לפני תביעה על סך 7,535 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בין רכב התובע לבין רכב, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בתאריך 6.5.16 בצמת עילבון.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה התרחשה בצומת T, כאשר התובע נסע ישר בכביש לכיוון צומת עילבון ורכב הנתבעת נכנס לצומת כשהוא מבקש לפנות שמאלה בצומת, ולכיוון נסיעתו מוצב תמרור "עצור".

אין מחלוקת כי רכב התובע ניזוק בתאונה באופן שלא ניתן לתיקון והוגדר כאבדן גמור. הנתבעת שילמה לתובע סך 17,081 ₪ בהתאם לחוות דעת משאי, לאחר שהפחיתה מסכום הפיצוי 1,200 ₪ בגין נזקים שלא היו שייכים לתאונה, לטענתה, ולאחר שקיזזה 20% בגין רשלנות תורמת, וכן סך 576 ₪ בגין הוצאות גרירה לאחר שהפחיתה 20% בגין רשלנות תורמת.

בנוסף עתר התובע לקבל פיצוי בגין אובדן של שני ימי עבודה: אחד בגין יום חופש שנאלץ לקחת, כדי לשחרר את רכבו ממגרש משטרתי, ויום נוסף בגין הגעתו לבית המשפט בתביעה זו. התובע העריך את יום חופש בסך 1,400 ₪ וצירף תלושי משכורת על מנת להוכיח טענה זו.

לטענת התובע, התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות של נהגת הנתבעת, שלא נתנה זכות קדימה בצומת, על אף התמרור שהוצב במקום. לתמיכה בטענתו הגיש התובע במעמד הדיון חוות דעת בוחן תנועה משטרתי שהגיע למקום לאחר התאונה (ת/2). לפי חוות דעת של הבוחן התאונה התרחשה במרכז הצומת, והגורם לתאונה הינו אי ציות לתמרור 302 (עצור) על ידי רכב הנתבעת.

הנתבעת נמנעה להזמין את הנהגת למתן עדות בבית המשפט, ובאשר לנסיבות התאונה העיד רק התובע. בהתאם לעדות של התובע, הוא נסע בכביש 65 במהירות בין 60 ל- 80 קמ"ש, כשהתקרב לצומת עילבון, ראה את רכב הנתבעת נכנס לצומת, בלם, אך לא הצליח למנוע את התנגשות. התובע לא זכר האם ראה את רכב הנתבעת עומד בצומת לפני כניסתו אליו.

התובע הגיש את כלל תיק החקירה במשטרה לבית המשפט, כולל חקירתה של נהגת רכב הנתבעת, והנתבעת הגישה הודעה של הנהגת. מהחקירה ומההודעה עלה כי הנהגת עצרה לפני כניסתה לצומת, לא ראתה את רכב התובע בא מצדה השמאלי, החלה בפניה, ואז אירעה התאונה, כאשר לפי גרסתה, במקום ישנה הגבלה של שדה ריאה בגלל תוואי השטח (נ/1).

דיון והכרעה:

בהעדר זימונה של הנהגת הנתבעת, הגרסה היחידה שבפני היא גרסתו של התובע. זאת ועוד, בהתאם לחוות דעת הבוחן, בצומת קיים שדה ריאה לשמאל למרחק של כ- 80 מטר, ולא צוינה כל הגבלה מעבר לכך בשדה ריאה.

בכיוון נסיעתה של נהגת רכב הנתבעת היה מוצב תמרור "עצור", ועליה היה לוודא בטרם כניסתה לצומת כי הכביש פנוי, על כן האחריות לתאונה היא לפתחה.

יחד עם זאת, גם על הנתבע מוטלת חובה לנהוג בזהירות הנדרשת בנסיבות העניין ובתנאי הדרך, והיה עליו לנקוט משנה זהירות בהתקרבו לצומת, במיוחד כאשר שדה ריאה לצומת פתוח רק למרחק של כ- 80 מטר. העובדה כי הנתבע לא ראה את רכב הנתבעת לפני כניסתו לצומת, מעידה על חוסר זהירות מצדו. זאת ועוד התאונה התרחשה במרכז הצומת כאשר רכב התובע התנגש עם חזיתו בצדו השמאלי הקדמי של רכב הנתבעת, דהיינו התובע לא הגיב מיד לכניסתו של רכב הנתבעת לצומת. על כן, אני קובעת כי בהתנהגותו התובע טרם לקרות התאונה בשיעור של כ- 10%.

באשר לקיזוז של 1,200 ₪ בגין הנזקים שהיו לרכב התובע בטרם התאונה, כטענת הנתבעת.

לפי התמונות שהוצגו על ידי נציגת הנתבעת מדובר בקילופי צבע בפגוש האחורי של רכב התובע. הנתבעת לא הביאה חוות דעת שמאי באשר לאופן שבו קילופי צבע אלה משפיעים על ערך הרכב, ואף לא ביקשה לזמן את השמאי של התובע למתן עדות בבית המשפט. המסמך שהוגש מטעם הנתבעת (נ/2), המהווה אישור של שמאי מטעמה לתשלום הפיצוי, אינו יכול להוות ראיה מספקת בעניין זה. על כן, הנתבעת לא הוכיחה כי קיזזה סכום זה כדין.

בשני ראשי נזק הנ"ל על הנתבעת להשיב לתובע סך 3,547.2 ₪.

לפי החישוב הבא: 21,247.2 =(22,888+720)*0.9

3,547.2= 576- 17,124 – 21,247.2

באשר להפסד של שני ימי חופש:

אתייחס תחילה ליום חופש, שלקח התובע על מנת להעביר את רכבו ממגרש משטרתי למוסך. התובע, בהשלמת טיעון אותו הגיש בתאריך 26.10.17, פירט בפרטי פרטים את מעשיו הקשורים בהעברת רכב ממגרש משטרתי בעפולה למוסך בחיפה, המתנות בתחנת המשטרה לחוקר, המתנות לגרר והמתנות לשמאי, ואף ביקש להוסיף לתביעה הוצאות נוספות בסך 100 ₪ בגין הוצאות נסיעה ברכב של אחיו. בהקשר להוצאות הנוספות, מאחר והן לא נתבעו בכתב התביעה, לא ניתן להוסיף אותן בשלב כה מאוחר, ועל כן לא אתייחס לראש נזק חדש זה.

באשר ליום חופש שלקח התובע: בהתאם למסמכים שהגיש, התובע הוכיח כי ביום זה לקח יום חופשי וכי לפחות את חלקו הארי בזבז על סידורים הקשורים בהעברת הרכב ממגרש בעפולה למוסך בחיפה. בהתאם למסמך שצירף התובע, ערך שעת החופש שלו הוא 163.43 ₪ (ראה נספח 5 לכתב התביעה), ועל הנתבעת להשיב לתובע 70% מערך יום חופש שלקח התובע, דהיינו סך של 983 ₪.

באשר להוצאות בגין הגעתו לבית המשפט: הדיון בעניינו של התובע היה קבוע לשעות הבוקר, ולאחר הדיון, לאור הצהרתו של התובע כי אין לו שעות עבודה מוגדרות, לו רצה, יכול היה לחזור לעבודה, ואם לקח יום חופש לאחר הדיון בבית המשפט, יכול היה לחזור לענייניו, לכן אני פוסקת לתובע רק 30% מעלות יום החופשי שלו, דהיינו 450 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך 4,980 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט (הכוללים אגרת בית המשפט, הוצאות נלוות והוצאות חניה, ללא תשלום עבור בזבוז חלק מיום החופשי של התובע, כי סכום זה נכלל על ידו בסכום התביעה) בסך 200 ₪. גם זכום זה יש לשלם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.