לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת פ' גלעדי-אליהו, מיום 30.4.17.

במסגרת ההחלטה הנ"ל קיבלה כב' הרשמת את בקשת המבקש למינוי בא כוחו ככונס נכסים על זכויותיו של החייב-המשיב (להלן: "המנוח") במקרקעין, לאחר שהשתכנעה כי עשויה לצמוח תועלת מניהול הליך זה. עם זאת, במסגרת אותה החלטה נקבעו על ידי כב' הרשמת שתי קביעות, אשר כלפיהן מופנית הבקשה שלפניי:

א. נדחתה טענת המבקש, כי יש לקבוע שדין הערת האזהרה אשר נרשמה לטובתו על אותם מקרקעין – כדין שעבוד;

ב. נקבע כי לאחר מכירת המקרקעין תועבר התמורה למבקש לאחר ניכוי ההוצאות והמסים כדין, וסילוק שעבודים ועיקולים הרובצים על המקרקעין.

לטענת המבקש, יש לראותו כבעל שעבוד על המקרקעין (זכויות המנוח בחלקה 32 בגוש 17694 מאדמות כאוכב אל היג'א) מכוח הערת האזהרה שנרשמה לטובתו בשנת 2004, על פי הסכם מכר בינו לבין המנוח, משנת 2002.

מנספחי הבקשה עולה, כי המנוח הוא שתבע את ביטולו של הסכם המכר בשל הפרתו על ידי המבקש (תיק אזרחי 32440-10-10 בביהמ"ש המחוזי בחיפה), ותביעה זו התקבלה (13.5.12), תוך שביהמ"ש מורה על השבת הסכום ששילם המבקש למנוח, בסכום של כ-330,000 ₪. כן נקבע בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, כי הערת האזהרה הרשומה לטובת המבקש תוסר לאחר שהתובע ישיב לו את הסכום הנ"ל. על פסק דין זה הגיש המבקש דכאן ערעור לביהמ"ש העליון (ע"א 5231/12), וביהמ"ש העליון פסק ביום 10.4.13, כי סכום ההשבה יעמוד על 450,000 ₪. ביהמ"ש העליון חזר אף הוא על הוראת ביהמ"ש המחוזי, לפיה הערת האזהרה תוסר כנגד ביצוע ההשבה בפועל.

משלא השיב המנוח את הסכום שנקבע במועד שנקבע, נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל שמספרו בכותרת, ואשר במסגרתו ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי.

שתי ההוראות האופרטיביות אשר כלפיהן מופנית בקשת רשות הערעור עניינן אחד, והוא – דחיית טענתו של המבקש, כי הערת האזהרה הרשומה לטובתו מקנה לו מעמד של נושה מובטח, בדומה לבעל שעבוד.

וכך נאמר לעניין זה בהחלטה:

"הזוכה טוען, תוך הפנייה לפסק דינו של כב' ביהמ"ש העליון בע"א 5312/12, כי הערת האזהרה שנרשמה לטובתו על המקרקעין הינה בגדר 'שעבוד', מאחר ולכאורה 'כתוצאה מרישום הערת האזהרה צומצמה זכות מימוש הנכס העומדת לטובת הנושים'.

יובהר כי על הנכס לא נרשם שעבוד ו/או משכון, וכי החלטת כב' ביהמ"ש העליון אינה קובעת כי מעמדה של הערת האזהרה במקרה דנן כדין שעבוד. לפיכך, ומאחר והטענה אינה מבוססת כראוי, רואה לדחותה כבר בשלב זה".

למעשה, נראה כי אין בהחלטה זו משום דיון בטענות המבקש, כפי שהן עולות (לכל הפחות) בבקשה שלפניי.

המבקש אינו טוען כי נרשם לטובתו שעבוד ו/או משכון, ואינו מבסס את טענתו על פסק דינו של ביהמ"ש העליון בהליך הנזכר בהחלטת כב' הרשמת (אשר אכן אין בו משום התייחסות לכוחה של הערת האזהרה במקרה הנוכחי), אלא על פסיקה אחרת, הקובעת כי בנסיבות מסוימות ניתן לראות בבעל הערת אזהרה משום נושה מובטח, ועל הטענה כי נסיבות כאלו מתקיימות בעניינו.

אינני סבורה כי יש מקום לדון בבקשת רשות הערעור לגופה, בטרם ניתנה החלטה מנומקת, הדנה בטענות המבקש ומכריעה בהן.

לפיכך, אני מורה להחזיר את העניין להחלטת כב' הרשמת, אשר תדון בטענות המבקש לגופן.

אעיר, כי ככל שתמצא כב' הרשמת כי יש ממש בטענות המבקש, וכי אפשר שיוכר כנושה מובטח, מן הראוי שלא תכריע בבקשה בטרם תינתן ההזדמנות למי שעלול להיפגע מהחלטה שכזו להעלות טענותיו. בכך כוונתי למי שהטיל עיקול על זכויות המנוח במקרקעין (ולפי נסח הרישום שהוצג בפניי, על זכויות המנוח במקרקעין רשום, מלבד העיקול לטובת המבקש, עיקול זמני לטובת התובע בתיק 9098-0614 בבימ"ש השלום בעכו).

אני מורה, כאמור, על החזרת העניין לכב' הרשמת, אשר תכריע בטענות המבקש לפי שיקול דעתה.

המזכירות תסגור תיק זה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.