כללי

1. עניינה של העתירה שלפניי במכרז שפרסמה הרשות הארצית לכבאות והצלה במשרד לביטחון פנים (להלן: "המשיבה"), שעניינו הקמת מבני ספורט, מחסנים, הריסות מבנים ועבודות פיתוח בקריית הכבאות בראשון לציון (להלן: "המכרז"). המכרז פורסם ביום 12.03.2017. ביום 30.4.17 החליטה המשיבה כי חברת "י. לרר הנדסה בע"מ" (המשיבה מס' 2 , להלן: "לרר") היא שזכתה במכרז, ופסלה את הצעת העותרת בהיותה הצעה חסרה.
2. במוקד טענות העותרת נטען כי שגתה המשיבה משפסלה את הצעתה, וכי היה מקום לפסול דווקא את הצעתה של לרר, ומכל מקום להכריז על הצעתה של העותרת כהצעה זוכה בהיותה ההצעה הזולה ביותר. טענה שהעלתה העותרת מלכתחילה, גם במסגרת בקשה לצו ביניים, הייתה שהערבות הבנקאית שצירפה לרר להצעתה פגומה ובכך בלבד יש כדי לפסול את הצעתה, אולם בתחילת הדיון לפניי הודיעה העותרת שהיא חוזרת בה מטענה זו.
3. בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה העותרת בקשה לצו ביניים לעיכוב מועד תחילת ביצוע העבודות על פי המכרז, או עצירת העבודות ככל שהחלו, וזאת עד להכרעה בעתירה. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופט א' שוורץ מיום 21.5.17 בין השאר לאחר שהתחוור כי העבודות החלו עוד בתחילת חודש מאי ש"ז (כשבועיים לפני מועד הדיון בבקשה). בקשת רשות לערער שהגישה העותרת לבית המשפט העליון (בר"מ 4231/17), בגין דחיית הבקשה לצו ביניים, נדחתה (החלטת כב' השופט ע' פוגלמן מיום 12.6.17).
4. במסגרת טענותיה בבקשה לרשות לערער הוסיפה העותרת טענה חדשה לפסלות הצעת לרר מחמת היותה הצעה חסרה. המשיבה בחנה טענה זו ודחתה אותה בהחלטתה מיום 21.6.17, תוך שמצאה כי הפגם בהצעתה של לרר היה פגם טכני בר תיקון. בקשה לעיון חוזר בהחלטה למתן צו ביניים וצו ארעי, שהגישה העותרת, בעקבות ההחלטה האחרונה של המשיבה, נדחתה אף היא. יאמר כבר עתה: טענת העותרת כי הצעת לרר היא הצעה חסרה ויש לפוסלה לא נכללה בעתירה, והעותרת בחרה שלא לתקן את עתירתה כדי לכוללה (ר' תגובת העותרת מיום 12.7.17 להודעת המשיבה, שבה התרתה בעותרת כי אם רצונה לטעון שהצעת לרר חסרה, עליה לתקן את העתירה). לפיכך יש לדחות את הטענה על הסף, אם כי ראוי לדחותה אף לגופה, והכול כפי שנראה להלן.

המכרז

1. המכרז חולק לשני חלקים: מבנה 01 ומבנה 02. העותרת הגישה הצעת מחיר להקמת מבנה 01 בלבד (אולם ספורט ומחסנים). טרם מועד הגשת ההצעות, ביום 6.4.17, נשלח למציעים טופס הבהרה מס' 1 שבו נקבע בסעיפים 3-2:

"2. הקבלן ינקוט בתוספת מחיר לפריט א 206 סעיף 12.1.0140 בכתב הכמויות – מבנה 01 בגין החלפתו לפריט מ-211 בהתאם לפרט המצורף להבהרה זו. את תוספת המחיר יש לרשום על גבי נספח א' הרצ"ב להבהרה זו.

3. יש לצרף נספח א' למסמך זה למעטפת הצעת המחיר בעת הגשת המכרז".

1. נספח א' נערך בצורת טבלה, אשר בה נתבקשו המציעים למלא את תוספת המחיר המבוקשת. משנפתחה תיבת המכרזים התברר כי אמנם העותרת חתמה על טופס ההבהרה, אולם הותירה את משבצת תוספת המחיר ריקה. לא זו בלבד אלא שהעותרת צירפה את טופס ההבהרה למעטפת האיכות, במקום למעטפת המחיר, דבר שאינו מתיישב עם ההוראה שבסעיף 3 בטופס ההבהרה.
2. לנוכח האמור לעיל, מצאה ועדת המכרזים של המשיבה כי הצעת העותרת היא הצעה חסרה ופסלה אותה. וכך קבעה:

"לאחר פתיחת הצעות המחיר התברר כי חב' טבריה ש.ח פיתוח צנרת בע"מ אשר הגישה הצעה למבנה 01 בלבד, אינה מלאה באשר במסגרת הבהרה מס' 1 התווספה בקשה למתן מחיר לפריט 12.1.0999 תוספת מחיר לפריט א206 סעיף 12.1.0140 כתב הכמויות מבנה 01 בגין החלפתו לפריט מ211. החברה חתמה על ההבהרה ועל הצעת המחיר אך לא מילאה את המחיר המוצע.

היועמ"ש חיווה דעתו כי בנסיבות אלה הצעתה חסרה באשר לא ניתן לקבוע את הצעת המחיר המלאה שלה.

אשר על כן לא ניתן לקבל את הצעת חב' טבריה ש.ח פיתוח צנרת בע"מ באשר חסר מחיר לפריט ועל כן לא ניתן לקבוע את הצעת המחיר שלה אל מול ההצעות האחרות שהוגשו במסגרת המכרז – ויש לפסול את הצעתה".

1. הצעתה של לרר להקמת מבנה 01 זכתה במכרז, בהיותה ההצעה הזולה ביותר, ומכאן העתירה.

טענות הצדדים

1. טענות העותרת
2. אין בכך שהעותרת לא מילאה מחיר כלשהו בטופס ההבהרה כדי להביא למסקנה שמדובר בהצעה חסרה. יש להבין את אי ציון מחיר התוספת כוויתור של העותרת על תוספת מחיר כלשהי על המחיר הנקוב בכתב הכמויות החוזי, חרף שינוי הפרט. קרי, המחיר שבו נקבה העותרת בהצעת המכרז משקף את המחיר המלא שדרשה, לרבות בגין הפריט החלופי.
3. על פי תנאי המכרז (סעיפים 8, 18, 19(ד) לפרק ב' לתנאי המכרז) במקרה של אי הצעת מחיר ביחס לסעיף או פרט מסוים עומדות בפני הרשות שתי אפשרויות: האחת – לקבוע כי יש לראות את המציע כמי שמוכן לספק את העבודה נושא הסעיף הנדון ללא כל תמורה; השנייה – לקבוע את המחיר החסר על פי ההצעה הנמוכה מבין כלל ההצעות לגבי אותו סעיף. לפיכך, על המשיבה היה לפעול בהתאם לתנאי המכרז ואסור היה לה לפסול את הצעת העותרת.
4. העותרת חתמה על טופס ההבהרה – ללמדך כי הייתה מודעת לשינוי הפרט, ואף על פי כן לא מילאה תוספת מחיר. בנסיבות אלו, אי רישום מחיר כמוהו כדרישה לסכום 0. לכל היותר, מדובר בפגם טכני שהצריך הבהרה מהעותרת ותו לא.
5. באשר לפרט החלופי הציעה העותרת סכום של 52,000 ₪, בעוד שלרר הציעה סכום כולל של 79,198 ₪ (סיכום של כתב הכמויות המקורי- סעיף 12.1.0140 ותוספת המחיר שנקבה לרר בטופס הבהרה מס' 1). מכאן, שהפער בין הצעת העותרת להצעת לרר ביחס לפרט האמור עומד על כ- 27,000 ₪ בלבד. הפרש זה הוא הפרש סביר, שאין בו כדי להצדיק את פסילת הצעת העותרת. ועוד, הצעת העותרת זולה בכ- 100,000 ₪ מהצעתה של לרר, ויש להדגיש את האינטרס הציבורי המטה את הכף לטובת קבלת ההצעה הזולה ביותר.
6. לא נערך לעותרת שימוע, קודם לפסילת הצעתה, ולמעשה לא ניתנה לה זכות טיעון בכתב או בעל פה, והדברים אינם מתיישבים עם הדין.
7. בשולי כתב העתירה הוסיפה העותרת כי דין הצעתה של לרר פסלות, מהטעם שלא צירפה להצעה תמחיר אביזרים וצנרת. בבקשה מיום 27.6.17, לאחר שנתקבלה הודעת עדכון מטעם המשיבה כי טענת העותרת לפיה הצעתה של לרר היא הצעה חסרה נבחנה ונדחתה, ביקשה העותרת לעיין מחדש בהחלטה הדוחה את הבקשה לצו ביניים ושם פירטה והרחיבה את הטענה בדבר חסר בהצעתה של לרר. צוין כי בכתב הכמויות (נספח 2 לעתירה) צוין מפורשות כי התמחור נושא סעיף 15.4.110 מהווה חלק בלתי נפרד מכתב הכמויות, וכי אי צירופו יוביל לפסילת ההצעה כולה.
8. אין מדובר בפגם טכני אלא בחסר משמעותי של מחירים רבים. כ- 20 פרטי משנה וב- 20 מחירים. החסר בתמחור פוגע לשיטת העותרת בשוויון שבין המציעים, שכן האפשרות להשלים את החסר לאחר זכיית לרר במכרז מקנה לה יכולת תמרון באשר לאותם 20 מחירים חסרים.
9. כאמור, בעקבות הרחבת הטענה, הודיעה המשיבה כי על העותרת לתקן את העתירה על מנת שתינתן לה הזכות להתמודד עמה. העותרת בחרה שלא לעשות כן.
10. טענות המשיבה ולרר (להלן יכונו יחדיו: "המשיבות")
11. לא נפל פגם בהחלטה לפסול את הצעת העותרת בהיותה הצעה חסרה. העותרת לא פעלה בהתאם להוראות המפורשות במסמך ההבהרה, ובדיעבד טוענת כי יש לראות את אי מילוי תוספת המחיר כדרישה לסכום "0", באמצעות השלמת פרט זה בהתאם לתנאי המכרז. אולם, התנאי הרלוונטי לענייננו קבוע בסעיף 18(ד) לתנאי המכרז כדלקמן: "למרות האמור לעיל רשאית הרשות לפסול הצעה הכוללת אי התאמה ו/או טעות". תנאי המכרז שאליהם הפנתה העותרת, אשר לכאורה מאפשרים השלמת הפרט החסר, כוונו למקרה של אי ציון מחיר בטבלת הכמויות הכללית, ואין ללמוד מהם לעניין טופס ההבהרה, שם נכתב מפורשות כי על הקבלן למלא את תוספת המחיר.
12. לרר הוסיפה כי התנאי המכריע בסוגיה זו נמצא בס' 20ד הקובע: "הרשות רשאית לא להתחשב כלל, בהצעה שהיא בלתי סבירה בשל מחירה, תנאיה או בשל חוסר התייחסות לתנאי המכרז, באופן שלדעת ועדת המכרזים מונע הערכת ההצעה כדבעי". על פי ההלכה הפסוקה, הוראות מסמכי ההבהרה (אשר בענייננו קבעו מפורשות כי יש לנקוב בתוספת מחיר) גוברות על מסמכי המכרז, ואף מהטעם הזה אין לקבל את טענותיה הפרשניות של העותרת לעניין השלמת תוספת המחיר.
13. ככל שכוונת העותרת הייתה שלא לבקש תוספת מחיר, היה עליה לציין זאת באופן מפורש. אין מקום להתחקות אחר כוונת העותרת באי מילוי תוספת המחיר, ואין לקבוע כי כוונתה הייתה לציין סכום "0", זאת גם מהטעם שיתר המציעות נקבו במחיר בשווי של עשרות אלפי שקלים לגבי תוספת המחיר.
14. אין מדובר בפגם טכני מסוג טעות סופר, כי אם בפגם מהותי, אשר היה בו להשפיע על תמחור הצעתה בכללותה, והדבר מצדיק פסילת ההצעה בהתאם לס' 20(ד) לתקנות חובת מכרזים, תשנ"ג – 1993 (להלן: "התקנות").
15. לרר הטעימה כי הצעת העותרת יוצרת חוסר וודאות, ומקנה לה יתרון בלתי חוקי. העותרת יצרה ערפול מכוון, וכיוונה לכך שהמשיבה תפנה אליה להבהרה, לאחר פתיחת הצעות המחיר. בשלב זה, כשהצעות המחיר כבר ידועות, ביקשה העותרת לקבוע בעצמה את תוצאות המכרז, בדרך של בחירת תוספת המחיר הרצויה לה. לו מחיר "0" היה משרת אותה, הייתה העותרת טוענת שלכך כיוונה, ואם מחיר אחר היה משרתה, הייתה טוענת למחיר אחר. בכך עושה העותרת פלסתר את הוראות המכרז. הלכה היא כי הצעה נעדרת וודאות מחייבת פסילתה.
16. לעניין הפרת זכות השימוע או הטיעון נטען כי לו קיימה המשיבה שיחת הבהרה לשם בירור כוונת העותרת, קודם לפסילת הצעתה, היה הדבר עולה כדי תיקון ההצעה באופן הפוגע בשוויון כלפי המציעים הנוספים, וכלפי מציעים פוטנציאליים, וכן פוגע במטרה להשגת פשטות ובהירות בהצעות, בהליך בדיקתן ובדרך ההכרעה בהן.
17. תקנה 20(ה) לתקנות קובעת כי ניתן להזמין מציע, מטעמים שיירשמו, כדי לברר פרטים, אלא שהמקרה דנן לא חוסה תחת אמות המידה שקבעה ההלכה לצורך החלת התקנה, שכך נאמר: "בירור פרטים צריך להיעשות ללא שינוי בהצעה או בפרשנותה, ובוודאי לא לשם הסרת חוסר ודאות בה" (עת"מ (י-ם) 902/05 רום הנדסת תחבורה בע"מ נ' משרד התחבורה (8.3.06)).
18. לרר הוסיפה כי משילוב תקנות 22-20 לתקנות ברי כי הצעה פסולה אינה בגדר "הצעה", שעל כן מי שהצעתו נפסלה אינו זכאי לשימוע. בענייננו, נפסלה הצעת העותרת בהתאם לתקנה 20 לתקנות, משום שלא עמדה בתנאי המכרז. לפיכך, לא עברה ההצעה את המפתן, לקראת דיון בה לפי תקנה 21, בגדרה גם קבועה זכות הטיעון (ס' 21(ב)).
19. זאת ועוד, לגישת המשיבה גם אלמלא נפסלה הצעת העותרת מהטעם דלעיל, עדיין היה דינה לפסילה, הואיל והעותרת מחקה ותיקנה את טופס ההצעה, דברים שאסורים על פי ס' 19(א) ו-(ב) לתנאי המכרז; בנספח ה' למסמכי המכרז נתבקשו מציעים לפרט הנחה שייתנו במקרה שייבנו את שני המבנים שנכללו במכרז. העותרת שהציעה הצעה למבנה 1 בלבד, מחקה את המלים "המבנים 01+02" וכתבה בכתב יד "עבור מבנה 1 הקמת אולם ספורט-בלבד". לא זו בלבד שלא פעלה על פי ההוראות ובניגוד להן, אלא שלא ברור איזו הצעת מחיר הציעה – האם זו אשר גולמה בטבלת המחירים או זו הכוללת 10% הנחה נוספת. לו היה ברצונה ליתן הנחה כאמור, הרי שמאחר שהגישה הצעה לבניית מבנה אחד בלבד, היה עליה לתמחר את המחירים באופן זה מלכתחילה. לפיכך יש לדחות גם את טענת העותרת שהצעתה היא ההצעה הזולה ביותר.
20. דין העתירה להידחות אף מחמת מעשה עשוי ושיהוי (למצער, אובייקטיבי) מהטעם שלרר החלה בעבודות הבנייה עוד בחודש מאי. צוין כי המשיבה עובדת היום בתוך אתר בנייה, שעה שהמבנים הולכים ונבנים סביבה. מטעם זה, קיימת דחיפות רבה בקידום הפרויקט בלוח זמנים מהיר.
21. אל לו לבית המשפט לעניינים מנהליים להתערב בהחלטת המשיבה לפסילת הצעת העותרת, בהיותה במתחם הסבירות של שיקול דעת הרשות.

דיון והכרעה

1. כלל ידוע הוא כי בבואו לבחון החלטה מנהלית, ובכלל זה החלטה של ועדת מכרזים, אין בית-המשפט שם עצמו בנעליה של הרשות ובענייננו של ועדת המכרזים, ואינו ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. תפקידו של בית המשפט לבחון את סבירות ההחלטה על פי מידת עמידתה בעקרונות דיני המכרזים. רק סטייה מהותית מעקרונות יסוד של ניהול מכרז תקין תצדיק התערבות שיפוטית בהחלטה (ר' בג"צ 441/83 סעדיאן נ' ראש עיריית אשדוד פ"ד לז(4) 368 (1983)). בענייננו, הגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה לפסול את הצעת העותרת היא החלטה ראויה ומוצדקת, וכך גם ההחלטה לבחור בהצעת לרר כהצעה זוכה. מכאן שדין העתירה להידחות. אלו טעמיי:
2. עיקרון השוויון והבטחת תחרות הוגנת הוא מכללי היסוד של הליכי מכרז. מעיקרון זה נגזר גם הצורך ביצירת וודאות בניסוח תנאי המכרז, וכך גם בהצעות המחיר. לעניין זה יפים דברי בית המשפט בעע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ (22.10.03):

"מכללי השוויון והתחרות ההוגנת הנטועים ביסוד דיני המכרזים נגזר העיקרון שלפיו, דרך כלל, מנוע בעל מכרז מלשנות את תנאי המכרז לאחר צאתו לדרך כדי להתאימו להצעת משתתף, ומשתתף מנוע מלשנות את הצעתו כדי להתאימה לתנאי המכרז כל עוד לא הוחלט מיהו הזוכה. מעקרון השוויון נגזר גם הכלל האוסר בדרך-כלל ניהול משא ומתן בין בעל מכרז למציע בטרם הוחלט על הזכייה. איסור זה נועד למנוע פגיעה בתחרות ההוגנת ולהבטיח כי הליך המכרז יועמד על בסיס של סיכוי הוגן ושווה לכל המשתתפים. משתלב בכך הכלל המחייב ודאות בניסוח המכרז והצגת נתוניו, ובמקביל לכך, הצורך בקיום ודאות בניסוח הצעות המשתתפים. הוודאות מייתרת, או מקטינה, את הצורך בהידברות בין בעל המכרז למציע לצורך הסרת אי-הבנות בתנאי המכרז או ההצעה, והיא מונעת חשש מפני הפיכת ההידברות לצורך מתן הבהרות למשא ומתן לשיפור ההצעה ושכלולה.

...

בדרך-כלל ראוי הוא שהצעת משתתף תהיה ברורה ולא תלקה בחוסר ודאות. חוסר הוודאות עלול לשבש את סדרי התחרות השוויונית, להשמיט את בסיס ההשוואה בין ההצעות ולהצמיח סכסוכים משפטיים לעתיד לבוא. על הסכנה הצפויה מכך עמד בית-המשפט (מפי השופט ברק) בבג"ץ 462/79 שרביב בע"מ נ' ראש עיריית נהריה (להלן – פרשת שרביב), בעמ' 471, עם זאת בית-המשפט הכיר במהלך השנים, ועוד קודם לחיקוקים שצוינו לעיל, ביכולתו של בעל מכרז לפנות למציע ולקבל ממנו הבהרות לגבי הצעתו, אשר יסירו את אי-הוודאות, ובלבד שלא יהא בכך משום מתן יתרון בלתי הוגן למציע זה ופגיעה בעקרון השוויון לגבי המציעים האחרים (בג"ץ 47/68 שרמן ובנו, 1954 בע"מ נ' שר העבודה, בעמ' 500). יש שחוסר הוודאות עלול להעניק 'טווח תמרון', אשר במסווה של פרשנות והבהרות יאפשר העלאת הצעות חדשות התואמות את צורכי המציע. אין להתיר טווח תמרון כזה. על כך נפסק, כי:

'...יש למנוע מצב דברים שבו מה שלולא חוסר הוודאות, היה מהווה ניהול אסור של משא ומתן לאחר פתיחת המכרז, יהפוך בשל חוסר הוודאות לניהול לגיטימי של משא ומתן. מצב דברים זה שולל את עקרון השוויון העומד ביסודם של דיני המכרז ... דיני המכרזים הם מערכת נורמטיבית המיוסדת על תנאים וכללים אוביקטיבים, אשר קיומם מבטיח שוויון והגינות. הכנסת גורם סוביקטיבי, אשר יאפשר למציע תם לב להבהיר את הצעתו, פותח פתח לניצול לרעה, לשרירות ולפגיעה בטוהר המידות" (פרשת שרביב, שם, בעמ' 471; ראה גם: ש' הרציג דיני מכרזים (כרך ב), בעמ' 290; בג"ץ 209/83 שחף, שירותי תעופה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון ...'."

ומן הכלל אל הפרט:

1. העותרת הפרה את הוראות טופס הבהרה מס' 01, חרף היותן ברורות ונהירות. בהתאם להוראות היה על העותרת למלא את תוספת המחיר במשבצת המתאימה, אך היא לא עשתה כן. טענתה כי כוונתה הייתה לספק את הפרט החלופי ללא תוספת מחיר כלשהי, אינה מתיישבת עם השכל הישר, שהרי דבר לא מנע בעדה לציין זאת מפורשות. המדובר בחסר ברכיב המחיר היורד לשורשו של עניין. כתוצאה מהותרת משבצת "תוספת המחיר" ריקה, נותר המחיר שביקשה העותרת עבור החלפת הפרט עלום, אף לא ברור מהי הצעת המחיר הכוללת של העותרת. בדין קבעה וועדת המכרזים כי הצעת העותרת היא הצעה חסרה, וככזו היא יוצרת חוסר וודאות ופוגעת בשוויון בין המציעים.
2. זאת ועוד, תקנה 20 (ג) ו- (ד) לתקנות עושה אבחנה בין הצעות מחיר בהן נעשתה טעות טכנית, לבין הצעות חסרות אשר דינן לפסילה, בקבעה:

"(ג) נתגלו בהצעות טעויות סופר או טעויות חשבוניות, רשאי יושב ראש ועדת המכרזים לתקנן; התיקון ייעשה במהלך בדיקת ההצעות בידי הועדה ויירשם בפרוטוקול; הודעה על התיקון תימסר למציע.

(ד) ועדת המכרזים תפסול הצעות אם הן חסרות, מוטעות או מבוססות על הנחות בלתי נכונות או על הבנה מוטעית של נושא המכרז .., זולת אם החליטה הועדה אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו; ועדת המכרזים תדחה הצעות שלא מתקיימים בהן התנאים לפי תקנה 6א(א), זולת אם החליט אחרת לפי תקנה 6א(ב)".

1. ברי כי בענייננו אין מדובר בטעות סופר, או בטעות חשבונית ,כי אם בהשמטה של חלק מהרכיב הכספי, אשר מונח בלב הצעת המחיר, ושאין להפריז בחשיבותו לעמידה על הצעת המחיר בכללותה. לפיכך, ברי כי אין מדובר בטעות החוסה תחת תקנה 20(ג) הנ"ל, ודין הצעת המחיר החסרה – פסילה.
2. ודוק, אין לקבל את טענת העותרת כי ניתן היה להשלים את החסר על ידי פנייה אליה, לצורך קבלת הבהרה. מקובלת עליי בעניין זה עמדת המשיבות, כי לו הייתה ניתנת לעותרת האפשרות להשלים את תוספת המחיר, היה בכך כדי להקנות לה יתרון בלתי הוגן על פני המציעים האחרים במכרז. טענת העותרת כי יכולה הייתה ועדת המכרזים לבחור בשתי דרכים חלופיות – לראות את תוספת המחיר כ "0", או להציב כתוספת את המחיר הנמוך ביותר מבין כלל המציעים – היא הנותנת כי מדובר בהצעה חסרת וודאות הפוגעת בשוויון. כאמור, על הצעת המחיר להיות ברורה וחד משמעית, ואין היא יכולה להקנות למציע טווח תמרון.

שוכנעתי אפוא, כי מדובר בחסר שאינו ניתן להשלמה או לתיקון.

מאותו הטעם לא היה מקום לערוך לעותרת שימוע בשלב המכרז, דבר אשר בנסיבות המקרה היה עולה כדי ניהול משא ומתן לאחר פתיחת המכרז – עניין שלכל הדעות הוא אסור (עע"ם 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 8 בפסק דינה של כב' השופטת א' חיות (06.08.2012)).

1. ראוי לציין כי שלא כטענת העותרת, תנאי המכרז עולים בקנה אחד עם הדין וההלכה הפסוקה, והם מאפשרים את פסילת הצעת העותרת, לנוכח הוראת סעיף 20ד לתנאי המכרז כי: "הרשות רשאית לא להתחשב כלל, בהצעה שהיא בלתי סבירה בשל מחירה, תנאיה או בשל חוסר התייחסות לתנאי המכרז, באופן שלדעת ועדת המכרזים מונע הערכת ההצעה כדבעי".

ברי כי הצעת המחיר לא מתייחסת לחלק מתנאי המכרז (התנאים וההוראות המורים על אופן הגשת הצעת המחיר), באופן שמונע את הערכת ההצעה כדבעי, כלשון סעיף 20ד הנ"ל. אפילו נלך לשיטת העותרת, ונסכים כי תוספת המחיר שאליה כיוונה היא אפס, עדיין נראית ההצעה בלתי סבירה, בהתחשב בכך שיתר המציעים תמחרו את תוספת המחיר בעשרות אלפי ₪.

1. יתר על כן, העותרת לא קיימה גם הוראת ס' 3 במסמך הבהרה מס' 01, בכך שצירפה את טופס תוספת המחיר למעטפת מסמכי האיכות במקום למעטפת הצעת המחיר. פגם זה, המצטרף לפגם שבאי ציון תוספת המחיר, הקודם מעלה הרהורים בדבר תכסיסנות, ומכל מקום מחזק את מסקנתי כי ראוי היה לפסול את הצעתה של העותרת.
2. בשולי הדברים אוסיף, כי יש לדחות גם את טענת העותרת כאילו הצעתה היא הזולה ביותר. בהתייחסה לגובה הצעת המחיר שלה, שיקללה העותרת הנחה בשיעור של 10%, אשר העניקה לכאורה בנספח ה' למסמכי המכרז, אלא שהאפשרות להעניק הנחה על פי נספח זה שמורה אך למי שהגיש הצעת מחיר עבור הקמת מבנים 01 ו-02, ואילו העותרת הגישה הצעת מחיר עבור הקמת מבנה 01 בלבד, שלפיכך, ועל פי תנאי המכרז, לא הייתה רשאית להעניק הנחה נוספת כפי שהתיימרה להעניק. אוסיף כי המחיקה והתיקון שעשתה העותרת, על גבי נספח ה' האמור, כשהן לעצמן אסורות על פי תנאי המכרז, והיה בהן בלבד כדי להוביל לפסילת הצעת העותרת בשלב הבא של בירור תוצאת המכרז.
3. אשר לטענת העותרת כי הצעתה של לרר היא הצעה חסרה שדינה לפסילה: כאמור בפתח הדברים, דין הטענה להידחות על הסף הואיל ולא נטענה למעשה בכתב העתירה, ולא ניתנה למשיבות האפשרות להתמודד עמה באופן הוגן.

אולם גם לגופה של טענה נחה דעתי כי ראויה היא לדחייה.

מעיון בהודעת המשיבה מיום 26.6.17, ותגובתה מיום 4.7.17 לבקשה מטעם העותרת לעיון חוזר בבקשה לצו ביניים, עולה כי משנטענה טענת העותרת כי הצעת לרר היא "הצעה חסרה", דנה בה ועדת המכרזים באופן מעמיק (תוך השהיית העבודות בשטח באופן זמני), והגיעה לכלל מסקנה כי הפגם שנפל בהצעת לרר הוא פגם טכני – חסר שלא היה בו כדי להעניק לה יתרון כלשהו על פני המציעים האחרים, וכי בכל מקרה הדבר בא על תיקונו, עם הגשת הטבלה החסרה לידי וועדת המכרזים. דעתי כדעת המשיבה ואסביר:

העותרת גורסת כי לרר לא צירפה להצעתה טבלה ובה תמחיר של 20 פריטים, שלכאורה מחירם לא ננקב בהצעת המחיר שלה, ובאופן שהעניק ללרר מרחב תמרון באשר למחירם של אותם פריטים. אלא שמחוות הדעת המשפטית בשאלה זו, שהוגשה לוועדת המכרזים, עולה כי בעוד שלרר לא מילאה חלק מטבלה שבסעיף 15.07 של המפרט הטכני המיוחד, היא מילאה אחר הדרישה למתן רכיב כספי מלא לסעיף זה. נאמר כי "בעוד שסעיף 15.07 למסמכי המכרז (בהתייחס אליו נטענה הטענה להצעה החסרה מצד לרר) מציין מפורשות מה כוללים מחירי האביזרים בטבלה (ואין שם ציון לכך שהמחירים כוללים הפעלה של מערכות מיזוג אוויר), הרי שהדרישות המלאות עבור מערכות מיזוג האוויר, הכוללות גם את רכיבי הפעלתן, מופיעות אך ורק בסעיף 15.4.0110 שבכתב הכמויות (ר' סעיף ג.3 לחוות הדעת). סעיף 15.4.0110 מולא על ידי חב' לרר במלואו".

בסעיף 15.4.0110 לכתב הכמויות נקבה לרר בסכום של 104,447.37 ₪, סכום שחושב בצורה מדוקדקת, והוא כולל את כל הפריטים הרלוונטיים, לרבות אותם 20 פריטים שבטבלה שבס' 15.07, שבגין העדרם יצא קצפה של העותרת. יוצא אפוא כי יש לדחות את טענת העותרת כי השמטת 20 רכיבים מהטבלה איפשרה ללרר מרחב תמרון, שהרי היא נקבה בסכום סופי, ממנו לא יכולה הייתה לחרוג.

הנה כי כן, החסר שנפל בהצעתה של לרר איננו פגם שיש בו כדי לפגוע בעקרון השוויון והתחרות ההוגנת, וזאת בשונה מהפגם שנפל בהצעת העותרת, כפי שהוסבר לעיל. לפיכך, החלטת ועדת המכרזים, שלא לפסול את הצעתה של לרר ולהסתפק בהשלמת החלק החסר בטבלה, היא סבירה ואין להתערב בה.

1. לא מצאתי ממש בשאר פכין קטנים שבטענות העותרת.

העתירה נדחית.

העותרת תישא בשכר טרחת עו"ד של כל אחת מהמשיבות בסכום של 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ז, 10 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.