בפניי בקשת התובע להכיר בנכות שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, כ"נכות על פי דין", כמשמעותה בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים). זאת, לאחר שמומחה שמונה מטעם בית המשפט, קבע לו נכות זמנית והורה על בדיקה חוזרת בעתיד.

עיקרי העובדות

1. התובע, יליד 1991, נפגע בתאונת דרכים, שהינה גם "תאונת עבודה" ביום 8.11.16 (להלן: התאונה).

ביום 17.10.17, משלא נקבעה לו נכות צמיתה במל"ל (נכון למועד זה), מיניתי את האורתופד, ד"ר אורי פרנקל, לבדיקת התובע ולקביעת נכותו, ככל שישנה, כתוצאה מהתאונה.

ביום 29.1.18 הוגשה לבית המשפט חוות דעתו בה קבע: "להערכתי, מצבו עדיין זמני ואני ממליץ לבודקו פעם נוספת, עם צילומי רנטגן עדכניים של הברכיים בעוד כשנה".

התובע שלח למומחה שאלות הבהרה. בתשובתו מיום 14.3.18, השיב המומחה כי הוא מבקש לעיין בצילומי רנטגן עדכניים וכי: "להערכתי, עדיין מוקדם לקבוע את הנכות הצמיתה בברך ימין ורצוי להמתין לפחות עוד שלשה חודשים, עדיף עוד תשעה".

בחודש מאי 2018 עדכנה ב"כ התובע כי צילומים עדכניים נשלחו למומחה.

בתאריך 11.6.18 הודיע התובע כי ועדה רפואית של המל"ל קבעה נכויותיו לצמיתות (32% נכות משוקללת) וביקש כי התיק ייקבע לתחשיבים.

2. לטענת הנתבעת, ההלכה קובעת שברגע שניתנה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, מתנהלת התביעה במסלול לפי סעיף 6א ולקביעת המל"ל אין רלבנטיות. גם אם ד"ר פרנקל קבע רק נכות זמנית, אין להיזקק עוד לקביעת המל"ל. הנתבעת הפנה לפסיקה הרלבנטית, רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו ורע"א 5392/01 גבר נ' נסאסרה.

דיון והכרעה

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, אני מוצאת כי דין בקשת התובע להתקבל.

כידוע, על מנת שנראה בתובע כמי שבחר לנהל תביעתו במסלול ס' 6ב לחוק הפיצויים, על קביעת הועדה הרפואית של המל"ל להיות סופית, בשונה מקביעת נכות זמנית.

"אין חולקין כי החיוב של ס' 6ב חל רק לגבי קביעה של נכות צמיתה; קביעה של נכות זמנית אינה מחייבת את בעלי הדין בתביעה לפיצויים" (יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, מהדורה 4 , 2013, עמ' 521, להלן: אנגלרד).

כל עוד לא נקבעה נכות צמיתה במל"ל והוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט - האחרונה היא שמחייבת. זו הלכת טטרו, אליה הפנתה הנתבעת בתשובתה (ר' לעיל), הקובעת כי יש לראות את יום הגשת חוות הדעת של המומחים הרפואיים כמועד תחילת שמיעת הראיות. הגיונה של קביעה זו היא תכלית ס' 6ב לחוק הפיצויים, ולפיו כאשר ישנה קביעה על פי דין שנערכה על ידי גורם אובייקטיבי ובלתי תלוי אחר, ניתן לחסוך בטרחה ובהוצאות הנלוות למינוי מומחה נוסף. אולם, כל עוד לא נקבעה נכות צמיתה, הרי שאין מדובר בקביעה סופית וחלוטה, ובידי התובע הפררוגטיבה לבחור במסלול בו הוא רוצה להתנהל. בידו להמתין לקביעה סופית של ועדה רפואית של המל"ל ובידו לעתור לבית המשפט למינוי מומחה לבדיקתו.

4. לטעמי, הגיון זה חל באופן סימטרי גם על חוות דעת מומחה בית משפט שמונה מטעם בית המשפט (ולא מכוח הסכמת הצדדים) שקבע נכות זמנית קצובה.

כל עוד מומחה בית המשפט כאמור, לא קבע נכות צמיתה והורה על בדיקה חוזרת של התובע בעתיד, הרי שממילא יהיה צורך בהעמדת התובע לבדיקה נוספת, הכרוכה בטרחה לצדדים, למומחה ולבית המשפט. כמו גם הוצאות, תשלום שכר טרחת המומחה וכו',

אם במהלך התקופה בה ממתין התובע לבדיקה חוזרת, משלימה, הוא עומד בפניי ועדה רפואית של המל"ל וזו קובעת את נכותו הצמיתה, הרי ששיקולי יעילות מצדיקים שקביעת המל"ל היא שתחייב בתיק, יש לראות בקביעת הועדה הרפואית "קביעה על פי דין" וכך אני קובעת בענייננו.

נראה כי כך גם עמדתו של המלומד אנגלרד: "לדעתנו, דין זה חל גם על חוות דעת זמנית של המומחה הרפואי" (אנגלרד, עמ' 524 פסקה 647).

אציין, כי נראה שכך הם פני הדברים כל עוד מדובר במומחה שמונה על ידי בית המשפט ולא מכוח הסכמת הצדדים. כידוע, תקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986, מאפשרת לצדדים להודיע לבית המשפט על הסכמות שונות, ובין היתר, גם על מינוי מומחה. נראה כי מקום שמומחה מונה בהסכמה, שוב אין התובע יכול לבחור לנהל תביעתו בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים.

5. לאור התוצאה אליה הגעתי, מינויו של ד"ר פרנקל מבוטל.

כאמור בהחלטה מיום 27.8.18, הצדדים יגישו תחשיבי נזק.

התובע, בתוך 30 יום.

הנתבעת, 30 יום לאחר מכן.

לתחשיבים יצורף כל מסמך רלבנטי.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.