23 אוגוסט 2020

1. לפנינו תביעתו של מר ערן קורן (להלן - התובע), אשר הועסק על ידי ב.ע. שירותי תברואה בע"מ (להלן - הנתבעת או החברה), לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, וכן תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:

1. התובע החל עבודתו ביום 1.4.11 וסיים עבודתו ביום 31.7.16.
2. התובע הועסק כמדביר וביצע עבור הנתבעת עבודות הדברת מזיקים, הדברת מכרסמים, הרחקת יונים ועוד.
3. בין הצדדים נחתם העסקה מחודש ביום 13.1.13 (להלן – הסכם ההעסקה).

העדים

1. מטעם התובע העיד מר יגאל קורן, אביו של התובע (להלן – יגאל), וכן התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר לירן עילם, מנהל בנתבעת (להלן – לירן) וכן מר רוני עילם, אביו של לירן, מנכ"ל ובעלי הנתבעת (להלן – רוני).

דיון והכרעה

1. לאחר עיון במסמכים שצורפו, שמיעת העדויות ובחינת כלל הראיות וטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל בחלקן ונפרט.

צו ההרחבה החל על הנתבעת

1. לטענת התובע, על יחסי הצדדים חל מתחילת העסקתו ועד לחודש 2/14 צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה בקשר להסכם קיבוצי מספר 7006/79, והחל מחודש 3/14 חלו הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה בקשר להסכם קיבוצי שמספרו 7035/2013 לפיכך , יש לחשב את זכויותיו בתיק זה בהתאם לאחד מהצווים המנויים לעיל (יחדיו, יכונו להלן - צו ההרחבה בענף הניקיון).

1. בבואנו לבחון תחולתו של צו הרחבה מסוים, יש לסווג את העסק של המעסיק שלפנינו [דיון נג/125-3 (ארצי) אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ (30.11.93)], כאשר המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של הנתבעת, דהיינו, מהי הפעילות העיקרית במפעל המעסיק [ע"ע (ארצי) יפה אפרימי – לילה עבד לעיל (9.7.2000)](להלן – פרשת אפרימי). בנוסף, נקבע בפסיקה, כי סיווגו הענפי של מפעל ייעשה בין היתר בהסתמך על קובץ הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [דבע נו/ 3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי מוחמד עבד אלעזיז (4.12.96)]. הנטל להוכיח תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה מוטל על הטוען לתחולתו, ובמקרה דנן- מוטל על כתפי התובע [פרשת אפרימי].
2. התובע טוען כי המקרה הנוכחי מצדיק את בחינת עניינו בכל הנוגע לנטל הראייה להוכחת תחולת הצו וזאת מכוח "מגמה ראייתית" אשר נקבעה ב"שורה של פסקי דין", תוך שהוא מפנה לפסק דין אחד בלבד (ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ – פודולסקי אלכסנדר (25.1.15)] (להלן – פרשת פודולסקי). סבורים אנו כי בחינת פסד דין זה מובילה למסקנה כי אין בפרשת פודולסקי דבר או חצי דבר לעניינו ולבטח לא ניתן להסיק מתוכו את שלמד בא כוח התובע. משכך, ברי כי נטל ההוכחה נותר מוטל על כתפי התובע. לפיכך, נדון בטענותיו לגופו של עניין.
3. לגישת התובע יש להחיל את צו ההרחבה וזאת בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011. התובע סבור כי פעילות הנתבעת משויכת לסדרN (שירותי ניהול ותמיכה), ענף ראשי 81 (שירותי תחזוקה לבניינים ועבודות גינון), הכולל מגוון שירותים, לרבות אלו המנויים בענף משנה 812 (שירותי ניקיון): "...שירותי חיטוי והדברה לבניינים...", ותת ענף 8129 מונה רשימה מפורטת יותר אשר בין היתר מונה את השירותים הבאים: "שירותי חיטוי והדברה" וכן "שירותי הרחקת יונים". התובע טוען כי משהנתבעת עוסקת בפעולות הדברה וחיטוי, ברי כי על פי סיווגה, הוראות צו ההרחבה חלות עליה.
4. הנתבעת טוענת מנגד כי היא אינה עוסקת בתחום התחזוקה והניקיון ואינה מבצעת עבודות ניקיון אלא עוסקת באספקת שירותי ייעוץ, פיקוח, ניטור, מניעה והדברת מזיקים ללקוחות מוסדיים. עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר בניסיון חסר בסיס למחטף והחלת זכויות המוקנות לעובדי ניקיון באופן תקדימי ולא מתקבל הדעת על כל מדבירי מזיקים תברואתיים בישראל, אשר מוכשרים ברישיון מיוחד לטיפול במזיקים באמצעות חומרים מסוכנים וכן כפופים ומפוקחים על ידי המשרד להגנת הסביבה ואשר בין עיסוקם בפיקוח, ניטור ובקרה, מניעה והדברת מזיקים לבין ביצוע עבודות ניקיון, אין דבר וחצי דבר.

1. נציג הנתבעת מר לירן, העיד בעניין זה בתצהירו כי "כ 85% מפעילות החברה הן פעולות פיקוח ובקרה בתחום התברואה, ניטור ממצאי פעילות מזיקים ולכידת מזיקים ובע"ח. לא מתבצעת הדברה כלל במכונות תעשייתיות... רמת הנגיעות המצריכות הדברה הן בממוצע רק 5-10% מכלל הניטורים המבוצעים על ידי החברה... אציין לעניין זה כי אף על פי ההנחיות הרגולטוריות בתחום, חלה חובה לבצע ניטור ובדיקה בטרם ביצוע הדברה, וחל איסור לבצע הדברה אלא רק במקום בו אותרה נגיעות מזיקים בתהליך הניטור... כ 5% מפעילות החברה הן פעולות הרחקת יונים, החברה אינה מבצעת כלל פעולות "חיטוי" ו/או פעולות "ניקיון"" (תצהיר עדות ראשית לירן, סעיפים 88-85). בהקשר זה נעיר, כי אנו ערים לכך שלירן העיד בעדותו כי החברה עוסקת בחיטוי עובשים וכי מדובר ב-0.2% מפעילות החברה. עם זאת, אנו סבורים, משמדובר באחוז זניח, אין בכך כדי להפוך את האמור בתצהירו של לירן ל"גרסה כוזבת" כפי שמנסה לצייר זאת התובע.
2. בחינת חומר הראיות וכן כתבי הטענות מעלה כי התובע לא הביא ראיות לסתור את שפירט לירן אודות אחוזי החלוקה של פעילות הנתבעת. בנוסף, אף מעדותו של התובע עולה כי מרבית העבודה הייתה בדיקת ממצאי הניתוח, דהיינו פעולת פיקוח וניטור. כך מעדותו:

"ש. האם רוב העבודה הייתה להגיע ולבדוק את ממצאי הניתוח?

ת. רוב העבודה , אבל אני לא יודע לכמת בדיוק."

(פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 8, שורה 34, ע"מ 9, שורה 1)(ההדגשה אינה במקור).

1. נעיר, כי לאורך כל כתבי טענותיהם של הנתבעים עומדים הם על כך שאין תחולה להוראות הצו, משמירב עיסוק שהנתבעת איננה בפעולות הדברה, אם כי בפעולות ניטור ופיקוח אצל קהל לקוחות הנתבעת. נוכח טענותיהם העקביות לאורך ההליך, אין ב"הודאה" לכאורה של רוני, אשר הנתבעת ביקשה לתקן מכוח טעות סופר, כדי להוות ראייה להתבסס עליה או כזו המהווה משקל נגד לטענות העקביות של הנתבעת כפי שהובאו ביתר פירוט בסיכומיה.
2. על יסוד האמור לעיל, התוצאה היא כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תחולת הצו לפיכך, הנתבעת אינה יכולה להיחשב כמעסיקה בענף הניקיון, ואין תחולה במקרה דנן להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון.
3. בהתאם לכך, רכיבי תביעתו של התובע עבור הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון, קרן השתלמות וכן תוספת ותק- נדחים. יובהר, כי התובע לא טען כי לא שולמו לו כספים מכוח צו ההרחבה הכללי במשק, ועל כן לא נדרשנו לשאלה זו.

השכר הקובע

1. התובע טוען כי שכרו פוצל לרכיבים פיקטיביים ובפועל שכרו הממוצע עמד על 12,137 ש"ח לכל 12 חודשי העסקתו האחרונים, ו-12,065 ש"ח לכל תקופת העסקתו בנתבעת. לפיכך, מבקש התובע שיקבע כי זהו שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו. עוד טוען התובע כי במשך שנים נעשק על ידי הנתבעת בצורה מתוכננת ומחושבת כאשר סכומי כסף המגיעים לו כשכר יסוד מכונים בתלושי השכר בכינויים שונים ומשונים כיד הדמיון הטובה על עורך התלוש, וזאת במטרה לעשוק את התובע ולמנוע ממנו הפרשות ותנאים סוציאליים על מלוא השכר. עוד נטען כי לא נוהל כל רישום של שעות עבודתו של התובע והתשלומים על שעות נוספות הם פיקציה כמו יתר התשלומים המופיעים בתלושי השכר.
2. הנתבעת טענה מנגד כי שכרו החודשי של התובע במועד התפטרותו עמד על סך של 7,176 ₪ שכר יסוד , בתוספת סך של 1,573 ₪ עבור 30 שעות נוספות גלובליות וסכום משתנה של מענק שניתן לו בגין מאמץ מיוחד מעבר להתחייבות החוזית כמחווה של רצון טוב מצד החברה ועל פי ביצועיו באותו החודש. שכר היסוד הנטען על ידי הנתבעת העומד על סך 7,176 ₪, נקבע לדבריה על פי הסכם ההעסקה.
3. עיון בהסכם ההעסקה מלמד על מנגנון שונה אשר נקבע בין הצדדים, ומורה כדלקמן:

"38. השכר לו יהיה זכאי העובד בגין עבודה במשרה מלאה כאמור בסעיף 10 לעיל ושעות נוספות ככל שיידרשו, יורכב משווי של כל עבודה שיבצע העובד במהלך החודש, ממחזור עבודות בסך 30,000 ₪ (מינימום) ועד למחזור עבודות בסך 39,000 ₪ (מקסימום), סכום ברוטו שיחושב לפי המפתח להלן (השכר והשעות הנוספות שיבוצעו, יכונו להלן: "שכר כולל")

38.1. שנה ראשונה ועד תום השנה השנייה – 18% משווי מחזור העבודות;

38.2. שנה שלישיית ועד תום השנה רביעית 19% משווי מחזור העבודות;

38.3. שנה חמישית 20% משווי מחזור העבודות;

38.4. שנה שישית 21% משווי מחזור העבודות;

38.5. שנה שביעית 22% משווי מחזור העבודות;

38.6. שנה שמינית 23% משווי מחזור העבודות;

38.7. שנה תשיעית 24% משווי מחזור העבודות;

38.8. שנה עשירית ואילך 25% משווי מחזור העבודות.

...

40. 80% מהשכר הכולל מהווה שכר בסיס (להלן: שכר בסיס) ו-20% מהשכר הכולל מהווה תשלום גלובלי בעד עבודות שעות נוספות לרבות עבודה במשמרת לילה, אותן צפוי כי העובד יבצע (להלן: תוספת שעות נוספות גלובליות");

41. תוספת שעות נוספות גלובלית משקפת עבודות שעות נוספות של עד 30 ש"נ בחודש. ביצוע של שעות נוספות מעבר למכסה של 30 ש"נ בחודש טעונה אישור מראש ובכתב של הממונה. העובד לא יהא רשאי לעבוד שעות נוספות מעבר למכסה זו, ללא קבלת הסכמת החברה מראש, וככל שיעשה כן לא יהיה זכאי לתמורה עבור שעות אלה. ככל שקיבל העובד אישור לבצע שעות נוספות מעבר למכסה לעיל, תשלם החברה תמורתן בהתאם להוראות החוק."

1. אנו למדים מהוראות ההסכם כי משכורתו של התובע הייתה צריכה לעמוד על סכומים משתנים מדי חודש בחודשו וזאת בהתאם לשווי המכירות שבוצעו על ידי התובע בפועל ובהלימה אליהם. עם זאת, מעיון בתלושי השכר, אנו רואים כי הסכומים המוענקים לתובע כשכר יסוד וכן שכר בעד שעות נוספות גלובליות היו זהים בחודשים רבים ועוקבים. כך כדוגמה, בשנים 2014 ו-2015- בחודשים 5/14, 6/14, 7/14, 8/14, 9/14, 10/14, 11/14, 12/14, 1/15, 2/15, 3/15, 4/15 ו-5/15 שכר היסוד עומד על סך של 6,552 ₪, והשעות הנוספות הגלובליות עומדות על סך של 1,638 ₪, ללא כל שינוי בחודשים אלו. בדומה, בשנים 2015 ו-2016- בחודשים 6/15, 7/15, 8/15, 9/15, 10/15, 11/15, 12/15, 1/16, 2/16, 3/16 וכן 4/16- שכר היסוד עומד על 6,864 ש"ח, והשעות הנוספות הגלובליות עומדות על סך של 1,716 ש"ח, ללא כל שינוי בחודשים אלו. כלומר, עולה בבירור כי הנתבעת לא כיבדה את הוראות ההסכם כאשר שילמה לתובע סכומים קבועים לאורך זמן וללא כל קשר לשווי המכירות שביצע בפועל.
2. בנוסף לאמור לעיל, הנתבעת הודתה דה פקטו בשכר האמתי של התובע עת קיזזה משכרו של התובע 'דמי הודעה מוקדמת' בסך של 17,498 ש"ח בעבור שני חודשי עבודה, דהיינו, אף לשיטתה של הנתבעת שכרו החודשי של התובע עומד על סך של 8,749 ש"ח. ברי, כי אם הייתה סבורה כי שכרו של התובע עומד אך על שכר היסוד שנקבה בו, לא הייתה מנכה שווי שכר חודשי בגובה 8,749 ש"ח.
3. מן האמור עולה כי הנתבעת לא כיבדה את ההסכם שנחתם בין הצדדים. שכר היסוד הנטען על ידי הנתבעת אינו מעוגן בהסכם ההעסקה, כאשר ההסכם מורה במפורש על חישוב הנסמך על שווי מכירות שבוצעו בפועל על ידי התובע ברמה החודשית. לנוכח הדברים האמורים, וכן לנוכח הודאת הנתבעת כי השכר החודשי בעת סיום העסקתו עמד על סך של 8,749 ש"ח, אנו קובעים כי השכר הקובע של התובע מורכב משכר היסוד וכן מרכיב השעות הנוספות הגלובליות, בסך כולל של 8,749 ₪. לא נעלמה מעינינו העובדה כי השכר הממוצע לשנים 2013 ועד סיום העסקתו של התובע ביולי 2016 עומד על סך של 8,096.5 ₪, עם זאת וכפי שציין לעיל, מקום בו הנתבעת חשבה את שכרו בסיום העסקתו בסכום גבוהה יותר , סכום זה יהווה בסיס השכר לחישוב זכויות התובע.
4. אשר ל'מענק המיוחד' שקיבל התובע, הנתבעת טוענת כי מעולם לא הייתה מחויבת להעניק לתובע סכום גבוה משיעור האחוזים הקבועים בהסכם ההעסקה. יתרה מכך, בהתאם להסכם ההעסקה הנתבעת רשאית אך אינה מחויבת להעניק לתובע מענק מיוחד בשיעור אחוזים גבוה בהתאם לביצועיו, וזאת בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.
5. לאחר שקילת טענות הצדדים בעניין זה, הגענו לידי מסקנה כי אין להתחשב במענק האמור כחלק מן השכר הקובע. הוראות ההסכם קובעות במפורש כי:

"46. החברה רשאית להעניק לעובד בביצוע מחזור עבודות חודשי העולה על מחזור מקסימאלי, לפי שיקול דעתה הבלעדי "מענק מיוחד" בתוספת לשכרו. בכל מקרה המענק המיוחד לא יעלה על 1/3 מסך העבודות המבוצעות מעבר למחזור המקסימאלי. מובהר כי סכום זה ישקף גם את השעות הנוספות מעבר למכסת השעות הנוספות כמצוין בסעיף 41 לעיל, ככל שיבוצעו באותו החודש בו ניתן המענק."

1. בפסיקה נקבע זה מכבר כי כאשר מדובר בתוספת "פרמיה" או "שכר עידוד" אמתי ולא פיקטיבי, אין היא נכללת כחלק מן השכר. עוד נקבע כי ככל שהנורמה הקובעת, כגון יעד המכירות, היא מלאכותית אזי לא תחשב היא לתוספת לשכר, אלא כחלק משכר היסוד ומכל מקום נטל הראייה בעניין זה מוטל על העובד [ראו ע"ע (ארצי) 76/06 מרדכי גימלשטיין – יזמקו בע"מ (6.5.08), דב"ע מט/141-3 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ (5.4.90)]. אמנם, הקביעות לעיל, היו לצרכי קביעת פיצויי פיטורים, אך ניתן להקיש מן הדברים האמורים לעניינו, בבואנו לבחון את יתר זכויותיו של התובע בהמשך פסק דין זה.
2. אנו סבורים כי אין לראות ברכיב שכונה 'מענק מיוחד' כחלק משכרו הקובע של התובע. אנו ערים לכך, כי בתחילה כונה 'בונוס מאמץ' ולאחר מכן 'מענק מיוחד', אך בהסתכלות על מהות התשלום, ברי כי מדובר בתשלום שנעשה בהסתמך על מאמציו של התובע באותו החודש, בסכומים משתנים שאינם אחידים, ובהתאם לשיקול הדעת המסור לנתבעת. אין אנו סבורים כי יש להתערב בתשלום זה שנעשה על ידי הנתבעת והוסכם על ידי הצדדים במפורש כי לא יכלל בשכרו של התובע, על כל הנובע מכך (ראו סעיף 47 להסכם ההעסקה). נציין כי תנאי זה הוסכם על התובע אשר קיבל משכורת משך שנים ארוכות ולא הלין על כך במשך השנים. בהתאם לכך, אנו דוחים את תביעתו של התובע להכרה בסכומים המהווים 'מענק מיוחד' כחלק משכרו הקובע.

נסיבות סיום ההעסקה

1. התובע טוען כי התפטרותו הייתה תולדה של הרעת תנאים ו/או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, וזאת לאחר התראות חוזרות ונשנות.
2. אין חולק כי ביום 30.6.16 הודיע התובע על התפטרותו על ידי הגשת מכתב התפטרות בו נכתב כדלקמן:

"... אני מגיש בזאת את התפטרותי מהעבודה בחברה.

ההתפטרות מגיעה לאור מאורעות החודשים האחרונים שבהם נפגעה פרנסתי ונפגע שכרי בעקבות החלטתכם לצמצם את קו הלקוחות שלי.

כמו כן הועלו בפני תלונות שווא על חוסר שביעות רצון לקוחות שכאמור הופרכו בשיחות עימם.

הרכב אותו קיבלתי לביצוע המטלות ישן ובחודשים האחרונים היה מושבת פעמים רבות והוכנס למוסך ולכן תפוקת העבודה ירדה ושוב נפגע שכרי ללא פיצוי מצידכם.

אשר על כן ובהתאם להוראות החוק מוגשת בזאת התפטרותי שתכנס לתוקף בעוד 30 ימים קרי 30.7.2016.

מבקש לקבל את על המגיע לי על פי חוק כדי שנסיים את ההתקשרות בינינו בצורה נאותה ומכובדת לרבות פיצויי פיטורין."

1. הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, מותנית בשלושה תנאים מצטברים: האחת, התקיימות "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", השנייה, הרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, כאשר חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) [דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514], כאשר לתנאי השני נקבע חריג לפיו כאשר אין בידי המעסיק היכולת לתקן אין לחייב את העובד במתן התראה כאמור [דב"ע נו/228-3 רשות מעונות מרגלית - עליזה כהן (לא פורסם)]. השלישי ואחרון הינו קיומו של קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה.
2. התובע טוען כי בחודשים האחרונים לעבודתו החלה הנתבעת להתעמר בו, לשנות ולהרע את תנאי העסקתו וזאת במסגרת תכנית סדורה להיפטר ממנו כדי שיתפטר מעבודתו. הנתבעת טוענת כי בחודשים האחרונים להעסקתו התגלה כי התובע משקר ומרמה בכוונה תחילה, אינו מבצע את עבודתו כלל אצל הלקוחות וגורם לנזקים עצומים כחלק מתכניתו לעזוב את החברה. בין היתר, זומן התובע לשימוע משמעתי במסגרתו הודה בדיווחיו הכוזבים, מחדליו וברשלנותו.
3. לאחר בחינת מכלול הראיות הגענו לידי מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטר בשל הרעת תנאים או בשל נסיבות אחרות שביחסי העבודה, ונפרט. נעמוד על מספר טעמים עיקריים אותם מנה התובע כסיבות להתפטרותו:
4. התובע טוען כי זכה לקבל יחס מבזה ומשפיל מאת הממונים עליו, בעיקר מצדו של לירן אך גם מרוני, הכולל איומים ופניות אליו בכינויי גנאי "שקרן".
5. התובע טוען כי נשלח למקומות עבודה מרוחקים המצויים מחוץ לאזור העבודה בו הורגל, כגון ירושלים, לוד ומודיעין. לכך יש השלכה על העבודה, המאמץ וזמני הנסיעות למקומות מרוחקים הביאו לירידה בשכר.
6. קו הלקוחות שלו צומצם והועלו טענות שווא כנגד פיטוריו.
7. הרכב שהועמד לשימוש התובע היה ישן ותקול והקשה מאוד על ביצוע העבודה, כאשר הרכב "בילה" זמן רב במוסכים על חשבונו של התובע תוך פגיעה בשכרו ותנאי העסקתו. כמו כן, בתקופת ימי המחלה "נלקח" הרכב מהתובע.
8. לאחר אינספור התראות מצדו אשר נפלו על אוזניים ערלות, נאלץ להודיע על התפטרותו.
9. נבחן את טענותיו אלו של התובע כסדרן:
10. ראשית, אשר לטענותיו של התובע אודות יחס מבזה ומשפיל- לירן הודה כי פעם אחת בחייו הטיח בתובע כי הוא שקרן וזאת לאחר שעזב מפעל מזון של לקוח , בו גילה כי התובע מזייף את הדיווחים שנמסרו על ידו במהלך ביקורים אצל הלקוח .מעבר לכך, טוען לירן "במשך 5 שנות עבדותו שוחחתי איתו תמיד בכבוד ובדרך ארץ.." (תצהיר עדות ראשית של לירן, סעיף 75). התובע לא הביאו ראיות או תמיכה כלשהי לטענתו זו מלבד אותה אמירה יחידה לפיכך, אין בידנו לקבל את טענתו זו.
11. אשר לטענתו כי נאלץ לנסוע למקומות מרוחקים -הנתבעת הפריכה את טענותיו אלו של התובע עת הראתה כי הנסיעות להן טען כי האריכו את דרכו היו באותו סדר גודל של נסיעות אשר נערכו על ידו במהלך תקופת העסקתו. אף בעדותו בפני בית הדין אישר כי עבד בשנתיים האחרונות במקומות מרוחקים יותר מירושלים ומודיעין (פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 16, שורות 32-28).
12. בנוגע לקו הלקוחות של התובע- הנתבעת מודה כי קו הלקוחות של התובע שונה בפעילות אחרת עקב העובדה כי התגלה כי אינו מבצע עבודתו כהלכה ולאור הזיופים שהתגלו בדיווחים שנמסרו על ידו, וזאת במטרה לצמצם נזקים עד לבניית אמון מחדש בין הצדדים (תצהיר עדות ראשית של לירן, סעיף 78). מכל מקום טוענת הנתבעת, כי שכר התובע לא נפגע כתוצאה מכך. מעיון בתלושי שכרו של התובע ניכר כי התרחשה ירידה במענק המיוחד שהוענק לתובע. עם זאת, אנו סבורים כי ירידה זו במענק המיוחד אין בה כדי להוות הרעת תנאים, משמענק זה מטיבו מיועד להוות תגמול בעבור התובע על מאמציו וממילא הנתבעת אינה מחויבת בו. יתרה מכך, הנתבעת הוכיחה כי ביצעה "שיחת בירור – שימוע משמעתי" עם התובע לאחר שגילתה ממצאים אודות דיווחים כוזבים שמסר בעת עריכת פיקוח וניטור אצל מספר לקוחות. בסיכום השימוע שנערך, נכתב בזו הלשון:

"הובהר לערן ממצאי הביקורת החמורים באמצעות תמונות וביקורת שנערכו בשלושה אתרים שבאחריותנו [מחיקה] במסגרת שיחת הבירור נאמר לערן כי לדעתנו המקצועית והחד משמעית לא מתבצעת עבודה כלל באתרים מלבד "טיפולים" מהירים שבמסגרתם לא מבוצע טיפול באמצעים במערך הניטור.

ערן נשאל האם ברצונו להשתפר ולהמשיך לעבוד בחברה תוך "ישור קו" ופתיחת "דף חדש" וערן מסר שהוא מבין שיש כאן סוג של רשלנות והוא רוצה להמשיך לעבוד ולפתוח דף חדש ושהוא מבין שצריך לשנות גישה

נאמר לו שתינתן לו עוד הזדמנות ויבוצעו ביקורות בהמשך ושבמצב כזה לא ניתן להמשיך בכזה אופן..."

יצוין, כי בדיון בפנינו התובע לא התכחש לקיומה של שיחת השימוע ולא הכחיש את נסיבות האירוע ואת האמור בו. כמו כן, התובע העיד כי הקליט את השיחה אך בחר שלא לצרפה לכתבי טענותיו, מאחר והנתבעים צירפו את תוכן הדברים (פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 16, ע"מ 16, שורות 12-8, 22-19). נוכח הדברים האמורים, אין בידינו לקבל את טענתו זו של התובע לפגיעה בו עקב צמצום לקוחותיו ו/או שינויו, וזאת בשל נסיבות האירוע אשר הצדיקו את שינוי קו הפעולה של הנתבעת בהתנהלותה אל מול התובע. נעיר, כי לא הענקנו משקל לתמלול שיחת הטלפון שהוצג לנו על ידי התובע עם אחד מלקוחותיו לשעבר, משזה לא הובא לעדות, ומכל מקום אין בכך כדי לפגוע בפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת להחליט לאילו לקוחות ישלח התובע בפרט בנסיבות אשר היו קיימות באותה עת.

1. טענותיו של התובע באשר לרכב התקול לא נתמכו אף בראשית ראייה, כגון הגשת חשבוניות של טיפולים נדרשים במוסך, כפי שהוא טוען, תוך פגיעה לכאורה בשכרו ותנאי העסקתו. גם כאן אין בידינו להסתמך על אמירתו הבלבדית של התובע. בנוסף, לא ברור לנו מדוע מלין התובע על כך שנלקח ממנו הרכב בעת תקופת המחלה, עת המדובר בעונת השיא של עבודת הנתבעת בחודשי הקיץ, כאשר התובע היה לכאורה מושבת בלא יכולת לעזוב את ביתו.
2. נעיר, כי לירן בהצהיר בתצהירו כי קודם לעריכת השימוע ערכו סיור במפעל הלקוח, כאשר: "נדהמנו לגלות כי אמצעי הניטור, הלכידה וההדברה במפעל לא תופעלו חודשים ארוכים; קיימת הזנחה שלא ראינו מעולם בכל שנות ניסיוננו באזורי המזון והאזורים הסמוכים- בדמות אי עבודה מוחלטת לאורך פרק זמן ממושך" (תצהיר עדות ראשית של לירן, סעיף 10). וכן הצהיר: "המדובר בזיוף מסמכים [הערה: הכוונה לדיווחים שהוגשו על ידי התובע] וגניבה מכוונת ממעביד ומלקוחות תוך רשלנות פושעת בעבודה עם אחריות לתנאי הבריאות והתברואה של ציבורים רחבים (מאות אלפי בתי אב בישראל), במפעלי ייצור מזון גדולים (תצהיר עדות ראשית של לירן, סעיף 14). כאמור, בשיחת השימוע הוצגו לתובע ממצאי הביקורת החמורים והוא לא חלק עליהם. בעדותו בפני בית הדין, לא היה בידו ליתן נימוק משכנע להתנהלותו, וכך העיד:

"ש. אני מפנה אותך לממצאים של ההזנחה במפעל , אתה שבועיים לפני זה הצגת דוח שהיית במפעל וכל הנקודות נמצאו תקינות, אז איך אתה מסביר ?

ת. מדובר במפעל מזון ויש הרבה תנועה, זזות חביות , ומלגזות , וזה קורה. דבר שני הרבה פעמים האמצעים חסומים ואי אפשר להגיע אליהם, יכול להיות שכשאתה היית שם לא עמדה חבית ואפשר היה להגיע וכשאני הייתי כן הייתה חבית ולא יכולתי להגיע. מעבר לזה אני חולק עליך מקצועית שמצב רעלים לא היה תקין ב 100 אחוז כמו מזיקים שונים , כמו נמלים...."

(פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 15, שורות 29-23).

1. נציין, כי התובע לא הביא ראיות לתמוך טענתו כי פנה אל הנתבעת או התריע בפניה על הנסיבות בשלן מתעתד הוא להתפטר, על מנת להעניק לנתבעת ההזדמנות לתקן את הנדרש מבחינתו, כפי הנדרש בפסיקה.
2. נוסף על האמור לעיל, התובע אף העיד בפני בית הדין כי החל לעבוד אצל המתחרה ימים ספורים לאחר עזיבתו. ברי, כי הליך המיון והקבלה, התרחשו מבעוד מועד וטרם עזיבתו של התובע את הנתבעת ומהגיונם של דברים המסקנה המתבקשת היא שעבודתו החדשה היא הסיבה האמתית לעזיבתו את הנתבעת. כך מעדותו של התובע:

"ש. איפה עבדת לאחר התפטרותך?

ת. אחרי שעזבתי את החברה התחלתי לעבוד בחברת הדברה אחרת.

ש. כמה זמן אחרי?

ת. כמה ימים."

(פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 7, שורות 10-7).

1. בין אם המעבר של התובע לחברה המתחרה היווה הסיבה עצמה למעבר ובין אם בשל סיבה אחרת השמורה עם המערער, לא מצאנו ממש בטענותיו כי הנתבעת הובילה להתפטרותו לאחר שהרעה את תנאי עבודתו. הוכח על ידי הנתבעת כי הוענקו לו הטבות שונות לאורך תקופת עבודתו וזאת בנוסף להזדמנות המפורשת שניתנה לו לאחר ביצוע השימוע, כאשר התובע עצמו לא הכחיש את שנאמר במהלך הליך השימוע.
2. אנו סבורים כי התובע כשל מלהוכיח הרעה בתנאי עבודתו אשר הייתה מזכה אותו בפיצויי פיטורין או "בנסיבות אחרות" כאמור בחוק פיצויי פיטורין. ברי, כי התובע התפטר מרצונו שלו והנתבעת לא הובילה אותו להתפטר. עם זאת, במקרה דנן, בכל הנוגע לשאלת הפיצויים אין נפקות לשאלה אם התפטר או פוטר, וזאת הן בשל העובדה כי הנתבעת הפרישה מדי חודש בחודשו סכום בגין רכיב הפיצויים עבור התובע, ומשכך עוברים הם לבעלותו ללא קשר לנסיבות ביום העסקתו, והן, בשל הוראות הסכם ההעסקה בין הצדדים המורה במפורש כי כספי הפיצויים יועברו לתובע בסיום יחסי העבודה בין הצדדים, בין אם פוטר ובין אם התפטר.
3. אשר לסכום פיצויי הפיטורין, משקבענו כי התובע התפטר ולא פוטר, ברי כי זכאי הוא להפרשות שבוצעו לטובתו עבור רכיב הפיצויים, הא ותו לא. על כן תביעתו עבור סכום פיצויים נוסף נדחית היא, וגם החישוב לגופו נדחה לאור העובדה שלא קיבלנו את תחשיבי התובע בכל הנוגע לסכום השכר הקובע.
4. משנדחו טענותיו התובע אשר אין בהן כמובן כדי להוות התעמרות כלפיו ו/או להצדיק מתן פיצוי בשל עוגמת נפש, תביעתו בגין רכיבים אלו- נדחית.

דמי מחלה

1. בכתב תביעתו מציג התובע תמונה פשוטה לכאורה לפיה חלה הוא משך שבועיים, הציג לנתבעת אישורי מחלה אך דמי המחלה לא שולמו לו בגינם. התובע ציין כי הנתבעת שילמה לו סך של 956 ₪, תשלום אשר קוזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת. עבור רכיב זה מבקש התובע פיצוי בסך של 6,068 ₪.
2. עיון בתלוש השכר מחודש 7/16 מעלה כי אכן שולמו לתובע דמי מחלה עבור 6 ימי מחלה- 4 ימים בשווי 50% ו-2 ימי עבודה בשווי 100%.
3. לאחר הגשת מכתב ההתפטרות ביום 30.6.16, המציא התובע לנתבעת אישורי מחלה עבור התאריכים 4/7 עד ה-15/7 (כולל). כאשר האישורים הוצאו לסירוגין ממרפאות שונות על ידי שני רופאים שונים.
4. הנתבעת הציגה בפנינו ראיות שאינן משתמעות למספר פירושים מהן עולה מפורשות כי התובע עבד בפועל בתקופת "מחלתו" באותה התקופה. לא רק זו, בתום שבועיים של "מחלה", "הבריא" התובע ואץ לשרת מילואים משך שבועיים נוספים. בסרטוני וידיאו אשר הוסרטו על ידי חוקרת פרטית מטעם הנתבעת, נגלה התובע במלוא כוחו ובפעלתנות, כאשר הוא פועל כמתווך עבור דירה בשכונת מגוריו, כל זאת בעודו בחופשת מחלה לכאורה. גרסתו של התובע הייתה כי שימש אך כעוזרו של אביו, וכי העניק לו סיוע נקודתי בעסק התיווך שלו.
5. זאת ועוד, במסרון שהוצג לבית הדין מיום 7.7.16 כתב התובע למנהלת המשרד בנתבעת כי הוא עדין בחופשת מחלה. ביום 10.7.16 כתב כי הוא עדיין לא מרגיש טוב. באותו היום (10.7.16) פנתה החוקרת הפרטית לתובע בבקשה לראות דירות 3.5 עד 4 חדרים. התובע השיב לחוקרת הפרטית בדברים הבאים:

"היי לובה, אני מריץ לבדיקה של נכסים מתאימים, אני אתקשר אלייך עוד מעט כדי לקבל עוד פרטים מה בדיוק את מחפשת, כדי שנוכל להתאים תוצאות יותר טובות".

(ההדגשה אינה במקור).

1. יום למחרת, ביום 11.7.16, התובע כתב לחוקרת הפרטית מסרון נוסף בזו הלשון (הטעות במקור):

"מצאתי לך אחלה דירה, מסודרת ומתוחזקת בבניין בן 8 בערך, 4 חדרים ומרפסת גדולה, קומה 1, אפשר להוריד את המוכר לסביבות ה-1,000,020 אם נתעקש איתו

סליחה 1,120,000

בכל מקרב אני בודק עוד אופציות עם שני מתווכים שאני עובד איתם."

(ההדגשה אינה במקור).

1. ביום 12.7.16 כתב התובע לחוקרת הפרטית: "באיזו שעה את יכולה לבוא לראות את הדירה מחר?", לאחר התכתבות בנושא תאמו פגישה לעריכת ביקור בדירה פוטנציאלית ליום 13.7.16 בשעה 15:00.
2. ב-13.7.16 בשעות הבוקר, כאמור, יום הפגישה המתועדת עם החוקרת הפרטית בדירה הפוטנציאלית, כתב התובע למנהלת המשרד כי: "אני עדיין לא מרגיש טוב, קיוויתי שזה יעבור לי כבר ולצערי זה לא, אז אני עדיין בחופש מחלה". יום לאחר הפגישה המתועדת, ביום 14.7.16 כתב התובע למנהלת המשרד כי עודנו בחופשת מחלה ולכן אינו יכול להגיע להחזיר את הציוד וכי הם יכולים לבוא ולקחת אותו.
3. במהלך הדיון בבית הדין, העיד התובע בעניין זה כדלקמן:

"ש. על פי סרטון והקלטות שצולמו על פי החוקר , מפנה לנספח 16 עמוד 98 כתוב בחוות הדעת של החוקר , שבכל שלב מעקב נראה שתפקדת באופן רגיל לחלוטין, איך זה מסתדר המחלה שלך יחד עם העבודה בתיווך?

ת. קודם כל זה לא הייתה עבודה, זו הייתה עזרה מינורית חברית לאבא שלי שניסה את מזלו בתחום התיווך והוא ביקש ממני להוציא רישיון לעתיד הרחוק, מעבר לזה לא הייתה שום פעילות לא הוקמה שום חברה ברשויות המס, מעבר לדירה האחרונה שפורסמה בפייסבוק שאני הקמתי בשבילו, כי הוא לא בקיא בזה, אז עזרתי לו להקים , פנתה אלי החוקרת דרך הפייסבוק , היה לי משרד תיווך מתחת לבניין והוא אמר לי לרדת לראות אם יש משהו הייתה דירה להראות לי 100 מטר שם. ולשאלתך עד כמה שאני יודע חוקר הוא לא רופא."

(פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 11, שורות 13-5).

1. כמו כן העיד, כי:

"ש. פרסת את המיזם אביב נכסים עוד בזמן עבודתך אצלנו ?

ת. כעזרה לאבא שלי כן.

ש. אתה מכיר את הנייד הזה?

ת. כן, זה המספר האישי שלי.

ש. איך זה מסתדר עם זה שעזרת לאבא שלך אם כתוב את הטלפון שלך ולא של אבא שלך?

ת. כי רציתי לעזור לו להריץ את העסק, כל שיחה שקיבלתי זה שיחה שעברה אליו.

ש. למה כתוב לפרטים לפנות אליך ולא לאביך?

ת. מה זה משנה. בכל מקרה השיחה היחידה שהגיעה אלי הפניתי אליו. לא היה לי תכנון להתעסק בזה."

(פרוטוקול מיום 17.11.19, ע"מ 13, שורות 11-3).

1. על אף ניסיונו של התובע להציג את העבודה כ"עזרה מינורית" לאביו, עולה באופן ברור אף מעדותו של אבי התובע, יגאל, כי התובע הוא זה שניהל בלבדית את ההתנהלות אל מול החוקרת הפרטית ("הקונה הפוטנציאלית"), ואביו כלל לא היה מעורב בפרטים. כך העיד בפני בית הדין:

"ש. האם לאחר פניית החוקרת לערן, כלקוחה של אביב יצרת איתה קשר בכדי לקבל פרטים?

ת. לא.

ש. בכדי להציג את פרטי הנכס?

ת. לא.

ש. בכדי להציע לה נכסים אחרים?

ת. חושב שלא.

ש. מפנה לפרו' הקודם עמ' 13 שורה 8. 'כל שיחה שקבלתי זה שיחה שעברה אליו' כלומר אליך, איך אתה מסביר שהפניה של הלקוחה לא עברה אליך בכלל ולא שוחחת איתה?

ת. לא יודע."

(פרוטוקול מיום 15.1.20, ע"מ 23, שורות 14-6)(ההדגשות אינן במקור).

כעולה בבירור מעדותו של יגאל, לא היה מעורב בחילופים שנעשו אל מול החוקרת הפרטית. בנוסף לכך, יצוין, כי התובע החזיק ברישיון תיווך שקיבל בתאריך 6.4.16 וכן החתים את החוקרת הפרטית על הסכם תיווך לרכישת דירה לפיו הוענקה לו זכות חוזית ל-2% מן העסקה. מבלי להידרש כעת לדיון נוסף אודות היקף פעילותו בעסק התיווך ומידת מעורבותו, די בדברים שאוזכרו כדי לעמוד על כך שבוצעה על ידי התובע עבודה נוספת, בעת תקופת ימי המחלה שהמציא לנתבעת.

1. נוסיף כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי בתצהיר התובע אין ולו התייחסות אחת לכך שעבד בתקופת ימי המחלה, ולא בכדי. מכל האמור מצטיירת תמונה עגומה לפיה לא רק שהמציא ימי מחלה אשר כלל לא היה זקוק להם, עבד הוא בעבודה אחרת, וזאת בניגוד מפורש להוראות ההסכם שנחתם מול הנתבעת (וראו לעניין זה את הוראות סעיף 22 להסכם ההעסקה האוסרות במפורש על עבודה אחרת במהלך תקופת ההעסקה). התובע בחר לעבוד בעבודה נוספת ובאותה עת ביקש לעצמו תשלומים עבור דמי מחלה , כל זאת בחוסר תום לב וחוסר ההגינות.
2. לקראת סיום נעיר, כי אף אם אישורי המחלה שהוציא התובע שלא כדין ,היו רק עבור חלק מתקופת המחלה, בהתחשב בכך שהנתבעת כבר שילמה לתובע תשלום שווי של 6 ימי מחלה, אנו מכריעים כי אין ליתן סעד נוסף לתובע לאור התנהגותו הראויה לגינוי על כן, תביעתו בגין רכיב זה נדחית.

הודעה מוקדמת

1. לטענת התובע מסר לנתבעת הודעה מוקדמת כדין, כאשר העניק הודעה מוקדמת בת 30 יום. עוד טען התובע כי הציע לעמוד לרשות הנתבעת לפרק זמן נוסף ככל שיידרש אלא שהנתבעת דחתה את הצעתו. התובע סבור כי בניגוד לקבוע בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) קוזז משכרו האחרון סכום המכונה "אי הודעה" בסך – 17,498 ₪. לאחר מכן בסיכומיו, מציין התובע כי בפועל קוזז משכרו סכום העומד על 4,564 ₪ בלבד, אותו הוא תובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
2. לטענת הנתבעת, בהתאם להתניה בהסכם ההעסקה בין הצדדים מחויבים הם ליתן הודעה מוקדמת של 90 יום נוכח תחום הפעילות הייחודי של הנתבעת אשר עוסקת בהדברת מזיקים באמצעות חומרים מסוכנים. בנוסף, לאחר מסירת מכתב ההתפטרות דיווח התובע על ימי מחלה שבמהלכן עבד בפועל בעבודה אחרת. מיד בסיום תקופת המחלה הנטענת יצא הוא למילואים משך שבועיים נוספים, כך שבפועל לא ניתן ולו יום אחד בגין הודעה מוקדמת לצרכי עבודה או חפיפה. כתוצאה מכך, נגרמו לנתבעת נזקים רבים אותם היה בידי התובע לצפות מראש. הנתבעת טוענת כי בפועל לא קוזז מהתובע סך של 17,498 ₪, אלא 125 ₪ בגין שכר עבודה וכן 3,262 ₪ בגין פדיון חופשה. דהיינו, קוזז סך כולל של 3,387 ₪.
3. השאלה הנשאלת בעניינו היא האם יש בהפרת ההסכמה החוזית, , כדי להעניק לנתבעת את היכולת לקזז לתובע תשלומים אלו משכרו?
4. כלל הוא כי "אורך תקופת ההודעה המוקדמת למפוטר ולמתפטר כאחד יתקיים על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, אולם במקום שבו נקבע במפורש בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי בר תוקף , כי תקופת ההודעה המוקדמת עדיפה, היא זו שתתפוש , ובלבד שאורכה לא יפחת מזה הקבוע בחוק" (י. לובוצקי "סיום יחסי עבודה", פרק 8, ע"מ 12).
5. אין חולק בין הצדדים כי נחתמו הוראות מפורשות בנושא זה בהסכם ההעסקה בין הצדדים המורה במפורש כי:

".. סיום יחסי עבודה

75. פיטורים והתפטרות רגילים טעונים הודעה בכתב של צד למשנהו, מראש (להלן: "הודעה מוקדמת") כדלהלן:

75.1. משכה של הודעה מוקדמת, יהיה 90 יום הדדי.

75.2. הפר העובד את חובתו למתן הודעה מוקדמת על התפטרותו – יחויב בתשלום פיצוי לחברה בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת והחברה תהיה רשאית לנכות חוב זה מכל תשלום שיגיע לעובד, וזאת מבלי לגרוע מיתר הסעדים שיעמדו לרשות החברה בנסיבות העניין.

75.3. במהלך תקופת הודעה מוקדמת, רשאית החברה לוותר על עבודת העובד בפועל, כולה או חלקה, בלא ניתוק יחסי עובד ומעביד; או לוותר על עבודת העובד בפועל במהלך תקופת ההועדה המוקדמת, תוך ניתוק לאלתר של יחסי עובד ומעביד. במקרה כזה תשלם לעובד במקום דמי הודעה מוקדמת, את התשלום לפי החוק.

75.4. לקראת סיום עבודתו בחברה מכל סיבה שהיא, יעביר העובד את תפקידו בצורה מסודרת למחליפו או לכל אדם שתורה לו החברה. העובד יעמוד לרשות החברה, באופן סביר ובתיאום מראש, גם לאחר תום עבודתו, במקרים שבהם יהיה צורך."

1. מהוראות הסכם ההעסקה אנו למדים כי נקבע פיצוי מוסכם בין הצדדים בגובה שכרו הרגיל של התובע בעד התקופה בעדה לא ניתנה הודעה מוקדמת, וכן כי הנתבעת רשאית לקזז את הסכום האמור מהתשלומים אותם חב התובע כלפיה.
2. בהתאם להודעת ההתפטרות שהגיש התובע לנתבעת, אין חולק כי התובע פעל בניגוד להוראות ההסכם, וזאת שעה שמסר הודעה מוקדמת בת 30 יום בלבד. אנו סבורים כי במקרה הנוכחי הצדק עם הנתבעת, ויש לקיים את הוראות הסכם ההעסקה בין הצדדים כלשונן, וזאת מן הנימוקים שלהלן.
3. מדובר בהסכמה חוזית סדורה ומפורשת אליה הסכים התובע בחתימתו. בהגיע רגע האמת, אין התובע יכול להתנער מכך באחת, בהתעלמו כליל מהתחייבויותיו. אנו סבורים כי יש בכך כדי לחתור מהותית תחת עקרונות דיני החוזים. ההוראה בדבר מתן הודעה מוקדמת נקבעה באופן הדדי לשני הצדדים; מובן, כי גם במקרה שהמעסיק היה מחליט לסיים את העסקתו של התובע, היה זכאי הוא להודעה מוקדמת בת 90 ימים או לחלף תשלום בעד תקופה זו. לא יעלה על הדעת, כי הוראה זו תחייב את המעסיק בלבד ותאיין מתוכן את הסכמת הצדדים המפורשת בעניין. יפים לעניינו דבריה של כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם בעניין זה:

הסכמת הצדדים לתקופה ארוכה יותר מזו שהם חייבים בה על פי דין, אינה מהווה פגיעה בזכות מזכויות המגן אלא הרחבה של הזכות. אין מקום לחייב מעביד בתקופת הודעה מוקדמת על פי הסכם המטיבה עם העובד, בעוד שהעובד יופטר מכך בטענה כי מדובר בפגיעה בזכויותיו. ההדדיות של הזכות הינה מתחייבת ומתבקשת ממהות יחסי העבודה בין הצדדים. יתרה מזו, ככלל, הסכמים יש לכבד ומשאין בהסכם כדי לפגוע בזכויות מוקנות של העובד, אין סיבה להורות על ביטול ההוראות הנוגעות לתקופת ההודעה המוקדמת המוסכמת והנתבעת חייבת בתשלום תמורת הודעה מוקדמת."

[ק"ג (ב"ש) 2740-09 פיתויים בע"מ ע"י מנהלה הרוש יאיר – אלקובי מור (18.3.10)].

1. בנוסף, לירן הדגיש בתצהירו את החשיבות במתן הודעה מוקדמת מוארכת כפי שנקבעה בין הצדדים, כלדקמן: "... מקור סעיף זה הינו בשל כך כי לא ניתן לגייס כוח אדם מתאים בענף ההדברה ולערוך חפיפה לעיסוק בחומרים מסוכנים בתקופה של 30 ימים, שכן הוא בעצמו עבר חפיפה למשך תקופה ארוכה לאחר שגויס... אבא שלי עוסק בענף מזה 40 שנים, אני עוסק בענף מזה 14 שנים, מעולם לא הצלחנו לגייס ולהכשיר עובד מוסמך מתאים בתוך 30 ימים, כל שכן בשיא עונת הקיץ (שיא הפעילות), וכל שכן לעבודה מורכבת עם חומרים מסוכנים באזורים רגישים הומי אדם כגון בתי חולים ומפעלי מזון ותרופות בהם הועסק התובע..." (תצהיר עדות ראשית של לירן, סעיפים 166-165).

1. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בסיכום הישיבה של ארגון המדבירים בישראל, כפי שזו הוצגה על ידי הנתבעת, לפיה גיוס פוטנציאלי בענף אורך בין 3-1 חודשים וקורס הדברה כ-8 חודשים. כמו כן, צוין כי בבחינת כוח אדם- חברות ההדברה נמצאות במשבר גיוס עובדים וכי אין כוח אדם חופשי בשוק ההדברה (תצהיר עדות ראשית של לירן, נספח 47).
2. יתרה מכך, מטרת ההודעה המוקדמת במקרה של התפטרות העובד היא להעניק למעסיק שהות למציאת חלופה ולהתארגן לקיום העבודה ללא העובד, בפרט אימתי שהעזיבה הינה 'מהיום למחר' בדומה למקרה המונח לפתחנו. בעניין זה נפסק זה מכבר כי:

"כשם שמעביד חייב לתת הודעה מוקדמת לעובד, בעת פיטורים, כדי לתת לעובד אפשרות לחפש עבודה אחרת, כשהוא עדיין עובד ומקבל משכורת, כך חייב גם עובד המחליט להתפטר, לתת למעביד אפשרות לחפש לו מחליף ולהתארגן לקראת העבודה בלעדיו, לפני שהוא עוזב את העבודה. רק במקרים חריגים, כאשר ההחלטה להתפטר נובעת מנסיבות יוצאות דופן, שאינן מאפשרות לעובד להמשיך ולעבוד, גם לא תקופה קצרה נוספת, יכול ותהיה הצדקה לוותר על חובת ההודעה המוקדמת".

[דב"ע נד/ 3-223 עסיס ינון – גילה שטרית (9.4.95)]

1. איננו רואים נימוק מדוע יש לאיין את תקופת ההודעה המוקדמת המוארכת אשר נקבעה במפורש בהוראות ההסכם שבין הצדדים, בו היו מחויבים באופן הדדי. בפועל, פגע התובע בתכלית מתן ההודעה כאשר לא העניק לנתבעת שהות לחפש לו מחליף ולהתארגן לביצוע העבודה בלעדיו.
2. לאור הדברים האמורים לעיל, מתייתר הדיון בדרישתו של התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת, משעה שברור כי התובע הוא אשר בחר שלא לעבוד במרבית תקופת ההודעה המוקדמת, שקוצרה על ידו ל-30 יום בלבד, ובפועל שהה משך שבועיים ב"תקופת מחלה" ושירות המילואים.
3. אשר לימי ההודעה המוקדמת שקוזזו בפועל ממשכורתו של התובע - עיון בתלוש השכר של התובע לחודש יולי 2016 מעלה כי בפועל, קיזזה הנתבעת סך של 4,564 ₪ (שכר יסוד- 125 ₪, פדיון חופשה- 3,262 ₪, הבראה- 221 ₪, ודמי מחלה- 956 ₪). לנוכח הניתוח שהובא לעיל, אנו קובעים כי בדין קיזזה הנתבעת דמי הודעה מוקדמת מן התובע ואין להשיב את הסכומים שקוזזו. משכך, מתייתר מאליו הדיון בדבר החזר סך של 125 ₪ בגין הפרשי שכר, ועל כן תביעתו של התובע עבור רכיב זה- נדחית גם היא.

דמי חופשה

1. התובע טוען כי זכאי הוא לפדיון 52 ימי חופשה בגין 3 השנים האחרונות לעבודתו. עוד טען כי הנתבעת גרעה ימי חופשה על בסיס ימים בהם לא הופיעו אישורי ביצוע לעבודתו ולא ניהלה מעקב מסודר אחר היציאה לחופשה בפועל של התובע. כמו כן, ציין התובע כי לעיתים עבד בימים בהם לא יצאו אישורי ביצוע כגון הצטרפותו למדביר אחר או משימות שאינן כוללות הנפקת אישור ביצוע. בנוסף, הנתבעת לא שילמה עבורו דמי חופשה אלא גרעה ימי חופשה מהצבירה בתלושי השכר, מבלי שהיא משלמת לו דמי חופשה בגינם. כלומר, אף אם ניצל את הימים האמורים – מדובר בחופשה ללא תשלום.
2. הנתבעת מכחישה את הטענות המיוחסות לה בעניין זה, וטוענת כי שולמו לתובע כל ימי החופשה כדין.
3. נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי עובד ומכסת החופשה שנותרה לזכותו, מוטל על המעסיק [דב"ע לא 3-22 ציק ליפוט – חיים קסטנר (13.1.72)]. עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה כי הנתבעת כן ערכה תיעוד מסודר של ימי חופשתו, וכן שכר היסוד כפי שהגדירה אותו התובעת וכן השעות הנוספות הגלובליות לא נפגע עת ניצל התובע את ימי חופשתו על כן, לא מצאנו ממש בטענותיו של התובע אשר הובאו לעיל.
4. עם זאת, משקבענו כי שכרו הקובע של התובע עומד על סך 8,749 ש"ח₪, ברי כי החישוב היומי היה צריך להיעשות בהתאמה, בכפוף למגבלת ההתיישנות הקבועה בחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 של שלוש שנים. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי שולם לתובע שכר יסוד ללא תלות בניצול ימי החופשה ועל כן ברי כי שכר היסוד כפי שנקבע בתלושי השכר שולם לתובע. לפיכך, על הנתבעת מוטל לשלם לתובע את ההפרש בין שכר היסוד הקבוע לבין השכר אשר כאמור עומד על 8,749 ש"ח₪, וזאת בעבור 3 שנות עבודתו האחרונות הנתבעת.
5. להלן הפירוט ימי החופשה של התובע בשנים הרלבנטיות:
6. שנת 2016- 1/16 – ניצול יום חופשה אחד, 2/16 – ניצול 3 ימי חופשה, 4/16 – ניצול 2 ימי חופשה. סה"כ- 6 ימי חופשה.
7. שנת 2015- 2/15 – ניצול יום חופשה אחד, 4/15 – ניצול 2 ימי חופשה, 6/15 – ניצול 2 ימי חופשה, 8/15 – ניצול יום חופשה אחד, 10/15 – ניצול יום חופשה אחד, 12/15 – ניצול יום חופשה אחד. סה"כ – 8 ימי חופשה.
8. שנת 2014- 7/14 – ניצול 4 ימי חופשה, 9/14 – ניצול של 5 ימי חופשה, 11/14 – ניצול יום חופשה אחד, 12/14 – ניצול יום חופשה אחד. סה"כ- 11 ימי חופשה.
9. אוגוסט 2013 (כולל) ואילך- 9/13 – נוצל יום חופשה אחד.
10. עולה מן האמור, כי במשך שלוש שנים האחרונות של העסקתו ניצל התובע סך כולל 26 ימי חופשה, כאשר בסיום תקופת העסקתו עמדה לתובע יתרה בסך 11 ימים אשר נפדו על ידי הנתבעת בערך יומי בגובה 296.5 ₪.
11. מניתוח הנתונים עולה כי התובע עבד בממוצע 23 ימים בחודש. לפיכך השכר היומי הממוצע של התובע עמד בפועל על סכום של 380 ₪ (8,749 ₪/23 ימי עבודה). אם כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
12. עבור 11 ימי החופשה שנותרו לתובע לפדיון, על הנתבעת לשלם את ההפרש בסך של 918.5 ₪ (380 ₪ בהפחתת 296.5 ₪ = 83.5 ₪ X 11 ימי חופשה לפדיון).
13. עבור 26 ימי החופשה בסך של 2,171 ₪ (83.5 ₪ X 26 ימי חופשה).
14. נוסף לכך, בתקופה המנויה של שלוש שנים זכאי היה התובע ל-45 ימי חופשה, ולפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש של הימים בסך של 3,040 ₪ (8 ימים * 380 ₪).
15. בסך הכל, על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה תשלום בסך 6,129.5 ₪. יודגש, סכום זה הינו בנוסף לסכום שכבר שולם בגין רכיב ימי החופשה בסיום העסקתו של התובע וקוזז כדין עבור דמי הודעה מוקדמת, ומתווסף אליו.
16. אם כן, התביעה בגין רכיב זה- מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,129.5 ₪ בגין פדיון ימי החופשה.

דמי הבראה

1. התובע טוען כי בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי הוא ל-18 ימי הבראה. התובע מוסיף כי הרכיב המכונה 'דמי הבראה' אינו מהווה דמי הבראה כי אם פיצול פיקטיבי של השכר המגיע לו בגין עמלות. מטעמי זהירות טוען התובע כי אף אם ייקבע כי מדובר ברכיב המהווה דמי הבראה, אזי מדובר בחובות העבר בגין דמי הבראה ובסך הכל חייבת הנתבעת לתובע תשלום בסך 7,614 ₪. הנתבעת הכחישה את טענת התובע וטענה כי שולמו לתובע דמי הבראה כדין.
2. באשר לטענת התובע כי המדובר בחובות עבר- הלכה היא כי דמי ההבראה ששולמו בשנתיים האחרונות לעבודתו של עובד אין לזקוף לשנים קודמות [ע"ע (ארצי) 42510-06-15 אלכסנדר פינדיורין - בן ציון זיסמן [פורסם בנבו] (3.5.2017)].
3. בנוסף, בהתאם להוראות צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש 1998 (אשר לא שונו לעניין הותק), מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודתו יהא זכאי עובד ל-7 ימי הבראה בשנה. דהיינו, התובע יהיה זכאי ל-14 יום לכל היותר עבור השנתיים האחרונות לעבודתו בנתבעת.
4. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי התובע קיבל דמי הבראה מדי חודש בחודשו בחודשים מסוימים (כך, בחודשים 1/16 עד 7/16, דהינו משך 7 חודשים) ובאחרים נכלל רכיב זה בשכר הכולל, כאשר בתלושי השכר מצוין כי: ""השכר הכולל" כולל בתוכו דמי הבראה כדין". הסכם ההעסקה בין הצדדים מורה כי: "יובהר כי "השכר הכולל" כולל בתוכו דמי הבראה כדין, כך שהעובד אינו זכאי לדמי הבראה בנפרד" (סעיף 67 להסכם ההעסקה). נשאלת השאלה אם כן, מהו השכר הכולל והאם התשלום בגין דמי הבראה ניתן לאבחון ממנו?
5. כפי שהובהר לעיל, מנגנון התשלום המצוי בהסכם ההעסקה בדבר השכר הכולל (כפי שהוזכר לעיל), לא קוים הלכה למעשה על ידי הנתבעת והוראות ההסכם בנוגע לתמורה המגיעה לתובע לא כובדו. לפיכך, לא ניתן לקבוע האם דמי ההבראה שולמו כחלק משכר היסוד, כחלק מהשעות הגלובליות או שמא "הוכנסו" תחת רכיב אחר?
6. הפסיקה כבר קבעה כי שעה שהמעסיק לא מבהיר בגין אילו זכויות סוציאליות שולמו לעובד סכומים במהלך העסקתו, אין לקזז סכומים אלו ששולמו לו במהלך יחסי העבודה, שכן אופן תשלומם עומד בניגוד להוראת סעיף 5(3) לתוספת לחוק הגנת השכר:

"תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שבעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום".

1. כמו כן, סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר קובע:

"(ג) בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת."

1. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הבהירה את החלוקה בין שכרו של התובע לבין תשלום רכיב ההבראה, הנכלל ב"שכר הכולל" אשר לא קיבל ביטוי בתלושי שכרו של התובע. משכך, מתקבלת תביעתו של התובע בגין דמי הבראה.
2. כאמור לעיל, התובע זכאי ל-14 ימים בגין דמי הבראה בערך יומי של 378 ₪, בסך כולל של 5,292 ₪. מסכום זה יש להפחית את החודשים שכן שולמו לתובע דמי הבראה כרכיב מובחן, וזאת החל מינואר 2016 ועד ליולי 2016, בסך כולל של 1,547 ₪. דהינו, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,745 ₪ בגין רכיב זה.

תלושי שכר ערוכים שלא כדין

1. התובע טוען כי תלושי השכר נערכו שלא כדין, לרבות הטענה כי התלושים הינם פיקטיביים ושכרו פוצל לרכיבים פיקטיביים. עוד טוען התובע כי לא צוינו בתלושי השכר מספר שעות העבודה שביצע ושבעדם קיבל את שכרו, וכן לא צוינו מספר ימי העבודה והחופשה וכן יתרת ימי החופשה להם היה זכאי. עוד טוען התובע בסיכומיו כי רישום שעות העבודה המופיעות בתלושים הן פרי דמיונו של עורך התלושים וכי השיטה בה נקטה הנתבעת נועדה לעשוק את התובע ולטשטש את המגיע לו. הנתבעת מכחישה את הטענות הללו וטוענת כי תלושי השכר נערכו כדין.
2. מעיון בתלושי השכר של התובע בשנים 2011- 2012 עולה כי ישנו יחס לא פרופורציונאלי בין התשלום עבור שכר היסוד לכאורה לבין רכיב השעות הנוספות הגלובליות, דבר המעיד כי התובע לא קיבל את התגמול הראוי עבור עבודתו ורכיב השעות הנוספות לא שיקף בפועל את עבודתו בשעות נוספות. החלוקה הנזכרת לעיל היא אף בניגוד להוראות הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים כפי שהובא לעיל. בהתאם לכך, התוצאה היא כי אכן, הנתבעת ערכה את תלושי השכר של התובע שלא כדין בתקופה זו. כך, החל מחודש 6/11, החלה הנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות העולות או שוות ערך לשכר שהוענק לתובע כשכר יסוד. ברי, כי אין מדובר בשעות נוספות בלבד, שהרי לא ייתכן כי אלו יעלו על מכסת השעות המהוות את שכרו הבסיסי או יהיו דומות לו בהיקפן. להלן דוגמאות לאופן התשלום המתואר, כאשר רכיב השעות הנוספות מנוי תחילה: 6/11: 6,256 ₪ / 5,000 ₪, 9/11: 7,119 ₪ / 5,000 ₪, 6/12: 4,690 ₪ / 5,000 ₪, 12/12: 6,352 ₪ / 5,000 ₪. נעיר, כי ישנם חודשים בהם השעות הנוספות הגלובליות היו נמוכות מכך (כדוגמה 4/11, 5/11, 8/12, 9/12), אך אין בהם כדי להעיד על הכלל בשנים אלו.
3. בנוסף לאמור לעיל, משקבענו כי שכר היסוד שנקבע על ידי הנתבעת לא עוגן בהסכמת הצדדים בהסכם ההעסקה ולא שיקף את עבודתו של התובע בפועל, וכן מאחר וקבענו כי שכרו החודשי עמד על סך של 8,749 ₪ ולא כפי שהציגה זאת כל השנים הנתבעת, ברי, כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות בשל עריכת התלושים שלא כדין.
4. רכיב נוסף שלא נכלל בחודשים רבים בתלושי שכרו של התובע הינו רכיב 'דמי ההבראה' כפי שדנו לעיל, ואשר נעשה בניגוד לאמור בדין.
5. סיכומו של דבר, אנו סבורים כי יש להעניק לתובע פיצוי בשל עריכת תלושי שכרו שלא כדין, דבר שהיה מונע התדיינות מיותרת בפני בית הדין בדבר שכרו הקובע של התובע, וזכויותיו השונות. לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין בסך של 10,000 ₪.

ניכויים שלא כדין

1. התובע טוען כי משכרו נוכו סכומים שלא כדין בגין "ביטוח מנהלים", בסך כולל של 541 ₪ שלא כדין.
2. בעניין זה נעיר, כי טענה זו נטענה בעלמא, כאשר התובע לא הציג ולו ראשית ראייה כדי לתמוך טענתו וביקש קבלת הסעד על בסיס אמירה בלבדית זו על כן, תביעתו בגין רכיב זה, נדחית.

אי מתן הודעה לעובד

1. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס״ב-2002 (להלן- חוק הודעה לעובד) מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד תוך 30 יום ממועד תחילת עבודתו, הודעה המפרטת את תנאי עבודתו.
2. טענתו של התובע כי לא קיבל הודעה כאמור, דינה להידחות וזאת מהטעמים הבאים: הסכם העסקה בין הצדדים מגלם בתוכו את הרכיבים אשר צריכים להיות מנויים בהודעה כאמור בהתאם לחוק הודעה לעובד, ועל כן, קיבל התובע את הפרטים הדרושים לו מכוח כך. זאת ועוד, בסוף הסכם ההעסקה התובע חתם ואישר כי קיבל עותק ממנו. על כן, כל טענה בעניין זה דרושה הוכחה, דבר שלא נעשה על ידי התובע.
3. לא נשכחה מעינינו העובדה כי הנתבעת כשלה מלהמציא את הסכם ההעסקה הראשון בין הצדדים, אך בין כה וכה אין לו נפקות משנחתם הסכם העסקה מחודש בין הצדדים. יתרה מכך, התובע לא הכחיש קיומו של הסכם העסקה ראשון שנחתם בין הצדדים ולפיכך ברי כי אכן נחתם הסכם כזה סמוך למועד העסקתו.
4. לנוכח הדברים האמורים, תביעתו של התובע בגין רכיב זה- נדחית.

התביעה שכנגד

1. הנתבעת הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לפיצוי בגין שווי שימוש רכב, עלות נזקים לרכב עבודה, החזר תשלומים ששולמו לנתבע שכנגד עבור "ימי מחלה", תשלום השתתפות ברכב שהוצמד לו, שיפוי המעביד בגין גרימת נזקים- הפרת חובת תום הלב ויחסי אמון בין עובד למעביד, מסירת דוחות כוזבים וקבלת שכר במרמה תוך גרימת נזק למוניטין החברה ושמה הטוב, הפרת חובת מתן הודעה מוקדמת, החזר הוצאות בגין קורסים, הפרת חובת הסודיות וכן החזר חלקי של פיצויי הפיטורים. נדון בטענות אלו כסדרן.
2. נקדים ונאמר, כי מצאנו את מרבית הרכיבים שנתבעו על ידי התובעת שכנגד בלתי מבוססים ונדמה כי כל מטרתה להוות תביעת נקם כנגד הנתבע שכנגד. תביעה מעין זו מסרבלת את ההליך המשפטי שלא לצורך ואף מכבידה עליו. היה מוטב לתובעת שכנגד לברור טענותיה ולבססן כדבעי באם אכן חפצה בהוכחת תביעתה.

שווי שימוש רכב

1. התובעת שכנגד טוענת לתשלום הפרשים בגין שווי שימוש רכב בסכום העומד על סך של 96,576 .לטענתה, התברר כי הרכב שימש את התובע לשימוש אישי ולעסקיו האחרים, וכן שווי השימוש שנזקף לחובתו היה עבור רכב בדרגה 2 ולא דרגה 5. הנתבע מכחיש את הטענות הללו וטוען, בין היתר, כי מדובר בהתרשלות מצד התובעת בחישוב שכרו ומשסכומים אלו שולמו משך שנים ארוכות , השבה בנסיבות העניין אינה צודקת.
2. אנו סבורים כי דין תביעת התובעת שכנגד בגין רכיב זה להידחות, נוכח ההסכמות המפורשות בהסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים. הוראותיו מורות כדלהלן:

"דמי נסיעות

49. על בסיס הצהרת העובד כי הוא בעל רישיון תקף, תעמיד החברה לרשות העובד לצורך מילוי תפקידו רכב (להלן: "רכב חברה"). העמדת הרכב מהווה מילוי של חובות החברה לתשלום דמי נסיעות לפי כל דין.

50. העובד ישתמש ברכב החברה באופן מיומן, זהיר ועל-פי הוראות החוק וידאג לתחזוקתו התקינה.

51. החברה תישא בכל ההוצאות הקבועות והשוטפות שיהיו כרוכות ברכב ובשימוש בו, ובכלל זה תיקונים שגרתיים, ביטוח, דלק וכו'.

52. החברה לא תישא בהוצאות המפורטות להלן:

52.1.1 קנסות חניה ותעבורה, בכפוף לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב(, התשמ"ז-1987 ולאמור בכל דין.

52.1.2 השתתפות עצמית של הביטוח במקרה של תאונה.

52.1.3 בכל נזק שייגרם לרכב כתוצאה משימוש לא ראוי ו/או לא סביר ברכב החברה."

(ההדגשה אינה במקור).

1. התובעת שכנגד לא הוכיחה כי נעשתה על ידי הנתבע שכנגד שימוש ברכב לצרכיו האישיים או לעסקיו האחרים. לאור הוראות ההסכם המפורשות בעניין זה ברי כי על התובעת שכנגד מוטל התשלום עבור הוצאות הרכב והשימוש בו. משכך, תביעתה של התובעת שכנגד בגין רכיב זה, נדחית.

תשלום עלות תיקון נזק לרכב עבודה

1. התובעת שכנגד טוענת לנזק שנגרם לרכב החברה במכוון או לכל הפחות באופן רשלני וזאת בניגוד להוראות המפורשות בהסכם ההעסקה בין הצדדים. הנתבעת הציגה חשבונית מס עבור תיקון הרכב וכן חוות דעת של מוסך מורשה אודות אופן הטיפול ברכב, והעמידה תביעתה לפיצוי בגין רכיב זה על סך של 6,373 ₪. הנתבע שכנגד טוען כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון ברכיב תביעה זה משנשען הוא על עילה נזיקית על כן, יש לדחותו על הסף מחוסר סמכות עניינית.
2. מבחינת ניסוח כתב התביעה שכנגד עולה כי עילת התביעה מקורה בעוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין ולפיכך לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בה. עם זאת, משמדובר בנושא המצוי בהסכם ההעסקה בין הצדדים, אנו רואים לנכון להידרש לשאלה זו ולא להותירה פתוחה להתדיינות נוספת.
3. בהתאם להוראות ההסכם (סעיף 52.1.3 כפי שהובא לעיל) הנתבע שכנגד יהא אחראי לכל נזק שייגרם לרכב כתוצאה משימוש לא ראוי או לא סביר ברכב החברה. על אף האמור, התובעת שכנגד לא הוכיחה כי העבירה הנחיות ונהלים להתנהלות תקינה ונכונה ברכב החברה, אשר ככל שאכן היו מועברים לנתבע היו יכולים למנוע את הנזק שנגרם בפועל לרכב החברה.
4. יתרה מכך, התובעת שכנגד הציגה בפני בית הדין חשבונית מס לתשלום אשר צוין על גביה כי יש לשלמה עד ליום 13.6.16, אך לא הוכח בפנינו כי בפועל אכן שולמה, וגם חתימת התובעת שכנגד נעדרת מטופס ביצוע העבודה. זאת ועוד, גם במידה והתובעת שכנגד הייתה נושאת במלוא התשלום של הטיפול, ברי כי מדובר בהוצאה מוכרת עבור העסק וכי החברה נושאת בעלות הטיפול כאמור. כמו כן, לא הוכח כי חבות כזו לא מכוסה תחת פוליסת חברת ביטוח של החברה.
5. סיכומו של דבר, אנו סבורים כי רכיב זה לא הוכח דיו ואף לא נעשה מאמץ לעשות כן לפיכך, תביעת התובעת שכנגד בגין רכיב זה, נדחית.

תשלום השתתפות ברכב שהוצמד לתובע

1. התובעת שכנגד הוכיחה כי הנתבע שכנגד עבד תקופה מצומצמת כפי שהובא בפרק הרלוונטי לעיל בפסק הדין. עם זאת, לא הוכח כי הנתבע שכנגד עשה שימוש ברכב החברה לצרכי עבודתו זו, לא בתקופה המדוברת ולא בכל תקופה אחרת. מצאנו כי רכיב זה תביעה זה נטען בעלמא ללא כל סימוכין וללא הבאת ראיות רלבנטיות.
2. לאור האמור לעיל, התביעה שכנגד בגין רכיב זה- נדחית.

החזר מענקים שניתנו לנתבע שכנגד

1. התובעת שכנגד מעלה טענות כלפי המענקים ששולמו ביתר לתובע על פי הסכם ההעסקה בין הצדדים, וטוענת להשבת הכספים משנת 2013 ,נוכח התנהלות הנתבע שכנגד וגרימת נזקים שנגרמו לתובעת שכנגד.
2. התובעת שכנגד מנסה להבנות מן הסעיפים בהסכם ההעסקה בדבר עבודה אצל מעסיק אחר (סעיף 22 להוראות הסכם ההעסקה) וכן הוראות המענק המיוחד (סעיף 46 להוראות הסכם ההעסקה). עם זאת, הפרה של מי מהסעיפים אין משמעותה השבה של הטבות עבר שניתנו משהדבר לא נקבע במפורש. זאת ועוד, ההוראה בדבר הענקת המענק המיוחד מורה כי סכום זה ישקף גם את השעות הנוספות מעבר למכסת השעות הנוספות כמצוין בסעיף 41 להסכם ההעסקה. משהתובעת שכנגד מיאנה למסור את דוחות הנוכחות המלאים של הנתבע שכנגד, אין כל אפשרות לאבחן בין המענק ה'טהור' לבין התשלום המגולם בתוכו שניתן לנתבע שכנגד על חשבון ביצוע שעות נוספות. בין כה, גם אם הייתה אפשרות לעשות כן, אנו סבורים כי אין מדובר במקרה המאפשר השבה של הסכומים שניתנו לנתבע שכנגד עבור מרבית שנות עבודתו, החל משנת 2013. לתובעת שכנגד ישנה אחריות לביצוע בדיקות ופיקוח על העובד, ובאם כשלה מלעשות כן במהלך השנים, אין לה להלין אלא על עצמה.
3. לנוכח הדברים האמורים, התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

החזר תשלומים בגין ימי מחלה

1. התובעת שכנגד הלינה כנגד תקופות המחלה הרבות של הנתבע שכנגד בטענה כי לכאורה עבד בכולן. בכל הכבוד הראוי, ממצאי החקירה של התובעת שכנגד התבצעו בתקופת מצומצמת ומוגבלת שתוארה לעיל, ולבטח אין בה כדי להעיד ולהשליך על כלל ימי המחלה בהם שהה התובע במהלך כל תקופת עבודתו משך למעלה מחמש שנים ואף לא על כל התקופה בת שבועיים שהציג הנתבע שכנגד בעבורה אישורי מחלה בחודש יולי 2016. אשר לתוספת עלויות אחזקת רכב בתקופת מחלתו, במהלך עבודתו בתקופת המחלה בחודש יולי 2016 לא הוכח כי עשה שימוש ברכב החברה שכן הגיע ברגל לעבודת התיווך. מכל מקום, אין בצירוף הממצאים העולים בחקירה כדי לבסס את תביעתה של התובעת שכנגד על פני כל תקופת עבודתו של הנתבע שכנגד וממילא האומדן שניתן על ידי התובעת שכנגד לא הוסבר ולא פורט.
2. לאור האמור לעיל, תביעת התובעת שכנגד בגין רכיב זה- נדחית.

שיפוי בגין גרימת נזקים עקב הפרת הסכם העבודה, הפרת חובת תום הלב ויחסי האמון בין הצדדים, מסירת דוחות כוזבים קובלת שכר במרמה תוך גרימת נזק למוניטין החברה ושמה הטוב

1. ראשית, סמכותו העניינית של בית הדין אינה מתפרסת על תביעות הכוללות פגיעה במוניטין, שהינה תביעה נזיקית. מעבר לדרוש, נציין כי עילה זו בגין פגיעה במוניטין לא הובררה כלל על ידי התובעת שכנגד. כדי שהתובעת שכנגד תהא זכאית להיפרע בגין פגיעה במוניטין עליה להוכיח כי אכן נהנתה מהמוניטין הנטען, כי אכן נגרם נזק לאותו המוניטין, וכי אותו הנזק כאמור נגרם כתוצאה מהפעולות המיוחסות לנתבע שכנגד. עילה זו לא הוכחה על ידי התובעת שכנגד, אף לא לכאורה. בנוסף, התובעת שכנגדה העריכה את הנזקים שנגרמו לה ב-90,000 ₪, ללא כל פירוט או נימוק ובאופן סתמי, ואך בשל כך יש לדחות את תביעתה בגין רכיב זה.

1. שנית, יתר הרכיבים המנויים בכותרת הסעיף לא פורטו ולא כומתו, ואין בציון הכותרות לעיל בלבד, כדי לזכות את התובעת שכנגד בסעדים המבוקשים על ידה ללא כל נימוק.
2. לאור האמור לעיל, התביעה בגין רכיב זה- נדחית.

חובת מתן הודעה מוקדמת בהתאם לתניה ההדדית

1. בדיוננו לעיל דנו בהרחבה בחובת הנתבע שכנגד ליתן הודעה מוקדמת לתובעת שכנגד, כפי שהיה מחויב לעשות מכוח הוראות הסכם ההעסקה בין הצדדים. משכך, ברי כי על הנתבע שכנגד לשלם "פיצוי לחברה בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.." (סעיף 75.2 להסכם ההעסקה).
2. עמדנו על כך שאין כל נימוק מדוע יש לאיין את תקופת ההודעה המוקדמת המוארכת אשר נקבעה במפורש בהוראות ההסכם בין הצדדים, בו היו מחויבים באופן הדדי. בפועל, פגע התובע בתכלית מתן ההודעה כאשר לא העניק לנתבעת שהות לחפש לו מחליף ולהתארגן לביצוע העבודה בלעדיו.
3. לפיכך, תביעת התובעת שכנגד בגין רכיב זה מתקבלת. משקיזזה התובעת שכנגד סכום העומד על 4,564 ₪, על הנתבע שכנגד להשלים סך של 12,136 ₪, אשר יחד עם התשלום שקוזז מהווים סך של חודשיים הודעה מוקדמת.

החזר הוצאות בגין קורסים מקצועיים

1. עיון בהסכם ההעסקה בין הצדדים מעלה כי הוא נעדר הוראות בעניין השתתפות עבר בקורסים מקצועיים והשתלמויות. ברי, כי התובעת שכנגד נהנתה מפירות השתתפותו של הנתבע שכנגד בהם, וכי לא היה יכול הוא לבצע עבודתו ללא ההכשרה המתאימה. אנו סבורים כי אין בהתנהלות הנתבע שכנגד בחודשים האחרונים להעסקתו, על אף שהיא ראויה לגינוי, כדי להעמיד לתובעת שכנגד את הזכות להשבת התשלומים שהשקיעה על מנת להכשיר את הנתבע שכנגד לביצוע עבודתו משך למעלה מחמש שנים.
2. לאור האמור לעיל, התביעה שכנגד בגין רכיב זה , נדחית.

הפרת חובת הסודיות כלפי המעסיק

1. התובעת שכנגד העמידה תביעתה בגין רכיב זה על סך של 40,000 ₪. התובעת שכנגד טוענת כי לאחר שהתגלה כי הנתבע שכנגד עבר לעבוד אצל המתחרה 'האינטנסיבי ביותר של החברה' חלה ירידה משמעותית מהכנסות הלקוחות שהתובע עמד עמם בקשר, היו לקוחות שביקשו הצעות מחיר מחדש ולחלקם נאלצה להפחית עלויות ואף להפסיק את השירות. עוד טענה התובעת שכנגד כי הנתבע שכנגד חשף לקוחות ואנשי קשר, שיטות עבודה ומחירים אשר ניצל עוד בתקופת עבודתו.
2. אשר לרשימת לקוחות, בית הדין הארצי סיכם את ההלכה באלו הדברים:

" סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן."

[ע"ע (ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (7.10.10)].

1. לדידנו, אין די בטענה ראשונית הנטענת בעלמא להפרת חובת הסודיות. התובעת שכנגד אינה טורחת לנמק את תביעתה בגין רכיב זה כדבעי, ואף לא מנסה להוכיח טענתה כי הנתבע שכנגד חשף את רשימת הלקוחות ואנשי קשר, שיטות עבודה ומחירים, ואף לא טענה כי אלו מהווים סוד מסחרי, אלא הסתפקה בהפניה לסעיף הרלוונטי בהוראות הסכם ההעסקה על מנת שבית הדין יסיק לבדו את מסקנותיו על בסיס ההסכם כאמור, הא ותו לא.
2. אין די בהפניה בעלמא, אלא היה על התובעת שכנגד להוכיח לכל הפחות, ולו לכאורה כי מדובר בהפרה של סוד מסחרי, וכי הדבר אכן הסב לה נזקים. זאת ועוד, התובעת שכנגד לא הציגה בפני בית הדין ולו דוגמה אחת להפרה הנטענת על ידה או כי מדובר בעניינה בתמחור מיוחד או שיטת עבודה שיש להגן עליה מפני גילוי. בהיעדר כל ראיה או הוכחה בעניין זה, אין בידנו כל אפשרות לקבוע כי הופרה חובת הסודיות על ידי הנתבע שכנגד.
3. לאור הדברים האמורים, טענת התובעת שכנגד לפיצויים עקב הפרת חובת הסודיות, נדחית.

החזר חלקי של פיצויי פיטורים

1. כעולה מהוראות ההסכם אין נפקות לעובדה כי הנתבע שכנגד התפטר ולא פוטר לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים. מעיון במכלול הראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים כי על אף שהתנהלותו של הנתבע שכנגד אינה ראויה , אין מדובר במקרה חריג בעוצמתו המצדיק השבה של פיצויי פיטורים ששוחררו זה מכבר, ונפרט.
2. אשר לדיווחים הכוזבים לכאורה שהעניק הנתבע שכנגד במהלך הביקורים אצל הלקוחות, הרי שנערך שימוע בעניין, והוחלט שלא לפטרו במהלך החודשים שקדמו להתפטרותו. באשר לעבודתו הנוספת בתקופת 'ימי המחלה', הגם שמדובר בהפרה של הוראות הסכם ההעסקה וכן בהמצאת ימי מחלה שלא נדרשו בסבירות גבוהה, מעשה שהינו חמור כשלעצמו, אין אנו סבורים כי הוא מצדיק את שלילת או הפחתת פיצויי הפיטורים אשר הנתבע שכנגד היה זכאי להם. על אף המעשה החמור, משלא הוכח כי נעשה באופן רציף ולאורך זמן אין הוא מצדיק לדידנו את שלילת פיצויי הפיטורים. נוסף על כך, בהתאם להוראות ההסכם הנתבע שכנגד היה זכאי לקבלת פיצויי הפיטורין, על חשבון רכיב הפיצויים, שהופרשו לטובתו מדי חודש בחודשו, בין אם פוטר ובין אם התפטר, ללא קשר לנסיבות סיום העסקתו.
3. לנוכח הדברים האמורים, תביעת התובעת שכנגד בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר

129. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:

1. פדיון חופשה שנתית בסך 6,129.5 ₪.
2. דמי הבראה בסך 3,745 ₪.
3. תלושי שכר ערוכים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

130. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, דמי הודעה מוקדמת בסך 12,136 ₪.

הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

131. לאור התוצאה אליה הגענו, משמרבית התביעה אשר הגיש התובע נדחתה, ובאופן דומה מרבית התביעה שכנגד אשר הגישה התובעת שכנגד נדחתה, יישא כל צד בהוצאותיו הוא.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' אלול תש"פ, (23 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.