התובע. וכך העיד התובע בפנינו בהקשר זה (מעמ' 2, ש' 25 עד עמ' 3, ש' 3):

"ש. מתי אחיך חלה?

ת. לפי הערכה של הרופא זה התחיל בשנת 2004.

ש. מתי אחיך גילה שהוא חולה?

ת. זה לא היה תאריך מסויים זאת היתה תקופה. משהו כמו 2004.

ש. במה הוא חולה?

ת. דימנסיה סנילית. אנחנו ראינו שיש לו שכחה ובלבול ופיזור דעת מוגזם ואלו היו הסימנים של המחלה שהתחילו ב 2005 וזה התקדם בקצב איטי.

ש. עד מתי הוא עבד במכון?

ת. הוא קיבל פנסיה ב 2000 והוא המשיך לעבוד. בגלל הדמנסיה שלו אני הייתי צריך לעזור לו.

ש. עד מתי הוא עבד?

ת. עד שנת 2010 משהו כזה, 2011."

התובע הוסיף והעיד כדלקמן (עמ' 5, ש' 6-12):

"לשאלת בית הדין, אני נשוי עם אשתי 40 שנה, ולא היה אף מילה ממנה איזה תלונות שהיא לא מסוגלת להמשיך להיות איתי, היא מבינה אותי ב 100%, יש לי מצפון ויש לי התחייבות לטפל באחי.

לשאלת בית הדין למה לא הבאתי אותו לארץ אני משיב שבכל התקופה שאנחנו גרים כאן בישראל 27 שנה הצלחתי להביא אותו רק פעמיים לתקופה קצרה. פעם אחת בשנת 1997 ופעם שניה בשנת 2000. הוא לא מוכן לבוא לכאן. למרות שברור שיהיה לו יותר טוב להיות איתנו ואנחנו מזמינים אותו מידי פעם. זה אופי, אני לא יכול להסביר את זה. הוא לא מוכן. אולי בעתיד אולי אצליח לשכנע אותו.

הבן אדם גר באותו מקום 77 שנה אי אפשר להזיז אותו. הוא מאוד קונסרבטיבי."

ובהמשך (עמ' 6, ש' 2-4, ההדגשה הוספה, א.ק.):

"ש. אחרי שאחיך סיים לעבוד, למה נסעת לרוסיה?

ת. נסעתי לרוסיה במטרה יחידה להשגחה על אחי, ולטפל בו, לפי המלצות של הרופא הוא תמיד זקוק למישהו לידו, מישהו שהוא מוכר לו."

מטיעוני הנתבע לאורך ההליך עלו תהיות, הכיצד התובע שהה ב- 70% מזמנו בחו"ל בעוד אשתו חלתה למרבה הצער בשנת 2010 במחלת הסרטן ובתו מקבלת מהנתבע קצבת נכות כללית, ולתהיות אלה השיב התובע בחקירתו הנגדית כך (עמ' 8, ש' 4-15):

"ש. אישתך כותבת בתצהיר שלה שבשנת 2010 למרבה הצער היא חלתה בסרטן וגם לבת יש בעיות בריאות. תסביר לי כדי שנבין, שאתה שוהה לפחות עד 2016 כל שנה ברוסיה, בערך 70% מהזמן.

ת. זה לא כל כך נכון. משלילת תושבות יולי 2016 עד היום אני מעל 50% בארץ.

ש. הבנו את הקשר בינך לבין אחיך. אישתך כותבת שהיא חלתה והתמודדה עם בעיות בריאות גם אחרי 2010 ולבת גם יש בעיות בריאות, איך זה ששהית עד אמצע 2016 לפחות 70% מהזמן ברוסיה? פרקי זמן כל כך ארוכים.

ת. זה נכון. כל מה שאת אומרת. אשתי היתה תקופה קצרה שהיא סבלה מסרטן, תודה לאל שהכל הסתדר היא קיבלה טיפולים בחיפה ברמב"ם. אני הייתי במצב מאוד מסובך, כי כל יום הייתי צריך לבחור מה יותר חשוב, לשקול שיקולים, להיות איתה או לקפוץ לאחי, בלית ברירה החלטתי כל פעם מה יותר חשוב, והייתי גם פה וגם שם. זה המצב. זה היה מאוד קשה וטוב שעברתי את זה. אשתי בריאה וממשיכה לעבוד בצורה מוצלחת, הכל בסדר."

התובע הוסיף והסביר את מחויבותו לאחיו היחיד, במילים אלה (עמ' 9, ש' 2-6):

"אני מבקש להוסיף, מאוד מסובך לעמוד על מילה שנתתי להורים שלי לפני שהם נפטרו, הם ביקשו ממני, הם חתמו על אישור לעלות ארצה בתנאי שאני לא אשאיר את אחי אף פעם לבד ובתנאי הזה אני עליתי ארצה. למה הם נשארו, הם לא היו מסוגלים להשאיר אותו לבד, היה בינינו קו הפרדה כי חלק של המשפחה עלה והם נשארו. לפי מילה שנתתי לפי המצפון אני חייב להיות איתו. אם יש לי אפשרות אני מכל הלב מטפל בו ודבר שני אני מאמין שאני אצליח לשכנע אותו לבוא לכאן."

1. עדות התובע הותירה בנו רושם אמין ומהימן והיא נתמכה בעדות האשה ובמסמכים רפואיים המלמדים על מצבו הבריאותי של האח הדימנטי ובמסמכים המלמדים על מצבו המשפחתי (סע' 7 ו- 9 ונספחים טו'-יז' ו- יט' לתצהיר התובע). מאישור הרופא הפסיכיאטר המטפל באח עולה (נספח יט' לתצהיר התובע), כי אחיו של התובע מתגורר במוסקבה בגפו, רווק, ללא כל קרובי משפחה מלבד התובע ומצבו הבריאותי מחייב תמיכה נפשית, גופנית וסיוע בענייני היום-יום, כאשר חיי האח בתנאי בדידות בדירתו במוסקבה גורמים להתבטאות המחלה ויוצרים סיכון מוגבר להשלכות בלתי רצויות ומסוכנות.
2. האמור באישור הרפואי הנ"ל עולה בקנה אחד עם עדות התובע לפנינו בדבר מהות הטיפול והליווי שהעניק לאחיו, בזו הלשון (עמ' 8, ש' 16-25):

"ש. כשאתה נמצא ברוסיה עם אחיך, לפני שהתקשרתם ביולי 2017 עם הרופאה, איזה טיפולים נתת לו בעצמך?

ת. אני לא רופא במקצוע, הטיפולים שלי אפשר לתרגם את זה בתור טיפולים שאני איתו. זאת אומרת, אני מטפל בניקיון בדירה, אני מטפל בקניות מוצרי מזון, אני מטפל בקניית תרופות בשבילו, אני מזמין אחות כדי לתת לו זריקה בזמן, אני בודק שכל התרופות שמגיע לו לקבל שהוא יקבל אותן, כי הוא מבולבל.

ש. מי עושה את זה היום?

ת. עכשיו זה בידיים של לודמילה. גם ניקיון וגם תרופות, היא שלוש שעות ביום אצלו, היא מספיקה לבצע את כל הדבר הזה ומה שהכי חשוב היא כל הזמן בקשר איתי. אני מקבל ממנה דיווחים על המצב, זה הכי חשוב לי."

1. ממכלול העדויות והראיות הוכח, כי מאז שהתובע רכש את שירותיה של דר' ניקישינה בחודש יולי 2017, רופאה תושבת מוסקבה המלווה את אחיו הדימנטי של התובע באופן יום יומי- תדירות נסיעותיו של התובע לרוסיה פחתו בהתאם (ראה סע' 15-16 ונספחים כב'-כג' לתצהיר התובע), ללמדך, כי אכן מדובר היה בשהיות ארעיות וזמניות של התובע ברוסיה למטרה מוגדרת של הטיפול וסיעוד האח, מבלי שהתובע העביר את מרכז חייו לרוסיה ולא ניתק במהלכה של תקופה זו את זיקתו לישראל והקפיד לשמור על קשר הדוק ורצוף עם משפחתו המתגוררת בארץ; לפיכך, אין בשהיות אלה שמקורם כאמור באילוצים הבריאותיים של אחיו הערירי של התובע, כדי לשלול את תושבות התובע בישראל בתקופה הרלוונטית.
2. בטרם נחתום נשוב ונדגיש, כי אין די בהשוואה בין מספר החודשים בהם שוהה המבוטח בארץ לבין מספר החודשים בהם הוא שוהה בחו"ל, לצורך קביעת או שלילת תושבות וזו נבחנת כאמור בהסתמך על מכלול הנסיבות, אשר בענייננו הובילו למסקנה, לפיה יש להמשיך ולראות בתובע כתושב ישראל גם בתקופה הרלוונטית לתביעה.

סוף דבר

49. מירב הסממנים בתיק זה מעידים על זיקה יציבה של התובע לישראל ואלו אינם סממנים לארעיות בתקופה שמחודש 7/2011 ואילך.

שוב נזכור, כי התובע יליד 1944, כשאשתו ובתו היחידה גרים עמו ועם החמות בדירתם בעיר חדרה.

סביר יותר להניח, כי אדם בגילו של התובע יתחבר יותר לעת זקנתו לאשתו ובתו, אלא שלרוע מזלו של התובע, יש לו גם אח ערירי ודמנטי במוסקבה ולאח זה צריך התובע לדאוג.

בעצם דאגתו של התובע לאחיו החולה והדמנטי במוסקבה והאילוץ לנסוע ולהגיע אליו פעמים תכופות, לא הופך את זיקתו של התובע לישראל כזיקה ארעית.

50. על יסוד כל המפורט לעיל – התביעה מתקבלת ואנו קובעים, כי הנתבע לא הוכיח שהתובע הפסיק להיות תושב ישראל החל מיום 1/7/11. כפועל יוצא מכך, התובע זכאי להמשך תשלום קצבת הזקנה ממועד הפסקתה.

51. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

52. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, 04.06.18, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.