רקע

1. התובעים, בני הזוג שמלוב, רכשו מהנתבעים, בני הזוג מזרחי, בית בישוב קדר (להלן: הנכס). בבית היו חריגות ביחס למתחייב מדיני התכנון והבניה. הבית כלל שתי יחידות דיור להן כניסה נפרדת (להלן: יחידות הדיור או היחידות). יחידה אחת במרתף הבית ויחידה שניה בעליית הגג. מעבר לכך, השימוש במרתף הורחב בניגוד להיתר הבניה וההרחבה שימשה את יחידת המגורים, בחלק מעליית הגג שאמור היה להישאר אטום נעשה שימוש כחלק מיחידת מגורים ובחצר הבית הורחב מחסן (ראו בחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט).
2. הסכם המכר (להלן: ההסכם) נחתם ביום 27.8.2015. עובר לחתימת ההסכם הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים יוכלו לבחור אם לבטל את הכניסות הנפרדות לשתי היחידות או להשאיר את מצבן כיחידות נפרדות. הוסכם כי ככל שהנתבעים יבחרו באפשרות השנייה יפצו אותם התובעים בשיעור מחצית מס השבח בו יחויבו בגין יחידות אלה. זאת חלף האפשרות הראשונה במסגרתה היו פטורים הנתבעים מתשלום מס שבח בגין היחידות אשר היו נחשבות לחלק מהבית ונוכח כך שהיו זכאים לפטור ממס שבח בעסקת מכירה אחת. הגיון ההסכמה היה כי גם ביטול הפרדת היחידות היה כרוך במחיר כספי בשל ההתאמות הנדרשות בנכס.
3. הסכמת הצדדים בנוגע ליחידות עוגנה במסמך נפרד שלא צורף להסכם (להלן: הנספח). הנספח נכתב בכתב ידו של עו"ד גבעתי אשר ייצג את שני הצדדים בעסקה וערך את ההסכם. עו"ד גבעתי לא מסר לצדדים העתק מהנספח ושמר אותו במשרדו. בהסכם עצמו לא בא זכרן של חריגות הבניה. אדרבא הוצהר על ידי הנתבעים ("הואיל" רביעי בפתיח להסכם) כי "אין בבית חריגות בניה".
4. תמורת המכירה נקבעה על סך 2,730,000 ₪. במסגרת הליך אישור נטילת הלוואת משכנתא נערכה שומה לנכס מטעם הבנק הממשכן. חוות הדעת השמאית ניתנה ביום 27.10.2015. השמאי מטעם הבנק עמד על חריגות הבניה ומשמעותן הכלכלית והעריך את שווי הנכס בסך 2,650,000 ₪ בלבד כאשר במחיר זה גולמו עלויות התאמת הנכס להיתר הבניה (היינו ביטול החריגות מבחינה פיסית). בהתאם לכך הפחית הבנק את סכום ההלוואה אותו הסכים להעמיד לתובעים.
5. לטענת התובעים הוטעו הם לחשוב כי בנכס אין חריגות בניה והתוודעו לכך רק כאשר קבלו את חוות דעת שמאי הבנק. משכך הם זכאים לפיצוי בסך 130,000 ₪ המשקף את ההפרש בין המחיר ששלמו לבין שוויו של הנכס בפועל. ביחס לנספח נטען כי תכליתו הייתה רק התמודדות עם החיוב האפשרי במס שבח וכי לא קשרו זאת לחוקיות חריגות הבניה.
6. טענתם השניה של התובעים היא כי הנכס נמסר להם באיחור של חודש בשל התנהלות הנתבעים. בגין כך נתבע פיצוי בסך 12,000 ₪ בהתאם לפיצוי המוסכם שנקבע לכל יום איחור (400 ₪). טענה שלישית היא כי התובעים פירקו את מזגני המחסן, אף שבהסכם התחייבו למסור את הבית עם מזגניו. ערך המזגנים הנתבע הוא 15,000 ₪.
7. התובעים העמידו תביעתם על 300,000 ₪, סכום הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם, ולחלופין סך של 157,000 ₪ המהווה את סכום הפיצוי העולה משלושת ראשי תביעתם.
8. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין האיחור בהעברת התשלום האחרון אשר בהתאם להסכם הועבר בד בבד עם העברת החזקה בנכס. למעשה זוהי תמונת הראי של טענתם השניה של התובעים כך שיש להכריע מי אחראי לעיכוב.

דיון והכרעה

חריגות הבניה

1. יש לדחות ראש תביעה זה מן הנימוקים שלהלן. ראשית, אינני מקבל את טענת התובעים כי לא היו ערים לחריגות הבניה בנכס וכי התוודעו אליהן רק לאחר קבלת חוות דעת שמאי הבנק. כך עלה משיחה של עו"ד גבעתי עם הנתבע ומעדותו בבית המשפט. בשיחתו עם הנתבע שהוקלטה על ידי האחרון נאמרו הדברים הבאים (נספח ב' לתצהיר הנתבע, בעמוד הרביעי):

"עו"ד גבעתי: בוא, בני, בוא בני, תשמע ממני, אם יהיה צורך, יכול להיות שאם חס ושלום יתפתח העניין בינכם למשפטים

בני מזרחי: כן

עו"ד גבעתי: אני אקרא להעיד. ואני אצטרך לבוא עם כל התיק שלי

בני מזרחי: אהם

עו"ד גבעתי: להגיד להם שם את האמת

בני מזרחי: כן

עו"ד גבעתי: אני לא, בשביל שום הון שבעולם, לא אלך למכור את, את, את

בני מזרחי: נכון. נכון.

עו"ד גבעתי: מצפוני ואת שמי ואת זה.

עו"ד גבעתי: אז עכשיו בינתיים תענה לו תשובה עניינית פשוטה. הא? הוא ידע על קיומם של דיירים, ידע על קיומם של אה..

בני מזרחי: של חריגות גם

עו"ד גבעתי: של, של, חריגות

בני מזרחי: כן

עו"ד גבעתי: מבחינת החצר

...

עו"ד גבעתי: יש, ויש יחידות נפרדות ולכן קבענו מה (...)

בני מזרחי: לא, לא, לא רק בחצר, גם, גם ביחידה למעלה, הרי אני אמרתי לו שזה חריגה, שזה נמצא בעליית הגג ואני רוצה לפרק שם את היחידה, והוא ידע שזה בחריגה

עו"ד גבעתי: טוב. את הנספח לא מופיע בו, נספח מופיע רק העניין שאם אתה, אם הוא רוצה שתבטל את היחידות

בני מזרחי: כן.

עו"ד גבעתי: ולהתחיל לעשות בית אחד, אז אתה תעשה בית אחד,

בני מזרחי: נכון. נכון. זה מה שרציתי לעשות והוא ביקש ת... להשאיר את זה ככה,

עו"ד גבעתי: נכון. אז תשאיר את זה בינתיים עמ, עמום וסתום,

בני מזרחי: טוב.

עו"ד גבעתי: אם תהיה התפתחות חס ושלום אז אני שומר את אה .. בכספת שלי."

בהמשך לכך בעדותו (בעמ' 15 שו' 18) אמר עו"ד גבעתי כך:

"ש. בעמ' 7 בני מזרחי אומר לך "הוא בא אליי עכשיו בטענה שאני מכרתי לו מחסן וזה חריגת בנייה אבל אתה ידעת שזה חריגה. אני רציתי להרוס את זה. אתה ביקשת ממני". ואתה עונה "נכון".

ת. אני אמרתי באופן כללי שאני לא אחראי לתוכן הדברים כפי שנרשמו על ידי מי שנרשמו. חריגות בנייה, אם היו האיש מודע לזה. אמרתי את זה ולכן אמרתי למס שבח להחזיר מצב לקדמותו ולבטל את היחידות. מתי מבטלים יחידות? מתי מוכר רוצה לבטל יחידות? כאשר הוא חושש שאין לו היתר ונתתי להם אפשרות לעשות את זה בהסכמה הדדית.

שאלת בית המשפט: אז זה היה על השולחן?

ת. כן. אני לא יודע. יש פרקטיקה בחיים. אני לא נכנס לדברים האלה אבל זה מובן. הוא ידע. יחידות להשכרה, יכול להיות שיש להם היתר ויכול להיות שאין להם היתר. אני לא נכנס לזה."

ובעמ' 16 שו' 26:

"ש. אבל מזרחי אומרים שלא רק מס שבח. הם אומרים שהם ידעו שכל כך הרבה אנשים שמכרו דירות בקידר באה אליהם המועצה והם הסתבכו לגמרי. לכן הם רצו להתאים את זה להיתר הבנייה.

ת. נכון. ונתתי להם אפשרות להתאים את זה בנספח מפורש."

1. אמנם בעדותו של עו"ד גבעתי עלו גם תשובות שלא היו חד משמעיות. ניכר היה שניסה להלך בין הטיפות ונראה כי התנהלות זו נובעת באופן טבעי מהמצב אליו נקלע. מחד גיסא הוצהר בהסכם על ידי המוכרים כי אין חריגות בניה ומאידך גיסא נערך ונחתם הנספח על רקע חריגות הבניה. ברי כי זוהי סיטואציה שאינה נוחה, בלשון המעטה, למי שייצג את שני הצדדים וערך את הסכם המכר. מכל מקום, די בדברים שהובאו לעיל בכדי לקבל את עדותו לפיה התובעים ידעו על בעיית החוקיות.
2. מסקנה זו מתיישבת עם ניסיון החיים והשכל הישר. היות שעו"ד גבעתי הבין שקיימת בעיית חוקיות סביר להניח שלא ערך את העסקה מבלי לוודא שלקוחותיו מבינים זאת. אחרת היה נחשף לסיכון מול לקוחותיו.
3. מסקנה זו מתיישבת גם עם חתימת הצדדים על הסכם נפרד (הנספח) שלא במסגרת ההסכם. ככל שתכליתו הייתה רק התמודדות הנתבעים עם אפשרות החיוב במס שבח ומתן האפשרות לביטול הפרדת היחידות מהנכס ספק אם היה צורך בהסכם נפרד שאף העתקו לא נותר בידי הצדדים^[1].
4. אינני מקבל את טענת התובעים כי בהיותם עולים חדשים התקשו בכניסה לעובי הקורה ולא הבינו כי קיים קושי עם חריגות הבניה אשר אינו מסתכם בשאלת החיוב במס שבח. התובע שירת במשטרת ישראל במשך שנה (עמ' 25 שו' 2) וניהל עסק עצמאי. התובעים עלו לארץ בשנת 2001, ארבע עשרה שנים לפני חתימת ההסכם. ממילא הנסיון לשוות לתובעים כשל בהבנת המציאות מופרך. יש לדחות גם את הנסיון לייחס להם קושי בהבנת השפה. מתווך העסקה העיד על הבנה טובה של השפה העברית אצל התובע (עמ' 39 שו' 5) וכך גם עלה מעדותו בבית המשפט^[2].
5. מעבר לכך, העובדה שהתובעים לא אמרו דבר לנתבעים לאחר שלטענתם הופתעו מחוות דעת שמאי הבנק וגילו אז לראשונה את חריגות הבניה, אומרת דרשני. ניתן להבין את השיהוי בהגשת התביעה. קשה מאוד לקבל כי על אף גילוי ההטעיה לא מצאו לנכון להגיד דבר וחצי דבר לנתבעים. התובעים לא ביקשו לבטל את ההסכם, לא העלו דרישה לשיפוי כלשהו ואף לא הועלתה על ידם טרוניה כלשהי. התובע נשאל על כך בעדותו וענה כדלקמן (עמ' 29 שו' 17):

"ש. אתה מתאר מצב חמור שרימו אותך וסידרו אותך ולא ידעת שזה לא חוקי. אתה ממשיך לשלם רגיל ולא דרשת מהם כלום.

ת. עכשיו אני דורש.

ש. אבל אז לא דרשת כלום.

ת. כי לא יכולתי לדרוש סתם.

ש. שילמת הכל רגיל בלי מחאה.

ת. לא יכולתי לחזור אחורה בגלל שכבר שילמתי את התשלום הראשון."

1. רק למעלה משנה לאחר העברת החזקה בנכס פנו לראשונה לנתבעים בנושא זה וזאת באמצעות מכתב מעורך דינם. עמדת התובעים אינה מסתברת. נניח שניתן לקבל את טענת התובעים (בסיכומיהם) כי על אף גילוי ההטעיה בחרו לקיים את ההסכם והדבר אינו פוגע בזכותם לפיצוי. אולם לא הועלה כל הסבר (למשל בעדות התובע דלעיל) לכך שלא ביקשו פיצוי באותה עת, כאשר מאזן התשלומים בין הצדדים עדיין פתוח (באותה עת טרם שולמה 73% מן התמורה החוזית), ואף לא העלו כל טרוניה בנושא^[3].

כך למשל, ביום 5.11.2015 התקיימה שיחה בין התובע לנתבע (תמלולה צורף כנספח ה' לתצהיר הנתבע^[4]). בשיחה זו דרש הנתבע 15,000 ₪ מהתובע בתמורה להותרת המזגנים במחסן. ודוקו, כשבוע לפני כן גילה התובע, לטענתו, שהנתבע הונה אותו. אולם התובע התייחס בחיוב לדרישת התשלום הנוסף, כאשר באותה עת היה זכאי, לשיטתו, לשיפוי מהנתבעים בסך של 130,000 ₪.

1. יוטעם, ניתן בהחלט לקבל כי התובעים, וכך גם יועצת המשכנתאות, הופתעו מחוות דעת שמאי הבנק. אלא שסביר להניח כי ההפתעה הייתה מהפחתת הערכת שווי הנכס, מה שהביא לצורך בגיוס סכום נוסף בדרך אחרת. נוכח הנימוקים שפורטו לעיל אין לקבל כי התובעים התוודעו לחריגות הבניה רק לאחר קבלת חוות דעת שמאי הבנק.
2. שנית, אף אם התובעים הוטעו על ידי הנתבעים ביחס לחריגות הבניה הרי שלא הוכח קיומו של נזק. לפי חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט שווי השוק של הנכס הוא 2,650,000 ₪ כאשר במחיר זה כבר מגולמת העובדה שקיימות בנכס חריגות בניה^[5]. היינו, התובעים שלמו 80,000 ₪ מעל מחיר השוק, סכום המהווה כ-3% מעל מחיר השוק. סטייה בשיעור כזה היא סטייה נורמלית שכן היא עשויה לשקף גורמים מיוחדים לאותה עסקה כמו, למשל, כוח מיקוח עודף או מוטיבציה עודפת של אחד הצדדים, סיטואציה נקודתית של היצע או ביקוש וכן גורמים משתנים נוספים. ממילא לא ניתן לומר כי התובעים שלמו עבור הנכס מעל למחיר השוק בשל מצג שווא.
3. אין ממש בטענת התובעים (בסיכומיהם) כי צפוי לתובעים נזק עתידי בעת מכירת הנכס שאז יופחת שוויו בשל החריגות שכן אלמנט זה כבר גולם בהערכת המומחה. טענה אחרת, לפיה עצם קיום חריגות הבניה פוגע בתובעים ללא קשר למחיר ששולם אינה יכולה לעמוד נוכח כך שהתובעים ממשיכים לעשות שימוש ביחידות הדיור ובמחסן (עמ' 29) ואף שקלו לבנות יחידת דיור נוספת מעל המחסן (עמוד שני לתמליל שיחה בין התובע לנתבע – נספח ה' לתצהיר הנתבע^[6]).

עיכוב בהעברת החזקה בנכס

1. החזקה בנכס הועברה לתובעים ביום 30.11.2015. לפי ההסכם אמורה הייתה החזקה בנכס להימסר לתובעים ביום 31.10.2015 במקביל להעברת התשלום השלישי והאחרון לידי הנתבעים. התשלום הראשון, בסך 250,000 ₪ הועבר עם חתימת ההסכם והתשלום השני בסך 500,000 ₪ הועבר ביום 10.10.2015. התשלום השני נועד להשלמת הסכום לכיסוי חובם של התובעים לבנק הממשכן על מנת למחוק את המשכון שהוטל על זכויותיהם הרשומות במרשם הזכויות של ההסתדרות הציונית העולמית (בהתאם למכתב הכוונות עמד סכום זה על 560,300 ₪).
2. עובר להעברת החזקה בנכס נדרשו הצדדים לבצע מספר פעולות על מנת שההלוואה תאושר על ידי הבנק הממשכן של התובעים. אחת מהן היא קבלת חוות דעת שמאית מטעם הבנק על ערך הנכס. חוות הדעת התקבלה ביום 27.10.2015. לטענת התובעים, אשר נתמכה בתצהיר יועצת המשכנתאות מטעמם, הנתבעים עכבו את ביקור השמאי בנכס. לטענת הנתבעים, השמאי שהה בחו"ל ולכן התעכב ביקורו בנכס. התובע לא זכר נושא זה בעדותו (עמ' 26 שו' 1). מעבר לכך לא בוררה סוגיה זו. על כן, ככל שמועד עריכת השומה היה מאוחר ביחס לסביר בהליך אישור הלוואת משכנתא הרי שלא ניתן לקבוע מי מהצדדים אחראי לכך.
3. מעבר לאירוע זה, על פניו שני הצדדים פעלו בהתאם להסכם. בסעיף 3 להסכם נקבע כי על המוכרים לסלק את המשכון הרובץ על הנכס מתוך הכספים שקבלו בתשלומים הראשון והשני. עוד נקבע כי 30 יום לאחר סילוק המשכון ימציאו הנתבעים אישור על ביטול המשכון ו-15 יום לאחר מכן ימציאו אישור זכויות "נקי". לא הוברר מתי סולק המשכון אולם אף אם סולק ביום 10.10.2015, יום העברת התשלום השני, היה על הנתבעים להעביר את אישור ביטול המשכון עד ליום 9.11.2015 ואת אישור הזכויות ה"נקי" עד ליום 24.11.2015.
4. בפועל הועבר אישור הזכויות ביום 25.11.2015 ואישור ביטול המשכון ביום 18.11.2015. על פניו האיחור בהעברת אישור ביטול המשכון לא הביא לאיחור בהעמדת ההלוואה שכן זו הועמדה בסמוך לאחר העברת אישור הזכויות (ביום 29.11.2015), כך שעל פניו זהו האישור הרלוונטי מבחינת הבנק הממשכן של התובעים (כך משתמע גם מסיכומי התובעים^[7]). לפי ההסכם (סע' 20) איחור של עד שבעה ימים אינו מהווה הפרה של ההסכם. אם נראה יומיים כזמן סביר מעת קבלת התשלום השני ועד סילוק ההלוואה באמצעותו (בהסכם לא נקבע תוך כמה זמן על הנתבעים לסלק את המשכון מעת העברת התשלום השני) הרי שההסכם לא הופר.
5. להשלמת התמונה תתואר השתלשלות האירועים מקבלת חוות הדעת השמאית ועד העברת החזקה בנכס. אולם, אף אם פרקי הזמן שלהלן היו קצרים יותר לא היה בכך בכדי להביא להקדמת התשלום השלישי שכן המסמך הרלוונטי לקבלת הלוואת התובעים מהבנק (אישור זכויות "נקי") הועבר ביום 25.11.2015, לכל היותר באיחור של יום אחד.

לאחר קבלת חוות הדעת השמאית פנתה יועצת המשכנתאות לעו"ד גבעתי וביקשה כי יועבר מכתב כוונות של הבנק הממשכן של הנתבעים. מכתב כוונות קודם כבר הועבר על ידי הנתבעים ביום 10.10.2015 אלא שנוכח העיכוב, בשל מועד הגשת חוות הדעת, פג תוקפו של אותו מכתב. מכתב הכוונות החדש הועבר ביום 12.11.2015. בהמשך לכך ניתן אישור עקרוני של הבנק ביום 17.11.2015, לאחר שהאישור הקודם כבר לא היה בתוקף. ביום 29.11.2015 הועברה ההלוואה לתובעים ולמחרת הועבר התשלום האחרון לנתבעים כנגד מסירת החזקה בנכס.

1. בסיכום, הסכום שעמו אמורים היו הנתבעים לכסות את חובם לבנק ולסלק את המשכון הועבר להם ביום 10.10.2015. חלפו 46 יום בין מועד זה למועד בו הועבר אישור הזכויות ה"נקי" של הנכס, אשר נדרש לבנק הממשכן של התובעים לצורך העברת כספי התשלום השלישי. פרק זמן זה אינו מהווה הפרה של ההסכם נוכח סעיפים 3 ו-20 לו. התובעים מצדם לא הפרו את ההסכם שכן בהתאם לסע' 3 להסכם נדרשו לשלם את יתרת הסכום בתוך 15 יום מעת קבלת אישור זכויות "נקי"^[8]. המסקנה היא כי הצדדים לא הפרו את ההסכם.
2. טענה אחרת של התובעים לפיה העברת מכתב הכוונות הראשון ביום 10.10.2015 הכשילה את העברת התשלום השני (עמ' 41 שו' 27) אינה נהירה נוכח כך שתשלום זה אכן הועבר באותו יום. טענה נוספת של התובעים, לפיה התברר בשלב מאוחר כי קיים שיעבוד נוסף על הבית, הועלתה לראשונה בסיכומיהם ואף שם לא נטען מהו העיכוב שנגרם בשל כך.
3. נוכח האמור יש לדחות ראש תביעה זה.

פירוק המזגנים

1. עיקר שטח המחסן שבחצר הנכס הוא תוספת בניה שבנו הנתבעים. לפי היתר הבניה גודל המחסן המקורי עמד על 10.24 מ"ר. הנתבעים בנו למחסן תוספת בגודל 25 מ"ר כך ששטחו הכולל עמד על 35.5 מ"ר (ראו חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט). לאחר הרחבתו שימש המחסן את הנתבעים לעסקיהם כמטבח להכנת אוכל מוכן למכירה וכחדר טיפולי קוסמטיקה.
2. במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים להעביר לתובעים את הבית. בסעיף 23 להסכם נקבע כי "בבית מצויים ערב עריכת חוזה זה ציוד ורהיטים הכוללים כל מה שמחובר דרך קבע ומזגנים". לטענת התובעים מסעיף זה משתמעת התחייבות להעברת המזגנים שהיו בבית ובכלל זאת גם המזגנים אשר הותקנו במחסן המורחב.
3. לטענת הנתבעים תוספת המחסן ממנה פורקו המזגנים אינה כלולה בבית שכן הנתבעים התכוונו לפרק אותה ולהותיר את המחסן המקורי (בגודל 10.24 מ"ר). לטענתם הסכימו שלא להרוס את התוספת רק בשל בקשת התובעים. ככל שלא היו מבקשים זאת היו מפרקים בנקל את התוספת, שכן נדרש להסיר קיר אחד בלבד (עמ' 3 שו' 12), וביחד עמה את המזגנים. על כן לשיטתם לא היו חייבים בהותרת המזגנים בידי התובעים.
4. טענת הנתבעים נתמכת במה שעולה משיחה בין התובע לנתבע בנושא זה (מיום 5.11.2015) אשר הוקלטה על ידי האחרון. בשיחה זו הציע הנתבע לתובע לרכוש את אותם מזגנים, מה שמלמד כי שני הצדדים הבינו בזמן אמת שמזגני המחסן אינם כלולים בהסכמה על העברת מזגני הבית, וכדלקמן (נספח ה' לתצהיר הנתבע^[9]. בעמוד השני):

"בני מזרחי: אין בעיה. תשמע, יש רק עוד אה... יש, יש לי אתה זוכר שאמרתי לך, שיש לי אז ב.. במחסנים בחוץ, יש לי שמה מזגנים וכל מה שיש ציוד, כל מה שצריך יהיה זה, השאלה אם אתה רוצה את זה, אתה רוצה ל... ל... או שאני מפרק את זה בונים

...

בני מזרחי: מה אתה רוצה לעשות שמה?

וולדימיר: עוד לא יודע. הבאנו אולי [בו]נים עוד דירה

בני מזרחי: אז אם זה עוד דירה אולי תצטרך אותם, יש שם שלוש מזגנים, אם אתה רוצה לקנות אותם.

...

וולדימיר: o.k. ובאיזה מחיר אתה רוצה למכור?

בני מזרחי: לא יודע, אני צריך לבדוק ...

...

בני מזרחי: בסדר? בחדר הגדול יש מזגן גדול ובחדרים הקטנים מזגנים קטנים.

וולדימיר: סחתיין. בסדר. סבבה."

1. בהקשר לשיחה זו טען התובע כי פנה לעו"ד גבעתי בנושא המזגנים (עמ' 28 שו' 12) אך לא יכול היה להסביר מדוע לא כלל טענה זו בתצהירו (שם) או חקר את עו"ד גבעתי על כך.
2. חיזוק לטענת הנתבעים לפיה דין המחסן ומזגניו שונה מדין הבית נוכח כך שהנתבעים התכוונו להרוס את רובו של המחסן נמצא בשיחה בין הנתבע לעו"ד גבעתי (נספח ב' לתצהיר הנתבע בעמוד הרביעי):

"בני מזרחי: לא, אז הוא בא אלי עכשיו, לא, סליחה רגע עו"ד גבעתי, הוא בא אלי בטענה במכתב שאני מכרתי לו מחסן וזה חריגת בניה, אבל אתה ידעת שזה חריגה אני רציתי להרוס את זה, אתה ביקשת ממני

עו"ד גבעתי: נכון

בני מזרחי: להשאיר את זה

עו"ד גבעתי: וגם כתבנו את זה נדמה לי בחוזה יש אזכור, לא?

בני מזרחי: לא. ..."

1. נוכח האמור נדחה גם ראש תביעה זה.

סיכום

1. שלושת ראשי התביעה נדחים וכך גם התביעה שכנגד.
2. התובעים יישאו בשכר טרחת עורך הדין של הנתבעים בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה משקף את סכום התביעה, את נימוקי דחייתה כפי שפורטו ואת היקף ההליך. מעבר לכך יישאו התובעים בהוצאות הנתבעים בגין תשלום לשמאי מטעם בית המשפט.

ניתן היום, כ' אדר ב' תשפ"ב, 23 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

1. אף לאחר מעשה, כאשר פנו הנתבעים לעו"ד גבעתי וביקשו את הנספח לא שש האחרון למוסרו להם (נספח ב' לתצהיר הנתבע, בעמוד הראשון ונספח ב' לתצהיר הנתבעת, בעמוד השני). ↑

2. עוד ראו בסע' 26.1 לסיכומי התובעים ("אף שהעברית כלל לא שגורה בפיו הרי בעניינים המהותיים לתיק עדותו הייתה ברורה וקוהרנטית"). ↑

3. נוכח כך שהתנהגות התובעים אינה מתיישבת עם טענתם לגילוי חריגות הבניה בשלב מאוחר אין צורך לדון בשאלה האם מועד העלאת טענותיהם תואם את דרישת סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ובשאלות רלוונטיות נוספות. ↑

4. ציטוט מהשיחה יובא להלן בפרק העוסק בפירוק המזגנים. ↑

5. תשובת השמאי לשאלת התובעים (צורפה להודעת התובעים מיום 26.5.2020). ↑

6. ראו ציטוט בסע' 30 להלן. ↑

7. בסע' 21: "התובעים לא יכלו לקבל הלוואה לפני קבלת 'אישור זכויות נקי' " (שם). ↑

8. בפועל הקדימו התובעים את התשלום השלישי ואף את חלקו של התשלום השני שמעבר לסכום שנדרש לכיסוי הלוואת הנתבעים. ↑

9. צורפו שני תמלילים. השיחה הרלוונטית באורך 4:16 דקות (מצוין בכותרת התמליל). ↑