23 אפריל 2018

1. לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.3.2017 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את עררו של המערער והותירה את נכותו בשיעור 18.77%.

2. רקע עובדתי

א. המערער יליד 1971 עובד כמהנדס – בדק תוכנה. ביום 28.10.2010 נפגע המערער בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, כאשר מהות הפגיעות שהוכרו הן צוואר, פנים וסחרחורת.

ב. עניינו של המערער נדון בבית הדין בהליך ב"ל 10123-04-16 שם ניתן ביום 21.11.2016 תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כדלקמן:

"מוסכם עלי כי עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שזו תפעל כדלקמן:

1. תשקול ותנמק את קביעתה כי הממצא של תסמונת התעלה הקוביטלית אינו קשור לתאונה הנדונה.

2. תשקול את קביעתה בנוגע לפגיעה הוסטיבולרית ולטנטון, בשים לב לחוות דעתו של ד"ר הלברטל מיום 4.10.13.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה."

ג. לאור האמור זומן המערער והופיע בפני הוועדה ביום 28.3.2017 ומהפרוטוקול עלה כדלקמן:

" נימוקי הערעור- חולשה בארבע גפיים בעיקר בגפיים עליונות תחושה של נימול שזרועות שמלוות בחשמל באצבעות מתקשה לבצע פעולות בסיסיות עם ידיים. סחרחורת באופן מלא לאורך כל היום בשינוי תנוחה בעיקר. מתקשה בריכוז לחץ חזק בצוואר מתקשה למצוא תנוחה להרגעה משתמש שני כדורים שיכוך כאבים. לגבי אוזניים צפצוף קבוע באוזן, אנשים שמדברים מרגיש שצועקים למרות טוענים שלא צועקים. באוזן שמאל כמו רמקול שרוף חוסר נינוחות עצבנות קשה להתרכז ולחשוב בצורה כזו. זה מלווה כל היום בלילה מתעורר כי לא מוצא תנוחה טובה הידיים רועדות.

בדיקה ודיון הוועדה- הוועדה עיינה בפס"ד מ 21.11.16- ביקשה לשקול את קביעתה בנוגע לתסמונת תעלה קוביטלית ולהסביר מדוע תסמונת זו אינה קשורה לתאונה הנדונה.

מדובר בממצא אלקטרו-פיזיולוגי אשר הודגם ב-EMG המצביע על לחץ על עצב אולנרי באיזור מרפק (במקרה שלנו דר'צ).

מעיון בכל החומר הרפואי לא נמצאו רישומים המעידים על כך שהתובע נחבל במרפקים, כמו גם שהפגימה הזו לא הוכרה ע"י המל"ל מאחר ואין רישומים על פגיעה במרפקים אין מקום לקשור לממצאים ב-EMG לתאונה הנדונה.

הנבדק עבר שתי בדיקות EMG 2015 ו- 2013 – בבדיקה הראשונה הייתה חולשה וסטיבולרית משמאל בסביבות 50% בבדיקה השניה חל שיפור. בתגובה וסטיבולרית החולשה הייתה רק 30% (עד 22% חולשה נחשבת בתחום התקין) וכן בעובדה שבמעמד הוועדה הקודמת היו סימנים מזעריים של פגיעה ב-VOR.

כעת בבדיקה הנוכחית היום בוועדה מערכת וסטיבולרית תקינה לחלוטין.

מבחן ניוד וטלטול ראש, מבחן צעידה במקום ומבחן ברנט דארוף היו תקינים לחלוטין.

תוצאות אלה מחזקות אתה נאמר בוועדה הקודמת שהנבדק הוא במצב של הסתגלות (אדפטציה

וקומפנסציה) ולפיכך נכותו בגובה10% בתחום הוסטיבולרי משקפת מצב נוכחי. באשר לטנטון, כפי שנכתב במפורש פרוטוקול הוועדה מיום 23.2.16 מצוין שהנבדק מתלונן על טנטון לסירוגין וכן טען שאינו משתנה בין אם זה בשקט וברחוב רועש כל זה מוכיחים כי מדובר בטנטון לא קבוע לא תיתכן החמרה בטנטון לאחר חבלה חד פעמית, שקשורה לחבלה עצמה.

אבחנות - כאבי צוואר וסחרחורת.

סיכום ומסקנות - הוועדה מותירה את החלטתה מיום 23.2.16 על כנה.

1. לבקשת ביה"ד הוועדה דנה בתסמונת התעלה הקוביטלית ופסקה כי אינה קשורה לתאונה מהנימוקים שפורטו לעיל.
2. לבקשת בית הדין דנה בפגיעה וסטיבולרית ועיינה בחוו"ד ד"ר הלברטל מיום 4.10.13. הוועדה אינה מקבלת את חוו"ד של דר' הלברטל ומותירה החלטתה מיום 23.2.16 על לכנה מהנימוקים שפורטו לעיל."

על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

3. המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין שכן לא פירטה ולא נימקה מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו של דר' הלברטל וכן לא נימקה דיה מדוע התסמונת בתעלה הקוביטלית אינו קשור לתאונה הנדונה. המערער מפנה למסמכים רפואיים לרבות חוות דעתו של דר' הלברטל וטוען כי מסקנת הוועדה אינה מתיישבת עם המפורט בהם. עוד טען המערער כי הוועדה ניכתה לו מצב קודם ללא כל הסבר.

המערער מבקש כי הרכב הוועדה יוחלף משום שהוועה אוחזת באסכולה מסוימת המנוגדת לכל אסכולה רפואית.

4. המשיב סבור כי הוועדה נימקה החלטתה היטב, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן אין להתערב בהחלטתה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ואין ממש בטענות המערער.

דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

6. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).

אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

בהתייחס לוועדה הדנה בעניינו של מערער מכוח פסק דין נקבע, כי עליה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ביקורתו השיפוטית של בית דין מוגבלת לשאלה – האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (ראה דב"ע נא/01 – 29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8/01/08).

7. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה לסוגיות אליהן הנחה אותה פסק הדין להתייחס.

הוועדה נתנה דעתה לתסמונת הקוביטלית ופירטה שמדובר בממצא שעלה בבדיקת EMG המצביע על לחץ על עצב אולינרי באיזור המרפק. עוד נימקה כי מאחר שבפגיעה המוכרת אין תיעוד שהמערער נפגע במרפקים, אין מקום לקשור את הפגיעה שם לתאונה הנדונה. לא מדובר בניכוי מצב קודם כפי שטוען המערער אלא בשלילת קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי במרפקיו של המערער לבין התאונה הנדונה שכזכור הפגיעות שהוכרו בה הן צוואר, פנים וסחרחורת. כמו כן הלכה ידועה היא שבעת שלילת קשר סיבתי אין הוועדה מחויבת להצביע על המקור ממנו נובע הליקוי הרפואי, כל עוד הוא אינו נובע מהתאונה המוכרת (ראה: בר"ע (ארצי) 2225-05-14 המל"ל – מורנו (ניתן ביום 9.11.14) סעיף 11 לפסק הדין).

8. עוד המשיכה הוועדה ודנה בפגיעה הוסטיבולרית כפי שהנחה אותה פסק הדין וקבעה כי לאור השיפור שחל בממצאי בדיקת הEMG המאוחרת משנת 2015 לעומת הבדיקה משנת 2013 וכן לאור הבדיקה הקלינית בוועדה בישיבתה טרם פסק הדין והבדיקה הקלינית בישיבת הוועדה הנוכחית, בה המערכת הוסטיבולרית נמצאה תקינה, מבחן ניוד וטלטול ראש, מבחן צעידה ומבחן ברנט דארוף נמצאו תקינים לחלוטין. הוועדה מוצאת בכך חיזוק למסקנתה כי המערער נמצא במצב הסתגלות (אדפטציה וקומפנסציה) ועל כן הנכות שהותאמה לו ברכיב בזה תואמת את מצבו הרפואי.

7. הוועדה אף התייחסה במנומק לטנטון, ומאחר שהתלונות של המערער הן על טנטון שאינו קבוע, מנמקת הוועדה כי מבחינה רפואית לא תיתכן החמרה בטנטון לאחר חבלה חד פעמית שקשורה לחבלה עצמה.

8. לבסוף הוועדה דוחה את המפורט בחוות דעתו של דר' הלברטל אשר קבע כי הממצאים בבדיקות אליהן התייחסה גם הוועדה, מעלים כי הפגיעה הוסטיבולרית נובעים באופן ישיר מהפגיעה המוכרת. כאמור הוועדה אינה מקבלת את המפורט בחוות דעתו לאור עמדתה השונה אשר פורטה במסגרת החלטתה.

9. לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי הוועדה התייחסה לאמור בפסק הדין באופן מפורט ומנומק ונתנה דעתה לכל ההנחיות שפורטו בו. גם התייחסותה לחוות דעתו של דר' הלברטל היא התייחסות מנומקת שכן היא שוללת את המפורט שם לאור הנמקתה שלה.

10. סיכומי של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונראה כי המערער חולק על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. הדבר עולה ביתר שאת בטענתו כי הוועדה אוחזת באסכולה שנוגדת אסכולות רפואיות. שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אינו נתון לביקורתו של בית הדין ואף אין לו את הכלים לעשות כן.

11. סוף דבר

הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ח, (23 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.