לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום תל אביב – יפו (כב' השופט עדי סומך ), מיום 20.04.17, ולפיה אפשר למבקש להגיש חוות דעת מומחה לעניין שווי האופנוע נשוא התובענה, בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מן המשיבים.

במסגרת החלטתה זו הוסיף בית המשפט קמא וציין את הדברים הבאים : " אני מבהיר בזאת כי ככל שכספים אלו לא ישולמו, אזי אורה על דחייתן של התביעות. מדובר בתנאי מהותי להמשך ניהול ההליכים. על כן בתוך 60 יום מהיום יודיע ב"כ התובע כי שילם כספים אלו."

בהמשך קבע כי חוות הדעת תוגש תוך 45 יום לאחר מכן.

המבקש הגיש שתי תביעות נפרדות כנגד המשיבים אשר אוחדו לצורך הדיון. בתביעתו דרש השבת אופנוע אשר נלקח ממנו, לטענתו, שלא כדין ולחילופין את שוויו.

בדיון אשר התקיים בפני בית המשפט קמא, ביום 20.4.17, החלה חקירתו הנגדית של התובע. במהלך החקירה גילה בית המשפט קמא דעתו, כי בהינתן חוסר היכולת בהשבת האופנוע, וככל שיצליח המבקש להוכיח תביעתו, אין בנמצא כל עדות באשר לשווי האופנוע ועל כן מן הראוי כי תוגש חוות דעת בנדון.

בהינתן האמור התנהל שיח בין בית המשפט לבין ב"כ המבקש שלאחריו – לאחר הפסקה בדיון – נכתב מפי ב"כ המבקש, כי לטענתו קיימת עדות בתיק לגבי הנזקים ובהמשך נרשם כי הוא מבקש להגיש חוות דעת.

ב"כ המשיבים השאירו ההחלטה בנדון לשיקול דעת בית המשפט.

בית המשפט קמא בהחלטתו אפשר למבקש להגיש חוות דעת, וזאת בהינתן בקשת ב"כ המבקש.

כך נרשם: " שמעתי בקשב רב את ב"כ התובעת אשר מבקש לפנים משורת הדין למרות גילו של התיק והשלבים שבו הוא נמצא לאפשר למרשו להגיש חוות דעת של מומחה לעניין האופנוע ולכמת את שווי האופנוע...... שקלתי בקשתו ובצל אי סירובם של הנתבעים אני נעתר לבקשה לפנים משורת הדין ובכדי שלא לסגור את דלתות בית המשפט בפני התובע, אך זאת אני עושה בכפוף לפסיקת הוצאות...".

במסגרת בקשת רשות זו טוען המבקש, כי טעה בית המשפט קמא בקביעתו, כי לא ניתן להשיב את האופנוע מבלי ששמע עדים לעניין זה ובהתאם, כי שגה בית המשפט קמא עת חייב את המבקש בהגשת חוות הדעת לעניין שווי האופנוע , בחיוב בהוצאות ובהתנאת התשלום להמשך ההליכים.

דין הבקשה להידחות.

עיון בפרוטוקול בית המשפט קמא וההחלטה אשר באה בעקבותיו מלמדים, כי בית המשפט גילה דעתו בפני ב"כ המבקש ולפיה בהינתן הוכחת התביעה על ידי המבקש ובהינתן האפשרות כי לא ניתן ליתן סעד של השבת האופנוע לידי המבקש, אזי ככל שיידרש בית המשפט לחייב המשיבים בפיצוי תחת השבה בעין, אין בנמצא כל ראיה באשר לשווי האופנוע נשוא התביעה ועל כן כיוון בדבריו לצורך בהגשת חוות דעת מומחה בנדון.

בית המשפט קמא, בהחלטתו, לא חייב את המבקש בהגשת חוות דעת אלא אפשר למבקש להגיש חוות דעת, וזאת בהינתן בקשת ב"כ המבקש.

גם אם גילה בית המשפט קמא דעתו באשר ליכולת של המבקש להוכיח תביעתו ולקבל סעד של השבה גופה של האופנוע, אין בנמצא הוראה המחייבת את המבקש בהגשת חוות דעת והדבר נתון לשיקול דעתו של המבקש, בהינתן מקדם הסיכון כי תביעתו תדחה בהעדר חוות דעת, כפי שסבור בית המשפט קמא.

דעתו של בית המשפט קמא אינה מושא לערעור, אלא אם כן עולה היא על הכתב לכדי החלטה.

במקרה דנן, כעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, המבקש הוא זה אשר ביקש למצות אפשרות להגשת חוות הדעת. לפיכך, לא ראיתי כל נסיבה המצדיקה מתן רשות ערעור על דעותיו ומחשבותיו של בית המשפט קמא אשר כיוון את המבקש לבקשה הגשת חוות דעת, ובוודאי שאין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה הנענית לבקשת המבקש להגיש חוות דעת.

יוער בעניין זה, כי בית המשפט רשאי להביע דעתו במהלך הדיון, ואולם אך ייטב כי יזהר מהבעת עמדה נחרצת.

ככל שמשוכנע המבקש, כי דרכו סלולה גם בהעדר חוות דעת, ימשיך בניהול תביעתו על פי שיקול דעתו, שהרי אמונים אנו על שיטת המשפט האדברסרית ולפיה עורכי הדין מנהלים את תביעתם. ככל שימצא כי תדחה תביעתו בהעדר חוות הדעת יש להניח כי ישקול המשך צעדיו בהתאם.

יש להניח כי החיוב בהוצאות הוא זה אשר הביא את המבקש להגיש בקשה זו ואולם, סעיף 1 (8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 מורה אותנו, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שניתנה בעניין הוצאות.

עניין זה יכול לשמש מושא לערעור בתום ההליך.

התניית תשלום ההוצאות בהמשך ההליך, כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו, קשורה בחבל הטבור לעצם בקשת המבקש להגיש חוות דעת מומחה ולא יותר מכך.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש ישקול המשך צעדיו בניהול התיק בפני בית המשפט קמא.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ז, 15 מאי 2017, בהעדר הצדדים.